העוני מתרחב |

אחת משלוש משפחות טופלה בלשכת הרווחה ב-2011 - זינוק של 20% בשנתיים

בין 1998 ל-2011 חל זינוק של 75% בשיעור המשפחות שנזקקו לסיוע משרד הרווחה - אף שמספר הילדים הממוצע למשפחה לא השתנה בעשור האחרון ■ דו"ח הלמ"ס על משפחות בישראל מגלה כי ההוצאה של משק בית על מצרכים ושירותים ב-2011 היתה כ-14 אלף שקל בחודש

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

>> מצבן הכלכלי של המשפחות בישראל מידרדר במהירות: כ-28% מהן נזקקו ב-2011 לסיוע של לשכות הרווחה - עלייה של 20% לעומת 2009, ושל כ-75% מ-1998 - כך עולה מהצלבת נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) עם נתוני משרד הרווחה. שיעור המשפחות הנזקקות לסיוע עלה על אף שמספר הילדים הממוצע למשפחה כמעט ולא השתנה בעשור האחרון, ונותר 3.7 ילדים במשק בית.

לפי נתוני הלמ"ס שפורסמו לרגל יום המשפחה, כ-520 אלף משפחות בישראל (אחד מבני המשפחה או יותר) פנו לסיוע או נמצאות בטיפול משרד הרווחה. ב-2009 טיפל המשרד ב-435.5 אלף משקי בית - כ-20.2% ממשקי הבית באותה שנה, וב-1998 ב-298 אלף משקי בית - כ-18% ממשקי הבית באוכלוסייה באותה התקופה. ב-71% מהמשפחות המטופלות על ידי לשכות הרווחה מטופלים כל בני המשפחה.

כ-15% מהמשפחות הרשומות בלשכות הרווחה ב-2011 היו משפחות שבראשן אם חד-הורית, בכ-17% מהמשפחות עלה ראש המשפחה ממדינות בריה"מ לשעבר (משנות ה-90 ואילך), ובכ-4% מהמשפחות הנזקקות לסיוע, ראש המשפחה הוא ממוצא אתיופי.

הסיבה העיקרית שבגינה פונות המשפחות לשירותי הרווחה קשורה לזקנה של אחד מבני המשפחה (33%). ברוב המקרים, אלה משקי בית שבהם חיים קשישים לבדם. כרבע מהמשפחות פונות בעקבות תפקוד לקוי של הורים או של בני נוער. כ-21% פונים לסיוע בעקבות סיבות רפואיות ומגבלות, וכ-16% פונים ללשכות עקב עוני וקשיי הכנסה.

בישראל יש 2.2 מיליון משקי בית. לפי הגדרת הלמ"ס, משק בית הוא "אדם אחד או קבוצת אנשים הגרים יחד באופן קבוע, ויש להם תקציב הוצאות משותף למזון. משק בית יכול לכלול אנשים שאינם קרובי משפחה". כ-77% ממשקי הבית - 1.698 מיליון - היו משקי בית עם מועסקים, מה שאומר שבכל משק בית רביעי יש אבטלה - או שכבר יצאו פנסיה.

ההוצאה של משק בית בישראל על מצרכים ושירותים היתה ב-2011 13,967 שקל בחודש בממוצע. במשפחה עם שלושה ילדים היתה ההוצאה החודשית יותר מ-16 אלף שקל. ההוצאה הגדולה ביותר היתה על דיור, אחר כך על נסיעות ותקשורת ובמקום השלישי - מזון.

משק בית עם ילדים הוציא בממוצע פי 1.3 ממשק בית ללא ילדים. משק בית ללא ילדים מוציא כמחצית מההוצאה על סעיף חינוך, תרבות ובידור (1,166 שקל ו-2,367 שקל בהתאמה) - אבל יותר על בריאות (6.4% לעומת 4.3%, בהתאמה). ל-73.5% ממשקי הבית עם ילדים יש מכונית אחת לפחות, לעומת 55.8% בלבד ממשקי בית ללא ילדים.

1.78 מיליון ממשקי הבית הם "משפחתיים", וכ-423 אלף משקי בית הם "לא משפחתיים" (רובם, 390 אלף, הם אנשים הגרים לבד). כ-76% מכלל משקי הבית כללו משפחה אחת בלבד, כ-3% משפחה אחת ואחרים, כ-2% כללו שתי משפחות ויותר, כ-18% הם משקי בית של יחידים וכ-1% משקי בית אחרים כמו סטודנטים ושותפים אחרים.

צפיפות הדיור ממשיכה לרדת. ב-2011 גרו 52.8% בצפיפות של פחות מנפש לחדר, לעומת 48.7% ב-2001. במשקי בית יהודיים, ממוצע הנפשות לחדר ב-2011 היה 0.83, בעוד שבמשקי בית ערביים הממוצע קרוב לכפול - 1.5 (מוסלמים 1.58, נוצרים 1.16 ודרוזים 1.40). ממוצע החדרים באוכלוסייה היהודית הוא 2.8 במשקי בית של נפש אחת, לעומת ממוצע של 0.56 במשקי בית של שבע נפשות ויותר. בקרב האוכלוסייה הערבית, ממוצע החדרים הוא 2.31 במשקי בית של נפש אחת, לעומת ממוצע של 0.43 במשקי בית של שבע נפשות ויותר.

שחיקה במעמד המשפחה

מנתוני הלמ"ס עולה כי בישראל, כמו באירופה, יש שחיקה מסוימת במעמדה של המשפחה כגורם מרכזי. בשנת 2000 חיו בישראל 1.5 מיליון משפחות, וכיום חיות בה 1.83 מיליון. לכאורה ישנה עלייה של 22%, אלא שהעלייה במספר התושבים הכללי גבוהה יותר - 25% (6.3 מיליון איש בשנת 2000 לעומת 7.9 מיליון איש כיום).

מאחר שממוצע הנפשות במשפחה הישראלית ירד ל-3.73 נפשות (3.76 בשנת 2000), ניתן להבין כי בישראל חיים כיום יותר אנשים מחוץ למסגרת המשפחתית מאשר בעלי משפחות. משפחה, על פי הלמ"ס, היא "שני אנשים או יותר הגרים באותו משק בית, וקשורים זה לזה כבני זוג נשואים או לא נשואים או כהורה וילד".

כמה נתונים נוספים מהדו"ח: מספר המשפחות החד-הוריות עלה מעט. כ-107 אלף משפחות הן חד-הוריות עם ילדים עד גיל 17 - 6% מכלל המשפחות. בשנת 2000 היה שיעורן 5.9%. עם זאת, אם כוללים ילדים בכל גיל, שיעור המשפחות החד-הוריות עולה בחדות ל-12.3%.

עלייה מרשימה נרשמה במספר האמהות החד-הוריות הרווקות, מ-8,400 בשנת 2000 ל-13.5 אלף ב-2011 - גידול של כ-60%. ב-2011 ילדו 5,050 נשים יהודיות רווקות, לעומת 2,600 לידות בשנת 2000. לפי נתוני הלמ"ס, בראש כ-92% מהמשפחות החד-הוריות עם ילדים עד גיל 17 עומדת אישה.

ישראל עדיין שמרנית

ישראל היא עדיין מדינה שמרנית ודתית - כ-95% מהזוגות נשואים, ורק 5% חיים יחד ללא נישואין. על אף שמספר הזוגות היהודיים החיים במגורי-יחד (ללא נישואין) ב-2011 עלה פי 2.5 בהשוואה לשנת 2000, יחסית למדינות המערב המספר עדיין נמוך מאוד: באיטליה 6%, בארה"ב 11%, בהולנד 20%, בדנמרק - 23% ובנורווגיה - 26%. הזוגות היהודיים במגורי-יחד הם לרוב זוגות ללא ילדים (69%).

הרכב המשפחות שונה בין קבוצות האוכלוסייה: באוכלוסייה הערבית יש שיעור גבוה יותר (68%) של משפחות שבהן זוג הורים וילדים עד גיל 17 לעומת האוכלוסייה היהודית (כ-46%). באוכלוסייה היהודית יש שיעור גבוה יותר של משפחות שבהן שני בני זוג בלבד (27%) ומשפחות חד-הוריות (כ-13%), לעומת האוכלוסייה הערבית (כ-10% בכל סוג משפחה).

מבין המחוזות, מחוז תל אביב מאופיין בשיעור הגבוה ביותר של זוגות ללא ילדים (34.4%) ובשיעור הנמוך ביותר של זוגות עם ילדים עד גיל 17 (37.5%). מחוז ירושלים ומחוז הדרום מאופיינים בשיעור הגבוה ביותר של משפחות חד-הוריות עם ילדים עד גיל 17 (7.4%, ו-7.0% בהתאמה), בהשוואה לשיעור הארצי - 5.8%. בפתח תקוה חיות הרבה פחות משפחות חד-הוריות עם ילדים עד גיל 17 בהשוואה לחיפה, שבה שיעור המשפחות החד-הוריות הוא הגבוה ביותר.

ב-2011 היה מספר הנפשות הממוצע במשפחה ישראלית 3.7 - 3.5 נפשות בממוצע במשפחה יהודית ו-4.8 נפשות בממוצע במשפחה ערבית. הבדל זה נובע הן משיעורי פריון גבוהים יותר באוכלוסייה הערבית והן מהזדקנות האוכלוסייה בקרב היהודים. כשליש מהמשפחות הערביות מונות שש נפשות ויותר - פי שלושה משיעור המשפחות בגודל זה באוכלוסייה היהודית (כ-10%).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker