האפרטהייד בדרום אפריקה הוחלף על ידי אי שוויון קיצוני - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האפרטהייד בדרום אפריקה הוחלף על ידי אי שוויון קיצוני

שוחד, שחיתות שלטונית, בזבוז כספים ופערים חברתיים ■ דרום אפריקה עשתה דרך ארוכה מאז שלטון האפרטהייד, אבל מצבם של תושבים רבים הולך ומידרדר

15תגובות

ב-26 ביוני 1955 התאספו 3,000 דרום-אפריקאים בכיכר המאובקת של קליפטאון במחוז סוואטו בפרברי יוהנסבורג. חברי הקונגרס הלאומי האפריקאי (ANC) התקהלו לצד מתנגדי משטר האפרטהייד בניסיון לתפוס בעלות על עתידם. ביום שלמחרת פיזרה המשטרה את ההתקהלות - נלסון מנדלה התחזה לחלבן כדי להימלט - אבל החלום כבר נאמר בקול רם. "האנשים ימשלו", נכתב באמנת השוויון: דרום אפריקה תהיה שייכת לכל תושביה, ללא הבדלי צבע. יהיו בה עבודה, השכלה וביטחון לכל. כולם יהיו שווים בפני החוק. היה זה חיזוק מלא תקווה והבטחה לעתיד טוב יותר.

כיום קרויה הכיכר על שמו של וולטר סיסולו, גיבורה של מפלגת ה-ANC והמנטור של מנדלה. האזור התמלא בחנויות, במשרדים, באולם כנסים ובמלון יוקרתי. כמקום היוולדה של דרום אפריקה החדשה, נהפכה הכיכר למוקד משיכה תיירותי.

אבל מעבר למסילת הרכבת מצטופפים הצריפים הרעועים. הדרכים מפוררות ובוציות, בתי השימוש הציבוריים עומדים ללא שימוש, דלתותיהם פתוחות והזבל נערם בפנים. לידם ניצב בית שימוש נייד שדלתו נעולה כדי להגן ממעשי ונדליזם. זרם חלש עובר ליד, מתוחזק על ידי ילדים שלא הצליחו למצוא את המפתח בזמן. כיכר וולטר סיסולו אמנם קרובה, אבל מטרותיה של אמנת השוויון לא נראות בשטח.

רויטרס

ב-18 השנים שעברו מאז שהשחורים השתלטו על הממשל ודרום אפריקה נהפכה לדמוקרטיה, אנשיה אכן רשמו התקדמות. ליותר תושבים מבעבר יש כיום גישה למים נקיים ולחשמל. בין 1996 ל-2010 ירד שיעור התושבים המתקיימים מפחות מ-2 דולרים ביום מ-12% ל-5%. החקיקה הגזענית של שלטון האפרטהייד הושמדה, והחוקה החדשה ליברלית ומעוררת השראה.

עם זאת, במובנים אחרים, דרום אפריקה נמצאת בנקודה הגרועה ביותר מאז 1994. באוגוסט ירתה המשטרה למוות ב-34 כורים ששבתו במכרה פלטינה ליד העיר מריקנה בצפון-מערב המדינה. מאז פרצו שביתות אלימות במכרות נוספים. אלפי כורים פוטרו, ובספטמבר הורידה סוכנות דירוג האשראי מודי'ס את דירוג החוב של דרום אפריקה ואמרה כי איכות הממשלה יורדת, המתח החברתי עולה ותנאי ההשקעה במדינה מידרדרים. לפני כשבוע הודיעה ענקית המתכות גולדפילדס כי תפטר 8,500 כורים במדינה.

במקביל, ההנהגה בדרום אפריקה סופגת טלטלות. הבחירות לראשות ה-ANC יתקיימו בדצמבר, והנשיא ג'ייקוב זומה עלול לאבד את מקומו בראש המפלגה - דבר שעלול למנוע ממנו להתמודד כנציגה בבחירות לנשיאות ב-2014.

ההמולה שמתחוללת בחודשיים האחרונים לא עוסקת רק בשכר או בהטבות. המפגינים הם תסמין של הרעות החולות שהשתלטו על דרום אפריקה. ה-ANC קיבלה קלפים גרועים ב-1994, ומאז היא שיחקה אתם גרוע. קשייה של דרום אפריקה כה סבוכים שלא נראה שמפלגת השלטון יכולה לפתור אותם.

רויטרס

אבטלה של 40%

הביטוי הבולט ביותר לכישלון הדרום אפריקאי הוא הפער המתרחב בין עשירים לעניים. תחת שלטון האפרטהייד, פערים אלה היו מכוונים. מאז סיום האפרטהייד, אליטה שחורה זעירה קיבלה לידיה הון עצום, דבר שרק החריף את פער המעמדות. מדד ג'יני - המדד המקובל למדידת אי שוויון, שבו 0 מסמל שוויון מרבי ו-1 חוסר שיוויון מקסימלי - הגיע ב-2009 ל-0.63 במדינה. ב-1993 הוא היה 0.59. לאחר 18 שנה של דמוקרטיה מלאה, דרום אפריקה היא אחת המדינות הלא שוויוניות בעולם.

אי השוויון הוא אשמתה של הממשלה, שלא הצליחה להעניק השכלה לצעירים במדינה, בפרט לשחורים. בדו"ח התחרותיות של הפורום הכלכלי העולמי מדורגת דרום אפריקה במקום ה-132 מתוך 144 מדינות ברמת החינוך היסודי ובמקום ה-143 באיכות לימודי המדעים והמתמטיקה. במבחנים שערך משרד החינוך הצליחו רק 15% מתלמידי כיתה ו' להשיג ציון מינימלי המעיד על מיומנות ראויה במבחן השפה. בחשבון צנח שיעורם ל-12%.

נוקובונגה רלאיו, 20, סטודנטית מקאיליצ'ה, עיירה סמוכה לקייפטאון המאוכלסת בשחורים, אומרת כי ההצלחה מסתכמת בסופו של דבר ביכולת להגיע לבית ספר טוב יותר. "קשה לברוח מהרקע שלך כאשר אתה מתבגר", היא אומרת. שלושה רבעים מהתלמידים הלבנים מסיימים את השנה האחרונה בתיכון, אבל רק שליש מהתלמידים השחורים מגיעים לאותו הישג.

בתי הספר סובלים מציוד מיושן. רק ב-20% מהם יש ספריות, ורק 7.5% מהן מחזיקות ספרים כלשהם. בחצי מבתי הספר אין שירותים ראויים אלא מחראות ציבוריות. ספרי לימוד שהיו אמורים להגיע לתלמידים בינואר נמצאו ביולי שטים בנהר, בניסיון להסוות את האיחור במשלוח.

הסטנדרטים עבור המורים נמוכים והכשרתם אינה ראויה. דרום אפריקה זקוקה ל-25 אלף מורים חדשים בשנה, אך רק כ-10,000 עוברים את הבחינות. במיוחד חסרים מורים למדעים ולמתמטיקה. רבים מהם מגיעים מאוחר לבית הספר ועוזבים מוקדם, מבלים פחות מחצי מהזמן בכיתה, ורבים לא מגיעים כלל בימי שישי. ארגון המורים במדינה מודאג יותר מההגנה על חבריו, כולל חסרי היכולת שבהם, ולא מתעסק בהכשרתם. הפוליטיקאים לא ששים לשפר את מערכת החינוך, ואיש לא דורש דין וחשבון מהאחראים על התפקוד הגרוע.

הכישלונות האלה מייצגים בזבוז קולוסאלי של כסף וכישרון. שישית מהוצאות הממשלה מיועדת לחינוך - שיעור גדול יותר מברואנדה, לדוגמה, שמראה תוצאות טובות יותר במבדקים. מאז 1995 הוציאה דרום אפריקה 5%-7% מהתמ"ג על חינוך. כיום היא מוציאה 6.7% - יותר מברזיל.

משמעות החינוך הכושל היא שאלפי משרות נותרות לא מאוישות. כמעט חצי ממשרות האחיות במגזר הציבורי פנויות, לפי נתוני המוסד הדרום-אפריקאי ליחסי הגזע. שיעור האבטלה הרשמי הוא כ-25%, אך המספרים האמיתיים קרובים יותר ל-40% - לעומת 20% ב-1994. השכלה לא שוויונית יוצרת תעסוקה לא שוויונית: שיעור האבטלה בקרב שחורים הוא 29% לעומת 6% בלבד בקרב לבנים. יותר ממחצית מהצעירים השחורים מובטלים. צעירים שאינם מצליחים למצוא עבודה עד גיל 24 - כנראה לעולם לא ימצאו עבודה במשרה מלאה.

המחסור בבעלי כישורים עוצר את הצמיחה במדינה, והוא אחת הסיבות לכך שלא הגיוני לכלול את המדינה ברשימת הכלכלות המתעוררות (BRICS). בספטמבר האחרון הודיע הבנק המרכזי במדינה כי ב-2012 יגיע קצב הצמיחה של המדינה ל-2.6% בלבד. מדינות כמו ניגריה ואנגולה התקדמו בשנים האחרונות עם צמיחה בשיעור המתקרב ל-10%, אף שהן התחילו במצב פחות טוב. הכלכלה הדרום-אפריקאית, הקטנה מהכלכלות המתעוררות האחרות (ברזיל, רוסיה, הודו וסין), צפויה לאבד את מקומה ככלכלה הגדולה באפריקה לטובת ניגריה.

הגל האחרון של המחאות התעשייתיות רק מקרב את הרגע הזה. לאחר שהכורים במריקנה זכו בהעלאת שכר נאה, 75 אלף כורים אחרים, בעיקר של זהב ופלטינה, החלו לשבות, לרוב ללא אישור. אנגלו אמריקן פלטינום, חברת כריית הפלטינה הגדולה בעולם, פיטרה 12 אלף עובדים. מגזר הזהב איבד 1,400.

המחאות לא נעצרו במכרות. 20 אלף נהגי משאיות פתחו בספטמבר בשביתה בת שלושה שבועות ובכך עיכבו את משלוחי הדלק, הפחם, המזומנים וסחורות נוספות. עובדי הטקסטיל בניוקאסל, העיר השלישית בגודלה במחוז קוואזולו-נטאל, החלו לשבות יחד עם עובדים ציבוריים במחוז הצפון-מערבי. בנוסף תיתכן שביתה לאומית שעליה יכריזו עובדי הממשל המקומי.

ג'יל מרקוס, נשיאת הבנק המרכזי, הודיעה באוקטובר כי החודשיים האחרונים פגעו במוניטין של דרום אפריקה כיעד מוצלח להשקעה. לדבריה, ב-8 באוקטובר לבדו נרשמה בריחת הון של 643 מיליון דולר כתוצאה מאובדן אמון המשקיעים. "התחזית מידרדרת במהירות", אמרה מרקוס. מרק קוטיפני, מנכ"ל אנגלו גולד אשאנטי, מפיקת הזהב השלישית בגודלה בעולם, אמר כי השביתות בתעשיית הכרייה יכולים להוביל לצמצום הפעילות של חברתו בדרום אפריקה.

התאגידים המשקיעים צופים כעת צרות, אומר פיטר אטרד מונטלטו, אנליסט המתמחה בשווקים מתעוררים בבנק ההשקעות נומורה. דרום אפריקה התרגלה לראות השקעות זרות בהיקף גדול, אבל מתחילת השנה היא לא ראתה כמעט אף השקעה שכזו. משקיעים מוטרדים מחוקי שוק העבודה, משכיחות השביתות ומהיחסים הקרובים בין איגודי העובדים למפלגת השלטון.

שוחד הוא הכרח

תחלואי הכלכלה משקפים את הבעיה עם הפוליטיקאים של דרום אפריקה. כניסה לרשת הפוליטית היא כיום דרך בטוחה לכיס מלא מזומנים. מכיוון שהסיכוי להשתחל למערכת כה קלוש, המלחמה מרירה ולעתים עקובה מדם, במיוחד ברמה המקומית. בחמש השנים האחרונות נהרגו יותר מ-40 פוליטיקאים במחוז קוואזולו-נטאל, ורבים מהם היו קרובים לחשוף פרשיות שחיתות. שוחד הוא אמצעי נפוץ בקרב פקידי הציבור. איש לא יודע כמה בדיוק השחיתות עולה למדינה, אך השפעתה על הדמוקרטיה הרסנית.

הפער בין המנהיגים לבוחרים משתקף באיגודים במדינה. בוועידה השנתית של איגודי הסחר הדרום-אפריקאיים (COSATU) אמר ראש הארגון, זוולינזימה ואוי, כי "סגנון החיים והמציאות החומרית יצרו מנהיגות שאינה עומדת בקו אחד עם חבריה". COSATU, אמר ואוי, מתעסקת יותר בפוליטיקה מאשר בשמירה על זכויות עובדיה. הוא הודה כי יש תחושה כי מנהיגים באיגודים נמנעים מלעמוד בפני ה-ANC, מאחר שהם חוששים להביך את המפלגה.

ANC לא צריכה לדאוג מהאופוזיציה שלה: היריבה הפוליטית העיקרית היא DA, שזכתה בבחירות ב-2009 ב-17% מהקולות, אבל כרגע מתקשה לשכנע את המצביעים השחורים העניים ועדיין נתפשת כמפלגה לבנה - אף שסגן יו"ר המפלגה הוא שחור. ANC, המושכת יותר מ-60% מקולות המצביעים, נהנית מתמיכה רחבה בגלל היסטוריית שחרור המדינה משלטון האפרטהייד וכן בגלל סוגיית הגזע. זאת המפלגה העשירה ביותר בפוליטיקה הדרום-אפריקאית, ונציגיה נוהגים לחלק אוכל למצביעים לפני הבחירות.

המבחן הגדול של ה-ANC הוא בהתמודדות עם פוליטיקה מבחוץ. קבוצות לוביסטים ועמותות ללא מטרות רווח מנסות את כוחן להעמיד את הממשלה במקומה. עמותה אחת גוררת את משרד החינוך לבית המשפט, בגלל סאגת ספרי הלימוד שהושלכו לנהר. עמותות אחרות עוזרות לנפגעי אונס להשיג צדק בבית המשפט וקוראות לשיפור הרווחה החברתית. התקשורת גוערת בממשלה על תפקודה, אך יש החוששים כי "חוק הסודיות", שעדיין לא אושר, ישמש את הממשלה כדי לסכל ביקורת ציבורית.

שליש מהמצביעים בדרום אפריקה צעירים מכדי לזכור את שלטון האפרטהייד. הנאמנות שלהם ל-ANC אינה קיצונית כמו של הוריהם, אך לא נראה כי הדבר משפיע על המפלגה. השערורייה במריקנה אמורה להיות קריאת השכמה לממשלה, אבל נראה שחלק מהמנהיגים במדינה נותרו חירשים.

המבחן המיידי עבור ה-ANC הוא הבחירות הקרובות לראשותה. יריבו העיקרי של זומה הוא סגנו חלימה מוטלנטה, אך הוא זוכה לפופולריות פחותה מזו של הנשיא, ועדיין לא הודיע באופן רשמי אם יתמודד. הדבר מותיר את זומה ללא אתגר של ממש. הוא עלה לשלטון כשהבטיח לטפל באבטלה ובשחיתות, אך השיג רק מעט ממטרותיו. אם הוא ייבחר שוב מבלי להבטיח שינוי, זהו סימן אזהרה כי ה-ANC נכשלה בהבנת הבעיות במדינה. הטרגדיה במריקנה זיעזעה רבים במדינה ומחוצה לה: אם זה לא יעורר את הממשלה, קשה לחשוב על דבר אחר שיגרום לשינוי.

העם גווע, הנשיא חוגג

לידיה פולגרין, ניו יורק טיימס

על שתי גבעות בזולולנד עומדים שני מתחמים שונים. באחד חיה משפחת סיטהול, שלה שמונה מבנים דלים, גן ירק, תרנגולות, עזים ופרות - תוצר של ארבעה עשורים של עבודה קשה וחיים צנועים. בשני, שניצב מעברו השני של העמק, יש עשרות מבנים מסודרים, מנחת מסוקים, מגרש טניס ומגרש כדורגל, אצטדיון ובונקרים בבנייה. המתחם הזה שייך למשפחתו של ג'ייקוב זומה, נשיא דרום אפריקה והאיש החזק במדינה. זומה נתון כעת תחת חקירה בחשד כי השתמש ב-27 מיליון דולר מכספי הממשלה כדי לשדרג את מעונו, בתואנה של הוצאות אבטחה. עשרות מיליוני דולרים הושקעו בסלילת כבישים אל המתחם והכפר. "הוא לא בנה דבר עבורנו", אומרת במבט רושף השכנה פינדיל סיטהול. "הוא בנה רק לעצמו".

זומה, 70, הגיע ממשפחה כפרית ענייה משבט הזולו. הוא נשר מבית הספר בגיל צעיר ונלחם נגד האפרטהייד, ואף נכלא לעשר שנים לצדו של נלסון מנדלה. אולם כמו רבים ממנהיגי מפלגתו, זומה מנהל אורח חיים ראוותני אף שמעולם לא עבד במשרה מכניסה. סימני שאלה לגבי ענייניו הכספיים התעוררו כבר בעבר, וב-2009 בוטלו אישומי שחיתות נגדו.

זומה אמר כי הבית נבנה על ידי משפחתו ולא על ידי הממשלה, וטען כי אינו מתמצא בפרטי תקציב האבטחה שלו. המשרד לעבודות ציבוריות, שביצע את עבודות הבנייה במעונו, טוען כי העבודה נעשתה כחלק משיפור האבטחה. אולם הסכום, 27 מיליון דולר, הזכיר לאפריקאים את ארמונות הפאר של שליטי העבר, כמו מובוטו ססה-סקו מזאיר (כיום קונגו), שבנה מסלול נחיתה למטוס קונקורד, למקרה שיחפוץ לערוך מסע קניות מהיר בפאריס או בבריסל; או פליקס הופואה-בואני מחוף השנהב, שבנה בזיליקה גדולה מסנט פטרוס בלב הג'ונגל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#