מירב ארלוזורוב

ספק אם יעקב פרנקל ציפה למקלחת צוננין שכזו, בעקבות הפרסום על מינויו לנגיד הבא של בנק ישראל. מי שעזב את ישראל ב–1999, כשהוא נישא על כנפי התהילה כנגיד שהצליח להדביר את האינפלציה, ציפה כנראה כי לפחות חלק מתהילתו תישמר לו.

במקום זאת, התקשורת הזכירה לפרנקל את התנהלותו האישית הבעייתית כנגיד, שגם זכתה לביקורת של מבקר המדינה וחייבה אותו בהשבת כספים, ובעיקר הזכירה לו את מה שעשה ב–13 השנה מאז שעזב את כס נגיד בנק ישראל: הוא כיהן בתפקידים בכירים בהנהלות של מריל לינץ', AIG וג'יי.פי מורגן - שניים מבין השלושה קרסו במשבר הפיננסי של 2008 ‏(AIG עדיין קיימת רק בזכות חבל הצלה ארוך שסיפקה לה ממשלת ארה"ב‏), כשפרנקל מתנער מכל אחריות לסיבות שהובילו לקריסה. גם החברות הישראליות שהוא היה מעורב בהן לא שגשגו - אמבלייז קרסה, ולומניס היתה מעורבת בשערוריות פליליות.

הרקורד העסקי־בנקאי של פרנקל ב–13 השנה האחרונות אינו כזה שניתן להשתבח בו, ואם נוסיף לכך את היותו בוגר אסכולת שיקגו (המסמלת את גישת השוק החופשי) ומי שמתרועע בחברת שועי עולם - כלומר, יצא לו מוניטין של קפיטליסט מנוכר ונהנתן - הרי לכם כל הסיבות מדוע זכה פרנקל לקבלת פנים צוננת, במקום התשואות שציפה להן.

יעקב פרנקל (מימין) וסטנלי פישרצילום: אמיל סלמן

אלא שהביקורת הציבורית, מוצדקת יותר או פחות, החמיצה במידה רבה את העיקר. השאלה האם פרנקל הוא סוג של קפיטליסט חזירי וההתנהגות הנהנתנית שלו כנגיד פוסלת אותו מלכהן שוב במשרה ציבורית רמה, היא סוג של לוקסוס מיותר. בעת הזו כהונת נגיד בנק ישראל משולה לכהונת הרמטכ"ל - האפשרות לקיומה של מלחמה כלכלית, כלומר התמודדות עם משבר כלכלי עמוק וקשה, היא מוחשית ביותר. בשעת מלחמה לא בודקים בציציות המפקד, אלא מצפים ממנו לנהוג כאסטרטג מבריק: לזהות את סימני המלחמה מוקדם ככל האפשר, ולהגיב עם תוכנית קרב מתאימה כשהמלחמה פורצת. אלו הן התכונות שנדרשות כיום מנגיד בנק ישראל, והשאלה היחידה שצריכה להישאל היא אם פרנקל נושא את התכונות האלה.

מבט על ההיסטוריה שלו, כנגיד בנק ישראל בשנות ה–90, יגלה כי פרנקל יודע להילחם. במשך כל שנות ה–90 הוא ניהל את מדיניות הדיסאינפלציה של בנק ישראל, שכללה החזקת ריביות גבוהות ופגיעה מסוימת בצמיחה של המשק, על אפם וחמתם של פוליטיקאים ופרשנים כלכליים. פרנקל נאבק על העמדה שהוא האמין בה, למרות ביקורת מקיר לקיר, ולא ויתר לרגע. בדיעבד הוא צדק, וכל המבקרים טעו. לפיכך, את הנחישות, העצמאות והתעוזה הציבורית בהחלט יש לו.

עם זאת, אי אפשר להתעלם מכמה שגיאות גסות מאוד שהוא עשה במהלך הכהונה שלו. פרנקל היה הנגיד במפולת בבורסה בפברואר 1994 - שנבעה מהתנפחות של בועת נכסים אדירת ממדים בשוק, מלווה במתן אשראי זול לרכישת קרנות נאמנות, החל ב–1991. כלומר, במשך שלוש שנים התנפחה בבורסה בועה, ובנק ישראל, בהנהגתו של פרנקל, לא נקף אצבע לעצור אותה. טעות דומה נעשתה גם בקיץ 1996, כאשר ריבית גבוהה של פרנקל הביאה למשבר עמוק בשוק איגרות החוב הממשלתיות ולמיני־מפולת בשוק זה. המפולת נבלמה כתוצאה מהחלטה של פרנקל להתערב בשוק האג"ח - החלטה נכונה, שהגיעה באיחור רב.

בשני המקרים נקט פרנקל מדיניות זהה. הוא התעלם לחלוטין מהקורה בשווקים, כאילו אי יציבות בשווקים אינה מעניינו של בנק ישראל. באותן שנים, לפחות, פרנקל החזיק בדעה הנחרצת כי תפקידו של בנק ישראל הוא לשמור על יציבות המחירים בלבד, ולכן המדיניות שלו הצטמצמה לקביעת שער הריבית וגם לקביעת מדיניות בשוק המט"ח. פרנקל הוא אבי רצועת האלכסון במט"ח, אבל הוא התנגד בתוקף להתערבות בשוק המט"ח בטענה כי לא ניתן לנצח את השווקים. המדיניות החד־ממדית של פרנקל היתה שגויה כבר אז - ראו את המשברים שהוא לא השכיל לזהות ולפעול למניעתם, ובוודאי ובוודאי שהיא שגויה כיום.

המשבר הפיננסי של 2008 טרף את הקלפים בכל הקשור למדיניות הבנקים המרכזיים, ולימד כי הם צריכים לעשות כל דבר ולנקוט כל מהלך - ובלבד שתישמר יציבות השווקים. יו"ר הבנק המרכזי האמריקאי, בן ברננקי, כתב את התורה של הבנקים המרכזיים מחדש כאשר המציא את ההרחבה הכמותית - התערבות מסיבית של הפד בשווקים, באמצעות רכישת אג"ח, כדי להמשיך ולהגדיל את היצע הכסף גם כאשר הריבית כבר ירדה לרמת האפס. בישראל נקט הנגיד סטנלי פישר מדיניות חדשנית דומה, כאשר במהלך המשבר התערב בשוק האג"ח הממשלתיות, ובכל השנים האחרונות התערב בשוק המט"ח, בניסיון לתמוך ביצוא ובצמיחה.

למעשה, כל הבנקים המרכזיים בעולם עוסקים כיום בכתיבה של תורה חדשה - תורת היציבות הפיננסית, שנועדה לזהות מראש סימנים של משבר פיננסי המאיים על יציבות השווקים וכתוצאה מכך, על יציבות הכלכלה הריאלית. זאת תורה מסובכת, שדורשת שילוב של הבנה בבנקאות, בשוקי ההון, בכלכלה מוניטרית ובמקרו־כלכלה - מעין תורת־על, הבוחנת את כל הסיכונים בו־זמנית, מכל השווקים גם יחד, ומנסה לנתח אותם. זהו בדיוק סוג ההסתכלות הכוללנית שעומדת בניגוד גמור להסתכלות שהנהיג פרנקל כנגיד בשנות ה–90.

לכן, השאלה שצריכה להטריד את אזרחי ישראל אינה אם פרנקל הוא קפיטליסט חזירי וחבר של הבנקאים המושחתים בוול סטריט, אלא האם לפרנקל יש את יכולת הלמידה וההתחדשות כדי להיות נגיד שונה לחלוטין מזה שהוא היה. מאחר שפרנקל הוא כלכלן בכיר, את הידע לגבי השינויים בכלכלה המוניטרית ובמדיניות של בנקים מרכזיים, בוודאי יש לו. עכשיו נשאר לבדוק רק את שאלת היישום: האם יכול הנמר פרנקל להפוך את חברבורותיו?

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker