שר החוץ החדש של כלכלת ישראל

פרנקל יצטרך להפנים שהפעם מצפים ממנו לקצת יותר מאינפלציה נמוכה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

בשורה התחתונה, הסיבה שראש הממשלה, בנימין נתניהו, בחר ביעקב פרנקל פעם נוספת כנגיד בנק ישראל, ועוד היה צריך ללחוץ עליו כדי שיקבל את התפקיד, היא רשימת "אנשי הקשר" ביומן שלו. הוא נבחר בגלל יכולתו להיכנס בכל דלת כלכלית בעולם ולדבר באופן שכולם ישמעו את דבריו.

זו המהות של יעקב פרנקל, מודל 2013-2000. מאז שסיים את כהונתו הקודמת בבנק ישראל, פרנקל לא ממש החזיק בתפקיד ביצועי. בכל השנים הללו הוא בעיקר הסתובב בכנסים, נתן הרצאות, פתח דלתות ודיבר הרבה. הוא היה דירקטור ושר החוץ של הארגונים שהעסיקו אותו: מריל לינץ', AIG, וכיום ג'יי.פי. מורגן צ'ייס.

הגופים הללו, שמן הסתם שילמו לו שכר נאה מאוד, ציפו ממנו שייצג אותם בפורומים המכובדים של דאבוס, מפגשי הנגידים, וכל המקומות שבהם ההון והשלטון נפגשים ברמות הגבוהות ביותר.

את זה פרנקל עושה אולי טוב יותר מכל אחד אחר. פגשתי את פרנקל פעמים רבות בכנס דאבוס ובפורמים בינלאומיים, ובכל שנה הסצינה חזרה על עצמה: בין אם הוא ישב על הבמה ובין אם דרך "הערה" מתוך הקהל, פרנקל תמיד ידע להראות לכולם שהוא כאן, ושיש לו מה להגיד על המצב. זה האיש: הוא אוהב את החשיפה הציבורית ואת התמונה שלו בעיתון.

יעקב פרנקל (מימין) וסטנלי פישרצילום: אמיל סלמן

בניגוד לחברו סטנלי פישר - פרנקל אוהב לדבר, והוא גם יודע לעשות את זה, לרבות חיתוך דיבור והלצות במקומות המתאימים. רק לפני שבוע סיפר פישר את הסיפור הבא על הקשר ביניהם: "יצא לי פעמים רבות לטוס יחד עם ידידי יעקב, ומי שמכיר אותו יודע שזה עניין לא פשוט. פעם, בטיסה מלונדון לניו יורק, יעקב הציע לי כדור שינה. אמרתי לו כך: תיקח אתה את הכדור - וכך אני אוכל לישון".

האם הדברים שפרנקל אמר בכל האירועים הללו היו יסודיים ומדויקים? לא תמיד. כיחצ"ן של עצמו ושל הבנק המעסיק אותו באותו רגע, פרנקל לא נדרש לבצע מחקרים וניתוחים כלכליים עמוקים או לבחון מודלים מקרו־אקונומיים חדשים. בתפקידיו כיו"ר של חברות פיננסיות ומנכ"ל של ה-G30, ארגון פרטי ללא מטרות רווח, הוא יצר קשרים עם בכירים רבים, ומילא תפקידי בקרה ופיקוח.

בפועל, פרנקל הביך את עצמו בעשור האחרון. במחצית הראשונה של העשור הוא חזר ואמר שמצב הכלכלה הגלובלית נהדר, "goldilocks economy", כפי שהוא נהג לתאר. גם כאשר הצרות החלו לצוף ב-2007 - פרנקל שמר על אופטימיות. בדיעבד הוא טעה בגדול, ומ-2009 ואילך הוציאו אותו מהפאנל הכלכלי המרכזי של כנס דאבוס. במקומו הושיבו את נוריאל רוביני, הלא הוא "ד"ר דום", שחזה את המשבר ונהפך לכוכב.

אם בוחנים את הפעילות של פרנקל בעשור וחצי האחרונים, מגלים שהוא לא עסק במחקר אקדמי יסודי, לא ניהל מערכות גדולות, ולא קיבל החלטות משמעותיות. בבנקים שבהן כיהן הוא לא קבע מדיניות ולא ניהל פעילות שוטפת - כך שהביקורת כלפיו בנוגע לשערוריית AIG אינה במקום. לעומת זאת, הוא פתח דלתות ללקוחות ולמעסיקים, והוא שמר על פרופיל ונוכחות גבוהים בקרב צמרת הממשלות והמוסדות הכלכליים העולמיים.

כנראה שזה היה כדאי: נתניהו בחר בו לנגיד בנק ישראל, על־אף שכבר היה בתפקיד, בדיוק בגלל התכונות וההישגים הללו.

מוחצן יותר מפישר

האם נתניהו צודק בבחירה שלו? האם החברות במועדון הנגידים, השרים ומנהלי הבנקים הגלובלי היא באמת כה חשובה עבור נגיד בנק ישראל? במקרה של פישר, שהביא לשולחן רשת קשרים אפילו טובה מזו של פרנקל, כנראה שכן. פישר כתב כמה מספרי הלימוד הקלאסיים לתואר הראשון והשני בכלכלה באוניברסיטאות הנחשבות, וניהל משברים בכל העולם המתפתח בעת כהונתו בבנק העולמי. זהו רקורד שנתן לו כבוד אישי יוצא דופן, שאותו הוא רתם לטובת ישראל: אם אתה כלכלן בחברת דירוג שמתלבט אם להפחית את הדירוג של ישראל, ומולך יושב האיש שכתב את הספר שעליו הזעת בלימודים - קל לך יותר להאמין לו.

עכשיו ראש הממשלה מקווה שפרנקל יוכל להמשיך את המסורת של פישר. השניים הרי חברים, נוצקו מאותה תבנית, כתבו יחד מאמרים והתייעצו אחד בשני. הם מכירים את אותם אנשים, והם מנוסים באותה מידה בצעידה על השטיחים של בתי המלון ומרכזי הקונגרסים. אלא שפישר ופרנקל אינם זהים: פרנקל מוחצן יותר, אין לו את הרקורד של פישר או את הביטחון השקט שהוא ידע לשדר.

כשפרנקל ייכנס לחדר דיונים בחו"ל, כבר לא ילחשו: "הנה האיש שבזכותו עברה ישראל את המשבר בצורה הטובה ביותר מכל מדינה אחרת בעולם המפותח". במבחן של הכבוד הבינלאומי, ישראל לא מקבלת "פישר 2".

כל זה אינו אומר שפרנקל עומד להיות נגיד גרוע. אי־אפשר לקחת ממנו את הניסיון: הוא היה נגיד במשך תשע שנים, התמודד עם לא מעט משברים קשים, והראה נחישות בהתמודדות עם לחצים, למשל אלה של התעשיינים שתמיד דרשו ממנו הפחתת ריבית. מגובה גילו ‏(הוא בן 70‏) ומעמדו הציבורי, פרנקל לא יהיה תלוי באיש. הוא יהיה נגיד עצמאי, תנאי מוקדם והכרחי לכל נגיד, והוא יוכל להתמודד עם לחצים של כל פוליטיקאי, טייקון או בנקאי - אם רק ירצה בכך.

וזו בדיוק השאלה הגדולה סביב מינוי פרנקל לסיבוב נוסף בבנק ישראל: עד כמה הוא ירצה להתעמת ולהתמודד, עם מי, ועל מה. פרנקל הוא לא איש של מהפכות, של רפורמות או של חזון כלכלי. בעצמותיו לא בוערת אש חברתית. הוא לא הולך לישון עם דאגה לעניים והוא לא קם בבוקר עם זיכרונות מחלום על הקטנת פערי ההכנסה. הוא לא כוסס ציפורניים בגלל ההשפעה של 20 משפחות על הריכוזיות בסקטור העסקי והשליטה שלהם בנכסים הפיננסיים של הציבור.

פרנקל נכנס לתפקיד כטכנוקרט. הוא יזיז את המכוונים של המדיניות המוניטרית כדי לעמוד ביעדים שייקבעו על ידי הממשלה ובהשראת הרוח שנושבת ממסדרונות קרן המטבע העולמית. הוא שמרן, וישגיח על כל סימן של התעוררות אינפלציונית. בהתאם למדיניות החדשה ברוב מדיניות המערב, הוא יביט גם על שיעור צמיחה ועל התעסוקה. הוא יעדיף שלא להתערב בשוק המטבע, ויעשה זאת רק אם הדולר יתמוטט.

את ענייני מחירי הדיור, פערים חברתיים ורפורמות בענף הבנקאות ובשוק ההון, פרנקל צפוי להשאיר לאחרים. אולי הוא יפתיע את כולם, אבל קשה לצפות מאדם שבעשור האחרון עבד בבנקים ובילה עם בנקאים ועשירים, שדווקא הוא יפרק את הריכוזיות בבנקים או יגביל את שכר הבכירים שלהם.

בביקורת הציבורית שהושמעה נגד המינוי הועלו עוד סימני שאלה. שאלו, למשל, אם המינוי שלו ראוי לאחר שבקדנציה הקודמת לקח מהבנק כמה מאות אלפי שקלים שכנראה לא היו מגיעים לו, והאם הרבב הזה פוגע באמינות שלו. "איך פרנקל יוכל להצר את צעדיו של מנכ"ל בנק סורר", שאלו, "כאשר לו עצמו יש פרשה לא נעימה של כספים אישיים".

נטען, למשל, שחוק בנק ישראל מגביל את הקדנציה של נגידים כדי לייצר תחלופה והכנסת דעות חדשות, ושהמינוי החדש־ישן של פרנקל לא מתיישב עם העיקרון הזה. ובעיקר נאמר שפרנקל לא חי בעשור האחרון בישראל, לא הפנים את המחאה החברתית ואת המעורבות הציבורית החדשה בעניינים כלכליים, ולכן יתקשה לתפקד במציאות שבה הוא אינו פוסק בלעדי.

כל הביקורת הזו במקומה, אבל היא לא פוסלת את המינוי. במידה רבה, העובדה שפישר היה ה"מבוגר האחראי" של הכלכלה הישראלית תימרצה את ההנהגה הפוליטית להסיר מעצמה את האחריות לכלכלה. זו לא שיטה בריאה, כי הנגיד לא נבחר על ידי הציבור, אינו מדווח לו, ולא מוחלף על ידי הציבור אם הוא נכשל. עדיף אולי שהנגיד יתמקד במדיניות מוניטרית, תוך הבנה והפנמה של השפעת המדיניות שלו על רווחתם של תושבי המדינה, ואילו הממשלה תטפל בשאר הנושאים הכלכליים - וגם תיקח אחריות מלאה על ההצלחות ועל הכישלונות.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker