בכירים באוצר: החריגה האדירה בגירעון - כישלון של שומרי הקופה - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בכירים באוצר: החריגה האדירה בגירעון - כישלון של שומרי הקופה

"אנחנו מטיפים לכל העולם, אבל בסוף המדיניות הפיסקלית היא המונופול שלנו, והכישלון בה הוא רק אחריות שלנו; רק שאף אחד לא שילם את המחיר על כך"

79תגובות

>> בניגוד לקולות השאננים היוצאים מלשכת שר האוצר, יובל שטייניץ, הטוען כי החריגה בגירעון של 2012 היא בגדר "לא נעים - לא נורא", בדרגים המקצועיים של משרדו שוררת אווירת נכאים. בכירים באוצר הם הראשונים להודות כי החריגה בגירעון ב-2012, כמו גם החריגה העצומה הצפויה בתקציב 2013, הם כישלון מקצועי ישיר של המשרד. "משרד האוצר נכשל במשימה העיקרית שלו - שמירה על היעדים של המדיניות הפיסקלית", אומרים שם.

אווירה ההלקאה העצמית במשרד האוצר מלווה גם בציד מכשפות - בחיפוש אחר מי שאחראי אישית לכישלון. במשרד האוצר שואלים בימים אלה אם מישהו הודח בעקבות הכישלון במשימת המשרד. "אנחנו מטיפים לכל העולם, אבל בסוף המדיניות הפיסקלית היא המונופול שלנו, והכישלון בה הוא רק אחריות שלנו", אומרים שם. "רק שאף אחד לא שילם את המחיר על כך".

עקבו אחרי TheMarker בטוויטר

אוליבייה פיטוסי

מי צריך היה לשלם את המחיר? מרבית ההערכות נוקבות בשמו של ראש אגף התקציבים הקודם, אודי ניסן, שלדברי מקורות באגף אף אכף את דעתו - תחזית גבוהה של הכנסות ממסים - על הצוות המקצועי, שסבר אחרת. ניסן, מצדו, מכחיש את הדברים. בכל מקרה, המדיניות שהוא קבע אומצה על ידי אגף התקציבים, כך שהאחריות היא על האגף כולו. ופרט לכך, ניסן כבר פרש מתפקידו, כך שהחיפוש אחר האשמים הוא חסר תוחלת. מה שנותר לחפש הוא את שורשי הטעות ואת הלקחים שיש ללמוד ממנה.

הלקחים עמוקים. מדובר גם בלקחים טכניים, כמו איך צריך היה לנהל אחרת את התקציב הדו-שנתי והאם שינוי כלל ההוצאה בתקציב (הכלל הפיסקלי) היה נכון. יש מי שסבורים כי הכלל החדש, שאיפשר להגדיל את התקציב בקצב גבוה מבעבר, אינו מתאים לאופי הישראלי: ברגע שההסתדרות והעובדים הבינו שהתקציב גדל - שיש כסף - נולד גל של שביתות ותביעות שכר, שהביאו בסופו של דבר להתבדרות התקציבית של 2013. משמע, אותם גורמים סבורים כי בישראל, הדרך היחידה לנהל את התקציב היא רק להמשיך ולהחזיק אותו ביד קפוצה, משום שכל שחרור קל מביא מיד לאובדן שליטה.

אבל יש גם לקחים אחרים, מהותיים יותר - שנוגעים לשאלה מהו בעצם תפקידו של אגף התקציבים במשרד האוצר, בתור האגף שאחראי על תכנון וניהול התקציב. "האתגר הפיסקלי ענקי", אומרים באוצר. "זאת הפרה הקדושה שלנו וכל השאר בטל בשישים לידה". כלומר, באוצר יש כיום הרהורי כפירה בריבוי היעדים שאגף התקציבים מגדיר לעצמו, ותהייה אם כתוצאה מכך הוא איבד את המיקוד העיקרי שלו - שמירה על כך שלא תהיה חריגה בתקציב.

הרהורי הכפירה מקבלים את ביטויים בשורה של הצעות שהאוצר מקדם עם המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה לקראת הקדנציה הממשלה הבאה. המשרד מקדם הצעות לשינויים בדרך ניהול התקציב, שאמורות להפוך את התקציב לפשוט ולשקוף הרבה יותר, עם פחות שליטה של האוצר בפרטים הקטנים - כדי לפנות לו זמן לעסוק בדברים המהותיים. זה התחיל במהלך שיזם אגף התקציבים, לשחרור השליטה ההדוקה שלו בתקציבי המשרדים והעברת יותר אחריות לתקציב למשרדים עצמם. זאת, באמצעות הקטנת מספר התקנות בתקציב (סעיפי התקציב שדרכם שולט אגף התקציבים בתקציבי המשרדים). מספר התקנות עומד לקטון מכ-8,000 ל-4,000, והדבר יגדיל את חופש הפעולה של משרדי הממשלה בהעברת תקציבים בין סעיפים - לא כל העברה כזו תחייב את אישורו של אגף התקציבים.

זה ממשיך בהצעות מהותיות לא פחות, של ניהול מסודר של ההתחייבויות התקציביות של הממשלה כמה שנים קדימה. ההצעה היא לניהול ההתחייבות לארבע שנים קדימה - בפיקוח של המועצה הלאומית לכלכלה ושל בנק ישראל. היא נועדה למנוע את הכישלון של תקציב 2013, שאליו מגיעה ישראל לאחר שבלי לשים לב, הממשלה צברה במשך ארבע שנים התחייבויות בסך כ-30 מיליארד שקל שהתנקזו כולן לתקציב 2013. בדרך, האוצר מתפרק בפועל מחלק גדול מהשליטה הבלעדית שלו על התקציב. מעכשיו, ניהול ההתחיבויות העתידיות בתקציב יעשה בצורה מסודרת, שקופה, עם פרסום לציבור אחת לרבעון של צבר ההתחייבויות, ועם פיקוח מקצועי של שני גופים חיצוניים ואישור של הממשלה. מעטה הסודיות האופף את ניהול ההתחייבויות לשנים הבאות (המכונה "הטייס האוטומטי") עומד להתפוגג - וזאת ביוזמת משרד האוצר.

כדי שהפיקוח על הטייס האוטומטי יהיה אפקטיבי, עוד שינוי מהותי צריך להתחולל - דרך הניהול של הרזרבות בתקציב צריכה להשתנות. הרזרבה צריכה להפוך מרזרבה סמויה שרק האוצר מכיר אותה, לרזרבה שקופה עם כללי ניהול ושימוש גלויים. גם בכך האוצר מוותר על סמכות שהוחזקה בלעדית על ידיו במשך עשרות שנים, לטובת שקיפות ונוהלי עבודה מסודרים.

בנוסף, צריך להבחין בהעברת הסמכויות הגדולה המתרחשת בין משרד האוצר למשרד ראש הממשלה, בכל הקשור לתכנון ארוך הטווח של תקציב המדינה. המועצה הלאומית לכלכלה שבמשרד ראש הממשלה הוסמכה באחרונה על ידי הממשלה להיהפך לגוף התכנון האסטרטגי הכלכלי, מה שאומר שסמכות התכנון והסמכות לקביעת רפורמות כבר לא תהיה בלעדית של האוצר.

מכלול השינויים הללו, שאינם מקריים, נועדו להביא לכך שאגף התקציבים יעסוק פחות בדברים טפלים, ויתמקד יותר בחשיבה אסטרטגית ובפיקוח על מצרפי התקציב. הדרך לכך עוברת דרך שקיפות, העברת אחריות גוברת למשרדי הממשלה וקביעת כללי עבודה מסודרים שנים קדימה - אבל גם דרך הצבת האחריות במקומה הטבעי. מי שאחראי לתכנון ארוך הטווח של סדרי העדיפויות בתקציב ולעמידה בסדר העדיפות הזה, היא ממשלת ישראל. תקציב שקוף ופשוט יותר, עם כללים ויעדים ברורים, יאפשר לממשלה לממש את אחריותה לתקציב. הגיע הזמן שזה יקרה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#