רגשות האשם על נעדרי צה"ל עלו למדינה 100 מיליון שקל - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
חשיפה

רגשות האשם על נעדרי צה"ל עלו למדינה 100 מיליון שקל

בכירים בעמותת לחופש נולד, משפחות נעדרים ובכירים בצה"ל טענו: הפעילות אינה מועילה ■ היו"ר לשעבר, אביהו בן נון, ב-2006: "המשך השקעת משאבים בשיטות שנקטנו אינו אפקטיבי" ■ אך פעילות העמותה נמשכה בעלות של 100 מיליון שקל מתקציב הביטחון במשך עשר שנים

41תגובות

"לא נכון ולא ראוי לעצור ולהרוס גוף חשוב, צנוע וראוי", הכריז מנכ"ל עמותת לחופש נולד, אלוף (מיל') אייל בן ראובן, במסיבת עיתונאים בפברואר 2011.

בן ראובן דיבר על העמותה שניהל, שמטרתה היתה השגת מידע על נעדרי צה"ל. מסיבת העיתונאים כונסה לאחר שוועדת בדיקה של משרד הביטחון המליצה להפסיק לתקצב אותה - לאחר שקיבלה תקציבים של כ-100 מיליון שקל במשך שבע שנות פעילותה. הוועדה נימקה זאת בכך שהעמותה לא הצליחה להשיג פרטים מודיעיניים שישפכו אור על גורל השבויים והנעדרים.

עקבו אחרי TheMarker בטוויטר

אלון רון

כבר באותו חודש ביקש TheMarker ממשרד הביטחון את דו"ח הוועדה, אך נענה בסירוב, בנימוק שהוא סודי. גם הבקשה לקבל את החלקים שאינם סודיים נענתה בשלילה. לבקשת TheMarker, הגישה התנועה לחופש המידע בקשות לפי חוק חופש המידע, ואחריהן עתירה לבית המשפט, באמצעות עו"ד עופר דורון.

ביום חמישי האחרון, ימים ספורים לפני הדיון שייערך מחר בעתירה בבית המשפט, העביר משרד הביטחון לתנועה את הדו"ח - אך בלי נספחיו, וכשחלקים שונים בו מושחרים. למרות הצנזורה שעבר, ניתן ללמוד מהדו"ח הרבה על הנסיבות שהובילו להקמתה של העמותה הפרטית שקיבלה על עצמה תפקיד כה רגיש, על פעילותה ועל ההחלטה להביא לסיום דרכה.

עמותת לחופש נולד, שמזוהה יותר מכל עם שמו של הנווט הנעדר רון ארד, נוסדה באוקטובר 2001, 15 שנה בדיוק לאחר נפילתו בשבי של ארד, ביוזמתה של משפחתו. מטרתה הראשונית היתה ממוקדת בארד: "להביא מידע מוכח באשר לגורלו של רון ארד באמצעות פרס כספי". שני אחיו של ארד אף היו חברי הנהלת העמותה בראשית דרכה.

בעדותו בפני הוועדה אמר האלוף במיל' אילן בירן, מתאם פורום שבויים ונעדרים מטעם ראש הממשלה, כי העמותה הוקמה כאלטרנטיבה לכישלון מערכת הביטחון להחזיר את ארד ומתוך אי-אמון במערכת. העמותה, כך עולה מהדו"ח, הוקמה כפיילוט - ניסוי של כמה שנים בלבד שיבדוק אם פרסומו של פרס כספי גבוה - 10 מיליון דולר - יביא לקבלת מידע חדש על גורלו של ארד.

אלא שכבר עם הקמתה של העמותה התעוררה מחלוקת בינה לבין גופי המודיעין והביטחון לגבי אופן פעולתה, שהתגלגלה לפתחו של היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין. חוות דעתו, שלא נמסרה במלואה לתנועה לחופש המידע, מעניינת במיוחד כי היא עשויה להשליך על הפרטות אחרות, וכן מאחר שבאופן מסוים חזתה את העתיד לבוא.

"לא ניתן הסבר מניח דעת לשאלה מדוע פעילות שלטונית מובהקת הכרוכה בטיפול רגיש ובמידע בעל רגישות ביטחונית רבה, צריכה להתבצע על ידי עמותה פרטית ולא על ידי גורמי מערכת הביטחון וזרועות המודיעין הנוגעות בדבר", כתב רובינשטיין, והוסיף כי "פעילות שלטונית, וקל וחומר בתחומים רגישים כאלה, צריכה להתבצע על ידי המערכת השלטונית ולא על ידי טיפול גורם פרטי".

ואולם, למרות אמירותיו החד-משמעיות, השתכנע רובינשטיין כי בשל התמהמהות ממשלת ישראל בטיפול בנושא, "נוצר הצורך בגישה המוצעת" על ידי העמותה. הוא המליץ להבחין בין ההפצה והפרסום של רעיון הפרס - שייעשו בידי העמותה, לבין הטיפול במידע שיגיע, שייעשה בידי גורמי הביטחון - וכך היה.

מודעות ענק בשדות תעופה זרים

ב-2007, לאחר שהחלה להישקל סגירת העמותה - שהפסיקה לבסוף את פעילותה בינואר 2012 - הורחבה פעילותה לנעדרים נוספים ובהם מג'די חלבי, גיא חבר ונעדרי קרב סולטן יעקוב. מאוחר יותר נוסף גם גלעד שליט לרשימה. תפקיד נוסף של העמותה היה קליטה של פניות הנובעות מפרסום הפרס והעברתן לגופי המודיעין.

בסוף 2004, לאחר שנתיים של היערכות, הצטיידות והקמת תשתית פעולה שמומנו על ידי משרד הביטחון בסכום שאינו מצוין בדו"ח, החלה העמותה בפעילות מבצעית ותוקצבה ב-11 מיליון שקל בשנה. היא גייסה 60 מתשאלים דוברי ערבית ופרסית שהוכשרו לקבל את המידע שצפוי להתקבל, והחלה בפעילות של פרסום ושיווק הפרס הכספי בכל העולם הערבי. בין השאר פירסמה מודעות ענק בשדות תעופה במזרח התיכון ואירגנה הפגנות כדי לעורר "רעש תקשורתי". תחילה פעל המוקד 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה.

לפי הדו"ח, הפעילות האינטנסיבית של העמותה - פרסום ושיווק הפרס וקבלת מידע - נמשכה שלוש שנים. לפי עדותו של המנכ"ל הראשון של העמותה, אורי חן, כבר ב-2006, פחות משנתיים לאחר תחילת עבודת העמותה, "החלה צניחה במידע הנכנס".

לדבריו, בדצמבר 2006 לא היתה למעשה תעסוקה במוקד העמותה, ובשנתיים שלאחר מכן הפעילות הצטמצמה לקבלת דואר אלקטרוני, "בעוד שהמתשאלים מיועדים לקבל שיחות טלפון". בעדותו בוועדה אמר כי הפרס כבר קיבל חשיפה מירבית מול קהלי היעד לגבי כל השבויים והנעדרים: "אין כבר שפנים חדשים שניתן לשלוף לצורך העמקת החשיפה", העיד. חן פרש מהעמותה ב-2007.

בסוף דצמבר 2006 פרש מהעמותה היו"ר דאז, האלוף במיל' אביהו בן נון, שכתב במכתב הפרישה שלו כי "מיצינו את הטיפול בהעברת המסר בנוגע לארד, המשך השקעת משאבים ומאמצים בנושא זה ובשיטות שנקטנו אינו אפקטיבי יותר. למיטב ידיעתי, אין על הפרק כל הצעת תוכנית שיווקית או פרסומית חדשה שתשנה את המצב". בן נון חזר על הדברים גם בפני הוועדה.

חברי הוועדה מציינים כי ייחסו חשיבות רבה לשתי העדויות, שכן בן נון וחן כיהנו כממלאי תפקידים מרכזיים בעמותה בשנות פעילותה הנמרצת להכרזת הפרס, פרסומו ושיווקו. דבריהם הובילו את הוועדה למסקנה כי פעילות זו מוצתה: "בכל הנוגע לתחום פעילות זה, שהוא התחום הייחודי לפעילותה של העמותה, אין יותר לעמותה מה להציע", כותבת הוועדה.

אלון רון

מעניין במיוחד החלק המתייחס לעמדת משפחות השבויים והנעדרים לגבי המשך פעילות העמותה. זאת, על רקע עדותו של ראש ענף איתור נעדרים בצה"ל, סא"ל גבי אלמשעלי, שאמר כי החיוב העיקרי בפעולות העמותה הוא בקשר שיצרה עם משפחות הנעדרים - דבר שעליו חזרו כמה מהעדים, כמו בירן, שאמר כי "קיומה של העמותה כיום נחוץ כדי להדגיש בפני משפחות השבויים והנעדרים שלא הושם סוף לחיפושם". מסקנת חברי הוועדה מדבריו היתה כי "המשך קיומה של העמותה כיום נחוץ להפנמת התובנה שמדינת ישראל עושה הכל להחזרת השבויים והנעדרים".

בעניין זה כדאי לשים לב לעדותו של חן ארד, אחיו של רון ארד, שייצג את המשפחה בעדותו. ארד העיד כי על אף שהעמותה הוקמה ביוזמת משפחתו על רקע שבר האמון שנוצר עם הממשלה, ואף שבתחילה היו הוא, אחיו ודודו חברים בוועד המנהל של העמותה, הם פרשו ממנה שנה לאחר הקמתה.

לדבריו, הוא אינו מייחס חשיבות לעמותה כ"בית חם" למשפחות הנעדרים, והוא אף מתח ביקורת על השימוש שהעמותה עשתה בשמו של רון ארד במודעות שפירסמה בחתימת יו"ר העמותה ומנהלה. ארד עדיין סבור שיש חשיבות רבה לעניין הפרס הכספי, אך לדעתו פעילות זו לא צריכה להיעשות דווקא על ידי העמותה.

גם פרחיה כץ, אחותו של הנעדר יהודה כץ, שדיברה על דעת המשפחה כולה, סיפרה שגם היא, כמו חן ארד, אינה מייחסת לעמותה חשיבות כ"בית חם" למשפחות הנעדרים, וכי היא ניתקה מגע עם העמותה שנה קודם לכן. לדבריה, סוגיית השבויים והנעדרים צריכה להיות מטופלת על ידי רשויות המדינה ולא על ידי עמותה פרטית. היא הוסיפה כי "המשפחות נוטרלו למעשה מפעילות העמותה ורק קיבלו דיווח קצר מפעם בפעם, אחת לכמה חודשים". משפחות אחרות שזומנו להעיד, כמו משפחת חבר ופלדמן - לא הסכימו לעשות זאת.

עתה נותרה השאלה: מה לגבי מטרתה הנוספת של העמותה - קליטה ראשונית של הפניות המתקבלות בעקבות פרסום הפרס - מטרה שצוינה לחיוב על ידי ראש אמ"ן, ראש המוסד וראש השב"כ. בעניין זה קובעת הוועדה כי קהילת המודיעין יכולה לבצע את קליטת הידיעות בעצמה, במידת הצלחה שאינה פחותה מזו של העמותה. בכך מתבססת הוועדה על עדויות של כל הבכירים שהופיעו בפניה: ראש השב"כ, בכיר בצה"ל (שתפקידו הושחר בדו"ח), האלוף במיל' בירן, ובמשתמע גם ראשי המוסד ואמ"ן.

"מצב אנומלי"

מהעדויות שמוצגות בדו"ח עולה גם כי על רקע נושא קליטת המידע היו חיכוכים רבים בין אנשי קהילת המודיעין לבין אנשי העמותה. חלק מהפרטים בדו"ח מושחרים ואינם ברורים, אך מהחלקים שאינם מושחרים ניתן ללמוד כי אנשי העמותה התרעמו על כך שאנשי מערכת הביטחון אינם מעדכנים אותם לגבי תוצאות הערכות המצב והפענוחים שהתבססו על מידע שקיבלו מהעמותה.

טס שפלן

הוועדה קובעת כי מצב זה הוא "אנומליה", וכי דווקא הפסקת פעילות העמותה והעברת קליטת המידע לתוך גופי המודיעין תתקן אותו: "הקליטה הראשונית של הפניות על ידי אנשי קהילת המודיעין תאפשר היזון חוזר בין מפענחי הפניות ומעריכיהן לבין קולטי הפניות", נקבע בדו"ח. "היזון חוזר זה שאינו אפשרי עתה, חיוני בעינינו ליצירת מוטיבציה חיובית בקרב אלה העוסקים בקליטה הראשונית של הפניות".

הוועדה שבה ומתבססת על אותה חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה רובינשטיין מ-2001, שלפיה מדובר ב"פעילות שלטונית בתחומים רגישים שצריכה להתבצע על ידי המערכת השלטונית ולא על ידי טיפול גורם פרטי".

חברי הוועדה מדגישים כי "לדעתנו, החריגה שאושרה בשעתו על ידי היועץ המשפטי לממשלה שמכוחה הותר לעמותה לקלוט קליטה ראשונית של הפניות, נעשתה לשם מיצוי ייעודה העיקרי של העיקרי של העמותה - הכרזת הפרס, פרסומו ושיווקו. משמיצתה העמותה את פעילותה בתחום זה, אין קיימת עוד הצדקה עניינית להמשך פעילותה בתחום הקליטה הראשונית של הפניות, שכן תחום זה הוא תחום מובהק של פעילות שלטונית בתחומי מודיעין רגישים שראוי לו שיבוצע באופן מלא במסגרת המערכת השלטונית המתאימה, לאמור - במסגרת קהילת המודיעין".

מהדו"ח עולה כי כבר ב-2006 התקיים דיון בדבר נחיצות המשך פעילות העמותה: בדיון שהתקיים בסוף אותה שנה אצל מנכ"ל משרד הביטחון הוצגה עמדת צה"ל והמוסד שלפיה "פעילות העמותה עד כה לא קידמה פתרון הפרשות של הנעדרים, ולכן סבורים כי אין מקום להמשך פעילותה במתכונת הקיימת. עם זאת, ממליצים לשמר התשתיות הקיימות ולתחזקן באופן שוטף כדי לאפשר מיצוי הפוטנציאל הקיים מתשתיות אלה". עוד צוין באותו דיון כי משפחות נעדרי סולטן יעקוב לא מוצאות ערך מוסף בהארכת פעילות העמותה.

גם ב-2009 עלתה מחדש שאלת המשך קיום ותקצוב העמותה. בשנה זו המליץ סגן הרמטכ"ל לסגור את העמותה או להעבירה לפעילות וולונטרית. ואולם התקצוב נמשך: ב-2009 תוקצבה העמותה ב-8.8 מיליון שקל וב-2010 ב-9.05 מיליון שקל.

חברי הוועדה מסכמים את מסקנותיהם: ראשית, עד כה לא הגיעה "ידיעת הזהב" בקשר לגורלו של רון ארד ושל הנעדרים האחרים. שנית, העמותה מיצתה את פעילותה בתחום הכרזת הפרס, פרסומו ושיווקו מול קהלי היעד, ושימור הכרזת הפרס יכול להיעשות על ידי מערכת הביטחון - כמו גם התפקיד של קליטה ראשונית של פניות הנובעות מהכרזת הפרס, שתהיה אף יעילה ואיכותית יותר.

בנוסף קובעים חברי הוועדה כי אין פירוש הדבר כי העמותה נסגרת, אלא כי הם ממליצים על הפסקת התקצוב שלה על ידי מערכת הביטחון ומעבר לפעילות וולונטרית, או תמיכה כספית נמוכה לצורך שימור הקשר עם משפחות השבויים והנעדרים ותו לא.

מוטי קמחי

במסיבת עיתונאים שכינסו ראשי העמותה זמן קצר לאחר פרסום המלצות הוועדה בתחילת 2011, הציג יו"ר העמותה, עו"ד אליעד שרגא, תמונה של טנק ישראלי בדמשק לאחר קרב סולטן יעקוב ועליו גופה של חייל שאותה הגדיר כ"פריצת דרך מדהימה", כדי להמחיש את חשיבות עבודת העמותה.

הוא אמר כי "יכול להיות שמה שאנחנו עושים זה שטויות ושאנחנו מבזבזים את כספי הציבור, אבל יכול להיות שנשיג את ידיעת הזהב ונביא את נעדרי סולטן יעקוב הביתה ושנביא את מג'די ורון הביתה. אנחנו, להבדיל מאחרים, מחוברים מאוד לערכים שלנו ולמשימה שלנו. אנחנו נושמים 24 שעות ביממה את השבויים והנעדרים, אוספים כל בדל מידע כדי להחזיר אותם הביתה, ואיך אומרים? שהציבור ישפוט. אם אתם חושבים שלא צריך לתמוך בעמותה שלנו אז זה גם כן בסדר. אנחנו במקום לקשקש עובדים, ואני מקווה שנצליח להגיע לפתרון התעלומות האלה".

"לא היה ראוי לפרסם את הדו"ח"

לדברי עו"ד דורון, המייצג את התנועה לחופש המידע בעתירה, "לאור חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה יש בהעברת הטיפול בנושא לידיה של עמותה פרטית גם הוצאה של סמכויות שלטוניות מחוץ לחוק חופש המידע, משום שהוא לא חל על עמותות פרטיות. כך שאם הייתי פונה לעמותה ומבקש את הדו"ח - היו משיבים לי שהחוק לא חל על העמותה. גם עניין זה מחזק את העובדה שאסור להעביר סמכויות שלטוניות לעמותות פרטיות, או לחילופין להחיל על עמותות אלה את חוק חופש המידע".

לדברי עו"ד אלונה וינוגרד, מנכ"ל התנועה לחופש המידע, "אין ספק שהמקרה שלפנינו מוכיח שלא קיימת סתירה אוטומטית בכל נושא שנוגע לביטחון המדינה לבין חופש המידע. טוב עשה משרד הביטחון שהשקיע מאמצים לפרסם את הדו"ח, ולו באופן חלקי. אמנם לדעתנו ראוי לפרסם חלקים מלאים יותר ממנו, אבל הדו"ח גם במתכונתו הנוכחית מעלה כמה סוגיות ציבוריות חשובות.

"נשאלת השאלה אם היו מחילים את חובת השקיפות והדיווחיות ככל הניתן, האם המסקנות המטרידות שעולות מוועדת הבדיקה לא היו מתגלות שנים קודם וחוסכות עוגמת נפש מצד המשפחות ומשאבים כלכליים רבים? אי אפשר להתעלם מהמסקנה הברורה שרק באמצעות חוק חופש המידע אפשר היה להביא לאור ולידיעת הציבור מידע שהאינטרס של מחזיקי המידע והקשורים אליו עושים ככל יכולתם למנוע את פרסומו".

לדברי גורם המקורב לעמותה: "המוסד, השב"כ ואמ"ן לא טועים. אם הם חשבו שיש להמשיך את פעילות העמותה (ראו בדו"ח), הם כנראה יודעים על מה הם מדברים. אנו סבורים שלא היה ראוי לפרסם את הדו"ח, מאחר שהעמותה פעלה מול גופים ביטחוניים במדינת ישראל. צריך לזכור שהעמותה הוקמה לבקשת ממשלת ישראל ושימשה למטרות לאומיות.

"העמותה השיגה הישגים רבים בתחום הביטחוני שלא זה המקום לפרטם. חשוב להזכיר עוד כי העמותה הוקמה בהחלטת ראש ממשלה. מן הראוי היה שאם מחליטים על סגירת עמותה כה ייחודית - שתהיה גם החלטת ממשלה על כך. העמותה פעלה תחת ועד מנהל שכלל אלופים במילואים, ראשי אגפים בקהילת המודיעין, אנשי עסקים בולטים ואישי ציבור. אנו מצרים על כך שממשלת ישראל סגרה שירות חשוב ביותר לעם ישראל".

מה אמרו ראשי מערכת הביטחון לוועדת הבדיקה?

ראש אמ"ן העביר לוועדת הבדיקה את עמדתו שלפיה הוא ממליץ לאפשר את המשך פעולת העמותה, "נוכח הסיכוי, גם אם לא גבוה, שמידע ערכי יתקבל בסופו של דבר". עם זאת, מציינים חברי הוועדה כי עמדה זו לא התייחסה לשאלה הערכית אם ראוי שהדבר ייעשה על ידי עמותה פרטית או על ידי קהילת המודיעין, והאם גופי המודיעין מסוגלים לבצע את הקליטה של המידע בעצמם.

גם השב"כ המליץ להמשיך את פעולת העמותה, אף שלא הביאה את "ידיעת הזהב". עם זאת, בעדותו של ראש השב"כ דאז יובל דיסקין בפני הוועדה, הוא אמר כי העמותה לא סייעה בתחום שנקבע לפעילותה - השגת מידע על השבויים והנעדרים, וקבע כי קליטת הפניות יכולה להתבצע על ידי קהילת המודיעין.

מעמדת המוסד למדו חברי הוועדה כי המוסד תומך בהמשך הפעילות של קליטת מידע בעתיד, אך לא מתייחס לגוף שיבצע זאת. ראש ענף איתור נעדרים בצה"ל, סא"ל גבי אלמשעלי, אמר כי החיוב העיקרי בפעולות העמותה הוא בקשר שיצרה עם משפחות הנעדרים. בנוסף, סבור אלמשעלי כי יש תועלת במימוש הרעיון של מידע תמורת פרס, אך הוא אינו סבור כי עניין זה חייב להיעשות על ידי עמותה פרטית.

עקבו אחרי TheMarker בטוויטר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#