החיים בישראל קשים - אך האזרחים שבעי רצון - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
סקר OECD

החיים בישראל קשים - אך האזרחים שבעי רצון

איזו מדינה מציעה את איכות החיים הגבוהה ביותר לאזרחיה? מדד חדש של OECD בחן את השאלה לעומקה לפי 11 פרמטרים, בהם דיור, חינוך, בריאות, קהילה, מעורבות אזרחית, ואיזון בית־עבודה - אך מסיק כי בסופו של דבר אין מדינה כזו, וכי איכות חיים היא בעיני המתבונן. ישראל מדורגת במקומות נמוכים במיוחד בתחומי הדיור, שוק העבודה, החינוך ואיכות הסביבה ובמקום האחרון בתחום המעורבות האזרחית - אך במקום גבוה במדד האושר

60תגובות

איזו מדינה בעולם המערבי מציעה את איכות החיים הגבוהה ביותר לאזרחיה? ב-OECD ‏(הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי‏) בחנו את הסוגיה לעומקה בשנה האחרונה, אך חזרו בידיים ריקות. אין מדינה כזו, טוענים שם - איכות חיים היא בעיני המתבונן.

כיצד בכל זאת בוחנים את מצבן היחסי של המדינות החברות ב-OECD? בארגון פיתחו ושיכללו בשנה החולפת מדד חדש ואינטראקטיבי לרווחה ואיכות חיים, הקרוי "מדד החיים הטובים יותר" ‏(Better Life Index‏). המדד בוחן את איכות החיים ב-34 מדינות הארגון ועוד שתיים נוספות ‏(רוסיה וברזיל‏) באמצעות 11 פרמטרים - דיור, הכנסות, שוק העבודה, קהילה, מעורבות אזרחית, חינוך, בריאות, איכות הסביבה, סיפוק מהחיים ‏("מדד האושר"‏), ביטחון אישי ואיזון בית־עבודה. ממצאי המדד ל-2013 פורסמו במארס.
החידוש במדד החיים הטובים יותר הוא שכל אדם יכול לייצר מדד איכות חיים משלו, ולקבוע את דירוג המדינות בהתאם לפרמטרים החשובים בעיניו. "מהי המדינה המוצלחת ביותר? זה תלוי בכם", כותבים מחברי המדד. "אם אתם חושבים שדיור חשוב יותר מסביבה, למשל, הגבירו את חשיבותו במדד שלכם".

אוליבייה פיטוסי

המדד מבטא תפישה שרווחת בקרב כלכלנים בשנים האחרונות, ולפיה מדדים כלכליים יבשים - כמו תמ"ג או אבטלה - אינם בהכרח מעידים על איכות חיים. לכן, בכדי למדוד איכות חיים, יש להרחיב את הפריזמה. מחברי המדד כותבים כי "OECD היה מעורב באחרונה בדיון העולמי סביב השאלה כיצד מודדים איכות חיים. 11 הפרמטרים במדד משקפים את מה ש–OECD זיהה כחיוני לרווחה אישית, הן במובן של תנאי מחיה והן במובן של רווחה על פניה המגוונים".

מה מצבה של ישראל בהשוואה לשאר המדינות הנכללות במדד? בשתי מלים - לא משהו. לו היה הארגון מייצר בכל זאת דירוג מסכם ומקנה משקל שווה לכל פרמטר, ישראל היתה מתברגת בו במקום נמוך. הציון הממוצע של ישראל ב–11 הפרמטרים הוא אפילו לא "עובר", אלא 5.4 מתוך 10, והמיקום הממוצע שלה בדירוג הוא 25 מ–36 מדינות. רק שני פרמטרים מציגים את ישראל באור חיובי: בריאות ‏(מקום 5‏) ואושר ‏(מקום 8‏).

כיצד ייתכן שאזרחי ישראל - אם אינם זוכים לדיור ראוי, להכנסה סבירה, לביטחון תעסוקתי, לקהילה תומכת ולחינוך טוב - מעידים על אושר כה רב? ייתכן שישראלים מעוניינים להצטייר כמאושרים, גם אם במציאות התחושה הפוכה. ואולי בכלל זה עניין תרבותי - אושר בעיני נורווגי הרי אינו אושר בעיני ישראלי. כך או כך, אל לקברניטי הממשלה החדשה להתבשם יתר על המידה ממדד האושר, כאשר שאר המדדים מעידים על מציאות שונה לגמרי.

זאת ועוד: אף שבשורה התחתונה הישראלים מעידים על עצמם כי הם מאושרים, זה לא בהכרח המצב בפועל. מתברר כי כאשר ישראלים נשאלו שאלה עקיפה לגבי אושרם - האם הם צוברים יותר חוויות חיוביות משליליות ביום ממוצע - רק 70% ענו בחיוב, לעומת 80% בממוצע ב–OECD.

שמונה המדינות המגיעות לראש הדירוג המסכם, ומציגות ציונים מקסימליים בין 7.5 ל–8, הן אוסטרליה, נורווגיה, ארה"ב, שוודיה, דנמרק, קנדה, שווייץ והולנד. שתי המדינות שנמצאות בתחתית הדירוג עם ציון של בין 2 ל–4 הן טורקיה ומקסיקו. קצת מעליהן נמצאות צ'ילה, ברזיל, רוסיה, אסטוניה, הונגריה ופורטוגל.

על אף שמחברי האינדקס התעקשו שלא לערוך דירוג מסכם רשמי למדינות, ניתן בכל זאת להכתיר את אוסטרליה כמדינה שהכי טוב לחיות בה, ואת טורקיה כמדינה שהכי פחות טוב לחיות בה. כצפוי, שלוש המדינות הסקנדינוויות המקדמות מודל כלכלי סוציאל־דמוקרטי - שוודיה, נורווגיה ודנמרק - נמנות עם המדינות המובילות את הדירוג.

מעניין לראות כי אף שהאינדקס נועד לבחון איכות חיים באמצעות פרמטרים מגוונים, לאו דווקא כלכליים, המדינות המגיעות לראש הדירוג המסכם הן מדינות מפותחות, יציבות כלכלית ומציגות תמ"ג גבוה לנפש ‏(סביב 40 אלף דולר לנפש ויותר בחלק מהמקרים‏), בעוד שהמדינות המדורגות בתחתית הן בדרך כלל מדינות מתפתחות עם תמ"ג נמוך יותר לנפש. נראה, לפיכך, כי בחלק גדול מהמקרים קיימת התאמה בין הצלחה כלכלית של מדינה לבין יכולתה לספק איכות חיים גבוהה במגוון רחב של תחומים.

דיור: 1.2 חדרים לאדם

83% מהישראלים מרוצים ממצב המגורים הנוכחי שלהם

בתחום הדיור, מדורגת ישראל בתחתית מדד החיים הטובים. בתחום זה, מבוסס המדד על שקלול של כמה פרמטרים, ובהם מספר חדרים ממוצע לאדם, שיעור ההוצאה על דיור מסך ההכנסה של משק בית וכן גישה לתשתיות בסיסיות ביחידת המגורים. בדירוג הדיור הכללי ‏(המבוסס על נתוני 2010‏) נמצאת ישראל במקום ה–28 מ–36 המדינות המשתתפות במדד. לציונים המשוקללים הגבוהים ביותר זכו ארה"ב, קנדה ואירלנד. במקום האחרון מדורגת טורקיה, ומעט מעליה אסטוניה והונגריה.

לפי הסקירה, בישראל יחס של 1.2 חדרי מגורים לאדם - מקום 30 בדירוג - לעומת 1.6 חדרים בממוצע ב–OECD. במקום הראשון בפרמטר זה נמצאת קנדה, עם 2.5 חדרים לאדם, ואחריה ניו זילנד וארה"ב, עם 2.3 חדרים בממוצע לאדם. בתחתית הרשימה נמצאת טורקיה, עם 0.9 חדרים לאדם, ומעליה הונגריה, פולין ומקסיקו עם חדר אחד בממוצע לאדם.

בפרמטר התשתיות הבסיסיות מוקמה ישראל במקום 27. בפרמטר זה נלקח בחשבון שיעור יחידות הדיור המחוברות למים זורמים, שהיה בישראל 96%, לעומת 98% במרבית מדינות OECD. הסיבה העיקרית לנתון זה היא ככל הנראה הכפרים הבלתי מוכרים. רק בשתי מדינות היה הנתון נמוך מ–90%: טורקיה ‏(87%‏) ואסטוניה ‏(89%‏).

בפרמטר שיעור ההוצאה החודשית על דיור מתוך סך ההכנסה דורגה ישראל במפתיע באמצע הדירוג - מקום 20, עם הוצאה ממוצעת של 22% על דיור - נתון זהה לממוצע OECD. שיעור ההוצאה הנמוך ביותר על דיור נרשם ברוסיה ‏(11%‏) ובקוריאה ‏(16%‏), והגבוה ביותר בניו זילנד ‏(29%‏). יש לציין כי נתוני OECD אינם תואמים את נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ל–2010. לפי הלמ"ס, בשנה זו היתה ההכנסה החודשית הממוצעת למשק בית 12,010 שקל ‏(נטו‏), וההוצאה החודשית הממוצעת על דיור היתה 3,380, כלומר - 28% מסך ההכנסה.

בנוסף לשקלול הרשמי, ערך OECD סקר שביעות רצון במדינות השונות בנושא הדיור, שממנו עלה כי 83% מהישראלים מרוצים ממצב המגורים הנוכחי שלהם - שיעור נמוך מהממוצע ב–OECD, שהוא 87%. בגרמניה, באירלנד, בספרד ובבלגיה נרשמה שביעות רצון גבוהה במיוחד של יותר מ–90% ממצב המגורים, ואילו בקוריאה, בטורקיה וברוסיה נרשם שיעור נמוך של שביעות רצון - פחות מ–75%.

הכנסות: סתירה בין מדדים

ישראל מדורגת גבוה בעושר פיננסי של משק בית ונמוך בהכנסה פנויה

מדד החיים הטובים בחן שני מדדים, המרכיבים יחד את תחום הכנסות משקי הבית במדינה. האחד הוא עושר פיננסי של משק בית, כלומר - נכסים של משק בית פחות התחייבויותיו. השני הוא ההכנסה הפנויה של משק הבית אחרי מסים.

בישראל קיימת סתירה בין שני המדדים. מצד אחד, אנו מדורגים במקום 22 מתוך 36 מדינות בתחום ההכנסה הפנויה השנתית ‏(19,672 דולר בשנה, או כ–6,000 שקל בחודש‏). בראש דירוג זה נמצאות ארה"ב, לוקסמבורג, נורווגיה וצרפת. מצד שני, אנו מדורגים גבוה בתחום העושר הפיננסי - במקום 10 ‏(47,750 דולר, לפי נתוני 2009‏). נתון זה גבוה מהממוצע בארגון - 36,238 דולר.

בסך הכל, הציון של ישראל בתחום ההכנסה הוא 4.2 מתוך 10 - מה שמדרג אותה במקום 16. בראש דירוג ההכנסות נמצאות ארה"ב, לוקסמבורג ושווייץ. המדינות המדורגות בתחתית הן ברזיל, צ'ילה וטורקיה.

הכלכלן פרופ' ערן ישיב, ראש החוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב, מסביר כי הכנסה מבטאת את המתרחש בנקודת זמן עכשווית, ואילו עושר מתייחס לחסכונות העבר - ולכן הנתונים לא חייבים להיות חופפים. לדבריו, "נכון שאינטואיטיבית ניתן לצפות כי הכנסה ועושר יילכו יחד, אבל זה לא הכרחי וייתכנו הבדלים גדולים".

חינוך: "איכות גבוהה לאלה שידם משגת"

ישראל במקום 32 בדירוג האי־שוויון החברתי ביחס להישגים

מוטי מילרוד

בישראל, התלמידים העשירים יותר זוכים לחינוך איכותי יותר - כך קובע OECD, שמזכיר שוב כי הפערים בהישגי התלמידים במערכת החינוך הישראלית הם מהגבוהים בעולם המערבי. בחלק במדד העוסק בחינוך נכתב כי "מערכת החינוך בישראל נוטה לספק חינוך באיכות גבוהה יותר לאלה שידם משגת".

מחברי הדו"ח טוענים כי "אוכלוסייה משכילה ומוכשרת היא חיונית לרווחה הכלכלית והחברתית של המדינה", וכי לבעלי תואר אקדמי סיכויים גבוהים יותר למצוא תעסוקה והכנסה גבוהה יותר. בממוצע בקרב המדינות החברות

ב-OECD, הסיכוי של גברים בעלי תואר אקדמי למצוא עבודה גבוה ב-18% לעומת גברים ללא תואר אקדמי, והסיכוי של נשים אקדמאיות למצוא עבודה גדולים ב-32% לעומת נשים חסרות תואר אקדמי.

בישראל, שיעור בעלי תעודת בגרות או תעודה מקבילה הוא גבוה ביחס למדינות המערב - 82% מהאוכלוסייה בגיל 25-62, לעומת 74% בממוצע במדינות OECD. כך, ישראל ממוקמת במקום 5 במדד סיום לימודים תיכוניים. אך זו נקודת האור היחידה של מערכת החינוך הישראלית במדד, ואף נכתב בו כי "שיעור המשתתפים בהשכלה תיכונית, אף שהוא חשוב, לא אומר הרבה על איכות החינוך".

מבחני פיז"ה ‏‏(PISA) - שלהם, על פי הארגון, יכולת ניבוי גבוהה יותר ממדד סיום הלימודים בתיכון באשר לסיכוייהם של בוגרי מערכת החינוך להשתלב בהצלחה בתעסוקה, בחברה ובכלכלה - מדרגים את תלמידי ישראל במקום 32 מ-36 מדינות. ב-2009 היה הציון הממוצע של התלמידים בישראל בשלושת המבחנים - קריאה, מתמטיקה ומדעים - 459, לעומת ממוצע של 498 בכל מדינות OECD. רק בטורקיה, בצ'ילה, במקסיקו ובברזיל הציון הממוצע היה נמוך יותר.

לפי הסקירה, לא רק שכישורי התלמידים בישראל נמוכים במיוחד, אלא שהפערים בין התלמידים החזקים לחלשים גדולים ביותר. הפער בין ציוניהם של 20% התלמידים בעלי ההישגים הטובים ביותר ל–20% התלמידים שהישגיהם היו הנמוכים ביותר גבוה במיוחד - 113 נקודות ‏(לעומת פער של 99 נקודות בממוצע ב–OECD‏). בסולם שמדד את האי־שוויון החברתי ביחס להישגי התלמידים, דורגה ישראל במקום 32. רק בהונגריה, בלוקסמבורג, בבלגיה ובצרפת, הפערים בין התלמידים על רקע חברתי־כלכלי היו גבוהים יותר. הציון הממוצע של התלמידות הישראליות במבחני פיז"ה היה גבוה ב–13 נקודות מהציון הממוצע של התלמידים - לעומת פער של 9 נקודות בממוצע במדינות OECD.

על פי נתונים נוספים של הארגון, בנוסף לפערים ולהישגים הנמוכים של התלמידים, הכיתות בבתי הספר בישראל הן מהצפופות בעולם המערבי ושכר המורים נמוך במיוחד בהשוואה לשאר מדינות OECD. כמו כן, תקציב החינוך לתלמיד בישראל הוא נמוך בהשוואה למדינות המערב.

איזון בית־עבודה: זמן מועט לפנאי

שעות העבודה הארוכות לא מיתרגמות לפריון גבוה

אחת הרעות החולות בישראל, לפי מדד החיים הטובים, הן שעות העבודה הארוכות, שמשאירות זמן מועט לפנאי. מתברר כי ישראל נמנית עם חמש המדינות שבהן יש את השיעור הגבוה ביותר של אנשים שעובדים יותר מ-50 שעות בשבוע - כ-20% מהאוכלוסייה. רק בקוריאה ‏(22.5%‏), במקסיקו ‏(29%‏), ביפן ‏(30%‏) ובטורקיה ‏(43%‏) השיעור גבוה יותר. דווקא בארה"ב, נושאת דגל השוק החופשי, רק 11% מהאזרחים עובדים יותר מ-50 שעות בשבוע. ברוסיה, בהולנד ובשוודיה רק 1% מהאזרחים ופחות עובד שעות רבות כל כך בשבוע. ממוצע שעות העבודה השנתי בישראל - 1,889 - גבוה בהרבה מהנתון הממוצע ב-OECD, שהוא 1,749 שעות.

הזמן המוקדש לפנאי, בילוי, שינה ואכילה בישראל הוא 14.4 שעות ביום, מקום 25 ב-OECD. במקסיקו, ביפן, בפולין ובאסטוניה מקדישים עוד פחות זמן מזה. לעומתן, בדנמרק, בספרד ובבלגיה הזמן המוקדש לפעילויות אלה הוא אידיאלי - 16 שעות ‏(כלומר, 8 שעות ביום מוקדשות לעבודה‏). הציון הסופי של ישראל בתחום איזון בית־עבודה הוא 5.1 מתוך 10, המציב אותה במקום 32.

פרופ' יצחק הרפז, דיקן ללימודים מתקדמים וראש המרכז לחקר ארגונים וניהול המשאב האנושי באוניברסיטת חיפה, מסביר כי שעות העבודה הארוכות הנהוגות בישראל מאפיינות שכבות אוכלוסייה שונות, שלהן צרכים שונים. לדבריו, השכבות החלשות נוטות לעבוד בכמה עבודות. השכבות החזקות נוטות לעבוד בתחומים כמו היי־טק ועריכת דין, ופועלות בהתאם לנורמות שהשתרשו במגזרים אלה, המקדשות עבודה מסביב לשעון. "העניים בישראל עובדים הרבה שעות בכדי להרוויח יותר, והעובדים המבוססים עובדים הרבה כי זה מה שמצופה מהם".

בשורה התחתונה, שעות העבודה הארוכות בישראל לא מיתרגמות לפריון גבוה. לעומת זאת, המדינות הנורדיות, שמצטיינות באיזון בית־עבודה, מצליחות כלכלית ומציגות פריון גבוה ותמ"ג גבוה לנפש. לדברי הרפז, "במדינות הנורדיות - שוודיה, נורווגיה, דנמרק, איסלנד, פינלנד - רואים איזון מוצלח בין בית לעבודה, כי כל ההיבטים של החיים מאוזנים יותר. מי שלא יכול לשלם לעובדיו שכר ראוי, מראש לא פותח עסק. אין עניים מאוד ועשירים מאוד. במקביל, עובדים זוכים לביטחון תעסוקתי גבוה. מאחר וכולם משתכרים מספיק והרשת הסוציאלית רחבה, עובדים אינם חרדים למשרתם או לקיומם, ויכולים לשלב היטב בין עבודה לחיים פרטיים".

בריאות: תוחלת חיים מהגבוהות במערב

גם במשתנה של השמנה קיצונית, מצב הישראלים טוב יחסית ל-OECD

בכל הקשור להשוואות בינלאומיות בתחום הבריאות, ישראל מדורגת במקום גבוה גם בדו"ח הנוכחי של OECD. המשתנה הראשון שנבדק הוא כמובן המשתנה החשוב מכולם - תוחלת החיים: ב-2010 הייתה תוחלת החיים של גברים בישראל 82 שנה, כמעט שנתיים יותר מהממוצע ב-OECD, שעומד על 80 שנה.

לעומת זאת, תוחלת החיים של נשים בישראל היא 84, אומנם גבוהה מזו של הגברים בארבע שנים, אך נמוכה מהפער הממוצע ב-OECD בין גברים לנשים - 6 שנים. בממוצע, גדלה תוחלת החיים של הישראלים ב-0.3% בשנה מאז 1960. רוב מדינות OECD נהנו מעלייה בולטת בתוחלת החיים בעשורים האחרונים, הודות לשיפור בתנאי החיים, מערכות בריאות ציבוריות והתפתחויות רפואיות.

מחברי הדו"ח הבחינו כמובן בפרדוקס הישראלי הידוע: בדרך כלל יש קשר ישיר בין תוחלת חיים גבוהה לבין השקעה גבוהה יותר בבריאות, על אף שישנם גורמים משפיעים נוספים, ובהם תנאי המחייה, אורח החיים, חינוך וגורמים סביבתיים. ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל היא רק 7.9% מהתמ"ג - נמוך בהרבה מהממוצע ב-OECD, שהוא 9.7%, ועם זאת תוחלת החיים בה גבוהה מהממוצע.

גם במשתנה של השמנה קיצונית מצבם של הישראלים טוב יותר מהממוצע ב-OECD. ב–2008 הוגדרו 13.8% מהישראלים כסובלים מהשמנה קיצונית, לעומת 17% בממוצע במדינות OECD. השמנה קיצונית מגבירה את הסיכון ללקות במחלות קשות שגם מעמיסות עלויות על מערכות הבריאות, ובהן סוכרת, מחלות לב ואסתמה.

ישראלים נוטים לדווח על עצמם כבריאים. בתשובה לשאלה "מה מצבך הבריאותי באופן כללי" ענו 81% מהמגיבים בישראל כי הם נהנים מבריאות טובה, לעומת 70% בממוצע ב–OECD. בפרמטר זה מדורגת ישראל במקום 7. משתנה הדיווח העצמי נמצא כמנבא טוב לשימוש עתידי בשירותי בריאות, וכן נמצאו בו הבדלים מגדריים ואחרים. כך למשל, גברים נוטים לדיווח עצמי חיובי יותר מנשים ‏(בישראל דיווחו 84% מהגברים על בריאות טובה לעומת 79% מהנשים‏), וכך גם צעירים, אנשים עובדים ‏(לעומת מובטלים‏) ואנשים ממעמד חברתי־כלכלי גבוה יותר.

שוק העבודה: הביטחון התעסוקתי נחלש

ישראל בתחתית במדדי שיעור התעסוקה והשכר הממוצע

רמת החיים בישראל מדשדשת אחרי זו המושגת במדינות OECD מובילות משנות ה-70 ואילך. התבוננות על המדדים המרכיבים את תחום העבודה ‏(Jobs‏) במדד החיים הטובים מעידה על מקורות הקושי של ישראל להדביק את הפער. כך למשל, שיעור התעסוקה בישראל הוא נמוך יחסית - 60%, מקום 28 מ-36 המדינות במדד. הממוצע ב-OECD הוא 66%. במקום ראשון נמצאת איסלנד, עם 79%, ובמקום האחרון טורקיה, עם 46%. שיעור תעסוקה הוא שיעור המועסקים מכלל האוכלוסייה, לא כולל מובטלים ואנשים שאינם עובדים ואינם מחפשים עבודה.

שיעור תעסוקה נמוך, המצטרף לפיגור טכנולוגי במגזרים מסוימים, כמו תעשיות הבנייה והמזון, מוביל לשכר נמוך באופן יחסי. מנתוני השכר במדד עולה כי השכר הממוצע של עובד בישראל הוא 31,155 דולר בשנה ‏(כ-9,400 שקל בחודש‏), מקום 24 בדירוג. במקום הראשון במדד השכר נמצאות ארה"ב ‏(52,607 דולר בשנה‏), לוקסמבורג ‏(52,110 דולר‏) ושווייץ ‏(49,810 דולר‏). בתחתית ממוקמות ברזיל, מקסיקו ורוסיה, עם 9,000-15 אלף דולר בשנה בממוצע לעובד. מחברי המדד כותבים כי "אומנם כסף לא יכול לקנות אושר, אך הוא אמצעי חשוב לצורך השגת רמת חיים גבוהה יותר - ובהכרח גם רווחה אישית גבוהה יותר".

בתוך נתון השכר הממוצע מתחבא האי־שוויון בהכנסות: העשירונים העליונים בישראל, 20% מאוכלוסיית השכירים, משתכרים כ-70 אלף דולר בשנה ‏(כ-21 אלף שקל בחודש‏), ואילו 20% מהשכירים בעשירונים התחתונים משתכרים כ-11 אלף דולר בשנה ‏(כ-3,300 שקל בחודש בלבד‏).

מדד נוסף בתחום התעסוקה בוחן את רמת הביטחון התעסוקתי של עובדים, באמצעות הצגת שיעור העובדים במדינה שחוזה ההעסקה שלהם הוא לחצי שנה או פחות. ישראל מדורגת נמוך גם במדד זה - מקום 20 - כ–10% מהעובדים מועסקים בחוזים קצרי מועד, לעומת 5% בהולנד, 5.5% בלוקסמבורג ו-5.7% ביוון. פרופ' הרפז מסביר כי "בעשורים שלאחר הקמת המדינה לא היו עשירים מאוד או עניים מאוד ולא הוצא דו"ח עוני, כי לא היה בו צורך. ככל שהתגברה הגלובליזציה והכלכלה הלכה לכיוון ניאו־ליברלי, כך נחלש הביטחון של העובד במקום עבודתו".

שקלול של כלל הפרמטרים בתחום העבודה מקנה לישראל את הציון 6.3 מתוך 10 - מקום 20 בדירוג. במקום הראשון בדירוג נמצאת שווייץ, ובתחתית נמצאת טורקיה.


מדד האושר: נתון מעורר תמיהה

"נראה שהקשר בין מדדי אושר לבין שגשוג כלכלי אינו חזק"

הדירוג הגבוה שלו זוכה ישראל במדד האושר - מקום 8 ‏(ציון 8.5‏) - מעורר תמיהה: אם ההישגים שמציגה ישראל בתחום התעסוקה, החברה והחינוך ממוצעים עד גרועים למדי, מדוע האזרחים מאושרים כל כך? זו גם אינה הפעם הראשונה שבה מתגלה האושר הרב של אזרחי ישראל: גם במדד האושר של האו"ם, שפורסם לפני כשנה, היא דורגה במקום גבוה.

בשני המדדים הללו המדינות הנורדיות דורגו במקום גבוה, ואילו מדינות מערביות שבהן יש אי־שוויון גבוה יחסית, כמו ארה"ב ובריטניה, דורגו במקומות נמוכים יותר. ההסבר ההגיוני הוא שבמדינות שמקדמות ערכים כמו שוויון וסולידריות, אזרחים חשים מקופחים ומופלים פחות לרעה לעומת אחרים, ותחושת הערבות ההדדית מושרשת יותר. אך לפי הנתונים, הסבר זה אינו רלוונטי במיוחד לישראל.

אז מדוע הישראלים מאושרים? הסבר אפשרי הוא שבסקרי דעת קהל, התשובות לא מייצגות בהכרח תחושה אותנטית, וייתכן כי ישראלים מעוניינים להצטייר כמי שחייהם טובים. אפשרות אחרת, שמציג הרפז, היא כי הסקר של OECD התבצע בקרב מדגם לא מייצג, עם נוכחות גבוהה של שכבות מבוססות. "האם הסקר דגם גם משיבים מהמגזר החרדי והערבי?", הוא שואל, "אני כלל לא בטוח".

הרפז מוסיף כי ייתכן שהישראלי בוחן את חייו מפרספקטיבה יחסית - אם מצבו טוב מזה של אזרחי מדינה שכנה או מדינה שסובלת ממשבר כלכלי - הוא מאושר. "תוחלת החיים בישראל גבוהה, הבריאות טובה ואנו גאים בהישגי המדינה בתחומי המדע וההיי־טק - כל אלה משפיעים על האופן שבו ישראלים תופשים את חייהם", אומר הרפז. ישיב אומר כי "נראה שהקשר בין מדדי אושר וסיפוק לבין רמת שגשוג כלכלי אינו חזק".

איכות הסביבה: זיהום אוויר גבוה

זיהום האוויר הממוצע בישראל גבוה ב-27% מהממוצע ב-OECD

עם ציון של 4.1 מתוך 10, ישראל ממוקמת במקום ה–33 מתוך 36 המדינות במדד בתחום איכות הסביבה. רק טורקיה, צ'ילה ויוון קיבלו ציונים נמוכים יותר.

הציון הסביבתי מורכב משני פרמטרים: ציון על רמת זיהום האוויר במרכזי הערים, וציון על שביעות רצון משירותי המים. במדד זיהום האוויר מדורגת ישראל במקום 27. המדד מדרג את המדינות לפי ממצאי זיהום האוויר מחלקיקים נשימים קטנים מ-10 מיקרון ‏(PM10‏) במרכזי ערים גדולות ‏(שבהן יותר מ–100 אלף תושבים‏), על פי נתונים מ-2008.

לקיקים אלה מסוכנים לנשימה, שכן הם קטנים דיים כדי לחדור לריאות ונושאים חומרים מזהמים נוספים. על פי נתוני OECD, בישראל נמדדו 28 מיקרוגרם חלקיקים למ"ק אוויר. בשוודיה, המדורגת במקום הראשון במדד, נמדד פחות מחצי מזיהום האוויר בישראל - 11 מיקרוגרם למ"ק. בממוצע משוקלל של מדינות OECD חושב זיהום אוויר של 22 מיקרוגרם למ"ק בלבד. כך, זיהום האוויר בישראל גבוה ב–27% מהממוצע ב–OECD.

עם זאת, זיהום האוויר אינו נחלתן של המדינות בעלות התמ"ג הנמוך בארגון. באוסטריה נרשמו 29 מיקרוגרם למ"ק ובהולנד 31 מיקרוגרם למ"ק. שיאנית הזיהום, על פי הנתונים, היא צ'ילה - עם 61 מיקרוגרם למ"ק. על פי הדו"ח, המלצת ארגון הבריאות העולמי היא שלא לחרוג מרמה של 20 מיקרוגרם למ"ק.

נתוני OECD עוברים עיבוד סטטיסטי ומתקבלים כממוצע לכלל הערים הגדולות בישראל. המשרד להגנת הסביבה מפרסם נתונים לפי תחנות הניטור, ולא ממוצע ארצי. עם זאת, נראה שנתוני OECD טובים יותר מהנתונים שמפרסם המשרד. באתר המשרד ניתן לראות את הממוצע השנתי לריכוז PM10 בתחנות הניטור השונות בישראל, שנע ב-2008 בין 40 ל-57 מיקרוגרם למ"ק.

ציון סביבתי נוסף הכלול במדד בודק את איכות המים, אך אינו מספק נתונים כימיים על איכות מי השתייה, אלא אומדן על שביעות רצון משירותי המים, שהושג באמצעות סקר שנערך ב-2011.

59% מהמשתתפים בקבוצת המדגם בישראל אמרו כי הם מרוצים משירותי המים שהם מקבלים - רק ברוסיה נרשם שיעור שביעות רצון נמוך מזה (51%). בשוודיה, לעומת זאת, דיווחו 97% על שביעות רצון משירותי המים, ובממוצע כללי ב-OECD - 85% הביעו שביעות רצון משירותים אלה. אפילו במדינות מפותחות פחות, כמו מקסיקו, אסטוניה וטורקיה, נרשמו שיעורי שביעות רצון גבוהים יותר מאשר בישראל. לא נמצאו הבדלים בשביעות הרצון משירותי המים בישראל בין גברים לנשים או בין עשירים לעניים.

מעורבות אזרחית וקהילה: ישראל בתחתית הדירוג

שיעור הצבעה נמוך, חוסר שקיפות של פוליטיקאים

קל יחסית להסביר מדוע דורגה ישראל במקום האחרון בדירוג המעורבות האזרחית במדד החיים הטובים - שיעור הצבעה נמוך למדי ‏(כ-67% בבחירות האחרונות‏), ומנהיגים שאינם נוטים לנהוג בשקיפות גבוהה כלפי הציבור בעת קבלת החלטות וקידום הצעות חוק - תרמו לדירוג הנמוך.

בכל זאת, הדירוג הנמוך של ישראל בתחום הקהילה - המסתמך על מידת קיומה של רשת תמיכה עבור אזרחי המדינה - לא לגמרי מובן. משתתפי הסקר נשאלו אם יש להם קרובי משפחה או חברים שניתן לסמוך עליהם בעת צרה, ובישראל רק 88% מהאזרחים השיבו בחיוב - לעומת 98% מאזרחי איסלנד ואירלנד, 94% מאזרחי ספרד ו-92% מאזרחי ארה"ב. השיעור הנמוך יחסית של ישראלים שהעידו שיש להם על מי לסמוך מיקם אותה במקום ה–30 בדירוג, והקנה לה את הציון 6.6 מתוך 10.

הרפז הופתע מהממצאים, שכן לדבריו, "אף שהחברה הסולידרית של פעם התפרקה, המשפחה וגרעין החברים הקרוב נותרו עוגן חזק עבור ישראלים רבים". עם זאת, הוא מדגיש כי "בעשורים האחרונים נהפכנו מחברה קולקטיביסטית לחברה אולטרה־אינדיבידואליסטית. הסולידריות נעלמה - לא אכפת לנו מאף אחד מלבד הקרובים ביותר. החלשים נזנחו, ועינינו נעצמו בפניהם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#