פורטוגל: עומדים ביעדי הצנע - וקורסים

78 מיליארד היורו שקיבלה ליסבון תמורת יישום צעדי צנע לא חילצו את 1.3 מיליון המובטלים במדינה, שגם בה פרצו הפגנות ענק

ג'וזפין מולדס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ג'וזפין מולדס

גרדיאן

>> "הגענו לקצה גבול היכולת. לאנשים נמאס להקריב, משום שהם לא מרגישים שיפור - אלא להיפך", אומרת מרינה פדיירו, בת 36. פדיירו נמנית עם 1.3 מיליון המובטלים בפורטוגל - מספר שזינק בשנה וחצי האחרונות בשל צעדי הצנע שהוטלו על המדינה בתמורה לחבילת סיוע של 78 מיליארד יורו.

"אם לפחות היתה תקווה לעתיד סביר", אומרת פדיירו, בעודה יושבת בבית קפה בחבל התעשייה הצפוני של ליסבון, "הבעיה היא שלא מציגים לנו תמונה כזו". אביה, נהג משאית בגמלאות, אומר כי ניתן לראות את הראיות למשבר ברחובות. כאן, הרחק מהמרכז היפה והמרוצף של בירת פורטוגל, שעדיין מושכת תיירים, החנויות נסגרו, למעט כמה שנפתחות לפרקים.

למרינה אין עבודה כבר שלוש שנים. ב-2009, חודש לפני שילדה את ילדה השני, הודיעה לה חברת הביטוח שבה הועסקה כי לא תחדש את החוזה שלה בגלל המשבר. "הם משכו את השטיח מתחת לרגלי", היא אומרת. המשפחה חיה כעת על 600 יורו לחודש, ונסמכת על תוספת מזון של גזרים, בצלים ופירות שמגדל אביה.

היא לא היחידה שהגיעה לגבול היכולת. לפני כשבועיים צעדו מאות אלפים ברחובות ליסבון ובערים אחרות במדינה, בהפגנה הגדולה ביותר מאז תום תקופת הדיקטטורה במדינה ב-1974. ההפגנה אילצה את ראש הממשלה לעשות סיבוב פרסה מביך ברפורמה שתיכנן בביטוח הלאומי - אחת הפעמים הראשונות שממשלה המחויבת לצנע במסגרת תוכנית חילוץ מגיבה באופן כה החלטי למחאה המונית.

בשבת התאספו המפגינים פעם נוספת במחאה על הקיצוצים, שלדעתם דחפו את המדינה למיתון עמוק יותר. בינתיים, עובדים הניחו את כלי עבודתם במחאה על השינויים בחוקי העבודה. בנמל ליסבון, המנופים עמדו דומם, ערימות המכולות האמירו, והמשאיות עמדו במגרש החניה בשעה שהעובדים שבתו. כתובות גרפיטי ברחבי העיר קוראות לשים קץ לקיצוצים, לשביתה כללית ואפילו למהפכה.

רבים מצעדי הצנע כשלו

הפורטוגלים נחשבים רגועים יחסית לספרדים חמומי המוח, אך כפי שציין אחד מוותיקי איגודי העובדים, "לנו כבר היתה מהפכה. לספרדים היה מעבר מדיקטטורה".

פדרו מרקס, פוליטיקאי ממפלגת האופוזיציה הסוציאליסטית, חבר בוועדת התקציב בפרלמנט ועובד לצד הטרויקה - קבוצת הנושים של מדינות האיחוד שקיבלו סיוע, הכוללת את הבנק המרכזי של אירופה (ECB), האיחוד האירופי וקרן המטבע הבינלאומית (IMF). הוא תוהה כיצד תגיב הטרויקה למחאה במדינה, שנחשבה בעבר לנערת הפוסטר של הצנע. "היתה אצלנו הפגנה אדירה, אך שבוע לאחר מכן התקיימה בספרד הפגנה שבה נעצרו רבים", אומר מרקס. "אני כבר לא יודע מה מרשים את הטרויקה יותר. אנחנו רגועים, שומרי חוק, אבל מיליון אנשים ברחובות - זה 10% מהאוכלוסייה. אם הם לא רואים שזו מדינה המתקוממת נגד הגישה שלהם, מה עוד אנחנו יכולים לעשות כדי להעביר את המסר?"

מספר המפגינים שנוי במחלוקת, אבל המסר שעולה מפורטוגל ברור. הקואליציה הימנית החילה במדינה צנע בקנאות כמעט דתית: היא קיצצה בשכר, העלתה מסים, הפריטה חברות וביצעה רפורמה מקיפה בחוקי העבודה. אך הגירעון נותר גבוה, והכלכלה שקעה במיתון החריף ביותר שלה מאז שנות ה-70.

רבים מהצעדים כשלו. בינואר, למשל, העלתה הממשלה את המע"מ במסעדות מ-13% ל-23% ופגעה בכך במכירות, ולפיכך גם בהכנסותיה ממסים. מה שהיה בעבר יעד בילוי שכיח בעבור רבים, נעשה יקר מדי. בעלי מסעדות צופים בעגמומיות בלקוחות פוטנציאליים החולפים ליד חלונות מסעדותיהם הריקות. גם היצרנים המקומיים סבלו. חברות פורטוגליות משווקות כמעט 70% ממוצריהן ללקוחות מקומיים, שלרבים מהם פשוט כבר אין כסף למוצרים שאינם בסיסיים. עם הירידה במכירות וקריסתן של חברות, הצטמצמו גם הכנסות הממשלה ממסי חברות.

ואולם, העלייה בשיעור האבטלה היא שגרמה לזעזוע הגדול ביותר. לפי נתונים רשמיים שיעור האבטלה בפורטוגל הוא 15.9%, אך שיעור זה כולל רק את מי שנרשמו במרכזי תעסוקה. איגוד העובדים הגדול בפורטוגל, CGTP, טוען כי רבים כבר התייאשו מחיפוש עבודה וכי שיעור האטבלה האמיתי גדול מ-20% - כ-1.3 מיליון אנשים.

האבטלה הגבוהה גם מכבידה על תקציב המדינה, שכן אנשים שמעולם לא נזקקו לתמיכת המדינה תלויים בה כעת. כתוצאה מכך, חלק גדול מהחיסכון שהצנע נועד ליצור קוזז, ופורטוגל לא צפויה לצמוח כדי לטפס מהתהום ומהגירעון - הכלכלה צפויה להצטמצם ב-3% השנה וב-1% נוסף בשנה הבאה.

"זה כל כך ברור עכשיו", אומר מרקס. "במקרה של יוון הם טענו שהיא לא עומדת במחויבויותיה. לנו אומרים שאנחנו כן עומדים בהן, אבל אנחנו סובלים ממיתון גם כך. אז הבעיה היא לא באופן יישום הצנע, אלא בגישה בכללה", הסביר. המפלגה הסוציאליסטית הסכימה לחבילת החילוץ, אך היא טוענת כי היא מעוניינת ליישם את צעדי הצנע בצורה חריפה פחות, ולעודד צמיחה במקביל. מרקס מודה שזה זמן טוב להיות באופוזיציה.

גם מחוץ למפלגות הגדולות, רק מעטים קוראים לממשלה לשמוט חובות או לצאת מגוש היורו. אוגוסטו פרסה, המזכ"ל הבינלאומי של CGTP, מסביר את עמדת האיגוד. "השאלה של עזיבה או הישארות בגוש היורו לא פותרת את הבעיה", הוא אומר. "אנחנו אומרים לא, אני לא רוצה אף אחת משתי האפשרויות. במשבר הזה, אני חושב שיש אפשרות שלא הניחו על השולחן", הוא אומר. האיגוד הציע חבילת צעדים להגדלת המיסוי על ההון, ולא על העובדים. אחת ההצעות היא הטלת מס על עסקות פיננסיות בשיעור של 0.25%, שלטענתו יגייס 2.38 מיליארד יורו בשנה.

איך אומרים שלווה בפורטוגלית?

פרסה הוא התגלמות השלווה הפורטוגלית. אף שהוא מנהיג איגוד לוחמני, הוא מדבר ברכות, בנחישות ובשלווה. הוא מתרגז רק כאשר נשאל אם הוא מרחם על ראש הממשלה, פדרו פאסוס קואלו. "הוא שקרן", הוא משיב. "הוא הבטיח שלא יעלה מסים, לא יוריד משכורות, לא יעלה מע"מ. כיום אף אחד כבר לא מאמין לו".

יש תחושה של חוסר אמון מוחלט בפוליטיקאים. מרקס מסכים כי לאנשים נמאס מהפוליטיקאים. "זה מצב מדאיג, כמובן. אני חושב שאנשים בוחרים בפוליטיקאים כדי שיפתרו להם את הבעיות. במשך עשור אנשים לא ראו שום תוצאה חיובית מהפעילות הפוליטית. זה זמן רב מדי ללא תגובה לבעיות שלהם". עם זאת, הוא מתגאה בכך שבפורטוגל אין מפלגת ימין קיצוני. גם השמאל הקיצוני, הנחשב חזק, רחוק מעלייה לשלטון.

בינתיים, נראה שפאסוס קואלו מנע משבר פוליטי כשנכנע לתביעות ההפגנה הקודמת. הוא הציע להגדיל את הפרשות העובדים לביטוח לאומי מ-11% ל-18% ממשכורתם, ובמקביל לקצץ את הפרשות המעסיקים בכ-6%. הרעיון היה לצמצם את עלויות המעסיקים ולהפוך אותם לתחרותיים יותר. אך הרפורמה נתקלה בהתנגדות כללית בפורטוגל. זו היתה מתנה לאיגודים, שטענו מיד כי הממשלה "שודדת את העובדים כדי לשלם למנהלים". אפילו איגודי המעסיקים התנגדו, בטענה כי המהלך יפגע במורל ובכלכלה.

השאלה כעת היא אם ההפגנה ההיא שמה גבול ברור, אם זוהי הנקודה שבה הפורטוגלים הרגועים יצהירו כי הגיעו מים עד נפש. אביה של מרינה פדיירו חושב שהרגע הזה מתקרב. "החוט מתוח לגמרי כרגע. הוא עשוי להיקרע בקלות רבה - ובמהירות", הוא אומר.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker