מבחן הנדיבות היהודי - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מבחן הנדיבות היהודי

המבחן האמיתי ביחס לבדואים יהיה בקניית אמונה של האוכלוסייה הענייה הזו

15תגובות

ביישוב הבדואי אל אטרש היה שיעור הנשירה במעבר מבית הספר היסודי לתיכון 80%. הצורך לנסוע בהסעות לתיכונים ביישובים הבדואיים השכנים, כסייפה או חורה, שבר את מרבית התלמידים. בוודאי שבכל הקשור לבנות, ההסעות היו בבחינת טאבו מוחלט.

פתיחתו של תיכון מקומי בתוך אל אטרש, בניהולה של רשת אורט, שינתה את המצב באופן דרמטי. שיעור ההתמדה במעבר לתיכון עולה כיום על 80%, ובעיקר נרשם מהפך אצל הבנות. לא רק שהן לומדות עתה, ובאחוזים גבוהים, אלא שהן גם תלמידות טובות בהרבה מהבנים - העובדה שהן מנועות מלצאת מהמאהל המשפחתי מביאה לכך שהן מבלות את מרבית זמנן הפנוי בלימודים. בביקור בבית הספר הבנות ששות לעמוד בפני האורחים מבחוץ ולהקריא בעברית הססנית ‏(מדפים מוכנים מראש‏) את פירוט שאיפותיהן ובעיותיהן - הן רוצות שוויון הזדמנויות, הן מודאגות מהאבטלה הגבוהה באוכלוסייה הבדואית, כמעט כולן לומדות במגמת ביולוגיה־כימיה וכמעט כולן רוצות להיות אחיות או רופאות.

שירן גרנות

קשה לדמיין מה תחולל ההעצמה הנשית הזאת לחברה הבדואית בעוד כמה שנים. עם זאת, בינתיים התלמידות הבדואיות מוטרדות מבעיות ארציות בהרבה - בבית הספר אין אולם ספורט סגור, מה שאומר שהן כבנות אינן יכולות להתעמל. גרוע יותר, המבנה החדש של בית הספר, שהוקם בהשקעה של מיליוני שקלים מתקציב המדינה, עומד ללא חיבור לחשמל. הגנרטור שמספק חשמל מתקשה לעמוד בעומס המזגנים בקיץ ובחיבורים של המחשבים. למעשה, המחשבים בבית הספר מחוברים לרשת האינטרנט, אבל בגלישה סלולרית - לבית הספר החדש גם אין חיבור לקו טלפון או לקו אינטרנט.

אל אטרש, יש לציין, הוא יישוב מוכר, משמע יישוב שהמדינה הכירה בחוקיותיו. למרות זאת, היישוב הוא לא יותר מקומץ של בתים ופחונים הפזורים במרחק רב זה מזה. הכביש היחיד מגיע עד בית הספר; אין קו חשמל ליישוב; אין קו מים; אין קווי טלפון למרבית הבתים; אין מדרכות; אין מתנ"ס; ואפילו בית הספר היסודי, אחד מתוך שלושה, ממוקם בקרוואנים. התלמידים מגיעים לבית הספר מהפחונים שלהם, ברדיוס של עד כמה קילומטרים מהיישוב, ברגל. בחורף, כשיורד גשם והוואדי מוצף, הם נאלצים להישאר בבית.

לפיכך, ההכרה באל אטרש כיישוב מוכר לפני שלוש שנים התבטאה בעיקר בדבר אחד - הקמת תיכון בתוך היישוב, במקום להישען על התיכונים של היישובים הסמוכים. די בכך כדי לחולל שינוי עצום באיכות החיים של 5,000 תושבי אל אטרש, ובעיקר באיכות החיים של הבנות - מי יודע, אולי בכך ניטע הזרע שישנה את פני החברה הבדואית בעתיד. אלא שהזרע הזה נבלע בינתיים בבעיות הקשות של היישובים הבדואיים בנגב.

200 אלף בדואים מתגוררים בנגב, 110 אלף מתוכם ביישובי קבע. 90 אלף מתגוררים בפזורה, ביישובים שאינם מוכרים. היישובים הלא מוכרים הם אסופה של פחונים, לעתים במרחק של קילומטרים זה מזה, בלי חשמל, מים, כבישים או תקשורת, וכמעט בלי שירות ממשלתי מינימלי. היישובים המוכרים גם הם אסופה של פחונים, רובם המוחלט בלי חשמל, מים או תקשורת, אבל לפחות במרכז היישוב יש כמה כבישים וגם כמה מבני ציבור המגישים שירותי רפואה, חינוך וספורט.

כמה יישובים בדואיים גדולים - בהם רהט וחורה - הם כבר יישובים עירוניים גדולים ומסודרים יותר, אבל הם מיעוט. הרוב הגדול של היישובים המוכרים נבדל אך בקושי מהיישובים הלא מוכרים, ואלה גם אלה הם מוקדי עוני, פשע, עזובה והזנחה.

תוכנית של 8 מיליארד שקל

ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה אתמול את מתווה תוכנית בגין להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב. מדובר בתוכנית שנועדה לשים קץ למגורים של 90 אלף בדואים בכפרים לא מוכרים, בלי מים וחשמל, וגם למגורים של רבים אחרים בתוך היישובים המוכרים בתנאים דומים - מכיוון שהיישובים פזורים על שטחים גדולים, ומפני שתביעות לבעלות פרטית על הקרקע בתוך היישובים מונעות את פיתוחם והעברת תשתיות בהם. היקף התוכנית הוא יותר מ–8 מיליארד שקל - כ–7 מיליארד עלות העברת הקרקעות מבעלות המדינה לבעלות הבדואים וכן הפיתוח של המגרשים לבנייה, ועוד כ–1.2 מיליארד שקל השקעה ביישובים המוכרים כדי לפתח ולקדם אותם.

תוכנית בגין עברה את ועדת השרים לענייני חקיקה פה אחד, כולל תמיכתה של מפלגת הבית היהודי בתוכנית שמעבירה לבעלות פרטית של הבדואים אלפי דונמים של אדמות הנגב, וזהו הישג פוליטי יוצא דופן. עם זאת, התוכנית עדיין נתקלת בחשדנות רבה, הן מימין ‏(שם טוענים כי המדינה התפרקה מנכסיה והכשירה את השתלטות הבדואים על אדמות הנגב‏) והן מהבדואים עצמם.

הטיעון העיקרי של המדינה הוא כי מצבם של הבדואים כיום הוא בלתי נסבל, וכי המדינה לא תוכל לקדם אותם ולשפר את איכות חייהם אם לא יתקבצו לתוך היישובים המוכרים. לכן המדינה מציעה להרוס את בתיהם של אלפי בדואים, כדי לקבצם לתוך היישובים המוכרים ‏(קיימים או חדשים שיוקמו‏).

"המדינה לא יכולה לפרוש אלפי קילומטרים של צנרת", אומר השר לשעבר בני בגין, שהכין את התוכנית, "ולכן יתבקשו האנשים להעתיק את מקום מגוריהם בכמה מאות מטרים למרכז הכפר. כדי שילד בכיתה ב' יצעד לבית הספר, הוא לא יכול לגור רחוק. אנחנו מדברים על להעתיק משפחות מרחק של עד קילומטרים ספורים - זה אמנם יוצר קושי למשפחה, אבל זאת בוודאי לא טרגדיה, מה עוד שזה מאפשר להזניק את איכות חיי הילדים".

כדי לשכנע שכוונות המדינה טובות, בגין הסכים להגדיל את התמורה שיקבלו הבדואים, בעבור תביעות הבעלות שלהם על הקרקע, במידה ניכרת. הוא גם הכיר בתביעות הבעלות של בדואים שגורשו עם הקמת המדינה ממערב הנגב. כל אלה קוממו עליו את חוגי הימין, ועדיין לא הסירו את מעטה החשדנות הבדואי - בכל זאת המדינה מציעה להרוס את בתיהם של אלפי בדואים, לנתקם ממה שהם רואים כאדמתם ההיסטורית, לתת להם בתמורה רק מחצית מהאדמה שהם תובעים עליה בעלות, וזאת כדי לקבצם לתוך יישובים שנראים כיום נורא. אפשר להבין מדוע הבדואים אינם לקפוץ על המציאה.

לכן, מבחנה של תוכנית בגין יהיה עתה בקניית אמונה של האוכלוסייה הבדואית. האמון הזה מתחיל בשיקום היישובים הבדואיים המוכרים, כדי שעסקת החבילה שמוצעת לבדואים - הרס הבית בתמורה לבית ביישוב מוסדר ומאורגן - תיהפך למפתה. זהו מבחנה של הממשלה: מבחן הנדיבות שבו היא תנהג בבדואים וביישובים המוכרים שלהם, כדי לחולל את המהפך הנדרש כל כך בחייה של אוכלוסייה ענייה זו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#