"תיירות רפואית? בתי החולים קורסים; הרוסי ירוויח - הישראלי יפסיד" - בריאות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"תיירות רפואית? בתי החולים קורסים; הרוסי ירוויח - הישראלי יפסיד"

פרופ' ערן לייטרסדורף, דקאן הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, מתנגד נחרצות לתוכניתו של סגן שר הבריאות להרחיב את התיירות הרפואית הנכנסת: "אין לנו את הלוקסוס לזה" ■ מקורבי סגן השר: התוכנית תגביר את הפיקוח על התופעה

71תגובות

>> "אין לנו את הלוקסוס לקיים בישראל פעילות של תיירות רפואית, ודאי שלא להרחיב אותה. במציאות הישראלית של מחסור קשה בתשתיות, ברופאים ובאחיות זה בא בהכרח על חשבון החולה הישראלי, ואת זה אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו" - כך אומר פרופ' ערן לייטרסדורף, דקאן הפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה, יו"ר פורום דקאני הרפואה בישראל ומנהל מחלקה פנימית לשעבר.

לייטרסדורף אמר את הדברים ימים ספורים לאחר שהתפרסמה ב-TheMarker יוזמתם המשותפת של סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, ומנכ"ל משרד ראש הממשלה, הראל לוקר, לחיזוק התיירות הרפואית בישראל. לוקר נפגש עם ליצמן ואנשיו לפני כמה חודשים, וביקש מהם לחשוב על דרכים להגדלת נפח התיירות הרפואית המכניסה - וליצמן נענה.

התוכנית שהציג ליצמן כוללת מתן אישור לבתי החולים לקיים תיירות רפואית בהיקף של 10% מפעילותם, ועד 25% ממחלקה בודדת (כל עוד בית החולים כולו לא עובר את 10%). בנוסף מציע ליצמן להקים בית חולים פרטי ייעודי לתיירות רפואית. הרציונל מאחורי התוכנית הוא שימור הרופאים הטובים בישראל, הגדלת הכנסות בתי החולים והפיכתם של התיירים הללו לשגרירים של מדינת ישראל.

אמיל סלמן

הפרסום עורר סערה במערכת הבריאות, ועשרות ארגונים חברתיים וארגוני חולים אף פנו לראש הממשלה ולסגן שר הבריאות בקריאה לחזור בהם מהתוכנית, שעלולה לטענתם לבוא על חשבון החולה הישראלי. גם לייטרסדורף, שמגדל את הדור הבא של הרופאים, שלפי ליצמן אמורים להיות הנהנים הגדולים מהתוכנית, נזעק כששמע עליה.

"ישראל נמצאת כיום בתחתית דירוג המיטות לנפש, עם שתי מיטות ל-1,000 נפש לעומת ממוצע של 3.6 במדינות OECD", מזכיר לייטרסדורף. לדבריו, "אם היינו במצב של ארבע מיטות ל-1,000 נפש, כמו במדינות מערביות מבוססות, אז אפשר היה להתחיל להתווכח אם אפשר להקצות מקומות לתיירים רפואיים. אבל אנחנו בקצה השני של הסקאלה. המחלקות בישראל קורסות מעומס וצפיפות ויש מחסור חריף ברופאים ומחסור עוד יותר חריף באחיות. במצב כזה פועל חוק כלים שלובים: כשהתיירים יקבלו יותר - הישראלים יקבלו פחות".

תומכי התיירות הרפואית אומרים שהתיירים יופנו למחלקות שעדיין פנויות יחסית ושהניתוחים ייערכו בשעות אחר הצהריים, כך שהחולה הישראלי לא ייפגע.

"זה בכלל לא משנה אם מדובר על נישות ברפואה שבהן יש עודף היצע כביכול, כמו השתלת מח עצם למשל. יכולה להיות מחלקה שיש בה שלוש מיטות פנויות, ולכאורה אפשר להכניס אליה תייר, אבל זה יהיה על חשבון האזרח, כי אותה אחות שהיתה אמורה להתפנות ולטפל באזרח ישראלי במחלקה אחרת תידרש לטפל בתייר".

לדברי לייטרסדורף, "במדינה כמו שווייץ, שיש בה 3.5 מיטות ל-1,000 נפש ורק 88% תפוסה, איש לא מעלה על דעתו לאשפז תיירים רפואיים במיטות ציבוריות. מכיוון שאין שם מחסור ברופאים, הם מעבירים את התיירים לבתי חולים פרטיים. בישראל התיירים ממלאים את שיבא, איכילוב, הדסה ועוד, על אף שהתפוסה שם גבוהה ביותר גם בלי התיירים ושזה לא תפקידו של בית חולים ציבורי. בינתיים, שיעור המיטות בישראל יורד, כי האוכלוסייה גדלה ומזדקנת ותוספת המיטות לא מדביקה את קצב הגידול. המשמעות של הגדלת מכסת התיירים היא שבמקום מדינה של 7 מיליון אנשים תהיה מדינה של 307 מיליון אנשים - מספחים את אמא רוסיה. אין שום היגיון בהגדלת אוכלוסיית המטופלים בלי הגדלה של תשתיות הריפוי. אנחנו יורים לעצמנו ברגל".

במחלקה פנימית אין תור

לייטרסדורף, שהיה מנהל מחלקה פנימית במשך תשע שנים ועד היום ממשיך לטפל בחולים אחת לשבוע בבית החולים, מכיר את המציאות הזו היטב, ומסביר את הכרוניקה של הטיפול בתייר הרפואי: "יש שני סוגי תיירי מרפא - כאלה שמגיעים לישראל למטרות אבחון וטיפול, וכאלה שכבר יש להם אבחנה ובאים לקבל טיפול. הסוג הראשון הם אנשים שמגיעים לפעמים אחרי חודשים שהם מסתובבים במדינה שלהם עם מחלה לא מאובחנת. הם בייאוש מוחלט ולוקחים את המטוס הראשון, בעזרתו של המאכער הראשון, היישר לבית החולים הציבורי בישראל".

חולה כזה, לדברי לייטרסדורף, צפוי לקבל כאן קדימות רפואית: "אנחנו מלמדים את הסטודנטים לרפואה מהיום הראשון, שהעדיפות לטיפול במחלקה נקבעת לפי דחיפות המצב הרפואי - ולא לפי תור. במחלקה פנימית אין תור. זו לא קופת חולים ולא בנק. לכן, כשמגיע חולה כזה מרוסיה, הוא נהפך בתוך שעה לחולה הכי מאתגר במחלקה. צריך לאבחן את המחלה שלו, הרופאים מתעמקים במקרה שלו וכל אמצעי הדיאגנוסטיקה מופנים למקרה הזה. כתוצאה מכך, תשומת הלב של הצוות כלפי החולים האחרים בפירוש יורדת".

בדרך כלל לאחר האבחון, לדברי לייטרסדורף, המשפחה מבקשת להישאר לטיפול, "ואז נעשה שימוש גם בכל מערכות הטיפול שלנו. אם למשל יש לו סרטן נדיר - המערכת האונקולוגית נכנסת לפעולה. אם מצבו מסתבך - הוא יגיע לטיפול נמרץ, שסובל ממחסור חמור במיטות. כל זה מעמיס עוד ועוד על המערכת הישראלית".

לדברי לייטרסדורף, גם חולים מהסוג השני, אלה שכבר יש להם אבחנה ומגיעים "רק" לטיפול מוזמן מראש, מעמיסים על המערכת: "חולה שמגיע עם אבחנה מרוסיה כדי לעבור כאן פרוצדורה כמו החלפת מפרק ירך, ניתוח מעקפים או השתלת מח עצם, גם הוא מקבל פה טיפול שהוא בפירוש על חשבון החולה הישראלי - גם מבחינת התור וגם מנקודת המבט של הצוות המטפל. בדרך כלל הוא יקבל טיפול מהיר יותר מהישראלי, כי אנשי הצוות מרחמים עליו. הוא הגיע כל הדרך ממוסקבה, בדרך כלל הוא לא אדם עשיר, ולכל עיכוב בטיפול בו יש משמעות כלכלית קשה לגביו. זה חלק מהטבע של הרופא, לרחם".

ועדה שעסקה בנושא קבעה שהעודפים התקציביים שיתקבלו מהתיירות הרפואית יושקעו בפיתוח תשתיות בבתי חולים ובפריפריה. גם ליצמן הדגיש את התרומה לפריפריה. אולי מעז יכול לצאת מתוק?

"זו בדיחה גרועה. זה כסף שנועד נטו לטובת איזון התקציב של בית החולים. למיטב ידיעתי, לא נבנה עד היום בניין אחד באמצעות הכספים האלה, כי קודם כל משתמשים בהם כדי לאזן את התקציב המדולדל של בית החולים. גם טיפוח הפריפריה בכספי התיירות הוא חלום באספמיה. כדי לפתח את הפריפריה צריך להשקיע בפריפריה. אין עודפים לתשתיות ולפריפריה".

אחד הפתרונות שליצמן מציע הוא הקמה של בית חולים פרטי ייעודי שיהיו בו רק תיירים, כך שהחולה הישראלי לא ייפגע.

"זה לא פחות גרוע, כי אנחנו לא בשווייץ. אין לנו מספיק רופאים, אחיות, פיסיותרפיסטים, דיאטנים ומרפאים בעיסוק כדי לטפל בכולם. התוצאה של הקמת בית חולים כזה תהיה שהטובים ביותר יימשכו לשם. מבחינתו של האזרח זה רע מאוד - זה עוד בית חולים פרטי ששואב אליו את אנשי הצוות. זה דבר שרק מדינה שיש בה עודף רופאים, אחיות וכסף יכולה להרשות לעצמה".

"בספרות המקצועית יש הרבה מאמרים שבדקו מה קרה במדינות המזרח הרחוק מבחינת השפעת התיירות הרפואית על מערכת הבריאות. רוב העבודות מתרכזות בהודו, בסינגפור, במלזיה ובתאילנד, שבהן הוקמו בתי חולים פרטיים לתיירים הרפואיים, שמגיעים בעיקר מארצות המערב. ההשלכות האתיות רבות, ובשורה התחתונה, איכות הרפואה הניתנת לאזרחים נפגעה משמעותית כתוצאה מעליית מחירים ומעבר הרופאים והאחיות מהסקטור הציבורי לפרטי. זה מה שיקרה כאן אם נקים בתי חולים פרטיים לצורך זה".

לייטרסדורף מתקומם גם נגד האמירה של ליצמן שלפיה השימוש במתקני בתי החולים הממשלתיים לטיפול בתיירים ייעשה רק מחוץ לשעות הפעילות, כלומר - בשעות אחר הצהריים, ביום בשישי ובמוצאי שבת בלבד, ועל כך שהתייר לא יקבל במשך זמן האשפוז עדיפות על פני אזרח ישראלי.

לדבריו, "גם אם עושים ניתוח קטן אחר הצהריים - החולה לא הולך הביתה, אלא נשאר ותופס מיטה. ואם מצבו מסתבך הוא תופס מיטת טיפול נמרץ, שהיא צוואר הבקבוק של בית החולים. עד היום לא פורסמו נתונים על משך האשפוז של התיירים, האבחנות והטיפולים שניתנו. סביר להניח שמרבית התיירים לא מגיעים לניתוח קטן שאותו ניתן לבצע גם בארצות מוצאם. יש קבוצה שלמה של אנשים שפשוט לא מכירה את המערכת האמיתית, זו שכולנו רואים: השרים וחברי הכנסת רואים רפואה אחרת, שנותנת להם עדיפות על פני האזרח הפשוט. יכול להיות שזה גורם לעיוות בראייה הכללית של הצרכים האמיתיים של המערכת".

לא תורם לתדמית של ישראל בעולם

חסידי התיירות הרפואית טוענים גם כי כל תייר רפואי שעובר כאן טיפול חוזר לארצו כשגריר נלהב של ישראל. "לאחר הטיפול, אותם תיירים מהווים שגרירים במדינותיהם וזהו עוד פן חשוב ביותר", כותב ליצמן במכתבו ללוקר. הטיעון הזה חוזר על עצמו גם במצגות של משרד התיירות ובכנסים.

את לייטרסדורף זה כמעט מצחיק. "אומרים שתיירות הרפואית תהפוך את התיירים לשגרירים של ישראל, אבל היא עושה בדיוק להפך", הוא אומר. "התיירים הרפואיים מתחלקים לשניים: כאלה שאומרים 'שילמנו וקיבלנו שירות טוב', וכל המאוכזבים שבאו והסתבכו פה, שרימו אותם, שסיפרו להם מעשיות וגזלו את כספם. כל אלה עושים לנו שם איום ונורא. מספיק אחד כזה שיהרוס את שמה של מדינת ישראל באזור מגוריו".

לדבריו, "להציג את זה כאילו אנחנו עוזרים לעולם זה להוסיף חטא על פשע, כי האינטרס הוא כלכלי גרידא. אם התיירות הרפואית היתה נעשית כמחווה לעולם, כפילנתרופיה, אם היינו מודיעים שאנחנו קולטים על חשבוננו 1,000 חולים ממדינות נזקקות - זה היה מתפרש כתיקון עולם. כמו משלחות ישראליות לאזורי אסון, שבאמת מאדירות את שמנו. אבל פה מדובר באנשים ממעמד בינוני שמוכרים לפעמים רכב או בית כדי לקבל טיפול, ויש את המאכערים שגוזרים קופון. זה לא בהכרח תורם לתדמית שלנו בעולם".

טיעון נוסף של ליצמן הוא שההכנסות מתיירות רפואית יסייעו לשמר בישראל את הרופאים הטובים. הוא כותב: "הרופאים הטובים שלוטשים עין לנסוע לחו"ל ולעשות הון לביתם, כפי שעשו מאות רבים וטובים, וחבל, יברכו אותי כשאביא את חו"ל למרפאות בתי החולים כאן". לייטרסדורף דוחה זאת. לדבריו, "אנחנו צריכים להחליט אם אנחנו מדינה דמוקרטית או לא. בין מדינות דמוקרטיות תמיד תהיה תחלופה של רופאים. תמיד יהיה שיעור מסוים של רופאים שנכשיר, שיקבלו את התואר ויעלו על המטוס הראשון לחו"ל. ביג דיל. לתחושתי, בשנים האחרונות מספרם דווקא יורד".

ולמרות הדעה החד-משמעית שלו, חשוב ללייטרסדורף להבהיר שבסופו של דבר הוא מבין היטב מה מביא את מנהלי בתי החולים לקלוט עוד ועוד תיירים רפואיים. "אני לא מתנגד לתיירות הרפואית עצמה, אלא לדרך שבה העניין נעשה", הוא מסכם. "מצד אחד, אני מבין את מנהלי בתי החולים, שחייבים למצוא דרך לאיזון תקציבי. מצד שני, כל התחום בשילובו הנוכחי ברפואה ציבורית הוא הזוי, ולא היינו צריכים להגיע לזה בכלל.

"הממשלה החליטה לעשות מזה ביזנס, אבל ברור שזה יהיה על חשבון הישראלים. מי שצריך להחליט בסופו של דבר הם האזרחים - האם הם מוכנים שהמדינה, במקום לאזן את תקציבי בתי החולים, תגרום לבתי החולים לאזן את עצמם על ידי הבאת אוכלוסייה ממדינה אחרת על חשבון האזרח הישראלי שמשלם מס בריאות שנים רבות".

גורמים המקורבים לליצמן אומרים בתגובה כי "בניגוד לאנשי אקדמיה ועיתונאים, סגן שר הבריאות אינו יכול להתעלם ממציאות שכבר התקבעה בשטח. ההסדרה החדשה לא תגדיל את מספר התיירים הרפואיים, אלא רק תהפוך את התופעה למפוקחת ומוסדרת". לטענתם, התיירות הרפואית כה מושרשת בבתי החולים, עד שלא ניתן להפסיקה, אלא לכל היותר לפקח עליה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#