מינוי פרנקל - אי אמון בצמרת הצעירה

חבל שראש הממשלה הלך שוב על הבטוח והמוכר בחו"ל, ולא על הדם הצעיר המקומי

מוטי בסוק
מוטי בסוק

המינוי המפתיע של פרופ' יעקב פרנקל לנגיד בנק ישראל התשיעי במקום פרופ' סטנלי פישר הוא מינוי טוב מאוד שיתקבל כמעט בתשואות על ידי שווקי המטבע הבינלאומיים והישראליים. בראש בנק ישראל יעמוד בחמש השנים הקרובות, שוב, איש כלכלה מהמעלה הראשונה, הזוכה למוניטין ולהכרה בינלאומית וישראלית רחבה, מוניטריסט מהמעלה הראשונה.

לצפייה בסמארטפונים ובטאבלטים - לחצו כאן

אבל - ויש אבל גדול - המינוי של מי שכבר היה נגיד בנק ישראל והתפטר מהתפקיד לפני 13 שנה במפתיע, ולא נהיה עם הזמן צעיר יותר (70) הוא גם הבעת חוסר אמון מצד הדרג הפוליטי הממנה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, ובמידה פחותה בהרבה, שר האוצר יאיר לפיד, בכל הצמרת הכלכלית המוניטריסטית של מדינת ישראל, שחשקה בתפקיד וחשבה שהיא יכולה למלא אותו בצורה טובה. בישראל יש שורה של פרופסורים מובילים, המוכרים בעולם, שרצו בתפקיד, וגם אחרים חשבו שיש להם את כל הכישורים לשמש כנגיד הבא של מדינת ישראל. חבל שראש הממשלה הלך שוב על הבטוח והמוכר בחו"ל, ולא על הדם הצעיר המקומי, בעל המחשבה הרעננה והידע המעודכן.

ויש עוד אבל. בעבר נהג פרנקל לעבוד ישירות מול ראשי הממשלה שכיהנו בזמנו, יצחק שמיר, יצחק רבין, נתניהו ואהוד ברק, תוך דילוג מעל ראשו של שר האוצר. קיים חשש גדול כי הוא ימשיך במדיניות זו גם בקדנציה החדשה שלו כנגיד, במיוחד כששר האוצר המכהן, אינו איש כלכלה. זה עלול ליצור בעיות, במיוחד כששר האוצר הוא ראש מפלגה גדולה, הרואה את עצמו בעתיד הלא רחוק כראש ממשלה.

יש הרבה מאוד מן הדמיון בין הנגיד היוצא פישר, לנגיד הישן-חדש פרנקל. שניהם בני 70 - פישר נולד ברודזיה (היום זמביה) ופרנקל בישראל; שניהם עשו את הדוקטורט שלהם בארה"ב, פישר ב-MIT היקורתית, פרנקל בשיקגו הלא פחות יוקרתית; שניהם היו בכירים בקרן המטבע הבינלאומית; שניהם היו מרצים באוניברסיטת שיקגו, ואחרי כן כיהנו בתפקידים בכירים במגזר הפיננסי.

אבל יש ביניהם הבדל גדול מאוד: פישר הוא בראש ובראשונה אמריקאי, יהודי אמריקאי עם לב ציוני, אבל אמריקאי, פרנקל הוא ישראלי. יש לו בית בישראל, יש לו משפחה בישראל, הוא קופץ לארץ לעתים קרובות (צחוק הגורל הוא נמצא בארץ בשבוע האחרון, בשל חגיגות פישר. כשראש הממשלה הכריז היום כי הוא הנגיד הבא, פרנקל חגג מעבר לכביש, בבניין בנק ישראל, את סיום הקדנציה של פישר). לעובדה שהוא ישראלי, עשויה להיות השפעה על החלטות בנק ישראל בשורה של נושאים, למשל בנושא הצמיחה והדיור.

פרנקל היה נגיד בנק ישראל בשנים סוערות מאוד לכלכלה הישראלית, 2000-1991. בין האישים שגילו אותו בארה"ב ולחצו על ראש הממשלה, אז, יצחק שמיר המנוח, להביא אותו לישראל, היו מי שהיה אז יועצו של ראש הממשלה, דן מרידור, ואשתו, ליאורה, שהיתה בכירה בבנק ישראל.

ישראל של שנות ה-90 שונה מהרבה בחינות מישראל של 2013. גם הכלכלה אז היתה אחרת. אז העסיקו את פרנקל וראשי בנק ישראל נושאים כמו אינפלציה, שהיתה הסכנה הגדולה ביותר לכלכלת ישראל, וסוגיות כמו האלכסון. דן מרידור, כשהיה שר אוצר, ב-1996, התפטר בשל האלכסון. כיום, קל לשער, אף סטודנט לכלכלה, לא יודע במה מדובר.

יעקב פרנקל (מימין) וסטנלי פישרצילום: אמיל סלמן

הבעיות של פרנקל הם בראש ובראשונה הגירעון בתקציב, ההאטה בכלכלה הישראלית, החשש לפגיעה בדירוג האשראי של ישראל, בועת הדיור והחשש מאבטלה.

פרנקל, בניגוד לכל מועמד אחר שהיה נבחר לתפקיד, לא זקוק לחפיפה ול-100 ימי חסד. הא יחליק לתפקיד בקלי קלות, כאילו לא עזב אותו מעולם. הוא ייהנה גם מאמון מלא של הדרג הפוליטי, הממשלה והכנסת, וגם מאמון הציבור הרחב, התקשורת, וצמרת בנק ישראל, לפחות בחודשים הראשונים לכהונתו. אגב, פרנקל הוא אמן תקשורת. בנושא הזה, גם נתניהו, וגם לפיד, יכולים לקבל אצלו קורסים. כמו פישר, גם הוא חובב טיסות מושבע. דו"ח מבקר המדינה השופט בית המשפט העליון בדימוס, אליעזר גולדברג, שפורסם באפריל 2002, קבע כי בשבע שנים שהה פרנקל לא פחות מ-623 יום, כשלושה חודשים בממוצע בשנה, בחו"ל.

שמו של פרנקל עלה לא פעם, בעיקר לאחר בחירות ולקראת הקמת ממשלה חדשה, כמועמד לתפקיד שר האוצר. פרנקל התלבט לא פעם אם לחצות את הקווים, לקחת את התפקיד ולצלול לזירה הפוליטית. נתניהו הציע לו את תפקיד שר האוצר ב-1996, בממשלתו הראשונה. דומה כי ההצעה הרצינית ביותר הגיעה אליו ב-2003 מאריק שרון. ב-17.2.2003 פירסם TheMarker ידיעה תחת הכותרת, "שרון הציע לפרנקל את משרת שר האוצר: פרנקל מתנה את הסכמתו בהתקדמות מדינית". מדובר בתקופה של משבר כלכלי-ביטחוני קשה (האינתיפאדה השנייה). הידיעה ידעה לומר כי, "פרנקל מעריך כי ללא תהליך מדיני המשק לא יוכל להיחלץ מהמשבר".

דו"ח מבקר המדינה, אליעזר גולדברג, מאפריל 2002, האשים את פרנקל כי בתקופה בה היה נגיד קיבל שלא כחוק הוצאות אשל גבוהות במיוחד, תשלום עבור ימי מחלה ופדיון ימי חופשה שלא הגיע לו. דובר אז בסכום גבוה למדי, כ-200 אלף שקל. פרנקל ניסה תחילה להתווכח עם הטענות, אבל מהר מאוד, הבין כי מבחינתו עדיף להחזיר את הסכום, ולנתק מגע עם כותרות לא מחמיאות בתקשורת. ואכן כך עשה.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ