הדרג המקצועי והדרג הפוליטי עוד לא למדו לעבוד יחד - זירת הדעות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הדרג המקצועי והדרג הפוליטי עוד לא למדו לעבוד יחד

שלושה אירועים מהתקופה האחרונה חושפים את מערכת היחסים המורכבת בין נבחרי הציבור לעובדי הציבור בשלטון המרכזי

שלושה אירועים מהתקופה האחרונה חושפים את מורכבות מערכת היחסים בין נבחרי הציבור לעובדי הציבור בשלטון המרכזי: נזיפתו של יעקב עמידרור בשגרירי ישראל וטענתו ש"הם פקידים שתפקידם למלא את הוראות הדרג המדיני במלואן", או לחלופין "שיתפטרו ויילכו לפוליטיקה"; פיטוריו במייל של פרופ' שלמה יצחקי, הסטטיסטיקן הממשלתי; וטענתו של רם בלינקוב, לשעבר ראש אגף התקציבים במשרד האוצר, כי האגף ואנשיו הם האחראיים על הגירעון התקציבי של 15 מיליארד ויותר. בלינקוב אמר שאם אנשי אגף התקציבים לא ישמרו על הקופה, הם אינם יכולים לצפות שהפוליטיקאים יעשו זאת.

שלושת האירועים האלה חושפים את המורכבות הרבה ביחסים בין נבחרי ועובדי הציבור בממשלה, בין הדרג הפוליטי למקצועי. כ-1,300 אנשי הסגל הבכיר במדינת ישראל מנהלים כ-60 אלף עובדים וחולשים על כל תחומי החיים - החל בבריאות, עבור בתשתיות וכלה ביחסי החוץ של מדינת ישראל.

תומר אפלבאום

בלינקוב ועמידרור מייצגים שתי גישות הפוכות ומנוגדות ליחסים בין שני הדרגים האלה. לתפישתו של עמידרור, עובדי ומנהלים בממשלה הם "פקידים ממלאי הוראות", בלי יכולת להעלות חלופות ודעות. לתפישת בלינקוב, אי אפשר לסמוך על השרים, והם יבזבזו את כספי כולנו אם רק יינתן להם, ולכן האחריות כולה מוטלת על עובדי הציבור. שתי הגישות מוטעות ומסוכנות מאוד לעתידה של מדינת ישראל וליכולת של הממשל למשול בצורה חכמה, מושכלת ואפקטיבית.

קבוצה מתחלפת של 25 שרים לא יכולה להחזיק את הידע והניסיון של מאות ואלפי אנשי מקצוע שנמצאים שנים בתפקידם, ולכן אינה אמורה לקבל החלטות גדולות ולקבוע מדיניות ללא התייעצות עם עובדי הציבור, שבין כה גם יהיו אמונים על יישום ההחלטות האלו, ועל הטיפול במורכבויות שמשתמעות מההחלטות שנים לאחר שאותם אנשי ציבור פרשו מהתפקיד.

השרים, מנגד, הם נבחרי הציבור, ובממשל דמוקרטי מתוקן הם צריכים לגלות אחריות מלאה על החלטותיהם והתוצאות שלהן, ולא להידרש ל"גננת", אחד מתפקידיו הקלאסיים של אגף תקציבים, המשמש שוטר או גננת משך זמן רב מידי מול נסיונות פריצת התקציב.

הניסיון לשרטט קו גבול חד בין קביעת מדיניות לבין יישומה הוא שגוי, מוטעה ומסוכן. במקום זאת יש להביט עליו כמרחב של דיאלוג ושיח, של למידה והקשבה הדדית בין הדרג הפוליטי הנבחר לבין הדרג המקצועי. פעמים רבות נקבעת המדיניות במקטעים ובשלבים, מול המציאות המשתנה ובתגובה אליה, והיא חוצה משרדי ממשלה ולעתים גם מגזרים. לאור זאת ולאור המורכבויות של מדינת ישראל, מרחב התפר הזה חשוב במיוחד.

אין ספק כי מרגע שהתקבלה החלטה הדרג המקצועי מחויב ביישומה. אך עם זאת, מתפקידו וחובתו להתריע, להציג חלופות, לנקוט עמדות, ולעתים גם לעמוד על הרגליים האחוריות מול טעויות קטסטרופליות.

סיפורו של הסטטיסטיקן הממשלתי מראה כי בעוד שהדרג המקצועי שומר ברוב המקרים על כבודו, עליונותו וריבונותו של הדרג הפוליטי, הרי ההפך לא תמיד קורה. פיטורים במייל הם טעות ניהולית של מתחילים, ופיטורים של מנכ"ל ופרופ' בצורה כזו הם לא פחות משערורייה. טוב עשה ראש הממשלה שהתנצל, וטוב יהיה אם יסיקו מסקנות וילמדו מהטעות הזו כיצד נכון להתנהל להבא.

אתגרי הממשלה הם אדירים ובידיה העתיד של כולנו. טוב יהיה אם עובדי ונבחרי ציבורי יעבדו יחד, בשילוב ידיים, כפי שאכן קורה במרבית הפעמים, לטובת כולנו.

הכותבת היא מנהלת מכון אלכא למנהיגות וממשל, מייסודו של ג'וינט ישראל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#