מחקר: הפערים ברמת ההשכלה בישראל - מהמשפיעים הבולטים על אי השוויון בחברה

לפי המחקר של מרכז טאוב, מאז שנות ה-90 גדל אי השוויון בישראל באופן משמעותי, גם בין ערבים ליהודים, בין תושבי הפריפריה לתושבי המרכז וגם על רקע מספר הילדים במשפחה, אבל כל המרכיבים האלה מהווים ביחד עד 20% מהגורמים התורמים לאי השוויון

ליאור דטל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ליאור דטל

ישראל נחשבת לאחת מהמדינות המקוטבות ביותר מבין המדינות המפותחות, אי השוויון בהכנסות במדינה הוא מהגבוהים במערב ומאז סוף שנות ה-90 הפערים בין הפריפריה למרכז ובין יהודים לערבים התרחבו. עם זאת, בניגוד להנחה הרווחת בציבור רק חלק קטן מאי השוויון בהכנסות בישראל נובע מהפערים שבין יהודים לערבים, הפערים בין הפריפריה למרכז או הפערים על רקע מספר הילדים במשפחה - כך עולה ממחקר של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית שיוצג ביום שלישי בכנס של האגודה הישראלית לכלכלה.

למעשה, הגורם הידוע המשפיע ביותר על אי השוויון בהכנסות הוא רמת ההשכלה - בישראל בעלי השכלה גבוהה המבטיחה בדרך כלל רמת שכר גבוהה, לצד זכאות נמוכה לבגרות, אך גם הוא משפיע רק על כ-8% מאי השוויון בהכנסות בישראל.

לפי מסקנות המחקר, כ-80% מאי השוויון בישראל נובע מאי שוויון בתוך קבוצות האוכלוסיה - מפערים בתוך האוכלוסיה המתגוררת במרכז מול פערים בתוך האוכלוסיה בפריפריה, פערים בציבור הערבי, החרדי והיהודי, הפערים הקיימים בין התושבים המשכילים.

תלמידי בית ספר תיכון
תלמידי בית ספר תיכון

לפי המחקר, שערך פרופ' אייל קמחי, סמנכ"ל מרכז טאוב ומהאוניברסיטה העברית ומיכל שפיר תדהר, מאז שנות ה-90 גדל אי השוויון בישראל באופן משמעותי, גם בין ערבים ליהודים, בין תושבי הפריפריה לתושבי המרכז וגם על רקע מספר הילדים במשפחה, אבל כל המרכיבים האלה מהווים ביחד עד 20% מהגורמים התורמים לאי השוויון בישראל.

"אי השוויון בהכנסות בישראל נמצא במגמת עלייה ב-30 השנים האחרונות. בעשורים הקודמים הגדיול באי השוויון נבע בעיקר מכוחות השוק, ואילו בעשור האחרון הוא תוצאה של מדיניות הממשלה, ובפרט של הקיצוץ בקצבאות והפחתת שיעורי המסים הישירים", אמר קמחי. לפי מחקרים קודמים שנערכו במרכז, בשנות ה-2000 אי השוויון בהכנסות נטו, החל לצמוח בקצב מואץ כתוצאה ממדיניות הממשלה.

"החלק הארי של אי השוויון בהכנסות הוא בין משקי בית המשתייכים לאותן קבוצות אוכלוסייה, ולא בין הקבוצות השונות. עם זאת, ניתן להבחין שלאורך השנים חל גידול בתרומה של האזור, הלאום ומספר הילדים לאי השוויון, מה שמעיד על התרחבות הפערים בין מרכז לפריפריה, בין יהודים ולרבים ובין משפחות קטנות לגדולות", הסביר קמחי.

במחקר בודדו המרכיבים השונים להם מייחסים את אי השוויון. כך למשל, בבדיקת ההשפעה של לאום על אי השוויון בחברה בודדו שאר המרכיבים כמו ההשכלה וגודל המשפחה. לפי המחקר, התרומה הגדולה ביותר לאי השוויון בישראל מיוחסת לרמת ההשכלה של קבוצות שונות בציבור. למספר שנות הלימוד תרומה של 7.7% לאי השוויון - ירידה קלה מתרומתה ב-1997, אז תרמה 9.7% לאי השוויון. למספר הילדים במשפחה, כמו למשל מספר הילדים הגדול במשפחות חרדיות או ערביות, תרומה של 4.3% לאי השוויון בהכנסות בישראל (לעומת 4% ב-1997) לאזור מגורים תרומה של 3% (לעומת 1.6% ב-1997) וללאום תרומה של 2.5% (לעומת 2% ב-1997).

הפערים בין הכנסת גברים לנשים, צורת היישוב ומצב משפחתי תרמו פחות מאחוז אחד לאי השוויון בישראל.

לפי עורכי המחקר, "תוצאות המחקר מחזקות את הטענות שלמען הקטנת פערים בישראל יש צורך בשיפור מערכת ההשכלה שתאפשר ליותר אנשים להתמודד על משרות המציעות שכר גבוה, ביצירת מקומות עבודה במגזר הערבי, בקיצור המרחק בין המרכז לפריפריה באמצעות תשתיות תחבורה, ביציאת תנאים המקלים על אמהות לצאת לעבודה ובשילוב החרדים בשוק העבודה".

במחקר נכתב כי אי שוויון במדינות אחדות הגיע לרמות כאלה שהוא "מסכן את תהליך הצמיחה, פוגע בלכידות החברתית ובדמוקרטיה ובאחרונה גם מוציא המונים למחות ברחובות ובכיכרות. ישראל אינה יוצאת דופן מבחינה זאת, ואולי אף יוצרת דופן לרעה. אי השוויון בישראל גדל בקצב מהיר בעשורים האחרונים ובעיקר בעשור האחרון".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום