"בטיול אחרי הצבא אין יקר או אסור; המקומיים מארגנים לישראלים דירות עם נערות ליווי וסמים"

"אחרי 3 שנים שהצבא כולא אותך, ואומרים לך כל הזמן מה לעשות, רציתי אנטי", מספר דור בר-און (24), מקיבוץ הזורע על הטיול שלו בדרום אמריקה ■ אז כמה עולה טיול כזה, איך מממנים אותו ולמה בסוף תמיד רוצים לחזור הביתה?

יעל שנער
יעל שנער
יעל שנער
יעל שנער

"עבדתי המון במשך כשנה בשביל לחסוך את הכסף, מ-5 בבוקר ועד 10 בלילה, לא היו לי חיים בכלל. הייתי מוכן לעשות את ההקרבה הזאת לטובת הטיול. אחרי 3 שנים שהצבא כולא אותך, ואומרים לך כל הזמן מה לעשות רציתי אנטי. להיות במקומות הכי יפים בעולם ורק ליהנות בלי חשבון" - כך מספר דור בר-און (24), מקיבוץ הזורע על הטיול הגדול אחרי צבא שעלה לו כ-100 אלף שקל. "כל המחזור שלי בחו"ל. פגשתי בדרום אמריקה הרבה חבר'ה מהגדוד ומבית הספר", הוא מוסיף.

בר-און לא לבד. על פי נתוני הלמ"ס, כ-220 אלף ישראליים חזרו ב-2011 לארץ לאחר שהות של בין שלושה חודשים לשנה בחו"ל, רבים מהם תרמיליאים צעירים. "הבנות מעדיפות את אוסטרליה וניו זילנד על פני דרום אמריקה, והרבה חברים בחרו לטייל במזרח כי יותר זול שם", מספר בר-און. "חסכתי את הכסף מעבודה מועדפת בבריכות דגים וממענק השחרור שלי, ההורים עזרו קצת, ובנוסף פדיתי את החסכונות של הבר מצווה. אבל הרבה חברים שלי עובדים בארה"ב ובקנדה על מנת לחסוך".

דור בר-אוןצילום: יעל שנער

עקבו אחרי TheMarker בטוויטר

בר-און לא ממהר לחזור: "יש לי אחיין בן כמעט שנה שנולד אחרי שטסתי. כל שיחה עם המשפחה בסקייפ אני מתמלא בגעגועים, אבל החיים בארץ לא פשוטים. אומנם לא חוויתי את יוקר המחייה על בשרי, אבל שמעתי מחברים במילואים ומאנשים שעבדתי איתם שקשה בארץ, זה גורם לי להמשיך לטייל".

תחנת חובה במסע ההתבגרות הישראלי

הטיול הגדול אחרי צבא הפך כבר מזמן לתחנת חובה במסע ההתבגרות הישראלי. צור דמרי (29), הבעלים של הוסטל "הזולה" בסאן פדרו שבגואטמלה, מספר כי "רואים פה את כולם: מהמרכז ומהפריפריה, עשירים ועניים, מהעיר ומהמושב, עולים וותיקים. מאז שנפתח בסאן פדרו בית חב"ד, מגיעים לכאן הרבה יותר מטיילים דתיים ומסורתיים. במומצע, התרמילאים הישראלים אחרי צבא מטיילים לתקופה של חצי שנה עד שנה, כאשר הבנים נוטים יותר לקחת סיכונים ונמשכים לסמים ולאלכוהול, והבנות יותר שלמות וסגורות על עצמן בגיל צעיר".

דמרי הגיע לפני 4 שנים בתור תרמילאי לסאן פדרו. הוא קנה את המקום ב-100 אלף דולר, השקעה שלדבריו החזירה את עצמה כמה פעמים. "לפני כשנה אחותי הגדולה הצטרפה אלי, ויחד הקמנו שלוחה נוספת של הוסטל הזולה בעיר אנטיגואה בגואטמלה גם כן".

דמרי מספר כי פגש אלפי מטיילים ישראלים בשנים האחרונות. למרות הפוטנציאל ההסברתי הגלום בעשרות אלפי מטיילים צעירים, דמרי מעיד כי הישראלי הממוצע לא מצטיין בנימוסים והליכות. "ישראלים מעדיפים את חברת עצמם ומסתובבים פעמים רבות בחבורות גדולות. לצערי, אנחנו עם גס שלא יודע כיצד להיות אורח במדינה זרה. זה מתחיל מבדל סיגריה שאירופאי ישים בכיס והישראלי יזרוק על הרצפה ברחוב, וממשיך בלשמוע מוסיקה בקולי קולות בלי להתחשב בסביבה. בצד החיובי, הישראלים הצעירים שותים הרבה פחות אלכוהול ממקבילהם בחו"ל, ואת הכסף שהם לא הוציאו בבר הם יוציאו במסעדה פה על אוכל טוב".

צור דמריצילום: יעל שנער

דמרי רואה את הצדדים החיוביים בתופעת הטיול לאחר הצבא. "99% מהמטיילים חוזרים לארץ ובוחרים מסגרת לכל החיים. הם נמצאים בצומת קבלת החלטות וטוב לקחת פסק זמן מהמדינה ולהסתכל על החיים בפרופורציה מחו"ל. אני מתכנן למכור את המקום ולחזור ארצה בקרוב. בסופו של דבר אנחנו אוהבים את המנטליות, המסורת, החברים והמשפחה שלנו ורוצים לחזור לארץ".

מירי דמרי (34), אחותו של צור, מסכימה: "צבא זאת מסגרת מאוד מלחיצה, ופתאום הדאגה הכי גדולה של המטיילים הצעירים היא מה לאכול בבוקר. גם אני טיילתי אחרי השירות הצבאי וזה בריא לנפש, לפתוח את הראש".

אך לטיול הגדול אחרי צבא יש גם צדדים שליליים. הסטודנט הישראלי, שממילא מבוגר מעמיתיו מעבר לים עקב שירות צבאי או לאומי, דוחה את תחילת הלימודים בתקופה ארוכה נוספת. בכך נדחה גיל הכניסה לשוק העבודה המקצועי וגם תחילת החיסכון הפנסיוני מתעכבת. בנוסף, מחקרים שונים מראים שככל שסטודנטים מתחילים את לימודיהם בגיל מאוחר יותר, כך עולים הסיכויים שלא יסיימו את התואר או שישלימו את התואר בזמן ארוך ממהרגיל.

"חרדים עם ראש פתוח"

בתנועת חב"ד היו בין הראשונים לזהות את הפוטנציאל הטמון בטרנד הטיולים הארוכים בחו"ל. מסורת סדר הפסח לתרמילאים החלה בקטמנדו שבנפאל כבר בשנות ה-80. בית חב"ד הראשון שנפתח במיוחד למטיילים ישראלים צעירים היה בבנגקוק בתאילנד ב-1994. בחסידות חב"ד מספרים כי ישנם כ-20 בתי חב"ד במזרח הרחוק ובדרום אמריקה, ו"הזרוע עוד נטויה".

מנדי דיין (21) מכפר חב"ד נמצא כרגע במקסיקו אבל לא במסגרת טיול של אחרי צבא. דיין, ה-5 מבין 10 אחים, הגיע לאי איסלה מוחרס שנמצא בחוף הקאריבי וחביב על ישראלים, על מנת לפתוח במקום בית חב"ד חדש. "בית חב"ד זה מקום ייחודי שבו חילונים יכולים לפגוש חרדי ולשבת איתו לשיחה לתוך הלילה. לתרמילאים יש המון שאלות על דת, למדתי מהחסידות כיצד לתת תשובות לשאלות קשות כמו 'למה לא עשית צבא?'".

מילון עברי-תרמילאי

דיין מעיד כי הופתע לטובה מהחמימות של הישראליים בחו"ל. "כאשר יהודים נפגשים בין גויים זה כמו משפחה, המטרה שלשמה אני פה היא לקרב יהודים לתורה ומצוות ולהיות מקור יהדות. חב"ד נמצאים ברחובות, אנחנו חרדים עם ראש פתוח שיודעים איך לדבר עם צעירים".

בחב"ד מספרים כי מספר התרמילאים שפוקדים את בתי חב"ד בסעודות שבת נע בין 50 במקומות הקטנים ומגיע ל-400 מטיילים בבתי חב"ד המרכזיים. בית חב"ד הגדול ביותר נמצא בבנגקוק ובתקופות שיא עוברים בו יותר מ-500 מטיילים ביום.

לממן את הטיול במלצרות

חדוות טיולים אינה יחודית לצעירי ישראל. באוסטרליה, בגרמניה, בהולנד ובמדינות נוספות באירופה נפוץ ומקובל חברתית לצאת לטיול של כמה חודשים לפני תחילת הלימודים האקדמאים. אך אין ספק שביחס לאוכלוסיה הזעומה של ישראל, מספר התרמילאים הצעירים לנפש הוא מהגבוהים בעולם. ולתופעה הזאת יש מחיר. מטייל ממוצע יוציא עשרות אלפי שקלים על הטיול הגדול, סכום שעל פי רוב נחסך בעבודות זמניות ולא מקצועיות כמו מלצרות, אבטחה ומכירות. טיול בן חצי שנה בהודו ובנפאל בתקציב נמוך יעלה כ-20 אלף שקל. חצי שנת שהות בתקציב בינוני במדינות היותר מתויירות של דרום אמריקה, כולל ביקור בקרנבל בברזיל, תסתכם בכ-60 אלף שקל.

"לא רציתי למלצר אז ירדתי לנגב ועשיתי עבודה מעודפת בחוות האלפקות", מספרת סיוון שלו (21) מכפר סבא שמטיילת בימים אלו במרכז אמריקה. "חסכתי 40 אלף שקל בשמונה חודשי עבודה בחווה ובחודשיים שחתמתי קבע".

שלו, שמטיילת כבר חצי שנה, שילבה במסגרת הטיול עבודה בבתי מלון והוסטלים. "אין לי כרטיס חזור ואני מתכננת לטייל עד שייגמר הכסף, לכן אני מנסה לחסוך. מצאתי מקומות שאיפשרו לי לחיות בכל מיני יעדים בתמורה לכמה שעות עבודה ביום דרך אתר X HELP.

"ביליתי חודש קסום בהוסטל בסקוטלד עם 20 תרמילאים מכל העולם. סך הכל הייתי צריכה לעבוד כחדרנית במשך שעתיים ביום, להחליף מצעים ולנקות קצת. אני אוהבת ללמוד ובא לי להירשם לאוניברסיטה, אבל אני יודעת שזה הולך להיות קשה. חוזרים מהטיול הגדול אבודים, בלי כלום ביד".

סיון שלוצילום: יעל שנער

שלו מספרת כי המפגש עם צעירים ממדינות אחרות הבהיר לה עד כמה החיים בארץ יקרים. "תמיד מגיעים לשלב הזה בשיחה עם זרים ששואלים כמה עולה בירה בבר ומה השכר מינימום. אני מרוויחה 21 שקל לשעה, ובירה בבר עולה 25 שקל - בשום מדינה באירופה זה לא כך כך יקר. מבאס לחשוב שיום עבודה שלי שווה כל כך מעט ואני לא יכולה אפילו לחשוב על לשכור דירה". ואכן, התאחדות הסטודנטים מדווחת שב-2011 שליש מהסטודנטים בישראל התגוררו בבית הוריהם, אתגר שהופך קשה יותר בשנות ה-20 המאוחרות.

למרות יוקר המחייה בארץ, כ-300 אלף ישראלים בגילאי 24-20 טסו בשנת 2011 לחו"ל. בימים של מחאה חברתית ומצוקת דיור, טיול ארוך בחו"ל שעלותו מסתכמת בעשרות אלפי שקלים היא פריווילגיה. זכות שלא נפלה בחלקם של הורי הדור הצעיר, שהסתפקו בסופ"ש הכל כלול באנטליה.

פה אין יקר או אסור

ישנם אתרים בחו"ל שמושכים תיירים ישראליים, אבל לאו דווקא בגלל יופיים. עמק פרוואטי בצפון הודו הפך לאתר עלייה לרגל בקרב חובבי מריחואנה מכל העולם. המטיילים הישראליים הצעירים בדרך כלל מתרכזים בעיירה קאסול בה עישון ג'ראס בצ'ילום (כלי עישון) בפומבי הוא דבר מקובל כמעט כמו לנשום אוויר.  תעשיית המין בתאילנד מושכת גברים ישראלים שמגיעים היישר לעיר פאטאיה.

בקולומביה, סוחרי הקוקאין כבר יודעים לזהות ישראלים ולפנות אליהם בעברית. "בטיול אין יקר או אסור", מסביר אמיר (שם בדוי), בן 23 ממרכז הארץ, שמטייל כבר יותר מחצי שנה בדרום אמריקה. אמיר מעיד כי השתמש בקוקאין ושילם מספר פעמים עבור מין. "קולומביה זה סדום ועמורה, המקומיים מארגנים לכמה חבר'ה דירה ומביאים אליה נערות ליווי צעירות וסמים. זה מפתה ומסקרן, והרבה בנים ישראלים אחרי צבא נשארים בדירות האלו לתקופות של כמה שבועות. אני לא גאה במה שעשיתי אבל גם לא מאוד מתבייש. מה שעושים בטיול נשאר בטיול".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ