בנק ישראל לא יכול להוריד את מחירי הדירות

לא אגרום נזק לאוכלוסייה כדי ללמד את הפוליטיקאים להתנהל טוב יותר

סטנלי פישר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
סטנלי פישר

המשק הישראלי הוא משק מאוד קטן ומאוד פתוח, ולכן הוא מושפע בגדול מההתרחשויות במשק העולמי. אנו מייצאים כ-40% מהתמ"ג, ולכן תלויים בביקוש של המשקים העולמיים. כמו כן, בקביעת המדיניות המוניטרית הריבית שאנו קובעים מושפעת מהריבית שנקבעת בחו"ל - אם נעלה את הריבית בישראל בשיעור חד מעל הריבית העולמית יזרמו תנועות הון בהיקף נרחב מחו"ל ותהיה לכך השפעה של ייסוף בשער החליפין. אם כך, כל דבר שחשוב במשק הישראלי מושפע ממה שקורה בחו"ל. לכן, הרצאה שעוסקת במשק הישראלי חייבת להתחיל מתיאור המצב במשק העולמי.

המשק העולמי צמח ב-2012 בשיעור של 3.2%, כלומר, קרוב מאוד לשיעור של 3% שנחשב לסף של מיתון עולמי. הציפיות של קרן המטבע הן לצמיחה של 3.5% ב-2013, וייתכן שתוצאות הבחירות באיטליה יורידו את הציפיות לרמה שהייתה ב-2012. בארה"ב צפויה השנה צמיחה של 2%. באירופה צפוי המשך מיתון תוך התאוששות איטית ב-2014. במשקים המתעוררים והמתפתחים הייתה צמיחה מהירה יותר. שיעור הצמיחה של הסחר העולמי הוא המשתנה החשוב ביותר מבחינת היצוא הישראלי - לפני המשבר העולמי סחר זה צמח בכ-7% בממוצע לשנה, וב-2012 הוא צמח בפחות מ-3%, מה שמסביר את השנה הקשה שעברה על היצוא הישראלי. תנאי הרקע שבהם המשק הישראלי פועל, אם כן, אינם אופטימליים.

מאמצע 2003 עד אמצע 2011 נהנה המשק הישראלי, למרות המיתון העולמי, מצמיחה ממוצעת של 5% בשנה. זהו שיעור צמיחה נאה למשק עשיר ומפותח, ובהשוואה בינ"ל המשק הישראלי הוא אכן כזה, גם אם לא תמיד אנו רוצים להודות בכך. ב-2012 הייתה צמיחה איטית יותר. אני לא הייתי שבע רצון מצמיחה של 3.2% ב-2012, אבל בכל פעם ששוחחתי עם עמיתים מחו"ל הם אמרו שהיו שמחים מאוד לו המשקים שלהם היו צומחים בשיעור כזה. בשנה הנוכחית בנק ישראל צופה צמיחה בשיעור של 3.8%, כשחלק חשוב ממנה, כ-1%, צפוי להיות תוצאה של תחילת הזרמת הגז מקידוח תמר.

בנימין נתניהו ויובל שטייניץצילום: משה מילנר / לע"מ

האבטלה בישראל נמצאת בירידה מתמשכת על פני לא מעט שנים. הלמ"ס שינתה ב-2012 את מסגרת המדידה והדבר מקשה עלינו להשוות את נתוני השנה לשנים קודמות. לכן אנו מסתכלים על הנתונים עבור קבוצת הגילאים 25-64 אשר פחות הושפעה משינוי המתודולוגיה. בקבוצה זו ניתן להבחין בהמשך הירידה. האבטלה בישראל נמוכה מבהרבה מדינות, כולל מפותחות מאוד.

בסוף ההרצאה אמנה מספר אתגרים ובעיות שמצריכים טיפול בטווח הארוך, אולם המצב המקרו כלכלי בישראל הוא בסך הכול טוב מאוד, חוץ מהיבט אחד: תקציב המדינה.
משנת 2003 חלה ירידה בגרעון הממשלה עד ל-2007, אז התקציב היה מאוזן והגירעון היה אפסי. זו הייתה תוצאה של התוכנית האמיצה והנחושה שגיבש שר האוצר דאז, בנימין נתניהו, בתמיכת ראש הממשלה. ב-2008 התחיל שיעור הצמיחה העולמי לרדת, וב-2009 חזרנו לגרעון בשיעור דומה לזה שהיה בשנת 2003. הייתה זו תוצאה של הירידה בצמיחת המשק, תוצאה שהייתה צפויה לאור הירידה בצמיחה. משהחלה ההתאוששות הייתה ציפייה שנוכל לשחזר את התוואי שהחל בשנת 2003 – תוואי יורד של הגירעון. ההתחלה הייתה טובה, אבל ב-2011 זה הפך לקשה יותר, וב-2012 הגירעון, שתוכנן לעמוד על 2% מהתוצר, הגיע ל-4.2%.

רבים שואלים, אם כך, מי אחראי לגרעון בשנת 2012? התשובה היא שהאחריות היא בעיקר של הצמיחה, שהייתה נמוכה מהצפוי. בתחילת 2011 היתה לאוצר תחזית לגביית המיסים, שבדיעבד התבררה כאופטימית מדי. אנו בבנק ישראל לא חשבנו בתחילת 2011 שהתחזית של האוצר אופטימית מידי, הבנו זאת רק בדיעבד. ב-2012 חלה, כאמור, ירידה בשיעור הצמיחה, ובהמשך הוציאה הממשלה מעבר למה שתכננה להוציא, מה שהיווה גורם נוסף להגברת הגירעון.

נתוני האבטלה מראים שהמשק קרוב מאוד לרמה של תעסוקה מלאה. במצב זה, תקבולי המסים גבוהים יחסית. אם המשק יכנס למיתון, הגירעון יתחיל מהרמה של 2012 ויעלה ממנה. המיתון של תחילת שנות האלפיים הגדיל משמעותית את הגירעון, והממשלה נאלצה לבקש את עזרת ממשלת ארצות הברית בערבויות לגיוס חוב.

כשבדקנו את התחייבויות הממשלה ל-2013, מצאנו שההתחייבויות צפויות להביא לגידול ריאלי של 10% בהוצאות הממשלה ביחס ל-2012. זהו גידול מאוד גבוה, בייחוד עבור משק שצומח בשיעור של 3%. לפני מספר שנים קיבלה הממשלה החלטות המגבילות את שיעור הגידול בהוצאה משנה לשנה, והמגבלה לשנת 2013, על פי החוק, היא לגידול של כ-5% בהוצאות. יהיה צורך, אם כן, להפחית את ההוצאות המתוכננות ב-5%.

צריך לזכור, שגם אם הממשלה תעשה זאת יהיה עדיין גידול משמעותי בהוצאות הממשלה ב-2013. כמו כן, על מנת לעמוד ביעד הגירעון אנו סבורים שיהיה צורך להגדיל את התקבולים בכ-6 מיליארד שקל - כ-0.6% מהתמ"ג. מי שיצטרכו לקבל את ההחלטות היכן לקצץ יצטרכו לקבל החלטות קשות, אבל בסך הכול אחרי כל הקיצוצים מדובר יהיה בתקציב מרחיב, ואני מרגיש די נוח עם תקציב כזה.

לגבי המדיניות המוניטרית. מדיניות בנק ישראל מצליחה לשמר את האינפלציה רוב הזמן באזור היעד. כעת, האינפלציה והצפיות לה נמצאות בסביבה נוחה. אבל, אסור לנו להפסיק להיות מוטרדים מהאינפלציה - בנקאי מרכזי שינהג כך ימצא את עצמו נאלץ לטפל בהמשך בהתפתחות אינפלציה. אנחנו עוקבים כל הזמן, בזכוכית מגדלת, אחר הופעתם של סימנים לאינפלציה. איננו רואים כאלו כרגע, אבל עלינו להישאר עם היד על הדופק.

הדיון הציבורי עוסק ללא הרף בשאלה - האם בנק ישראל היה צריך להעלות את הריבית כדי לטפל בבעיית מחירי הדירות. יש לזכור שהריבית משפיעה על מגוון משתנים במשק – שער החליפין, רמת ההשקעות ועוד. אם נעלה את הריבית רק כדי לטפל במחירי הדירות נגרום לייסוף והאטת הצמיחה – זו התחלופה שעלינו לקחת כל הזמן בחשבון. צריך לזכור שהגורם המרכזי בעליית מחירי הדירות הוא המחסור בהיצע. עליית המחירים הביאה לתגובת ההיצע המצופה: יש עליה במספר התחלות הבנייה. הקצב שעמד על כ-30 אלף יחידות בשנה הגיע עד 44 אלף, זו עלייה משמעותית. אולם בהמשך ירד קצב שיווק הקרקע על ידי המדינה וקצב ההתחלות ירד ל-40 אלף בשנה. לדברי מינהל מקרקעי ישראל, הבעיה היא ברשויות המאשרות את תכניות הבנייה, שללא אישוריהן לא ניתן להמשיך לשווק את הקרקעות.

הדרך לטפל במחירי הדיור צריכה לבוא דרך צד ההיצע. מה שלא נוכל לעשות, זה להשתמש בכלי הריבית, שהוא כלי מדיניות המשפיע על כלל המשק, רק כדי לטפל במחירי הדיור. אנשים אומרים לנו שאנו לקחנו על עצמנו אחריות גדולה מדי בקשר למחירי הדיור. זה מזכיר לי את אלו שטוענים שהנגיד האמריקאי, בן ברננקי, משחרר את הממשלה מאחריותה למצב המשק בכך שהוא עושה ככל יכולתו כדי להמריץ את הצמיחה. אנו עושים מה שאנו יכולים, ולא הייתי רוצה לגרום נזק לכל האוכלוסייה כדי ללמד את הפוליטיקאים להתנהל בצורה טובה יותר.

צילום: איליה מלניקוב

בעיית העוני בישראל אינה פשוטה לפתרון משום שהעוני מרוכז בעיקר בקרב שתי אוכלוסיות - החרדים והערבים, ואין בכך כדי להמעיט בבעיית העוני גם בקרב האוכלוסייה הכללית. אולם בקרב החרדים, פחות ממחצית הגברים משתתפים בשוק העבודה, ובקרב הערבים רק כ-20% מהנשים עובדות. לכן, לא נוכל לטפל בעוני על ידי מתן קצבאות שיעלו את כל העניים אל מעל קו העוני, בשל ההשפעה של מדיניות כזו על התמריץ לעבודה. נצטרך למצוא פתרון לבעיה לא פשוטה זו.

הסתכלות על המגמות הדמוגרפיות ההיסטוריות והצפויות מראות על גידול מתמשך בחלקם של המגזרים הערבי והחרדי באוכלוסיה. אם יימשכו המגמות הנוכחיות בשוק העבודה, נגיע למצב שבו חצי מהאוכלוסייה משתייכת למגזרים שבהם ההשתתפות בכוח העבודה נמוכה, והחצי האחר מממן אותה. זה לא יקרה משום שלא נוכל להמשיך להיות במצב כזה, והאוכלוסיות הרלוונטיות מבינות את זה.

אתגרים נוספים שהמשק יצטרך לטפל בהם בטווח הארוך הם שיפור ההישגים של מערכת החינוך, והפחתת הבירוקרטיה אשר מכבידה על הפעילות הכלכלית, כפי שהדבר בא לידי ביטוי, למשל, במדד Doing Business של הבנק העולמי.

בסך הכל, המשק הישראלי הוא סיפור הצלחה. אם חושבים על ההיסטוריה של המשק, על המצב הביטחוני, על האתגרים שעמדנו בהם, הצלחנו לבנות משק משגשג. יש, כאמור, בעיות ואתגרים, ולמרות שלא את כולן ניתן לפתור במהירות אני בטוח שנתמודד עם האתגרים ונצליח לפתור את הבעיות.

דברי נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, בקריה האקדמית אונו

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker