עשירי העולם קבעו: אי-שוויון - הסיכון החמור ביותר לכלכלה - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עשירי העולם קבעו: אי-שוויון - הסיכון החמור ביותר לכלכלה

1,000 מומחים ומנכ"לים מרחבי הגלובוס מיפו בעבור הפורום הכלכלי העולמי את האיומים על העולם בעשור הקרוב  הם מודאגים במיוחד מכך שהמנהיגים אינם מצליחים לצמצם פערים כלכליים ולפתור בעיות פיננסיות ותקציביות

2תגובות

>> קבוצה של 1,000 אנשים, המשתייכים ברובם למאיון, האלפיון, ואולי יותר מזה, של מדרג ההכנסות העולמי - מודאגת מפערים כלכליים. האנשים האלה, מומחים ומנכ"לים בכירים שהשתתפו בסקר השנתי של WEF (הפורום הכלכלי העולמי), שייכים לקבוצת עילית כלכלית ומקצועית. הפורום עצמו, הידוע יותר בשם המקום שיארח החודש את הכנס השנתי שלו, דאבוס שבשווייץ, עשוי להיות מתואר כקודקוד של הקפיטליזם העולמי.

העשירים והמובילים האלה, מתברר, מודאגים יותר מכל מהסיכון של פערי ההכנסות. בדו"ח השנתי, שנקרא "סיכונים גלובליים", הם התבקשו לדרג את הסיכונים הגדולים ביותר לעולם בעשור הקרוב, מתוך רשימה של 50 סיכונים. הסיכונים דורגו על פי מידת הסבירות שלהם להתממש ועוצמת השפעתם.

הסיכון בעל הסבירות הגבוהה ביותר להתממש, לפי הסקר, היה פערי הכנסות חמורים, ואילו הסיכון בעל ההשפעה הרבה ביותר במקרה שיתממש היה כשל פיננסי מערכתי גדול.

סיכונים בולטים נוספים היו גירעונות ממשלתיים תופחים, מחסור במים, הטיפול הכושל בהתחממות הגלובלית וזיהום הסביבה, תנודות חדות במחירי האנרגיה והסחורות, כישלון בפיקוח תאגידי וכישלון בהתמודדות עם הזדקנות האוכלוסייה - כלומר, משבר הפנסיות.

הדו"ח כולו פסימי יותר משהיה לפני שנה, ומצביע על מגמה הולכת ומתבררת, שבה צירוף של כישלונות הנהגה ברחבי העולם מסכן את הכלכלה העולמית - ועמה את החברה האנושית. הכישלון של המנהיגים מתבטא בכמה מהסיכונים המובילים בסקר, כמו האי-שוויון הוא תוצאה של מדיניות לקויה ומעוותת, שלא נמצא לה תיקון גם אצל מנהיגים שמתיימרים להיות פרוגרסיביים, כמו נשיא ארה"ב, ברק אובמה; או הגירעונות בתקציבים ממשלתיים - המשבר שלא נמצא לו פתרון בארה"ב ובאירופה, והוציא מתיבת פנדורה את הסכסוכים הבין-תרבותיים באירופה והבין-מפלגתיים בארה"ב.

לפי הסקר, הסיכון בעל ההשפעה החמורה ביותר, אם יתממש, נובע מאי תיקונה של המערכת הפיננסית, זו שכמעט התמוטטה ופגעה בכלכלה העולמית באופן שלא התאוששה ממנו מ-2008 ועד עתה. לי האוול, מנהל ה-WEF האחראי לדו"ח, אמר כי הסקר "משקף אובדן אמון בהנהגת הממשלות". וזוהי כל התורה על רגל אחת והסיבה שהעשירים משקשקים בגלל אי-שוויון, שלא אמור להטריד אותם במרומי מגדלי השן והזהב שלהם.

האם העשירים יסכימו לשלם יותר מס?

חברי הפורום הכלכלי העולמי אולי מגיעים לדאבוס במטוסים פרטיים, אך הם שמעו על המחאה החברתית שלא באמת נעלמה, והם קוראים את בטאון השוק החופשי הידוע בכינוי "אקונומיסט" - שהקדיש באוקטובר 2012 את שער הגיליון שלו לאי-שוויון. כמוהו עשתה גם סוכנות הידיעות רויטרס, שיצאה החודש בסדרת כתבות על אי-שוויון, ורבים אחרים. "אקונומיסט" כתב: "הפוליטיקה המודרנית צריכה לעבור מהפכה פרוגרסיבית, בדומה לזו של תחילת המאה ה-20 - להמציא דרכים להפחית את האי-שוויון ללא פגיעה בצמיחה הכלכלית. הדילמה הזו נמצאת במרכזה של מחלוקת פוליטית, אבל היא מניבה בעיקר רעש ולא פעולה".

ואנשי דאבוס יודעים זאת. השאלה מה הם מוכנים לעשות כדי לתקן את זה. "אקונומיסט" הציע, כמיטב המסורת הליברלית, פתרונות שקוראים לחסל מונופולים, להגביר תחרות, רפורמות בשוק העבודה, השקעה בחינוך והכשרות למובטלים ורפורמה במס - שתגייס הכנסות לממשלות באופן יעיל ופרוגרסיבי יותר.

סביר להניח שרוב באי דאבוס, מנהלים בכירים בעולם ומעטים המחזיקים ברוב העושר, יסכימו לרפורמות בשוק העבודה שיחלישו את כוחם של איגודים מקצועיים חזקים ואלימים, כמו אלה שסייעו להפוך את יוון לכלכלה קורסת. הם אולי גם יסכימו להעלאת גיל הפרישה - לאלפיון העליון אין באמת גיל פרישה. ולחינוך טוב אף אחד לא יביע התנגדות. אבל האם הם יסכימו להשוואת תנאי המשחק - תחרות שווה, גישה שווה למימון, מסים פרוגרסיביים שמשמעם, למרות ההתנצלות של "אקונומיסט", הוא שהעשירים ישלמו יותר משהם משלמים עתה? האם מונופולים וענפים שלמים, שמחוברים דרך לוביסטים אגרסיביים ישירות למסדרונות הקונגרס, הבית הלבן וממשלות אחרות בעולם, יוותרו על חבל הטבור הזה מרצונם?

קשה להניח. אינדיבידואלית, יש מיליארדרים פרוגרסיביים וליברליים שרוצים את זה, באמת ובתמים. כקולקטיב, אנחנו רואים סביב העולם תהליכים מתמשכים, שבהם הקשרים בין ממשל לאוליגרכיית ממון ממשיכים להתהדק ומחלוקות פוליטיות בולמות צעדים לפתרון. אפילו באירופה, שבה האתוס הסוציאליסטי מבוסס חזק היסטורית ותרבותית, עיקר הסיוע במשבר ניתן לבנקים - והאזרחים משלמים מחיר יקר שרק מגדיל את הפערים הכלכליים.

מה כן קורה? מתחיל תהליך של התפקחות: מאשליית חלחול העושר מטה, מכך שההמונים העמלים ימשיכו לקבל בהסכמה את המצב הקיים של שחיקה בשכרם, כל עוד מכונת האשראי שמממנת את מכשירי החשמל והגאדג'טים שלהם ממשיכה לפעול, ושלצמיחה כלכלית אין סוף. ההתפקחות הזו מלווה בהתעוררות של פחד - וזהו אלמנט מסוכן מאוד. פחד מעורר לפעולות קיצוניות. את חלקן ראינו בדיכוי האלים של המחאה, בעיקר בארה"ב. השלב הבא, אם נרצה שינוי שיהיה שפיר ולא אלים, צריך להיות ששיתוף פעולה בין כל השחקנים במגרש יניב פירות ברוכים הרבה יותר מאשר משחק מלחמת המאסף המייאש שמשחקים כולם מאז פרוץ המשבר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#