ממשלת ישראל רקובה ומנוונת - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ממשלת ישראל רקובה ומנוונת

היא ידעה עד כמה המצב גרוע ואיך לתקן - אך עשתה הכל כדי להימנע מעימות

76תגובות

בדיקה שערך בנק ישראל באחרונה, העלתה כי בממוצע חולפות 14 שנה מרגע שמדינת ישראל מחליטה לשחרר קרקע מסוימת לבנייה ועד שמסתיימת הבנייה על הקרקע. בבנק המרכזי הביאו כמובן את החישוב הזה כדי להסיט את הביקורת בנוגע להאמרת מחירי הדיור מהם לכיוון הממשלה - זוהי הביורוקרטיה הממשלתית המנוונת שאשמה במצב, לא בנק ישראל.

מבלי להיכנס למלחמת ההאשמות, אין ספק כי הביורוקרטיה הממשלתית בישראל היא אכן מנוונת. ישראל מדורגת במקום 38 בעולם במדד עשיית העסקים של הבנק העולמי, אבל בחלק מהתחומים אנחנו ממש בתחתית העולמית - מקום 81 בביורוקרטיית תשלום מסים, 94 באכיפת חוזים, ו–139 בהשגת אישורי בנייה. בכך ממשלת ישראל היא ממשלה שמתעללת באזרחיה לחינם, ובדרך הורסת את הפריון, היוזמה החופשית ופוטנציאל הצמיחה.

למקום המכובד של 139 בעולם ביכולת להשיג אישורי בנייה תרמו, קרוב לוודאי, הניהול הכושל של רשות מקרקעי ישראל ‏(רמ"י - לשעבר מינהל מקרקעי ישראל‏) ומשרד השיכון. אלא שהגדרה זו מטעה. אין דבר כזה רשות מקרקעי ישראל, כשם שאין דבר כזה משרד השיכון. מה שיש זה אלפי פקידים, שעובדים ברמ"י ובמשרד השיכון ‏(לצד משרדי הממשלה האחרים‏), והם אלה שמניעים את גלגלי הביורוקרטיה הממשלתית. כאשר היזם הישראלי נתקע במשך 14 שנה לפני שהוא מצליח להביא את הדירות שלו לכדי גמר, זה מכיוון שבמשך 14 שנה אלפי הפקידים הממשלתיים לא טורחים לנקוף אצבע כדי לעזור לו - הם עסוקים בלשמור על עצמם, על הסמכות והמעמד שלהם, על שכרם ועל זכויות העובד שלהם.

אמיל סלמן

הממשלה היא סך כל הפקידים העובדים בה, וכאשר 67 אלף פקידי הממשלה עסוקים בעיקר בלשמר את עצמם ואת הקיים - מדינת ישראל מידרדרת במורד סולם התחרות העולמי. יוקר המחיה הגבוה ואיכות החיים הירודה בישראל נובעים מאותם 67 אלף פקידים, שכיום עושים פחות מדי למען הכלל ויותר מדי למען עצמם. כל זמן שלא נצליח להניע את אותם 67 אלף פקידים להתחיל לפעול אחרת, למדינת ישראל אין תקומה.

ממשלת ישראל אישרה השבוע ניסיון שני לשפר את ההנעה של פקידי הממשלה. הניסיון הראשון היה דו"ח ועדת חיים קוברסקי, שאומץ על ידי ממשלת שמיר ב–1989. ב–24 השנים שחלפו, דו"ח קוברסקי העלה אבק במגירות הממשלתיות, בעוד שהבעיות שעליהן התריע - מינהל ממשלתי מאובן, הכלוא בהסכמי שכר קיבוציים כובלים ללא יכולת לגייס עובדים טובים, לקדם ולתמרץ אותם, להיפטר מעובדים גרועים או בכלל לערוך שינויים בניהול כוח האדם - רק החריפו והלכו.

הניסיון השני נערך השבוע, כשמנכ"ל משרד ראש הממשלה, הראל לוקר, ונציב שירות המדינה, משה דיין, הגישו לאישור הממשלה את דו"ח הוועדה לרפורמה בשירות המדינה. הצעת הרפורמה כוללת הצעות שצריכות היו להיחשב לכמעט מובנות מאליהן - זאת עד שהדברים מגיעים ליחסי העבודה בממשלה.

ההצעות החשובות ביותר הן להאריך את תקופת הניסיון לפני קבלת הקביעות במשרה ממשלתית משנתיים לחמש שנים וקידום עובדים על סמך ביצועים - ולא על סמך ותק. לשם קביעת קידום העובדים תתחיל להתבצע הערכת עובדים שנתית קבועה, כשההערכה תהיה חייבת לעמוד בכללים של התפלגות נורמלית. ההערה האחרונה נובעת מכך שבמנגנון הערכה הקיים כיום הציון הממוצע שמקבלים עובדי המדינה הוא 9.62 ‏(מתוך 10‏), וכי שכר העידוד - שנועד לתמרץ להצטיינות - נהפך כבר לחלק שגרתי מהשכר הקבוע של מרבית העובדים.

במאמר מוסגר, הרפורמה מזכירה כי מי שיקבלו את הציונים הנמוכים בהתפלגות ההערכות, ה–15% הנמוכים, יוכנסו לתהליך של "בחינת התאמה". זוהי כמובן הגדרה מכובסת לתהליך של לפני פיטורים. המלה המפורשת, פיטורים, מופיעה בדו"ח רק בהסתייגות רבתי ‏("יובהר כי הליך פיטורים אינו מטרה, והוא נדרש להתקיים רק כמוצא אחרון"‏), ממורא ארגון העובדים היציג של עובדי המדינה - ההסתדרות.

בנוסף, הדו"ח מציע לבטל את הקביעות של פקידי הממשלה הבכירים ‏(דרג סמנכ"לים‏) - הם ימונו לתפקידם על סמך כישורים בלבד, לקדנציות בנות שש־שמונה שנים לכל היותר. בתום הקדנציה, הפקיד המוכשר יועבר לתפקיד מקביל במשרד ממשלתי אחר, והפקיד המוכשר פחות יילך הביתה. גם שינוי זה נערך אחרי שהתברר כי 36% מהסמנכ"לים כיום מכהנים בתפקידם יותר מ–12 שנה, שזה אומר שגם הניהול הממשלתי הבכיר הוא שחוק, מקובע ומונע קידום צעירים.

"האם היה מתקבל על הדעת שאלוף בצה"ל יכהן בתפקידו 12 שנה?" שואלת ועדת הרפורמה. אבל מה שנשמע בלתי מתקבל על הדעת כשמדובר בביטחון ישראל, הוא המציאות השוחקת והמנוונת של ממשלת ישראל בכל תחומי פעילותה האחרים. זאת, על אף שפקידים בכירים במשרד הבריאות, הרווחה, התחבורה, המשרד לביטחון פנים או החינוך יכולים להשפיע בהחלטותיהם על חיי אדם לא הרבה פחות מאלוף בצה"ל.

המציאות שדו"ח ועדת הרפורמה בא לתקן, היא של הזנחה פושעת של הניהול של ממשלת ישראל - פושעת מכיוון שלפחות ב–24 השנים האחרונות, מאז שפורסם דו"ח קוברסקי, ידעו כל ממשלות ישראל עד כמה המצב גרוע, וידעו גם מה נדרש לעשות כדי לתקן. רק שדורות של ממשלות נתנו למצב להמשיך ולהידרדר, ובלבד שלא יצטרכו להתעמת עם כוחות בתוך הממשלה שמתנגדים לשינוי, ובעיקר שהן לא יצטרכו להתעמת עם ההסתדרות. אותה הסתדרות שככלל מתנגדת לכל שינוי ביחסי העבודה בממשלה - גם כשברור כי כבר לפני 24 שנה אבד הכלח על יחסי העבודה האלה, וכי כל שנה שחולפת בלי שינוי בהם מביאה לנזק בלתי הפיך למדינה.

האינטרס המניע את ההסתדרות - הרצון של ארגון העובדים לבצר את כוחו בכל מחיר - הוא אינטרס זר, המתנגש עם האינטרס הלאומי של שיפור התפקוד של ממשלת ישראל. אפשר למצוא דרך לשמר את ההסכמים הקיבוציים בממשלה, ועדיין להפוך אותם להסכמים סבירים יותר - המאפשרים להניע עובדים, לתמרץ אותם, לפטר את הגרועים שבהם, ולתת בידי משרדי הממשלה כלים לנהל. אחרת, אם נמשיך ונכנע לכוחות אי השינוי של ועדי העובדים בישראל, נחרץ דיננו להתנוונות. מקום 139 בעולם, זוכרים?

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#