"ברור שיש פרוטקציה בבתי חולים - אנחנו לא רוצים להפוך למערכת רק לעניים" - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"ברור שיש פרוטקציה בבתי חולים - אנחנו לא רוצים להפוך למערכת רק לעניים"

מנכ"ל בית החולים שיבא, פרופ' זאב רוטשטיין, בראיון ל-TheMarker: "הסיוט הכי גדול למנהל בית חולים הוא הטענות שאמרה בתו של אלי הורביץ בלוויה - ההשפעה על התורמים היתה הרסנית" ■ "אם לא היו מטפלים אישית בסמי עופר ותד אריסון לא היו מגדל אשפוז ובניין לב"

85תגובות

>> הציבור הישראלי כנראה ראה כבר הכל. אחרת, קשה להסביר את האדישות היחסית שבה התקבלה פרסומת שמשודרת בשבוע האחרון בערוצי הטלוויזיה: בפרסומת מטעם אגודת הידידים של בית החולים שיבא (תל השומר), נראה יואב אסא, שהחלים מכוויות קשות כתוצאה מהתחשמלות, כשהוא קורא לציבור להרים תרומה של 10 שקלים כדי להקים מערך ארצי לטיפול בכוויות - כלומר, יחידה שתאפשר טיפול בכמה נפגעי כוויות במקביל.

10 שקלים הם אמנם לא סכום גבוה, אך קשה להתעלם מהמשמעות הסמלית של פנייה לציבור שמשלם מדי חודש מאות שקלים על מס בריאות וביטוחי בריאות שונים, כדי לקושש עוד כסף להקמת מוסד שנשמע כמו גוף אלמנטרי במדינה מודרנית - מערך מקצועי לטיפול בנפגעי כוויות.

עקבו אחרי TheMarker בטוויטר

מוטי קמחי

מנהל שיבא, פרופ' זאב רוטשטיין, לא רואה פחיתות כבוד או בעייתיות בפנייה לציבור להוציא עוד כסף מכיסו כדי להבטיח טיפול ציבורי נאות: "יחידת הכוויות שלנו אמורה לשרת את כולם, ובעיני זה הגיוני שגם הציבור המשלם מס בריאות וגם זה שקנה ביטוחים משלימים יישא במימון היחידה", הוא אומר בראיון ל-TheMarker. "אני שמח שהציבור נענה ותורם. יחידת הכוויות היא פרויקט ראוי וחיוני, ואני לא מתבייש לבקש כסף מהציבור".

זו לא פשיטת רגל של מערכת הבריאות הציבורית?

"ודאי שזו פשיטת רגל! אבל רק זה? בואי תראי את חדר המיון שלי: אמבולנס שמחכה שעתיים וחצי אחרי שסגרו לו את השער באסף הרופא, כי לא היה מקום בחדר המיון. זה לא פשיטת רגל? וכשרופא בחדר מיון מקבל 25 חולים חדשים בלילה, זה לא פשיטת רגל?

"אין מי שייתן כסף. אני אספתי קרוב ל-4 מיליון דולר בעולם עבור מרכז הכוויות. בכל מקום שיש בו שלושה יהודים, הלכתי לאסוף כסף, ועכשיו אנחנו אוספים כסף בישראל.

"חשוב שהציבור יידע שכל מבנה בשיבא נבנה מתרומות. אני נוסע לפחות פעם בחודש לחו"ל לאירועי התרמה ופגישות עם תורמים, כדי שלציבור יהיו תנאי אשפוז הולמים וטכנולוגיה רפואית מתקדמת. יש לי ברירה אחרת?

"השבוע נפטר פצוע כוויות קשה אצלנו, בלי שמצאנו לו מיטה ביחידה. הנושא עלה לממשלה לפני כמה שנים ונסחב. העלות היא יותר מ-5 מיליון דולר, ואני חייב לציין בסיפוק שמנכ"ל משרד הבריאות הבטיח שאם נאסוף מספיק תרומות, המשרד ישלים לנו כמיליון דולר מתקציביו בסיום הבנייה".

"כמו בשנות ה-90, הזקנה עדיין במסדרון"

למרות הפרסומות בטלוויזיה, נראה כי בעיית הכוויות היא בעיה שולית יחסית על סדר יומם של בתי החולים בישראל, הקורסים מעומס החולים בימים האחרונים. הריטואל של החורף הישראלי נמשך כבכל שנה: שוב כותרות על חולים במסדרון, שוב בתי חולים שמבקשים ממד"א להפסיק להפנות אליהם חולים.

טלי מאייר

"בבתי החולים הציבוריים, ובעיקר במחלקות הפנימיות, אנחנו נמצאים כל הזמן על הקצה - אין מספיק רופאים, אין מספיק מיטות ואין מספיק אחיות", אומר רוטשטיין.

"בחורף, כשהתחלואה עולה, יש גלישה מהמחלקות הפנימיות לכל המערכות מסביב. זמני ההמתנה לרופא נעשים בלתי אפשריים. רופא שצריך לקבל יותר מ-20 חולים למחלקה, לא מסוגל לתת את הטיפול, ונוצר מצב אבסורדי שבו הצוותים מנסים רק לשחרר חולים הביתה, על חשבון היכולת שלהם לתת רפואה איכותית. זה מצב שבפירוש מסכן חיי אדם.

"זו מלחמה בלתי צודקת: אנשים מצפים בצדק שהרפואה הפנימית תהיה הכי איכותית. הם באים עם בעיות קשות, ומחכים שיאבחנו אותם. אבל בלחץ שבו אנחנו עובדים, זה לא ניתן לביצוע. זו בעיה שלא נוצרה היום, אלא חוזרת על עצמה מדי חורף, ונדמה ששום דבר לא באמת זז מאז הזקנה במסדרון של שנות ה-90".

איך אפשר לשנות את המצב?

"כשרוצים, מגיעים גם לכיפת ברזל - וכשלא רוצים, לא מגיעים. אין ספק שמדינת ישראל יודעת לעשות יותר טוב ממה שעשתה. העיקרון די פשוט: שינוי סדרי עדיפויות והתאמה של מספר המיטות לריבוי האוכלוסייה והזדקנותה; פיתוח המשאב של רפואה פנימית; והשקעה מאסיבית ברפואה הגריאטרית הכוללנית, שתמנע את ההסתבכות הרפואית של הקשישים המצריכה אשפוזים תכופים.

"כשמדברים עם אנשי האוצר, הם ממעיטים בחומרת המצב ואומרים שזו בסך הכל תופעה עונתית. לטענתם, בשביל כמה ימי עומס בחורף לא מרחיבים בתי חולים במאות מיליוני שקלים. אבל זה לא נחל איילון שעולה על גדותיו פעם ב-20 שנה, זו מערכת שמשאירה אחריה חללים - ולמעשה, נמצאת באי ספיקה כל השנה. כשאנחנו לא נותנים רפואה פנימית טובה, אנשים מגיעים למצבים יותר גרועים.

"צריך לתת לרופאים יכולת לאבחן ולטפל בחולים עם האמצעים המתקדמים ביותר שקיימים, ואז הם גם יאהבו את מה שהם עושים וירצו להיות חלק מהמערכת הציבורית. אבל במצב שקיים כיום, אין פלא שאין רופאים שרוצים להיות פנימאים. מי רוצה את השגעון הזה? מי רוצה להרגיש כל היום מתוסכל שהוא לא מצליח לעזור לחולים, ולספוג את התסכול של הציבור כל היום?"

אתם זועקים על מחלקות עמוסות ותת ספיקה, וביד השנייה מקיימים פעילות ענפה של תיירות רפואית על אותן תשתיות מדולדלות.

"זה לא יושב על אותה משבצת. בניגוד לחדרי המיון והמחלקות הפנימיות הקורסים, בפעולות האלקטיביות (קבועות מראש) הלא דחופות, של ניתוחים מוזמנים, יש לנו קושי גדל והולך לקבל הפניות מקופות החולים. זה בגלל האפקט ההרסני של הביטוחים המשלימים התופחים והולכים, שמתעלים הרבה מאוד ניתוחים למערכת הפרטית. את החוסרים האלה אנחנו ממלאים בתיירים הרפואיים. הם לא מגיעים למחלקה פנימית".

אבל הם כן עלולים להגיע לטיפול נמרץ הקורס, או למחלקה האונקולוגית העמוסה?

"הם אכן עלולים להגיע לטיפול נמרץ, אבל זה טיפול נמרץ נפרד של הניתוחים האלקטיביים, והוא גם ממומן על ידי תיירות רפואית. באונקולוגיה אין לי תיירים באשפוז, אלא בעיקר תיירים שמקבלים קרינה, תרופות, השתלות מח עצם. גם כאן מדובר בהתחסדות: התיירות הרפואית מממנת ציוד רפואי, כוח אדם שיטפל גם בישראלים, יבוא של רופאים ובעיקר מרדימים מרומניה, בולגריה וגאורגיה. חמישה חדרי השתלת מח עצם נוספים נבנים בימים אלה מתקציב תיירות מרפא לישראלים, ולא על ידי מדינת ישראל. אני מוכן לוותר על התיירות הרפואית, אבל מי שייפגע זה דווקא הישראלים, כי לא יהיה לי כסף לרכוש טכנולוגיה חדשה".

"אלי הורביץ קיבל כל מה שהיה אפשר"

את מחיר התת ספיקה במחלקות הפנימיות שילם לפני קצת יותר משנה החולה המפורסם ביותר של שיבא בשנים האחרונות (למעט ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון), יו"ר ומנכ"ל טבע לשעבר, אלי הורביץ.

קשה לשכוח את הסצנה המפורסמת על קברו, כאשר בהספד שנשאה בתו, ד"ר ורד שליו-הורביץ, האשימה את בית החולים ביחס אטום לאביה: "בשעות ערותך האחרונות ראית את פניה המכוערות של המדינה. במשך שעות ארוכות המתנת שיגיע רופא למחלקה שבה שהית ומצבך הלך והידרדר, ספגת עלבונות מאח אטום לב. שיירה ארוכה של רופאים הגיעה בסוף, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. האטימות הזו חייבת להיפסק", אמרה שליו-הורביץ מעל הקבר, וחוללה סערה גדולה.

"מבחינתי, קרה לי הסיוט הכי גדול שיכול לקרות למנהל בית חולים. הלכתי למות ממש", אומר רוטשטיין בהתייחסו למקרה הזה. "הורביץ לא היה סתם VIP, לאחר 14 שנה של טיפול מסור ואישי. אם המשפחה הרגישה שהוא קיבל טיפול לא איכותי, אז בעצם נכשלנו בלהגיע לסטנדרט של שיבא, ואת זה אמרתי בקול רם. אני יודע שרפואית לא נפלנו, הוא קיבל כל מה שהיה אפשר, ואני לא יכול לפרט בגלל הסודיות הרפואית".

אליהו הרשקוביץ

ועדת הבדיקה של משרד הבריאות, נזכיר, מצאה פגמים בפעולות שנקט הצוות הרפואי בבית החולים בשעותיו האחרונות של הורביץ, אך קבעה בסיכום כי "הטיפול הרפואי שניתן למנוח היה על פי סטנדרטים מקובלים".

נציב קבילות הציבור במשרד הבריאות, פרופ' חיים הרשקו, פירסם סיכום חריף יותר, ואף קבע כי נשקלות המלצות אישיות כלפי המעורבים. להרשקו היו גם מסקנות מערכתיות מהאירוע: "מצוקת תנאי העבודה במחלקות הפנימיות מהווה גורם חשוב באירועים מהסוג של המנוח, ואין לפטור מאחריות את המערכת הקובעת את החסר החמור באמצעים וכוח אדם במחלקות הפנימיות, הכורעות תחת העומס", קבע.

איך הגבת על דברי ההספד?

"לא הלכתי להלוויה, כי התאוששתי מניתוח, אבל ברגע ששמעתי מה שנאמר שם, זה היה החלום הרע ביותר של מנהל בית חולים אי פעם. זה יצר את הבאזז התקשורתי הנורא מכל. לא היה כלי תקשורת אחד בישראל ומחוצה לה שלא ציטט את דברי בתו. ההשפעה על התורמים בישראל ואפילו בעולם היתה הרסנית. בעקבות האירוע היתה לנו התקופה הגרועה ביותר באיסוף תרומות. אנשים לא רצו להיפגש אתי ולא לראות אותי. בתו של הורביץ פגעה בכך לא רק בי, אלא בעם ישראל".

ההשפעה של זה התפוגגה מאז?

"יש לאנשים נטיה לשכוח, אבל הנושא לא ממש דועך. רק לפני חודש וחצי היתה כתבה גדולה עם משפחת הורביץ, ששוב השתלחה בצוות בית החולים, תוך הטחת האשמות שווא - ואנחנו חורקים שיניים ויודעים את האמת, ומנועים מלהגיד אותה לציבור מטעמי חיסיון רפואי.

"הפרשה פגעה בנו מאוד, פגיעה קשה מאוד בתדמית בית החולים, ובאוכלוסייה של תורמים שהדירו את רגליהם מבית החולים. אנשים וחברים, אפילו חברים מחוג הידידים של בית החולים, לקחו צעד אחורה מבית החולים, כי הם מפחדים. אם זה הפרצוף של בית החולים, איך אפשר להאשים אותם?"

את מי אתה מאשים בכך?

"את מי שנתן את הבמה לשליו-הורביץ. מה קרה במקרה של הורביץ, שלא קורה כל יום בבתי החולים פה? מה תרם הפרסום לציבור? היא לקחה מנהל מחלקה נורמטיבי, שהקדיש את כל חייו למערכת הציבורית ולמחלקה שלו, ושבאותו יום היה בבית החולים עד 23:00 ודאג לחולים, וגרמה לו לעמוד לדין משמעתי על לא עוול בכפו. ועל מה? הרי ועדה של משרד הבריאות קבעה שהטיפול שניתן לו היה המקובל ובסטנדרטים המקובלים בישראל. אבל משרד הבריאות החליט, למרות זאת, ובלחץ של שליו-הורביץ, להעמיד אותו ואת הרופאה התורנית של אותו יום לדין משמעתי. הם עברו שנה וחצי של עינוי שעדיין לא נגמר".

אפשר להסתכל על זה אחרת: הפרשה העלתה למודעות את המצב הקשה במחלקות הפנימיות.

"עברה שנה וחצי, והמצב רק נהיה יותר גרוע. לדעתי, שליו-הורביץ כיוונה לא נכון. היא יצאה נגד מנהל המחלקה, במקום לרדת על המערכת. היה אפשר למנף את זה לכיוון שהציבור היה מרוויח ממנו - למשל, לנושא העומס הבלתי נסבל במחלקות הפנימיות. אבל במקום זה מה עלה למודעות? לא שמעת מלה על העומס. רק בשבוע שעבר סגר שיבא את דלתותיו לציבור. לאן עוד נגיע?"

"גם הרופאים רוצים לטפל באח"מים"

לפרשת הורביץ, לא כולם זוכרים, נוספה מעין תת-פרשה: במכתב ששיגר רוטשטיין הפגוע לעובדיו יום לאחר ההלוויה, הוא הודה למעשה בקול רם כי בשיבא קיים טיפול מיוחד לאח"מים, או בלשון העם "פרוטקציה": "הצוות הרפואי נערך לטיפול מיוחד באלי, ידיד קרוב שלנו, אדם מיוחד וערכי שכולנו הערכנו ואהבנו", כתב רוטשטיין באיגרת. "לדאבוני, כמנהל המרכז הרפואי, נבצר ממני ללוות את אלי במהלך אשפוזו, כפי שאני נוהג תמיד לעשות במקרים דומים - וזאת עקב היותי מאושפז במחלקה הנוירוכירורגית לביצוע ניתוח גב. ואולם, עוד קודם שנותחתי, הבטחתי לחתנו של אלי שסגן מנהל בית החולים הכללי, פרופ' ארנון אפק, ילווה באופן אישי את הטיפול באלי ואת בני משפחתו שלצדו. וכך היה".

במבט לאחור, אתה מצטער על ההתבטאות שלך במכתב על הטיפול המיוחד בהורביץ, ועל כך שאתה תמיד נוהג ללוות באופן אישי אח"מים?

מתוך יוטיוב

"אני לא טיפוס שמלקק. אני אומר את האמת, לטוב ולרע. אם הייתי שם לידו, כפי שאני נוהג לעשות במקרים כאלה, אז התוצאה הרפואית היתה אותה תוצאה, אבל המשפחה היתה מגיבה אחרת והיתה לה חוויה אחרת. הם איבדו בן משפחה בגלל מחלה חסרת טיפול, ולא בגלל מחדל של בית החולים. אפשר היה לעבור זאת אחרת ובלי התסכול של המשפחה. אני גם אמרתי שהוא לא קיבל טיפול לפי הסטנדרטים האידיאליים של שיבא, שבהם הייתי רוצה לטפל בחולים".

אתה מבין את הרמת הגבה והביקורת שבהן התקבלו דבריך על הפרוטקציה?

"האם המבקרים לא יודעים את האמת? הרי ברור שיש פרוטקציה בבתי חולים. זו צביעות לשמה".

אבל למעשה אתה אומר: גם בתוך המערכת הציבורית, יש שווים ושווים יותר.

"לא חסר הרבה שהמערכת הציבורית תהפוך למערכת של עניים. האם זה מה שאנחנו רוצים שיקרה? שכל הפרוטקציונרים ילכו למוסדות פרטיים עם הכסף שלהם, ואנחנו בתי החולים הציבוריים נישאר רק לחלכאים ולעניים? יש לזה השפעה על הכל, על רמת הרפואה הציבורית כולה.

"זה בדיוק מה שקורה כיום בארה"ב: מאיו קליניק, רשת בתי חולים פרטית, היא ברמה הכי גבוהה, עם הרופאים הכי טובים, ובתי החולים הציבוריים זו התמונה ההפוכה. אנחנו כבר לא רחוקים משם. כשאני מדבר על הרס, זה כולל בריחת הרופאים שיכולים להרשות לעצמם לברוח.

"היום בבוקר היו לי שני פרוטקציונרים שסיפרו לי איזה טיפול מצוין הם קיבלו בשיבא, זה הרחיב את לבי. גם הרופאים רוצים לטפל בפרוטקציונרים, גם הם רוצים לטפל באנשים חשובים. זה היה אסון אם הם היו מטפלים רק בעניים.

"אני רק המראה שלכם. מה אתם מצפים? אם גבי ברבש, מנכ"ל איכילוב, לא היה דוחף את תד אריסון בכיסא גלגלים, לא היה מגדל האשפוז על שם אריסון לכל מי שבא לאיכילוב. ואם לא היה מטפל בסמי עופר אישית, לא היה בניין הלב על שם סמי עופר. ובלי פרוטקציונרים, מחלקה פנימית חדשה לא היתה נבנית.

"אז האם אנחנו צבועים עד כדי כך, שאנחנו חושבים שסמי עופר היה צריך לקבל טיפול רגיל? אם המדינה היתה בונה את מגדלי האשפוז, מילא - אבל ברגע שמנהל נשלח להביא תורמים, שלא יבואו בטענות על פרוטקציות".

בתו של אלי הורביץ: "התורמים בורחים כי איבדו אמון בבית החולים"

"אלי הורביץ קיבל כל מה שהיה אפשר, ואני לא יכול לפרט בגלל הסודיות הרפואית", אומר מנכ"ל שיבא, פרופ' זאב רוטשטיין, בהתייחס למקרה המוות של יו"ר ומנכ"ל טבע לשעבר, שאירע בבית החולים לפני מעט יותר משנה.

אייל טואג

ואולם, במשפחתו של הורביץ, באופן לא מפתיע, רואים את הדברים אחרת לגמרי: "מנהל שיבא אינו הקורבן כאן, וגם לא הרופאים שנחקרו", אומרת ד"ר ורד שליו-הורביץ, בתו של אלי הורביץ. "הקורבן היה אבי. הוא לא נפטר מסרטן (ממחלה זו הוא דווקא החלים), אלא מחיידק עמיד שבו נדבק שבוע קודם בשיבא ומהזנחה פושעת. לכן הדיון ב'פרוטקציה' אינו רלוונטי. לא דרשנו ולא ציפינו לטיפול מיוחד. מנהל שיבא לא היה נחוץ שם, וגם לא מנהל מחלקה, אלא פשוט רופא - וכזה לא נמצא לטפל באבי".

לדברי שליו-הורביץ, "התורמים בורחים משיבא מכיוון שאיבדו את אמונם במנהל שיבא, והם יחזרו אם יתוקנו הליקויים ותונהג שקיפות שתחזיר להם את אמונם בבית החולים. השימוש בתפוסת בתי החולים נועד להפחיד, אך המחלקה שבה אושפז אבי לא היתה מלאה, והכונן (ראש המחלקה) שהה בחדרו במקום לטפל באבי".

"מגוחך שפרופ' רוטשטיין טוען כי הוא 'מנוע מלדבר', שכן למחרת הלוויה הוא יצא באיגרת ל'שיבאים', שכותרתה 'לא היה כשל בשרשרת הטיפול באלי הורביץ', ובאגרת נחשפו פרטי האשפוז של אבי, לרבות מידע רפואי חסוי", היא מוסיפה. "הוא מעולם לא חזר בו, גם לא לאחר פרסום מסקנות דו"ח הוועדה שמינה משרד הבריאות, שהצביעו באופן חד-משמעי על כשלים חמורים בטיפול באבי. מובן מאליו כי אלמלא הכשלים היו סיכוייו לשרוד גדלים. במקום להודות בכך ולנקוט מהלכים להטמעת שיפורים שימנעו הישנות מקרים שכאלה, ממשיך רוטשטיין לטעון כי אבי טופל כהלכה, בניגוד לממצאי הוועדה".

"אני דוחה בכל תוקף את האשמותיו של רוטשטיין ואת ניסיונו החוזר לטייח עובדות ולהסיט את הדיון מעצם הטיפול הרשלני באבי, לסוגיות אחרות", אומרת שליו-הורביץ. "הציבור לא נרתע, ובמהלך השנה הזו הוא דיבר, כתב ומחה, ואני עדיין מאמינה שחקירה אמיצה של האמת, ללא טיוח, תביא לזיהוי הטעון תיקון, ובעקבותיו - אם יתוקנו המחדלים - לשיפור המיוחל במערכת הבריאות בכלל ובשיבא בפרט".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#