"תנו למהגרים להישאר - זה לא מועיל לאף אחד שהם ישנים בפארקים ציבוריים" - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
דעת מומחה

"תנו למהגרים להישאר - זה לא מועיל לאף אחד שהם ישנים בפארקים ציבוריים"

לקראת רפורמה היסטורית במדיניות ההגירה של ארה"ב, דגלאס מאסי, ממומחי ההגירה המובילים בעולם, קורא לכולנו להבין שהגירה - גם של עניים חסרי השכלה - היא חלק בלתי נפרד מהכלכלה הגלובלית ויכולה לשמש קטר צמיחה, במיוחד בישראל

25תגובות

כולנו מכירים את הסטריאוטיפ: מהגר מקסיקאי, סודני או אחר מסתנן מעבר לגבול בחשכת הלילה. הוא מגיע ממדינה ענייה ונחשלת, בתקווה לעבוד ולמצוא חיים טובים יותר. הוא לא דובר את השפה, אבל מצליח להגיע לאחת הערים הגדולות, שם הוא מצטרף לחבריו המהגרים. יחד הם גונבים לנו את העבודות, מגבירים את הפשיעה, אונסים את הנשים, מורידים את מחירי הבתים ומפיצים מחלות ושאר מרעין בישין.

האמת שמסתתרת מאחורי הסטריאוטיפ, לעומת זאת, היא שמהגר המקסיקאי, הסודני או הסיני הוא מנוע צמיחה שתורם לתמ"ג ושעשוי להוות מקור משמעותי לגביית מסים. לחשיפת האמת הזאת מקדיש כיום הסוציולוג האמריקאי דגלאס מאסי חלק לא קטן מזמנו. "בארה"ב, המונח 'מהגר' מעלה אסוציאציות של מהגר מקסיקאי לא חוקי. זה הסטריאוטיפ, שמחוזק מדי פעם על ידי פוליטיקאים שתמיד קל להם להציג מהגרים כאיום על המדינה ועל התרבות, במיוחד בתקופות קשות מבחינה כלכלית, שבהן הם מעדיפים שהאזרחים יכעסו על מהגרים ולא עליהם", אומר מאסי, כיום פרופסור באוניברסיטת פרינסטון, בראיון ל–TheMarker.

אייל טואג

ואולם, לדבריו, "כל המחקרים מראים שהגירה מביאה תועלת כלכלית. אפילו בקרב השכבות החלשות בחברה, אלה שלכאורה נחשבות למתחרות במהגרים על עבודות במגזר השירותים, האפקט השלילי של הגירה הוא קטן".

"אנחנו מטומטמים מבחינה כלכלית"

נושא ההגירה, והתועלת הכלכלית שלה, מעסיק בשנים האחרונות את העולם כולו. הגלובליזציה הקלה על המעבר של עובדים ממדינה למדינה: זרים היו אחראים ל–70% מהגידול בכוח העבודה באירופה בעשור האחרון, ול–47% מהגידול בכוח העבודה בארה"ב באותה תקופה. לצד המהגרים הסטריאוטיפיים - פליטים אפריקאיים ומהגרים ממדינות מתפתחות - נחשף העולם בעשור האחרון גם למהגרים המיומנים ‏(High Skilled Immigrants, או HSI‏): מהנדסי תוכנה מישראל או מדענים מהודו, מהגרים משכילים ובעלי מיומנויות מקצועיות מבוקשות שמהגרים למדינות כמו ארה"ב ונחשבים סחורה שהביקוש לה עולה, מאחר שלפי מחקרים הם מביאים עמם צמיחה, משרות ושגשוג כלכלי.

אולם גם המהגרים הלא־מיומנים, מתברר, תורמים לא מעט לצמיחה: לפי מחקר של בנק BBVA, המהגרים ממקסיקו תרמו ב–2011 כ–4% לתמ"ג של ארה"ב. מאחר שהם לא שוהים במדינה באופן חוקי ולכן לא מוכרים על ידי הרשויות, הם שלחו באותה שנה למולדתם הכנסות בסך 23 מיליארד דולר, שממשלת ארה"ב לא יכולה היתה להטיל עליהן מסים.

כיום, לאחר עשור של שיתוק פוליטי בנושא ההגירה ומאבקים רבים של פעילים למען אזרוח המהגרים, בהם העיתונאי זוכה הפוליצר חוזה אנטוניו ורגאס ש"יצא מהארון" בשנה שעברה וחשף את מעמדו כמהגר בלתי חוקי, מתכוון ממשל אובמה להוביל רפורמה מקיפה ביחס ל–12 מיליון המהגרים הבלתי־חוקיים שנמצאים כיום בשטחה של ארה"ב. לפי הרפורמה המוצעת של אובמה, למהגרים הבלתי חוקיים בארה"ב יוצע מתווה התאזרחות, ובתוך שמונה שנים הם יוכלו להפוך לאזרחים. לפי מאסי, לעומת זאת, גם שמונה שנים זה יותר מדי.

דניאל בר און

"היינו מטומטמים מבחינה כלכלית. אנחנו עדיין מטומטמים מבחינה כלכלית", אומר מאסי, שהגיע לישראל כדי להשתתף בכנס "הגירה בינלאומית והשלכותיה" באוניברסיטת תל אביב. "יש 12 מיליון מהגרים בלתי חוקיים כיום בארה"ב, חלק גדול מהם הגיעו לשם כילדים. מה שקרה הוא שאנחנו משלמים על החינוך שלהם ועל הבריאות שלהם, ואז, כשהם מגיעים לגיל 18 ונעשים יצרניים, אנחנו לא נותנים להם לעבוד. את הכסף כבר השקענו בהם. במקום לנהל את ההגירה ולאזרח את המהגרים, כך שנוכל ליהנות מפירותיה, הממשלים האחרונים בזבזו 18 מיליארד דולר בשנה על אכיפת חוקי ההגירה, והתוצאה היתה שמספר המהגרים הבלתי חוקיים גדל.

"קלינטון התחיל לבנות את הגדר בגבול עם מקסיקו, בוש המשיך את הגדר וגם אובמה המשיך באותה מדיניות - בכהונתו הראשונה גירש הממשל מספר שיא של מהגרים, יותר מכל ממשל אחר, ומשמר הגבול זכה לתקציב הכי גדול בהיסטוריה שלו. אני לא מבין למה: אף אחד כבר לא מנסה לגנוב את הגבול. כלכלת מקסיקו השתנתה והמקסיקאים לא עוזבים יותר. כנראה שהם פשוט בוהים בגדר".

גם בישראל עלה נושא ההגירה לכותרות בשנים האחרונות, הודות לעשרות אלפי הפליטים והמהגרים הסודנים והאריתראים שמצאו את עצמם בשכונות העניות של דרום תל אביב. שר הפנים, אלי ישי, טען שמדובר במהגרי עבודה שיש לגרש, מאחר שהם הובילו לעלייה בפשיעה ומחשש שייקחו עבודות מהתושבים המקומיים.

ואולם למאסי יש עצה אחרת לחלוטין: "תנו להם להישאר", הוא אומר. "זה לא מועיל לאף אחד שהם ישנים בפארקים ציבוריים. לאוכלוסייה החילונית של ישראל יש שיעור פריון נמוך, מה שאומר שאתם זקוקים לעובדים בלתי מיומנים בתחומים כמו חקלאות ושירותים. אתם צריכים להקל עליהם להיכנס ולצאת. אם תנסו למנוע מהם לחצות את הגבול, הם יישארו כאן.

"זה מה שקרה בארה"ב: ככל שהגבול עבר מיליטריזציה, המהגרים שהגיעו לא רצו לחצות את הגבול שוב, כי זה היה כל כך מסוכן. זה רק גרם להם להישאר והפחית את מספר החוזרים. אם תאפשרו להם להרוויח ולחזור למולדתם, הם יעשו זאת - כמו רוב המהגרים. זה נכון במיוחד במדינה כמו ישראל, שהיא סוג של מדינה תיאוקרטית, בניגוד לארה"ב שבה אפשר להיטמע בחברה יותר בקלות.

"אתם לא רוצים להיות מקום שלא נחשב אטרקטיבי למהגרים, כי מקומות שלא מושכים מהגרים הם כמעט תמיד נחשלים ועניים. במקום לנסות למנוע גלי הגירה, עדיף להפסיק להתנגד להם", אומר מאסי, "ולנסות לנהל אותם באופן שיותר מתאים לכלכלה ולחברה, עם ויזות זמניות שמאפשרות למהגרים להיכנס ולצאת. כל ניסיון אחר גורם לתוצאה ההפוכה ומוביל רק לעוד מהגרים.

"זה מה שקרה במערב אירופה בשנות ה–70. ב–1973–1974, למדינות המערב־אירופיות היתה אוכלוסיית מהגרים יציבה, אם כי גברית ברובה. עובדים הגיעו, הרוויחו וחזרו למשפחות שלהם, ואחרים הגיעו במקומם. ואז סגרו את הגבולות, וכולם נשארו. חייבים לקבל את תופעת ההגירה כמציאות, ולמצוא דרכים לנהל אותה במקום לחסום אותה. כל מדיניות אחרת לא מועילה לחברה או למדינה, רק למעסיקי העובדים הזרים שלא רוצים לשלם להם שכר מינימום או לתת להם תנאי עבודה ראויים".

מוטי מילרוד

כלכלות מפותחות תלויות בהגירה

מאסי, בן 61, הוא מהמומחים המובילים בעולם להגירה בינלאומית, חבר באקדמיה האמריקאית למדעים ומשמש ראש האקדמיה האמריקאית הלאומית למדעי החברה. הגירה, הוא מסביר, היא לא תופעה יוצאת דופן, אלא מרכיב הכרחי ובלתי נפרד מהכלכלה של המאה ה–21, כזאת שיכולה להוות קטר צמיחה משמעותי אם רק תנוהל באופן הנכון.

"אי אפשר לנהל כלכלה גלובלית עם תנועה חופשית של כל מרכיבי הייצור, חוץ מאחד", הוא מסביר. "בכלכלה גלובלית, אנשים ינועו ממקום למקום. אז פעם מקסיקאים היגרו לארה"ב כדי לחפש עבודה, והיום ספרדים ופורטוגלים מהגרים למקסיקו, ברזיל או ארגנטינה כדי למצוא עבודה. פתאום מקומות כמו סינגפור או דרום קוריאה נהפכו מפותחים מאוד ומושכים מהגרים רבים, גם בעלי מיומנויות וגם מהגרים עניים. זאת כלכלה דינמית, וחלק מהדינמיות משתקף גם בתנועות המהגרים".

כלכלות מפותחות רבות, הוא מציין, גם פיתחו תלות בהגירה. "ללא הגירה לא תהיה לנו חקלאות, למשל. אף אמריקאי לא יסכים ללכת לשדה במדבר ולהשקות מלונים בחום של 30 מעלות, ואם הוא מסכים - תצטרך לשלם לו כל כך הרבה שלא תוכל להרוויח, כי ככה השוק העולמי עובד".

כחוקר הגירה, מאסי צריך להתמודד גם עם לא מעט דעות קדומות ותפישות שגויות. "לפעמים אני מרצה בארה"ב, מחוץ לאקדמיה, ואנשים בקהל אומרים לי: 'קל לך לדבר, אתה לא צריך להתחרות במהגרים על עבודות'. 'על מה אתם מדברים?', אני אומר, 'חצי מהמחלקה שלי נולדה בחו"ל. אבל משום מה הם לא נתפשים כאיום, כי הם לא נתפשים כמהגרים - אף שהם כאלה".

מאז שהחל המשבר הכלכלי, וגם לפניו, נראו ברחבי העולם תופעות שונות של התנגדות להגירה: ביוון נהפכה מפלגת "השחר המוזהב" הניאו־נאצית לכוח משמעותי בזכות שנאת המהגרים שלה; בצרפת הפכו מרין לה פן ו"החזית העממית" שלה לכוח הפוליטי השלישי בגודלו במדינה; בישראל הוביל גל ההסתה נגד הפליטים למהומות וונדליזם בדרום תל אביב. בזירה הציבורית, למפלגות ולפוליטיקאים שמתנגדים להגירה יש יתרון ברור. הציבור, לא משנה אם מדובר בציבור הישראלי, האמריקאי או הבריטי, מתקשה לראות את יתרונות ההגירה וממשיך לפחד.

אילן אסייג

"זה מאוד מתסכל", מודה מאסי. "אני עושה מה שאני יכול: אני מדבר בטלוויזיה, כותב ל'ניו יורק טיימס' ולמגזינים ומדבר בפומבי, אבל אני פרופסור ויש לי סטודנטים ללמד. מנגד יש ארגונים שיש להם המון כסף ושהג'וב שלהם הוא להפיץ תעמולה נגד מהגרים במשך 24 שעות ביממה - בין אם כי הם לא מבינים את הכלכלה המודרנית או מסיבות אחרות. זאת תחרות לא הוגנת. לא משנה כמה מחקרים אקדמיים יצביעו על כך שמהגרים נוטים לבצע פשעים פחות מהאוכלוסייה הרגילה - ברגע שמהגר אחד יבצע פשע יהיה לנו כאקדמאים קשה מאוד להסביר את המציאות. כי המציאות מורכבת, ולדבר בססמאות זה קל יותר".

ובכל זאת, למרות הקשיים, הוא אופטימי. בארה"ב, שהשקיעה עשרות אם לא מאות מיליארדים בעשור האחרון בניסיון לחסום מהגרים מלהיכנס למדינה, הוא מזהה שינוי משמעותי. "אנחנו יודעים בארה"ב שאנחנו חברה של מהגרים, אנחנו פשוט צריכים להחליט אילו מהגרים", הוא אומר. "המצב בארה"ב ישתנה לדעתי, בגלל הכוח הפוליטי העולה של האוכלוסייה הלטינית. כבר כיום הלטינים מהווים 16% מהאוכלוסייה. יחד עם המהגרים האסיאתיים, שהם קבוצת המהגרים העיקרית כיום לארה"ב, הם מהווים יותר מ–20% מהאוכלוסייה.

"בלי הלטינים, שהצביעו לאובמה ולא למפלגה הרפובליקאית - שהביעה התנגדות כה חריפה לאזרוח מהגרים עד שנתפשה כאנטי־לטינית, אובמה לא היה מנצח בפלורידה, למשל. וגם אם הם לא אזרחים, למהגרים שנמצאים כיום בארה"ב ייוולדו ילדים, ואותם ילדים יהיו אזרחים אמריקאים מאחר שנולדו פה ובגיל 18 הם יצביעו. זמן רב אחרי שאמות, יכול להיות שמקסיקאים דור שלישי בארה"ב יתלוננו על ההגירה מסיביר, אבל השינוי הזה הוא בלתי נמנע".

בישראל, המדיניות היא שאין מדיניות

"מדיניות ההגירה של ישראל היא שאין מדיניות", אומר פרופ' משה סמיונוב מהפקולטה לסוציולוגיה ולימודי עבודה באוניברסיטת תל אביב, כשהוא מתבקש להסביר את מדיניות ההגירה של ישראל.

"קודם כל, צריך לעשות הבחנה ברורה בין מדיניות הגירה של ישראל כלפי מהגרים יהודים, עולים, שלפי חוק השבות וחוק האזרחות שחודש כל אחד מהם זכאי לאזרחות ישראלית. במובן הזה ברור מאוד מי זכאי לאזרחות ומקבל גם תמיכה מסיבית מהמדינה".

הבעיה, אומר סמיונוב, מתחילה במדיניות של ישראל, או בחוסר המדיניות שלה, כלפי מהגרים שאינם יהודים. לפני תחילת האינתיפאדה הראשונה ב–1987, הכל היה פשוט יותר: רוב העובדים הזרים היו פלסטינים מהשטחים, שעסקו באותן עבודות שכיום עושים העובדים הזרים ממדינות שונות. מאז האינתיפאדה, אומר סמיונוב, "הפכנו להיות חלק מההגירה הגלובלית. הפתרון שמצאנו למחסור בעובדים זרים הוא לעשות מה שמדינות אחרות עושות: יבוא כוח עבודה זול. אותם עובדים זרים הם בעצם מהגרי עבודה. הם לא יכולים ליהפך לתושבים, ובוודאי שלא לאזרחים. כמובן שחלק גדול מהם כן נשארים, ואז כשיש דור שני הוא נתקל בבעיות רבות, כי אין לו מקום אחר - הילדים האלה גדלים בארץ אבל לא יכולים להפוך לתושבי המדינה או אזרחיה".

מספר העובדים הזרים שנמצאים בארץ, אומר סמיונוב, לא ברור ותלוי ברשויות השונות שמודדות את המספר, אך ההערכות הן שבמדינה שוהים כ–100 אלף כאלה. מחצית מהם עובדים ברשיון והשאר הם מהגרים בלתי חוקיים ללא אישורי עבודה. "קל מאוד להגיע לישראל, הם מגיעים ונשארים כי התנאים פה בסך הכל לא רעים בכלל", אומר סמיונוב.

בעיית ההגירה וחוסר המדיניות של ישראל בעניין, אומר סמיונוב, הסתבכה אפילו יותר בשנים האחרונות, עם הגעתם של עשרות אלפי פליטים ומבקשי מקלט ממדינות אפריקאיות כמו סודן ואריתריאה. "המדיניות של ישראל בנושא הפליטים היא חוסר מדיניות. מדיניות שלא לקבל החלטות ברורות בנושאים האלה. יש פרוטוקולים ברורים כיצד מדינה צריכה לקבוע מה מעמדו של פליט או מבקש מקלט - אנחנו חתומים על כל האמנות - אבל לא פועלים בהתאם. גם לא עוצרים אותם, כפי שאמרו שיעשו. משלחים אותם בעיקר לתל אביב או לבאר שבע, חלק לאילת, ולא נותנים להם אישורי עבודה - אבל כן עוצמים עין ואומרים 'אם תעבדו, לא נעצור אתכם'".

הבעיה הגדולה, אומר סמיונוב, היא שחוסר המדיניות של ישראל בנושא ההגירה עולה לקופת המדינה לא מעט כסף. כפי שאומר מאסי, המדינה מפסידה גם לא מעט כסף לא רק בתמיכה שהיא חייבת להעניק לפליטים ומבקשי מקלט, אלא גם בהכנסות ממסים שהיא מפסידה משום שהם עובדים בשחור. "האנשים האלה, בסופו של דבר, הם בריאים יחסית. אין להם ביטוח בריאות, אבל הם צורכים ביטוח בריאות. באיכילוב, למשל, מתלוננים שזה עולה להם המון כסף להעניק עזרה ראשונה לפליטים. אין מי שיכסה את זה, אבל חייבים להעניק להם טיפול ראשוני, והטיפול הזה עולה למדינה לא מעט. אם היה הסדר שבמסגרתו פליטים יכולים לעבוד ולקבל את השירותים הבסיסיים ולשלם עבורם, זה היה עולה למדינה פחות".

אוליבייה פיטוסי

"אני לא מצדד בתפישה שפליטים מבצעים יותר עבירות מאוכלוסיות אחרות - אבל אם היית נותן להם להתפרנס לא היו נזקים של פשיעה והטרדות, שעולים למדינה הרבה מאוד כסף. באופן כללי, אם למדינה היתה מערכת מאורגנת שמתעדת את האנשים האלה ומאפשרת להם לדעת שיש מה להרוויח מהליכה במסגרת מסודרת על פי החוק וגם מה להפסיד אם יפרו את החוק, היו לנו הרבה פחות בעיות. אין סיבה הרי שלא לעשות שימוש סביר ומאורגן באנשים האלה, כי הם כאן בכל מקרה".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#