35% מהאוכל בעולם מתבזבזים - ישראל מפספסת הזדמנות?

מנכ"ל מכתשים אגן, 
ארז ויגודמן, טוען כי לצד עצירת הבזבוז יש לפעול לפיתוח פתרונות חדשניים, ומעריך כי משבר המזון הצפוי 
במדינות המתפתחות - הוא הזדמנות עסקית למדינות המפותחות ■ "חקלאות היא 'הדבר הבא' בישראל ובעולם"

אורה קורן

ארז ויגודמן עוסק כבר שנים במזון. בעבר היה מנכ"ל שטראוס וכיום הוא מנהל את מכתשים אגן, שמוכרת דשנים, בין היתר לחקלאות. בזבוז המזון בעולם מטריד אותו, וכך גם המחסור בחשיבה חדשנית בתחום החקלאות. היעדר מודעות לפוטנציאל העסקי, המחסור בקרנות השקעה מוכוונות חקלאות והסובסידיות לחקלאים הם חלק מהבעיה. "תפקיד החקלאות כיום חשוב מאי פעם", אומר ויגודמן. "הייתי אומר בביטחון מוחלט שאתגר המזון הופך את החקלאות לדבר הגדול הבא".

ויגודמן נזהר מצירוף המלים "משבר המזון", שנהפך לפופולרי באחרונה, מכיוון שלדעתו "הוא לוקח דברים לקיצוניות. אבל גם מבלי לדבר על משברים עולמיים, ברור שנושא המזון הוא בנפשנו".

בעולם חיים כיום כ-7 מיליארד בני אדם, ובכל דקה נולדים כ-150 תינוקות נוספים, כך שב-2050 צפויים לחיות בעולם עוד 2.5 מיליארד תושבים, 95% מהם במדינות מתפתחות. אוכלוסיית העולם גדלה במהירות וזקוקה למזון רב יותר, אלא שהגידול בייצורו אינו מדביק את קצב התרבות האוכלוסייה. בהיעדר צעדים נכונים, חלק מהמדינות המתפתחות עלולות לסבול ממצוקת רעב קשה בעוד כ-30 שנה. המוסדות הבינלאומיים מכנים זאת "משבר מזון עולמי" ומביטים בחרדה מסוימת אל עבר העתיד.

ארז ויגודמןצילום: אייל טואג

יש מי שיגידו, ובצדק, כי כמות המזון שהמדינות המפותחות מבזבזות יכולה להספיק לאוכלוסייה של כמה מדינות באפריקה, אך מניעת בזבוז היא רק חלק מהפתרון, מה גם שהניסיון לקחת את מה שעושה את דרכו לפח הזבל בהולנד ולנייד אותו למאלי או לאוגנדה אינו כה פשוט. הפתרון האמיתי נמצא בהגדלת כושר הייצור - כלומר, החקלאות צריכה לעבור מהפך חדשנות, דומה לזה שעוברת כיום תעשיית תקשורת המידע.

ויגודמן מודע היטב למספרים. "השינויים המהירים בעולם באים לידי ביטוי בגידול באוכלוסייה, שממוקד במדינות מתפתחות. המעבר מהכפר לעיר, תהליך שמתבצע באופן טבעי ומואץ על ידי חלק מהממשלות, כמו בסין, הופך חקלאים לצרכנים ומלווה בשכר גבוה יותר - שיוצר מנוע צמיחה המבוסס על צריכה מקומית גדלה. סין בונה כיום 400 ערים, שכל אחת מהן צפויה לאכלס יותר ממיליון איש. תושבי הערים האלה יהפכו לצרכנים בעלי כוח קנייה גדול יותר.

לכתבות נוספות ממוסף החג:

■ אפליקציות שחייבים בצלחת || כל המידע שצריך כדי לאכול ולבשל

■ החילונים נוהרים לבני ברק בשביל הכבד הקצוץ והקוגל

■ "ביום העצמאות רוב הישראלים יאכלו קבב, שהקשר בינו לבשר - מקרי"

■ מסדנת הבישול למטבח הביתי: לאכול, לשתות, להתפלל (שהמרק יצליח)

"ב-1950 חיו בערים בעולם פחות ממיליארד איש, וכיום חיים בערים 3.5 מיליארד איש - כמחצית מאוכלוסיית העולם. התחזית היא שב-2050 יחיו בערים 5.5 מיליארד איש. לפי נתוני חברת המחקר מקינזי, בין 1990 
ל-2010 נוספו בעולם 1.2 מיליארד צרכני מזון, ובין 2010 ל-2025 יצטרפו עוד 1.8 מיליארד צרכנים, רובם במדינות המתפתחות.

"מרכז הכובד בכלכלה הגלובלית עובר לכלכלות המתפתחות", אומר ויגודמן. "צווארי הבקבוק שעוצרים את הצמיחה במדינות אלה, צפויים ליצור מחסור באנרגיה, מים, מתכות וברזל בפרט, ומזון או קרקע. העולם מבין את הפער בין צמיחת הביקושים המהירה יותר מצמיחת ההיצע, וניתן לראות אותו במדדי מחירים של מזון, מתכות, אנרגיה וגידולים חקלאיים.

"ברוב העולם חקלאות מבוססת על מים נקיים, לא מושבים כמו בישראל. זמינות המים לנפש בעולם נמצאת בירידה מאז 1995, וגם הקרקע הראויה לעיבוד לנפש נמצאת בירידה. עתודות הקרקע נמצאות בסין, בהודו ובברזיל. בנוסף, קצב שיפור הפריון בייצור מזון בעולם מאט. בשנות ה-60 הפריון עלה 
ב-2.2% בשנה בממוצע, ואילו 
ב–2020 הוא צפוי לעלות ב-1% בשנה בלבד".

מה הפתרון?

"הקטנת הבזבוז והגדלת ההיצע באמצעות חדשנות".

המודל: ברזיל

כך ניתן להפחית את בזבוז המזון בעולם

קשה להאמין כמה אוכל מבוזבז מדי יום ברחבי העולם. מומחים בתחום מעריכים כי לא פחות מ-10 מיליון טונה מזון, 30%-40% לפחות מסך המזון בעולם, הולכים לאיבוד בכל יום. במדינות מפותחות הבזבוז נוצר בשלבי ייצור המזון, האריזה וההפצה. במדינות מתפתחות, לעומת זאת, הבזבוז נוצר בשלב מוקדם יותר של איסוף יבולים ואחסון ראשוני.

לדברי ויגודמן, הכנסת טכנולוגיות קיימות וחדשנות לכל אחד ממוקדי הבזבוז יכולה לחסוך כמויות אדירות של מזון ולהגדיל תפוקה. לצד זה, פיתוח טכנולוגיות יגדיל את היצע הקרקעות, המים והיבולים.

"בשני העשורים האחרונים הפכו שינויים טכנולוגים את עולמנו וסייעו בהאצת תהליכים בכל התחומים כמעט, ובראשם תקשורת המידע. העולם נהפך לתחרותי יותר, אך ענף אחד בולט לא הצטרף עדיין למרוץ המהפכני - החקלאות", הוא אומר. "רוב השיפור בענף בעשרות השנים האחרונות נבע מניצול טוב יותר של יתרון לגודל של הגידולים, ופחות מחדשנות משמעותית. כמה גידולים אחראיים ליותר ממחצית המזון בעולם: דגנים, תירס, סויה ואורז. לעומת זאת, השקיה בטפטוף נמצאת בשימוש רק ב-3%-5% מההשקיה בעולם".

אז הפתרון טמון במחקר ופיתוח חקלאי?

"לצד עצירת הבזבוז, הפתרונות כוללים גם את הגברת השימוש בעתודות קרקע בעולם שיכולות להיהפך לחקלאיות, אבל רוב הקפיצה שנדרשת קשורה בחדשנות בשימוש במים. 70% מהיצע המים בעולם מופנה לחקלאות, וצריך לעבור לשימוש יעיל יותר".

הוצאנו את הלחם מהארץ

ויגודמן מצר על כך שלא נעשה די לשיפור התפוקה בחדשנות כוללת. "רק 1.5% מהמחקר והפיתוח העולמי מופנה לחקלאות", הוא אומר. "בשנים האחרונות היתה קפיצה גדולה בהפניית מאמצי מו"פ להשבחת זרעים ולמחקר בסיסי בתכונות זרעים ושיפורם, אבל לא ייתכן שעיקר המשאבים יישארו בתחומים אלה, ולא יגיעו לתחומים חשובים אחרים שבהם נדרשות פריצות דרך, כמו מדע הקרקע לניצול טוב יותר של שטחי חקלאות, שימוש יעיל במים, חקלאות מותאמת אקלים וחקלאות מדויקת - שמבטיחה מיקוד יעיל בהשקעות בחקלאות.

"חדשנות בהיקפים נמוכים קיימת בפיתוח ציוד חקלאי ובגיוון גנטי של זני יבולים, אבל הפריון בעולם המפותח כבר יחסית גבוה, ולכן שיפור תפוקות חייב להגיע מחדשנות פורצת דרך. בעוד שהעולם חווה בעשור האחרון פריצות דרך טכנולוגיות שמקצרות תהליכים, בשיעור ניכר יחסית לקצב השינויים במאה הקודמת, החקלאות נמצאת מחוץ למשחק".

מה היית רוצה לראות, למשל?

"פריצות הדרך בכל טכנולוגיות המידע מאפשרות שליטה, בקרה וניהול, ויכולות להיות בסיס לחדשנות בעולם המפותח כדי ליצור חקלאות מדויקת. הכוונה היא ליכולת לזהות שימוש מדויק בתשומות חקלאיות לטובת גידולים חקלאיים בתחומי הדשנים, המים וחומרי הגנת הצומח".

בינתיים, איך מגבירים תפוקות ופריון?

"האתגר הגדול נמצא בעולם המתפתח והמיקוד צריך להיות בשיפור הפריון, אבל עבור העולם המתפתח ניתן עדיין להסתפק בעיקר בהעברת טכנולוגיות ופרקטיקות שקיימות בעולם המפותח, ויישומן באופן מואץ. לאחר שהמדינות המתפתחות יקפצו מדרגה וישפרו את התפוקות עם הטכנולוגיות המוכרות, ניתן יהיה להניע גם בהן חדשנות, אבל זו צריכה להגיע מהצד המפותח. אלה הן הזדמנויות עסקיות חובקות עולם, שגם מדינות מפותחות יכולות ליהנות מהן".

המים אוזלים בכל העולם

מי כבר רוכב על גל המו"פ?

"המדינה הכי מתקדמת היא ברזיל. היא הקימה ארגון ממשלתי למחקר יישומי, שמופקד על חדשנות בחקלאות ומוביל 10,000 פרויקטים טכנולוגיים, שכולם ממוקדים ביצירת התאמה בין התנאים שמאפיניים את המדינה, בהם הצרכים, האקלים והחקלאות, לבין הגידולים עצמם. המו"פ הברזילאי מכוון לחיזוק מעמדה של המדינה כיצואנית מזון".

מה מגביל את החדשנות?

"מבלי להכליל, יש שני עקרונות מרכזיים: סובסידיות לחקלאות והיעדר תמריצים ליזמים. הסובסידיות הן מרכיב שמעוות את מחירי השוק ומקטין את האטרקטיביות להשקעה מצד המגזר העסקי. הסובסידיות בעולם נאמדות ב-400 מיליארד דולר בשנה. מספיק שהמים מסובסדים, כדי שחקלאי לא ישקיע בטפטוף ובהשקיה מדויקת.

"בנוסף, חסרים מנגנונים שיתמרצו חברות להשקיע בחדשנות. אמנם באחרונה אני שומע יותר גורמים בעולם, כולל משקיעים, שמקימים קרנות השקעה מוכוונות חקלאות תוך זיהוי ההזדמנות, אבל אין ספק שכדי לעשות פריצה ממשית צריך ללכת למשהו יותר אינטגרטיבי בטיפול ממשלתי. חסרים מנגנונים כמו הארגון בברזיל. הוא מטמיע את החדשנות בחוות חקלאיות, וחסרים מנגנונים נוספים כאלה".

איפה ישראל ממוקמת במו"פ חקלאי ביחס לעולם?

"ביחס לענפים אחרים במשק הישראלי, הפריון הכי גבוה נמצא בחקלאות. זה קורה נגד כל הסיכויים, וזו הישראליות שמאפיינת אותנו כחברה יצירתית. אתה מתחיל עם תנאי פתיחה על גבול הבלתי אפשרי - אין לך מים ואדמה, ויש כאן המון סוגי אקלים - והפריון משתפר על בסיס חדשנות בלבד בייצור חלב, זרעים, ירקות וצמחים, וכן מעבר לחקלאות ימית.

"בנוסף, 70% מהמים להשקיה בחקלאות בישראל הם מים מושבים - פי שלושה מהממוצע בעולם. ישראל מוכיחה שאפשר לקדם חדשנות חקלאית, כי אצלה זה צורך קיומי. והחקלאי הישראלי הוא משכיל, יזם ואינדיווידואליסט, יש לו הבנה מעמיקה, ניסיון ויכולת התמודדות בתנאים לא קלים. כל אלה יצרו כאן חקלאות ברמה גבוהה מאוד.

"חשוב לציין שהרבה מהחדשנות כאן נובעת מהחקלאים עצמם, ולא מתהליך מובנה שהמדינה מנהלת. קיימים אמנם מנגנונים מערכתיים, כמו מכון וולקני של משרד החקלאות, הפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית ומכון ויצמן בהיבטים מסוימים, אבל חברות מסחריות כמעט לא משקיעות בנושא".

איך אתם כחברה נערכים למיצוי הפוטנציאל של עליית הביקוש למזון בעולם?

"מכתשים אגן מייצרת מולקולות כימיות להגנת הצומח, שמשרתות חקלאים בכל העולם. מחזור המכירות שלנו ב-2012 היה 2.83 מיליארד דולר - 4% החברה מוכרת בישראל ואת השאר ב-120 מדינות אחרות. יש לנו חברות ב-45 מדינות שנותנות מענה לכל תחומי הפעילות החקלאית, בנוסף לשבעה מרכזי פיתוח אגרונומי בעולם ושני מרכזי מו"פ וכימיה - בישראל ובהודו.

"אנחנו מכינים את עצמנו בכמה תהליכים מרכזיים: מגדילים פעילות בשווקים המתעוררים - אסיה ודרום אמריקה - ומעבירים אליהם טכנולוגיות קיימות. המיזוג עם כמצ'יינה הוא שלב חשוב בבניית פלטפורמה בסין, שתשרת את הפעילות באסיה ובשאר העולם. המודל העסקי שנייצר יאפשר לתמוך בתהליכים משמעותיים במדינות מתפתחות. למעשה, החיבור של התשתית התפעולית שנקים בסין יתמוך בצמיחה לא רק בסין ובאסיה, אלא בפעילות בכל העולם.

"החברה מודעת לחשיבות החדשנות ועוברת תהליכים לבניית פלטפורמות חדשנות בפיתוח מוצרים המבוססים על הבנת הצרכים של חקלאים. מעבר לתחום הגנת הצומח, הקמנו חטיבה שמוביל אורי שני ‏(לשעבר נציב המים‏) לפיתוח טכנולוגיות לחקלאות, ובכלל זה בתחום המים. החטיבה אמורה לאתר טכנולוגיות ישראליות ייחודיות ולשלבן בפעילותה".

באיזה תחום עיקרי מכתשים אגן פעילה כיום?

"החברה נכנסת חזק יותר לתחום החקלאות, כי זה הדבר הבא בישראל ובעולם".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker