לפיד צריך לדרוש את תיק האוצר

לפיד צריך לנסות לבנות מערכת יחסים אמיתית עם השבטים שלא הצביעו לו

רותם שטרקמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רותם שטרקמן

לו הייתי יאיר לפיד, הייתי ודאי מרוצה מעצמי ומהארגון שהקמנו בשנה האחרונה - ארגון שידע להביא את יכולותיו למקסימום ברגעי השיא ולכבוש את רחובות ישראל. לו הייתי יאיר לפיד, הייתי מסביר לאנשים שלי כמה הניצחון שלנו הוא ענק, שכן הוא הושג בתנאים לא קלים, מול שתי מפלגות שמתחרות על אותם קולות, ותחת החשש המתמיד שראש הממשלה, בנימין נתניהו, ייקח את השיח הציבורי בכל פעם מחדש לעניין הביטחוני־מדיני־ירושלים־איראן־עמוד ענן.

אבל לו הייתי יאיר לפיד, הייתי גם מוטרד - ולא רק בגלל האחריות הגדולה שהזכרתי בנאום המסך המפוצל. הייתי מוטרד, כי הייתי מבין שהניצחון של יש עתיד אפילו קצת מחזיר אותנו לעבר. לו הייתי יאיר לפיד, הייתי נזכר בנאומים שבהם דיברתי על תחילת עידן ה"ביחדנס" הישראלי, ועל זה שהאזרחים כאן לא רוצים יותר פיצול לשבטים למגזרים אינטרסנטיים, שרק מחפשים לקחת מהרוב השותק. ואז הייתי מסתכל על תוצאות הבחירות, ומגלה שבוחרי המפלגה שלי הם שבט בפני עצמו, ושישראל של 2013 היא יותר מפולגת ומפוצלת מאי פעם - ואולי גם מכל המדינות הדמוקרטיות בעולם.

יאיר לפידצילום: אי–פי

עקבו אחרי TheMarker בטוויטר

לו הייתי יאיר לפיד, הייתי מרוצה מהאופן שבו בנינו את הרשימה ומהגיוון שבה - אשכנזים, מזרחיים, אנשי מרכז ופריפריה, חילוניים ודתיים, גברים ונשים. אבל באותה נשימה, הייתי שואל מדוע אין גיוון דומה אצל המצביעים שלי. לו הייתי יאיר לפיד, הייתי שמח מכך שגם באזורים שבהם ניצח הליכוד ביתנו, יש עתיד עברה את העבודה וקיבלה שיעורי תמיכה גבוהים - אבל הייתי שואל מדוע אחרי שנה של מסרים מאחדים, ההצבעה היתה כל כך שבטית. הייתי בוחן את המספרים לפי קלפיות, שכונות וערים, ומגלה כי רוב גדול מ–550 אלף איש שהצביעו לי הם מאותו מעמד חברתי־כלכלי - אשכנזים מבוססים, שלא לומר עשירים וצפונים.

לו הייתי יאיר לפיד, הייתי מנסה לבנות מערכת יחסים אמיתית עם השבטים שלא הצביעו לי. הייתי בודק, למשל, מדוע בקיסריה יש עתיד ניצחה עם 29% מהקולות, אך ממש מעבר לכביש, באור עקיבא השכנה, קיבלנו רק 7.5% - פחות אפילו מש"ס ומהבית היהודי ורחוק מאוד ממה שקיבל הליכוד - 46%. לו הייתי יאיר לפיד, הייתי שמח מכך שכבשנו את כפר סבא, הרצליה, רעננה, תל אביב, גבעתיים ורמת גן ‏(וסביון וכפר שמריהו ורשפון‏), אך במקביל בודק מדוע הפסדנו בבת ים, בחולון בבאר שבע, ברמלה ובאשדוד.

לו הייתי יאיר לפיד, הייתי נכנס לנתונים לעומק, ורואה שביישובים החלשים יחסית קיבלתי קולות בעיקר משכונות הווילות שנבנו לאוכולוסיות חזקות - כך היה ביבנה, בראש העין, בגדרה ובאור יהודה. לו הייתי יאיר לפיד, הייתי מוטרד מהחולשה האדירה בשדרות, בנתיבות, באופקים ובשאר עיירות הפיתוח, ואפילו בדימונה, שממנה יצא מקום 4 ברשימה, מאיר כהן. לו הייתי יאיר לפיד, הייתי מדבר עם המצביעים שלי על כך שאמנם ניצחנו, אבל שזה הזמן דווקא לסולידריות עם החלשים יותר שלא הצביעו לנו - ואולי אף לוויתורים.

לו הייתי יאיר לפיד, הייתי פועל להצמדת שכר הח"כים והשרים דווקא לשכר המינימום. הייתי נותן לחברת הכנסת האתיופית הראשונה, פנינה תמנו שטה ‏(14 ברשימה‏), לעסוק בנושא שכר מנהלי הבנקים - ולא ליו"ר בנק מזרחי טפחות לשעבר, יעקב פרי ‏(5 ברשימה‏). לו הייתי יאיר לפיד, הייתי משלים פערים בסוציולוגיה ישראלית ולומד שהחברה בישראל היא הרבה יותר מאשר מעמד הביניים - שיש בה גם קשישים, עניים, שכירים המתקשים לגמור את החודש, עובדים זרים ומיעוטים - ושפערים חברתיים הם תוצר של אפליה. הייתי לומד שהביטוי המפא"יניקי "ספרדים", שאותו הזכרתי בנאום הניצחון, נכחד, וכבר מזמן הם קוראים לעצמם מזרחים. הייתי לומד שמה שאני מכנה עדתיות הוא ביטוי לשבר חברתי, ולא סתם המצאה רטורית. לו הייתי יאיר לפיד, הייתי מקדם את הצעת החוק של שלי יחימוביץ' למס ירושה - כי מעמד הביניים הנשחק לא יגיע לסף שלו.

לו הייתי יאיר לפיד, הייתי דווקא מרוצה מההופעה השנייה שלי לציבור מאז הבחירות, כאשר הורדתי מהשולחן את עניין הגוש החוסם כנגד נתניהו, עוד לפני שהמנדט ה–12 שקיבל בנט על חשבון הערבים הוריד אותו. אבל לו הייתי יאיר לפיד, הייתי באותה נשימה מצטער מאוד מהמשפט שבו רמזתי על דה־לגיטימציה למגזר הערבי כולו. הייתי מבין שפישלתי, ומנסה לתקן. כמובן, לא היתה לי סיבה לתת מחמאות לחנין זועבי באותה סיטואציה, אבל היה עדיף דווקא להפנות יד מושטת למגזר הערבי - גם אם אין לי מצביעים שם. לו הייתי יאיר לפיד, הייתי מפגין רוח של פיוס ותקווה, ומבטיח אופק חיובי גם ביחסים מול המיעוט הערבי ומול המדינות השכנות - משהו הרבה מעבר למה שסיפקה לנו ממשלת נתניהו.

לו הייתי יאיר לפיד, הייתי דורש את האוצר ולא את תיק החוץ הנחשק. הייתי נזכר בשיר אהבה פוליטי שכתב ידידי מימי "מעריב", יהונתן גפן: "אם האהבה היתה מדינה אני הייתי שר החוץ, מסתובב בעולם כשאת ישנה, כובעי בידי, אני מוכרח לרוץ". נכון, הייתי אומר לעצמי, המצב לא פשוט, לא בישראל ולא בעולם, וצריך לקצץ 15 מיליארד שקל ולהעלות מסים. אבל אני הרי כאן לטווח ארוך. הייתי נזכר שבאירוע השקת הסיסמה שלנו בשוהם ‏(שבו ניצחנו עם 30%), עלה במוחי לרגע שאולי את הסיסמה שלנו "באנו לשנות" היה צריך להחליף ל"באנו לשנים".

לו הייתי שר האוצר יאיר לפיד, הייתי מסביר לציבור שאת החור בתקציב עשתה הממשלה הקודמת, באחריות נתניהו ושטייניץ, ושהמצב מחייב הידוק החגורה - גם בגלל המשבר העולמי. אנשים היו מבינים שצריך להתגייס. הייתי מדבר על שנה־שנתיים קשות, אבל מבטיח שאם נתקן את מה שדרוש תיקון, יכול להיות כאן נפלא. הייתי סוגר עם נתניהו על קיצוץ בתקציב הביטחון, הייתי יוצא לחיפוש אחרי הבורות האחרים שאליהם הולך הכסף של מעמד הביניים, והייתי מנהיג שורת רפורמות כלכליות במגזר העסקי ובשירות הציבורי.

לו הייתי יאיר לפיד, הייתי מתחיל בסבב פגישות עם כלכלנים ואנשי חברה, ובכלל הייתי שומר אתם על קשר הדוק - במקום מה שעשו כמה מקודמיי, שהקפידו דווקא על קשרים עם בעלי הון שמכונים בטעות ראשי המשק. הייתי מזמן, למשל, את הפרופסורים מומי דהן ואבי בן בסט, ולומד מהם על הבעיות העיקריות של ישראל ‏(למשל האי־שוויון‏), ובאיזו דרך נוראית היא מנסה לפתור אותן באמצעות התקציב. הייתי גם נפגש עם השר משה כחלון, ושומע ממנו איך מייצרים רפורמה אמיתית וכיצד מתעלמים מלחצים.

לו הייתי יאיר לפיד, הייתי מתחיל לבנות את משרד האוצר מחדש עם פקידים מהשורה הראשונה, אחרי שנחלש מאוד בקדנציה האחרונה. הייתי יוצר קואליציה עם נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר המבריק וחסר האינטרסים הפוליטיים. לו הייתי יאיר לפיד, הייתי נזכר שגם נתניהו נכנס למשרד האוצר בשיאו של משבר כלכלי ‏(2003‏) - וזה מה שהביא לו דווקא הערכה רבה והפך אותו ל"מר כלכלה", עד שהחריב את התואר הזה בעצמו.

לו הייתי יאיר לפיד, הייתי דורש גם את משרדי הפנים והחינוך, שגם בהם החושך גבר על האור בשנים האחרונות - ולא הייתי שוכח שבאתי לשנות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker