בני 23 ונעזרים בהורים: פרופיל הסטודנט הישראלי - שנת 2013 - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בני 23 ונעזרים בהורים: פרופיל הסטודנט הישראלי - שנת 2013

באוניברסיטת תל אביב רוב הסטודנטים גרים עם ההורים, בבאר שבע הרוב שוכרים דירה, בטכניון עובדים בהיי-טק ובמכללה למינהל ממלצרים

75תגובות

לצפייה בטאבלטים ובסמארטפונים

בשעת בוקר מוקדמת בתחילת השבוע חיכתה קבוצה של עשרות צעירים ליד בניין אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב להסעה לירושלים, שם הם התכוונו להפגין מול המל"ג נגד סגירת המחלקה לפוליטיקה ולממשל באוניברסיטת באר שבע. בעוד שרוב הסטודנטים שפגשנו נראו כמי שמנסים לנווט את דרכם בין שבילי האוניברסיטה ובנבכי מערכת השעות שבנו לעצמם, היתה זו הפעם הראשונה שבה נתקלנו במעורבות פוליטית ובאקטיביזם בסיורנו בקמפוסים בישראל.

בשבוע שעבר החלו 300 אלף סטודנטים, מתוכם 236 אלף לתואר ראשון, את לימודיהם ב-67 מוסדות להשכלה גבוהה. לרגל פתיחת שנת הלימודים האקדמית החלטנו לצאת למסע בין מוסדות הלימוד כדי לשרטט פרופיל של הסטודנט הישראלי ולנסות להבין איך נראה דור העתיד של המדינה, ועד כמה הוא חרד לגורלו, אם בכלל.

אוניברסיטת תל אביב: גומרים הולכים

לצד הדוכנים הסטנדרטיים של עבודות יד, תכשיטים ובגדים שמקשטים את רוב הקמפוסים בשבוע הראשון ללימודים, באוניברסיטת תל אביב נהנו הסטודנטים גם מדוכן פיצוחים ענק ומדוכן בירה מטעם אגודת הסטודנטים. בשעת בוקר מוקדמת הם עדיין לא התחילו לשתות, אבל התנועה בקמפוס היתה ערה למדי ורבים כיתתו רגליהם בשבילי האוניברסיטה כדי להגיע במהירות לכיתתם.

ניכר שהדבר שהכי מטריד את 30 אלף הסטודנטים בתל אביב הוא סוגיית המגורים ושכר הדירה. היחס בין מספר המקומות במעונות בתל אביב לבין הסטודנטים הוא הנמוך ביותר מבין האוניברסיטאות - מקום אחד לכל 25 סטודנטים. לכן הקריטריונים לזכאות נוקשים מאוד, ומעטים הם בני המזל שזוכים לגור במעונות תמורת כמה מאות שקלים בחודש. אגודת הסטודנטים מנסה להמציא פתרונות יצירתיים, ולקראת שנת הלימודים הנוכחית היא מתפעלת בניין על גבול בני ברק ורמת גן שמכיל 25 דירות בגדלים שונים לסטודנטים בלבד - אך זו טיפה בים.

אייל טואג

גל משגב, 24, סטודנט שנה שלישית למשפטים ולניהול, שוכר דירה בעיר. "אנחנו מדברים בינינו בעיקר על הדיור. גם אם מורידים סטנדרטים, המחירים מטורפים. הם עלו בטירוף, לא רק בתל אביב אלא בכל המרכז. קשה להחזיק את עצמך בעיר, אבל התחבורה הציבורית פה מזעזעת ומבזבזת זמן יקר, ולכן אין ברירה אלא לגור קרוב. אני כמעט לא מקבל עזרה מההורים. בחצי השנה הראשונה שרפתי חסכונות, ומאז אני עובד. אבל רוב הסטודנטים מקבלים עזרה מההורים. אני חי על הקצה בזמן הלימודים, אבל עובדים בקיץ ומשלימים פערים. את שכר הלימוד מימנתי מפיקדון השחרור ומחיסכון, אבל הוא אזל ואני צריך למצוא פתרון לשנה הבאה".

משגב התחיל בכלל ללמוד כלכלה, אך הגיע למסקנה שזה כללי מדי. "רציתי משהו פרקטי יותר, לכיוון עולם העסקים, ומצד שני לא רציתי לחסום את עצמי בכיוון מוגדר מדי". להערכתו, הגיל הממוצע של סטודנטים מתחילים באוניברסיטת תל אביב הוא 20-23. "לדעתי, הגיל ירד מעט מאז שהתחלתי. הסטודנטים מאוד הטרוגניים, אין קו מנחה. יש הרגשה שיש הכל מהכל. אבל יש תחושה שאצלנו יש יותר אשכנזים".

אגודת הסטודנטים מארגנת פעילויות חברתיות רבות, ובימי רביעי היא אפילו מארחת להקות ב"רוק בצהריים" על הדשא, אבל נראה שהסטודנטים בתל אביב פחות מתלהבים מחיי חברה סטודנטיאליים. "כשהתחלתי ללמוד עברתי מהצפון ולא היו לי הרבה חברים", מסביר משגב. "בהתחלה התנדבתי ויצרתי אירועים בין הסטודנטים, אבל עם השנים היכרתי יותר אנשים והפסקתי לארגן. מרכז החיים הוא לא באוניברסיטה. רבים רואים זאת כמו עבודה, ומבחירה לא יוצרים קשרים ואווירה סטודנטיאלית. בסך הכל תל אביב היא עיר שיש בה הכל, והאוניברסיטה לא חייבת להיות מרכז החיים החברתיים".

לדברי י', שלומדת בפקולטה למדעי הרוח, אגודת הסטודנטים נתפשת כארגון מעצבן וארכאי שלא מועיל לסטודנטים. "אני לא הולכת לאירועים של סטודנטים. אלה אנשים חסרי חיים שרק לומדים כל היום, ללא חיי חברה". לדבריה, קל מאוד לזהות אנשים מהפקולטה שלה: "סגנון הלבוש הייחודי שלהם מסגיר אותם. הם גרים לבד או עם שותפים, פחות עם ההורים, עובדים במקצועות תקשורת כמו דוברות, יח"צ, כתיבה ועריכה. יש להם אורח חיים עצמאי של בילויים. חלק גדול מתייחסים ללימודים כאל משהו משני, עוד מטלה מייגעת בלו"ז. חלק צריכים את התואר כדי לרצות את האמא הפולנייה, וחלק הלכו ללמוד משהו רק כי זה מעניין אותם. מעט מאוד לומדים מקצוע.

"חלק ניכר מהסטודנטים באים ממקומות מבוססים, ואז אמא ואבא מממנים את הלימודים. אין כמעט אנשים שחיים על חשבון אמא ואבא באופן מוחלט, רובם צריכים גם לעבוד כדי לממן את החיים בתל אביב. יש לי חברים במדעים מדויקים, שמספרים כי שם שם יוצאת לאור התחרותיות: אתה חבר של מישהו רק כדי להשיג סיכומים. יש פחות אחווה וסולידריות. שם גם יש הרבה יותר אנשים שגרים אצל ההורים, שמממנים להם גם את החיים. מקסימום עובדים בקטנה רק כדי שיהיו דמי כיס. אלה שני קצוות שונים של סוגי סטודנטים".

המכללה למינהל: עובדים בלי הפסקה

הסטודנטים שנכנסו בשבוע האחרון לבניין התקשורת המפואר והאדום בכניסה לקמפוס של המסלול האקדמי המכללה למינהל בראשון לציון, שלידו חנה ואן הפולקסווגן שמזוהה עם תחנת הרדיו הסטודנטיאלית "קול הקמפוס", דמו מאוד זה לזה בלבוש, בתסרוקת ובהליכה הנמרצת והבטוחה. החניון היה מלא עד אפס מקום, ולצד מכוניות צנועות כמו יונדאי גטס אפשר היה למצוא יגואר ומרצדס מפוארות. הקמפוס, שמונה 12 אלף סטודנטים, המה דוכני תכשיטים ובגדים שניצבו ליד כר הדשא המרכזי לכבוד פתיחת שנת הלימודים.

10% מהסטודנטים לומדים בחוג לתקשורת, ו-61% מהסטודנטים לומדים מינהל עסקים, כלכלה או משפטים. 55% מהסטודנטים במכללה הם נשים, אך בחוג למדעי המחשב שיעורן צונח ל-25%.

לדברי נתאי לוי, 24, סטודנט לכלכלה ולניהול, "יש אצלנו אנשים עם שאיפות מאוד חזקות, אבל צריך לשבת ולקרוע את עצמך כדי להגיע להישגים. נתקלים פה בכל סוגי האנשים - דתיים, ערבים, גם אנשים מחו"ל". העול הכלכלי, מספר לוי, הוא אחד הדברים הראשונים שעולים בשיחות בקמפוס. "הסיטואציה הזו קשה. חותכים אותך מלמעלה מבחינת המשכורת, וגם מלמטה מבחינת עלויות המחיה. אני עובד בחצי משרה, שוכר דירה בראשון לציון ומקבל עזרה מההורים כי קשה להתקיים. אני עובד בשביל ההוצאות החודשיות. זו המציאות שבה אנחנו נמצאים היום. מי שרוצה יכול לקדם את עצמו. זה לא פשוט, אבל מי שרוצה צריך לקחת זאת כמטרה".

בשונה מלוי, עומר חודורוב, 24, שלומדת משפטים ותקשורת שנה שלישית וגרה אצל הוריה במושב ניר צבי, עוד לא מצאה את הכיוון המדויק. "הבנתי שלא כדאי ללמוד רק משפטים בגלל המצב הקשה בתחום, אז בחרתי חוג נוסף. בימים אלה אני מתגבשת לכיוון האקדמיה, כי אני מאוד נהנית במכללה, אבל עדיין לא יודעת לאן הרוח תיקח אותי". כמו סטודנטים רבים, המגורים אצל הוריה הם בבחינת ברירת מחדל. "בשנה ראשונה מילצרתי, אבל התקשיתי להחזיק בעבודה. היום אני מדריכה ילדים בבתי ספר בתחום המשפטים, אני עוזרת מחקר ומתרגלת ועובדת בחברת נסיעות".

את הלימודים היא מימנה בעזרת ההורים ובעזרת מלגת הצטיינות שהעניקה לה שכר לימוד של שנתיים. "את יתר הדברים אני מממנת בעצמי. אין הרבה סטודנטים שמצליחים ללמוד בלי לעבוד כלל. המכללה מציעה לעבוד בפרויקטים חברתיים רבים, והסטודנט הממוצע עובד ולא מגיע לכל השיעורים". בניגוד לחלק מעמיתיה, שמתייחסים למכללה בעיקר כאל מקום שמאפשר ללמוד ולהתקדם לעבר עתיד מקצועי מבוסס, חודורוב סבורה שבקמפוס יש חיי חברה ענפים. "כל סטודנט מבין שאלה השנים הכי טובות. כשאני חושבת על התואר זה לא רק לימודים, אלא גם רכישת חברים והנאה".

בר אילן: הצביון הדתי מרחף באוויר

באוניברסיטת בר אילן לא הורגשה אווירה חגיגית במיוחד: הסטודנטים שיצאו להפסקה נראו כאילו הם לומדים מאז ומעולם. הם התיישבו בקבוצות והוציאו מתיקיהם אוכל שהביאו מהבית. בניגוד למכללה למינהל, כאן נראו הסטודנטים שונים אלה מאלה: חילונים לצד דתיים, סטודנטים מבוגרים יותר שנמנים עם מורשה - תוכניות הלימוד לזרועות הביטחון - לצד צעירים שנראים כאילו זה עתה סיימו בית ספר תיכון, רווקות גלויות ראש לצד נשואות עם כיסוי. עם סיום ההפסקה לא נותר זכר לסטודנטים בחוץ, והקמפוס נראה שומם כמעט לגמרי. רק השאטלים שנוסעים ברחבי האוניברסיטה המשיכו לעבוד.

שחר באריס, 23, דתייה שלומדת משפטים ועבודה סוציאלית ומתגוררת אצל הוריה בקרני שומרון, טוענת שדווקא אין בקמפוס אווירה דתית. "אני חושבת שהרוב הם חילונים ואין תחושה של דת, חוץ מקורסי יהדות אולי. זו אוניברסיטה שיש בה פחות הווי, אבל נוצרות בה חברויות כמו בכל מסגרת אחרת. המעורבות החברתית מתבטאת בפרויקטים של האוניברסיטה, במיוחד בחוגים שבהם אני לומדת. במשפטים יש קליניקות לסיוע ויש סטודנטים שפעילים גם באופן פרטי".

אייל טואג

ר', שלומד הנדסת תוכנה בבר אילן, דווקא סבור כי על אף שאפשר לראות בקמפוס נשים בגופיות חשופות, הצביון הדתי נותן את הטון. "זה לא מתבטא רק בשיעורי היהדות - יש משהו באווירה שקשה להסביר. גם החילונים, ואני מעריך שכיום יש 40% חילונים בקמפוס, שמרנים מאוד. בסך הכל אלה אנשים ממש טובים. אין אצלנו בכלל אווירה תחרותית, להפך. יש אנשים שמחזיקים אתר עם חומרי הלימוד, מסכמים בשיעור ומעלים שיעורי בית כדי שאפשר יהיה להעתיק. הרוב המוחלט אצלנו לא עבדו בזמן התואר, ורק עכשיו, לקראת השנה השלישית, הם מחפשים עבודה בתחום". הגיל הממוצע לתחילת הלימודים, על פי ר', הוא 21. רבים מהסטודנטים הרווקים גרים עם הוריהם, וחלק מהסטודנטים שוכרים דירה בגבעת שמואל.

לדברי אביב שפיגלמן, 25, שלומד עבודה סוציאלית שנה שלישית, "נדיר שאנחנו מדברים על פוליטיקה. פעם הנושא עלה ועורר סערה אז נמנעים מזה, בעיקר בגלל העירוב של חילונים-דתיים. אני לא מרגיש שיש אווירה סטודנטיאלית: יש קשרים שנוצרים באופן טבעי מעצם זה שאנחנו הרבה ביחד, אבל זה לא משהו שבא מכיוון האוניברסיטה".

על אף שיש מעונות בקמפוס, שפיגלמן לא מכיר רבים שמשתמשים בהם. "בעיקר בנות גרות במעונות. זה לא משתלם. המגורים של הסטודנטים הדתיים בפנים, אבל של החילונים נמצאים מחוץ לקמפוס, וזה לא נוח".

באר שבע: הלימודים הם רק תירוץ

אוניברסיטת באר שבע, שמכילה כ-20 אלף סטודנטים, היא עיר קטנה בתוך עיר. ניכר כי הסטודנטים שמגיעים אליה מבקשים למצות את החוויה הסטודנטיאלית עד תום, באינספור ברים ומקומות בילוי בעיר שהכניסה אליהם מותרת לסטודנטים בלבד.

לדברי ע', סטודנט לכלכלה, "באר שבע מאוד חברותית. אנשים מרגישים כמו בטיול לדרום אמריקה, רק עם תוספת של לימודים. יש הרבה אירועים של סטודנטים ומסיבות בחצרות של בתים שכורים, או בקומות שלמות של בניינים שמכילים בעיקר סטודנטים. בשבוע הראשון של הלימודים לא מפסיקים לקבל הזמנות לכל מיני אירועים. השבוע אנשים יצאו כל יום. אני יצאתי אולי פעם אחת. אני כבר לא יוצא כמו בתחילת התואר".

ע' החל את לימודיו בגיל 23, והוא סבור כי זה הגיל הממוצע של הסטודנטים החדשים. "בנות מתחילות בדרך כלל בגיל מוקדם יותר. מספר הבנות במחלקה שווה למספר הבנים, בניגוד להנדסה. במחלקה שלי יש סטודנטים שלומדים ראיית חשבון והם מגיעים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר. רוב החברים שלי מקבלים עזרה בשכר דירה ובלימודים, ומעט מאוד אנשים לא נתמכים כלל ומסתדרים לגמרי לבד. בסך הכל סביבת הלימודים היא די הומוגנית: במחלקה שלי יש אולי שני אתיופים וארבעה ערבים". לפי נתוני האוניברסיטה, אגב, נשים מהוות 66% מהסטודנטים למדעי החברה והרוח, 39% מהסטודנטים למדעי הטבע ו-27% מהסטודנטים להנדסה.

לדברי נ', שלומדת ספרות, הלימודים מזכירים לה את הטיול להודו. "צעירים לא מגיעים לפה כי זול יותר, אלא בשביל החוויה. אין הרבה באר-שבעים שלומדים באוניברסיטה, אלא סטודנטים מהמרכז, ומקסימום מעומר ומלהבים. תושבי הדרום הלא מבוססים לומדים לרוב במכללת ספיר, והתחושה היא שהאוכלוסיה הומוגנית מאוד".

שכר הדירה בבאר שבע נמוך למדי, ולכן קל יותר להתקיים בה מבלי לעבוד. ע' משלם 1,050 שקל בחודש עבור שכר הדירה, מחיר נמוך אפילו ביחס לבאר שבע, והוא גר יחד עם שותף במרחק 12 דקות מהקמפוס. בנוסף, "העירייה נותנת הנחה של 50% בארנונה לסטודנטים".

לדבריו, הסטודנטים בעיר לא מתעסקים בפוליטיקה. "נראה שזה לא מעניין סטודנטים בכלל. היתה התעוררות קלה במחאה החברתית. מבחינת מעורבות חברתית, בפסח צובעים דירות של נזקקים ויש פעילויות חברתיות עם המקומיים, אבל מבחינת מעורבות פוליטית והפגנות - אין כמעט. ‘אם תרצו' ערכו הפגנה נגד המחלקה לפוליטיקה ולממשל בקמפוס, ומנגד, אחד הדיקנים נאם נגד השתקת דעות. האוניברסיטה שלחה מייל לכלל הסטודנטים שהיא מתנגדת למהלך, אבל בינינו אנחנו לא מדברים על זה יותר מדי".

אחת הבעיות בבאר שבע היא המחסור במקומות עבודה, שמאלץ סטודנטים שרוצים להתחיל לעבוד בתחום שלמדו לחפש עבודה במרכז. "יש סטודנטים שלומדים מדעי המחשב ועובדים במרכז. עכשיו נפתחה חברה אחת בבאר שבע ומתוכנן להיפתח פארק היי-טק. חלק נוסעים לעבוד באינטל בקריית גת. אבל בסך הכל אנשים באים לכאן כדי לחוות את החוויה הסטודנטיאלית, פחות חושבים על עבודה. יש כמה שעובדים במקומות הבילוי של הסטודנטים, אבל הרוב עובדים רק בתום הלימודים.

"אני מדבר עם אנשים שסיימו ללמוד, והם רוצים לחזור. אני מניח שאתגעגע לזה, אבל הגיע הזמן להפסיק לחיות על חשבון ההורים ולצאת לחיים האמיתיים".

הטכניון: לא באנו לבלות

הקמפוס של הטכניון, שמשרת כ-12 אלף סטודנטים ב-18 פקולטות, שוקק חיים 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. יש בו פארקים וגן בוטני, אנשים חיים במעונות שבתחומיו, ויש בו גם בר ובתי קפה. אבל גם סטודנטים שגרים מחוצה לו מבלים בקמפוס, בלמידה אינטנסיבית עד שעות הלילה המאוחרות. 35% מהסטודנטים הם נשים, והטכניון נוהג לפרסם בשלטים ברחבי הקמפוס ששיעור הנשים עולה בהתמדה. מי שלא גר במעונות, שמחיריהם נעים בין כ-400 שקל לדירת שותפים ל-1,600 שקל עבור משפחה, שוכר דירה ברמת רמז או בנווה שאנן, שם שכר הדירה לדירת 3 חדרים הוא כ-2,300 שקל בממוצע.

לדברי ע' ומ', זוג סטודנטים להנדסת תעשייה וניהול, "זו הפקולטה עם הסטודנטים הנורמלים. זה המיינסטרים. בניגוד להיפסטרים שנמצאים בפקולטה לאדריכלות ויש לכל אחד מהם אמירה משלו שמתבטאת גם בלבוש, כאן אלה טיפוסים לא מיוחדים מדי שילבשו ללימודים כפכפים, מכנסיים קצרים וחולצת פולו", מסבירה מ'. "אלה אנשים מאוד אמביציוזים. לא מעניין אותם מה קורה בקמפוס והם לא מעורבים פוליטית או חברתית. אלה מצביעי יאיר לפיד טיפוסיים".

ע' מעריך כי הגיל הממוצע שבו מתחילים ללמוד בפקולטה הוא 22 לנשים ו-23 לגברים. "בפקולטות אחרות הסטודנטים צעירים יותר. אצלנו זה דומה יותר לאוניברסיטה. הסטודנטים להנדסה אזרחית, למשל, מתחילים ללמוד בגיל 26-27. הם יוצאי סיירות כאלה, שנועלים סנדלי שורש. יש הרבה קיבוצניקים ומושבניקים שם".

מ' מצביעה על כך שהרמה הסוציו-אקונומית של הסטודנטים בפקולטה גבוהה למדי. "אין הרבה עולים חדשים וערבים. זו אוכלוסיה מאוד הומוגנית: רובם מהמרכז או מחיפה, נדיר למצוא סטודנטים מהפריפריה. אלה אנשים שמתלבטים בין כלכלה, משפטים ומינהל עסקים, אך בסוף מחליטים שתואר בהנדסה הוא הכי בטוח. הם רוצים לימודים שיוכלו להיבנות מהם, אבל לא בטוחים באיזה תחום בדיוק. הם רוצים עבודה טובה, אבל לא רוצים לתחום את המקצוע. לא תמצאי אצלנו יותר מדי מלצרים. בשנתיים הראשונות כמעט לא עובדים בכלל. אחר כך מחפשים עבודה שתקדם אותם מקצועית".

ט', שלומדת הנדסת כימיה, מספרת שבטכניון יש הרבה מלגאים שבאו ממעמד נמוך ומהפריפריה. "רוב האנשים לא עובדים בכלל בשנה הראשונה. אלה שלא יכולים להיעזר בהורים מתנדבים בפר"ח בשביל מלגה או מקבלים מלגת פריפריה שמעניקה דמי מחיה. רבים מהם מממנים גם את הלימודים בעצמם. הם עובדים בקיץ או לפני הלימודים כדי לחסוך כסף. רבים גרים במעונות. אני מעריכה שבפקולטה שלי 30% גרים במעונות".

הסטודנטים בטכניון ממוקדים וחדורי מטרה, וכבר בלימודים הם מחפשים עבודות סטודנטיאליות שיקדמו אותם לעבר משרה טובה ומכניסה. למהנדסים יש אפשרויות תעסוקה רבות באזור בחברות כמו אינטל, אלביט ורפאל. "אינטל מעסיקה 3,000 עובדים בחיפה ו-10% מהם סטודנטים", מסביר ע'. "גם ביקנעם יש מרכז היי-טק. את החולצות של היחידה בצבא מחליפות בטכניון חולצות של החברה שבה אתה עובד, מעין גאוות יחידה. היה אצלנו סטודנט שנהג להסתובב בקמפוס כשתג העובד של אינטל משתלשל מכיסיו בהפגנתיות".

לדברי הסטודנטים, יש הרבה מסיבות בקמפוס ומחוצה לו, והלימודים נעשים ברובם בקבוצות למידה שבסיומן יוצאים לשתות משהו בפאב השכונתי - אבל עיקר ההתמקדות היא בלימודים. "יש פקולטות שתמצאו בהן סטודנטים שלומדים גם בחגים ואפילו ביום הכיפורים. יש מתחם למידה שפתוח כל הלילה, וב-23:00 הוא מלא באנשים. התחושה היא שאנשים כאן רציניים מאוד, וזה בא לידי ביטוי גם בזוגיות. רבים מתחתנים כבר במהלך התואר הראשון".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#