לא כיף להיות תושב ערבי בישראל - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לא כיף להיות תושב ערבי בישראל

אפשר לתמרץ רשויות ערביות להשתפר ניהולית, אם מספקים תמריצים סבירים

36תגובות

מחקר של בנק ישראל, שפורסם השבוע, מעלה כי ב-15 השנים האחרונות חל שיפור מופלא בניהול של הרשויות המקומיות בישראל. הרשויות המקומיות עברו מגירעון מצרפי של 0.8% מהתוצר לעודף של 0.2% מהתוצר. סך החוב שלהן קטן בשיעור של 1.7% מהתוצר.

למעשה, רק ב–44 רשויות מקומיות, מתוך יותר מ–250 רשויות, החוב הכולל גדל ב–15 השנים האחרונות - בכל שאר הרשויות, המשתרעות על כל הגדלים ובכל האשכולות החברתיים, חל שיפור ברמת החוב. וכל זה קרה אף שהממשלה צימצמה את אחריותה כלפי השלטון המקומי - תמיכת השלטון המרכזי בשלטון המקומי קטנה באותן שנים ב–0.5% תוצר.

ירון קמינסקי

בבנק ישראל מסבירים את השיפור המופלא בשיפור ניהולן של הרשויות המקומיות בהקשחה של מגבלת התקציב שלהן ‏(נוסחת הסיוע לרשויות המקומיות, נוסחת מענק האיזון, השתכללה עם שנים‏) ושל הפיקוח על משרד הפנים עליהן - לרבות הרחבת הסמכויות למנות ועדות קרואות לרשויות כושלות והרחבת חובת הדיווח לציבור, שהגבירה את השקיפות ושיפרה את שיקולי ההצבעה של הציבור בבחירות המקומיות. על כל אלה ניתון להוסיף השערה של עליית קרנו של הניהול המקומי.

על השיפור המופלא הזה, עם זאת, מעיבות הרשויות המקומיות הערביות - הן השתפרו, אבל בשיעורים קטנים בהרבה לעומת הרשויות היהודיות. שיעור החוב לתושב צנח ברשויות היהודיות באותן שנים ב–46%, ואילו ברשויות הערביות הוא קטן רק ב–25%. זה קורה אף שהרשויות הערביות מוציאות הרבה פחות מהיהודיות - על פי נתוני בנק ישראל, ברשויות הערביות מתגוררים 13.2% מאזרחי ישראל, אבל שיעור ההוצאה של הרשויות הערביות על תושביהן היתה רק 9.1% מסך ההוצאות של הרשויות המקומיות.

אם לא הבנתם, הרשויות הערביות הן עניות יותר, מנוהלות פחות טוב, והתושבים שלהן מקבלים הרבה פחות שירותים עירוניים מכפי שמקבלים התושבים ברשויות היהודיות. לא כיף להיות תושב ערבי במדינת ישראל.

מדוע מצב הרשויות הערביות כל כך הרבה יותר גרוע משל הרשויות היהודיות? הפרופסורים אבי בן בסט ומומי דהן בדקו, עבור המכון הישראלי לדמוקרטיה, את שורשי המשבר ברשויות המקומיות. הבדיקה נערכה ב–2009, אבל התובנות ממנה עדיין רלוונטיות.

ראשית, שורש המשבר הוא הקיצוצים הנרחבים במענקי האיזון של הרשויות המקומיות ב–2003, כתוצאה מהמשבר הכלכלי הקשה שישראל היתה נתונה בו אז. מאז ועד היום מענק האיזון לא חזר לרמתו מ–2003, וגם לא חזר לרמה שהוא צריך היה להגיע אליה - משמע לפצות את הרשויות החלשות על מלוא אובדן הכנסות הארנונה והגידול בהוצאות הנובע מהחולשה היחסית שלהן.

ככל הנראה, מענק האיזון שמסתכם כיום ב–2.4 מיליארד שקל, נמוך ב–0.6–0.8 מיליארד שקל מהמתחייב. מי שנפגע מכך באופן הקשה ביותר הן הרשויות הנסמכות במיוחד על מענק האיזון, כדי לאזן את תקציביהן - בעיקר הרשויות הערביות שהן החלשות בישראל.

שנית, מדינת ישראל מקפחת את הרשויות החלשות גם בתקציבים הייעודיים שהיא מעבירה להן, בעיקר תקציבי החינוך והרווחה. תקציב החינוך כמעט אינו דיפרנציאלי, ואינו מתגבר רשויות חלשות עם תוספת תקציב ממשלתית שתקזז את התקציבים העירוניים שמשקיעות רשויות חזקות במערכות החינוך שלהן. התוצאה היא שההשקעה פר תלמיד ברשויות חלשות נמוכה לאין ערוך מזו של רשויות חזקות - מנגנון שכמובן מגדיל את הפערים במדינת ישראל כל הזמן.

פרדוקסלית, בעיה דומה קיימת גם בתקציבי הרווחה, בגלל הדרישה מרשויות חלשות להשתתפות של 25% מתקציב הרווחה. רשויות חזקות עומדות בדרישה ואף מוסיפות תקציבים משלהן, אבל החלשות אינן עומדות בה ומפסידות כך תקציבים ממשלתיים - אף שצורכי הרווחה שלהן גבוהים במיוחד.

שלישית, עיוותים בחישובי הארנונה. דהן ובן בסט גילו כי רשויות ערביות משלמות יותר ארנונה לנפש מאשר רשויות יהודיות המקבילות להן ברמה הכלכלית־חברתית. בפועל, נוסחת חישוב הארנונה מקפחת את הערבים, כנראה משום שהערבים גרים בבתים גדולים יותר ולכן מחויבים בארנונה גבוהה יותר.

דהן ובן בסט גילו עוד כי הערבים מקופחים גם בארנונה העסקית - בכל אשכול כלכלי־חברתי הרשויות הערביות מקבלות הרבה פחות ארנונה עסקית מרשויות יהודיות באותו אשכול. לערבים פשוט אין מקורות הכנסה עסקיים, גם משום שהרשויות הערביות מנוהלות פחות טוב, אבל גם מכיוון שאין להן עתודות קרקע לפיתוח עסקי. ולא ניכנס כאן לדיון ההיסטורי בדבר הפקעת הקרקעות הערביות.

רביעית, בעיות קשות בניהול הרשויות הערביות. שיעור גביית הארנונה ברשויות הערביות באשכול התחתון מגיע ל–18% לעומת 82% ביהודיות. באשכול 2 גובות הרשויות הערביות 46%, לעומת 65% שגובות היהודיות באותו אשכול. דהן ובן בסט בדקו את הפיזור של גביית הארנונה של רשויות באותו אשכול. הם גילו פיזור עצום, במיוחד ברשויות הערביות. שיעור גביית הארנונה ביישובים ערביים המדורגים באשכול 2 נע בין 0% ל–82%. ללמדכם שגם כשהמצוקות הן אותן מצוקות, ההתמודדות עמן היא עניין של ניהול.

המסקנה העולה מהניתוח היא שישראל חייבת להגדיל את התמיכה ברשויות הערביות - להגדיל את מענקי האיזון, לעבור לתקציבי חינוך ורווחה דיפרנציאליים ולהתחיל להחזיר לידי הרשויות ערביות קרקעות שיאפשרו להן לגדול ולהתפתח. במקביל, המדינה חייבת לתבוע מהרשויות הערביות להשתפר ניהולית.

בשנים האחרונות המדינה עשתה בדיוק את זה, כשקבעה כי 15% ממענק האיזון מותנה בשיפור בגביית הארנונה - לגבייה של 80%. המהלך נכשל, לאחר שהתברר כי רק 25 מתוך 85 הרשוית הערביות הצליחו להגיע לרף הנדרש. המדינה, לכן, שינתה מדיניות, ועתה היא מעניקה תוספות מענק איזון חלקיות על כל שיפור בגבייה, בלי דרישת המינימום.

המעניין, עם זאת, הוא ההצלחה החלקית של המהלך בכל זאת - 25 הרשויות הערביות שהגיעו לרף גבייה של 80% הן שיפור עצום לעומת שש שעמדו ברף הזה ב–2008. אפשר, כלומר, לתמרץ את הרשויות הערביות להשתפר ניהולית, אם מעמידים להן תמריצים סבירים בני השגה, ואם מסייעים להן להגיע לשם באמצעות משאבי קרקע ותקציב, ובאמצעות סיוע ניהולי. רק צריך לרצות לעזור.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#