הנגיד שהוציא אותנו מהעולם השלישי

בקדנציה הראשונה שלו, פרנקל הוכיח שחוקי הכלכלה הבינ"ל עובדים גם בישראל

עמי גינזבורג
עמי גינזבורג

כשנכנס יעקב פרנקל לתפקידו כנגיד בנק ישראל בסוף 1991, המשק היה שונה לחלוטין מכפי שהוא היום. הממשלה שלטה במשק; האינפלציה היתה ברמות שהיום קשה אפילו לדמיין אותן ‏(סביב 20% לשנה‏); שוק המניות עדיין ליקק את פצעי המפולת של שנות ה-80 ושערוריית ויסות מניות הבנקים; הבנקים עדיין היו מולאמים; ושוק האג"ח לא היה קיים.

ממשלת ישראל הנפיקה באותן שנים אג"ח ישירות לקרנות הפנסיה וחברות הביטוח, מבלי שיהיה לה צורך לעבור דרך מנגנון השוק. האג"ח שהונפקו היו משני סוגים - צמודות למדד וצמודות לדולר. אג"ח שקליות היו מכשיר שעדיין לא הכירו בישראל. שוק המט"ח היה מולאם לחלוטין. שער המטבע נקבע באופן שרירותי על ידי שר האוצר ובנק ישראל, ואחת לכמה חודשים חל טקס מיוחד - ה"פיחות". אחרי לחצים כבדים מצד היצואנים, שרווחיהם נשחקו בגלל האינפלציה, היו שר האוצר ונגיד בנק ישראל נעתרים ומעלים באישון לילה את שער החליפין. מכיוון שזה היה טקס קבוע שבעקבותיו עלו כל המחירים במשק, כולל השכר - שכלל מנגנוני הצמדה אוטומטיים, המלחמה באינפלציה היתה כמעט בלתי אפשרית.

שוק ההון היה מנוון באותן שנים. לא היה תמחור סיכונים, לא היה שכר ועונש ולא היה תגמול על העזה. בקיצור - המשק הישראלי שקיבל פרנקל לידיו לפני 22 שנה בלבד היה מפגר למדי - עולם שלישי במונחים של היום.

פרנקל הביא עמו רוח אחרת - הרוח הבינלאומית. הוא לא הפסיק להטיף להשתלבות ישראל בכלכלה העולמית. ישראל, הוא נהג לומר, זקוקה להשקעות רבות ולמשקיעים - הן מקומיים והן זרים. וכדי שמשקיעים יבואו, הם צריכים ודאות. לא ודאות מלאה, כי כזו אין, אבל ודאות שהמשק מתנהל בהתאם למנגנונים המקובלים בשוק מודרני. משק שמתקיים בו תמחור סיכונים דרך מנגנון השוק, משק שיש בו שכר ועונש, משק ששומר על אחריות תקציבית, משק ששם לו כיעד מלחמה באינפלציה, הקטנת מקומה של הממשלה וחיזור אחרי משקיעים זרים. בקיצור - כל מה ששלי יחימוביץ' היא לא.

יעקב פרנקלצילום: בלומברג

אחד הצעדים הראשונים שביצע פרנקל יחד עם שר האוצר דאז, יצחק מודעי, היה "רצועת האלכסון". לא עוד פיחות מטבע באמצע הלילה, לא עוד יבבות של יצואנים, אלא זחילה אטית וקבועה של המטבע על פני אלכסון ששיפועו ידוע מראש. בהמשך נקבעו גם רצועות עליונות ותחתונות לאלכסון הזה, כך שהמטבע יוכל לנוע ביניהן בחופשיות. עם הזמן הורחבו רצועות האכלסון, עד להסרתן המוחלטת והפיכתו של שער החליפין לנייד לחלוטין ותלוי רק בהיצע ובביקוש בשוק. תנודות מטבע בהתאם לכוחות השוק נראות לנו כיום טבעית לחלוטין, אבל רק לפני 20 שנה הן נראו כמו תורה כלכלית שהובאה לכאן מכוכב אחר.

ממרחק הזמן, כהונתו של פרנקל נראית מוצלחת. בראש וראשונה בזכות מיגור האינפלציה הדו־ספרתית לאינפלציה חד־ספרתית נמוכה, "אירופאית". שלא כמו סטנלי פישר, שכהונתו התאפיינה בעיקר בהפחתות ריבית - צעד שתמיד מתקבל בברכה על ידי כל השחקנים בשוק - פרנקל הנהיג מדיניות "אנטי אינפלציונית", באמצעות ריבית ריאלית גבוהה במיוחד של 5%-7%. בשל מדיניות זו הוא נאלץ להתמודד עם ביקורות קשות ותכופות, שהאשימו אותו במיתון ובחנק הצמיחה.

"בישראל זה לא יעבוד" - הסבירו שלל המבקרים, אבל פרנקל עמד על שלו. הוא הראה לכולם שחוקי הכלכלה הבינלאומית עובדים גם בישראל, והצליח בכך. פרנקל גם הצליח להנהיג מדיניות עצמאית בבנק ישראל וניתק אותו מהשפעת הפוליטיקאים. הוא הצליח להוביל רפורמה וליברליזציה בשוק המט"ח, ואיפשר לישראלים לקנות מט"ח בחופשיות ולהשקיע בחו"ל.

לאחר כהונתו כנגיד היו לפרנקל כמה נפילות מקצועיות. כהונתו כיו"ר חברת לומניס שקרסה היא אחת מהן, וכמוה גם כהונתו התמוהה כדירקטור בחברת אמבלייז של אלי רייפמן. עקב מעמדו הרם, ניסיונו הרב ותפקידו הבכיר בה, קשה להסיר ממנו אחריות להידרדרותה המפתיעה של AIG האמריקאית, שהיתה קרובה לפשיטת רגל במהלך המשבר הפיננסי. אבל אלה הן נפילות שלא אמורות להכתים את כהונתו המוצלחת כנגיד בנק ישראל. נותר רק לקוות שגם כהונתו השניה - שאליה הוא נכנס באי חשק מסוים - תהיה מוצלחת לפחות כמו הראשונה.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker