ההיסטוריה מלמדת שגלי הגירה דווקא הצמיחו כלכלות משגשגות - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
דרושים מהגרים

ההיסטוריה מלמדת שגלי הגירה דווקא הצמיחו כלכלות משגשגות

מהגרים הם לא בהכרח כוח עבודה זול וחסר כישורים: החברות הגדולות בעולם - אפל, גוגל, אינטל ופייסבוק - נוסדו כולן על ידי ילדיהם של מהגרים לארה"ב

36תגובות

באחד מפרקיה של סדרת האנימציה "סאות' פארק" נשטפת העיירה הקטנה בדרום קולורדו באלפי מהגרים מהעתיד. המהגרים - שילוב של כל הגזעים בעולם, שדוברים שפה משונה שמשלבת את כל השפות המוכרות לנו כיום - חזרו לעבר מ-3045, משום שהעולם שממנו הגיעו מאוכלס מדי ועני מדי, ובלתי אפשרי למצוא בו עבודה. הכסף שיוכלו להרוויח בעבר, לעומת זאת, יספיק להם כדי להאכיל את משפחותיהם בעתיד, שאליהן הם שולחים את הרווחים.

עד מהרה משתלטים המהגרים מהעתיד על כלכלתה של סאות' פארק ועל ארה"ב כולה: הם מוכנים לקחת כל עבודה שהיא, בכל שכר, ולכן הם מועסקים במקומם של אמריקאים רבים. כתוצאה מפוטרים אלפים מעבודותיהם, כולל גיבורי הסדרה סטאן, קייל, אריק וקני, שכבר לא יכולים להרוויח כמה דולרים בגריפת שלג, משום שילדי מהגרים מהעתיד עושים זאת תמורת פחות כסף. "הם לקחו לנו את העבודות!", צועקים העובדים הממורמרים, במה שנהפך לסלוגן של תנועת ההתנגדות למהגרים העתידניים.

התרחיש הסאטירי שבחנה סאות' פארק, בתגובה לוויכוח הפומבי בסוגיית ההגירה לארה"ב, הוא הסיוט שממנו חוששים רבים מאתנו. גם בישראל, שהוצפה בשנים האחרונות בעשרות אלפי פליטים אפריקאים, טוענת הממשלה כי מדובר במהגרי עבודה שיש לגרש, בין היתר מחשש שייקחו את עבודותיהם של אזרחים ישראלים או שיסבלו מאבטלה, שתגרום להם להזדקק לסיוע מהממשלה, וכך ייפלו לנטל על משלמי המסים הישראלים, או יידרדרו לפשע.

ואולם גם הרחק מישראל, נושא ההגירה עלה לכותרות בשנים האחרונות, עם התגברות גלי ההגירה ממדינות מתפתחות וממדינות עולם שלישי למדינות מפותחות, ולאור חוסר הסבלנות הגובר של מדינות רבות בעולם המפותח כלפי מבקשי המקלט והמהגרים הלא חוקיים המידפקים על דלתותיהן, בין היתר בעקבות המשבר הכלכלי. לפי נתוני האו"ם, ב-2011 נוצרו 800 אלף פליטים חדשים, במיוחד אזרחים ממדינות כמו אפגניסטן, לוב וחוף השנהב. בסך הכל, יש כיום בעולם 42.5 מיליון פליטים שנאלצו לברוח ממדינותיהם כתוצאה מסכסוכים אלימים ומרדיפה פוליטית. מיליונים נוספים עזבו את מדינותיהם העניות בתקווה למצוא חיים טובים יותר במקומות אחרים.

רויטרס

מספיק היה להסתכל על נבחרות הכדורגל בגביע היורו כדי לראות עד כמה משנים גלי ההגירה של שני העשורים האחרונים - שבהם היגרו מיליוני אזרחים ממדינות אפריקאיות כמו סנגל, מדינות צפון-אפריקאיות כמו לוב ואלג'יר ומדינות אסיאתיות כמו טורקיה וסין לאירופה - את הספורט, התרבות והכלכלות האירופיות. לצד שנאת הזרים שמפגינים פוליטיקאים כמו אשת הימין הקיצוני הצרפתית מארין לה-פן, והחששות מפני בריונים ניאו-נאצים באוקראינה שיפעלו נגד שחקנים שחורים ומשפחותיהם, הנבחרות שעל מגרשי הכדורגל במשחקי יורו 2012 הציגו כור היתוך קטן: ממריו בלוטלי האיטלקי-גנאי ועד ממדו סאקו הצרפתי-סנגלי. 9% מאוכלוסיית צרפת הם זרים, וכך גם 8% מאוכלוסיית איטליה, 13% בגרמניה ו-13% בארה"ב. 6.6 מיליון זרים נהפכו לאזרחים אמריקאים בעשור האחרון. ב-27 מדינות האיחוד האירופי מתגוררים 32.5 מיליון זרים - 6.5% מכלל האוכלוסיה. זרים היו אחראים ל-70% מהגידול בכוח העבודה באירופה בעשור האחרון, ול-47% מכוח העבודה בארה"ב.

רבים מאתנו רגילים לחשוב על מהגרים במונחים שליליים, המונעים על ידי פחד: פחד שיתפסו את מקומות העבודה שלנו, פחד מפשיעה, פחד מהשתלטות מוסלמית על ערי המגורים שלנו ואפילו פחד ממחלות שאולי הם נושאים בגופם. ואולם להגירה יש גם קונוטציות אחרות, חיוביות יותר: מחקרים מגלים כי מהגרים יכולים להביא עמם צמיחה, עלייה ברמת החדשנות, שגשוג כלכלי ומשרות.

זאת אינה מסקנה מפתיעה אם נבחן את ההיסטוריה: ארה"ב, מדינת מהגרים, נוסדה במידה רבה הודות למיליוני מהגרים פרוטסטנטים מסקוטלנד, האליטה התרבותית והאינטלקטואלית הסקוטית, שעזבו את הממלכה הבריטית משום שהגבילה את חופש הדת שלהם. גל ההגירה של יהודים ממזרח אירופה בתחילת המאה ה-20 הביא לארה"ב המוני מדענים ויזמים, כפי שעשה עשרות שנים לאחר מכן גל ההגירה מדרום-מזרח אסיה. מהגרים לארה"ב בנו במשך מאות שנים את מסילות הרכבת, סללו את כבישיה ויישבו את אזורי הספר שלה. ילדיהם של מהגרים הקימו את האליטה הטכנולוגית שלה כיום: אפל, גוגל, אינטל, פייסבוק - כולן נוסדו על ידי ילדיהם של מהגרים לארה"ב. ישראל, מדינה שנוסדה על ידי מהגרים בעצמה, יודעת גם היא דבר או שניים על גלי הגירה שתימרצו את כלכלתה והביאו לעלייה מטאורית ברמת החדשנות הטכנולוגית והמדעית.

בשעה שהעולם המפותח נאבק במשבר כלכלי שמסרב להסתיים ומתקשה להחזיר לעצמו את הצמיחה ואת החדשנות שאיבד, קוראים יותר ויותר כלכלנים בעולם המערבי להקלה במדיניות ההגירה של מדינותיהם. במקביל לפליטים, סוג אחר של מהגרים תופס כותרות בימים אלה, מסיבות הפוכות לגמרי: (High Skilled Immigrants) HSI. בניגוד לפליטים שמועסקים בשכר רעב, אם בכלל, ונאלצים להתמודד עם דעות קדומות ועם קשיים בלתי נתפשים, מהגרים בעלי מיומנויות מקצועיות - דוגמת מהנדסי תוכנה מישראל או מהודו שמבקשים להגר למדינה כמו ארה"ב - נחשבים לסחורה יותר ויותר מבוקשת בימים אלה, משום שלפי מחקרים הם מביאים עמם צמיחה, משרות ושגשוג כלכלי - גם לאזרחיה הוותיקים של המדינה.

מהגרים מיומנים נחשבים לא רק לחרוצים, אלא ליזמיים באופיים, כאלה שפותחים עסקים וחברות שמעסיקות אזרחים רבים אחרים. לפי מחקר שערכה הכלכלנית ג'ניפר האנט מאוניברסיטת מקגיל בקנדה, על כל עלייה של 1% במספר המהגרים בוגרי האוניברסיטאות עולה מספר הפטנטים לנפש בארה"ב ב-9%-18%. "הם לקחו לנו את העבודות"? לא בהכרח. לפעמים הסלוגן המדויק יותר הוא "הם נתנו לנו את העבודות".

הבריטים זקוקים למהגרים

רויטרס

לונדון שמרה במשך מאות שנים על מעמדה כעיר קוסמופוליטית, שמתגאה בזהות רב-תרבותית כעיר מסחר שהערך היחיד שחשוב בה אינו הדת או הלאום, אלא הכסף. אפילו וולטייר התפעל מרמת הסובלנות והרב תרבותיות שלה במאה ה-18, ובשנים שלאחר מכן נהנתה מהעיר - בדגש על "נהנתה" - מגלי הגירה ממזרח אירופה, מהודו, מדרום אסיה וממקומות אחרים. יותר משליש מתושבי לונדון (31%), לעומת 8% בשאר בריטניה, נולדו מחוץ לממלכה הבריטית, והעיר מאכלסת יותר משתי חמישיות מסך המהגרים שעברו לבריטניה בשנים האחרונות.

אבל בניגוד לניו יורק, לונדון מחזיקה בגאווה באתוס של עיר מהגרים. המהגרים ללונדון הם עשירים יותר וחדשים יותר. לפי המגזין "אקונומיסט", 65% מהסוחרים ברובע הפיננסי השוקק של העיר הם זרים. 90% מהעסקות הן בינלאומיות. לפי המגזין, בלונדון נמצאים כיום 300-400 אלף צרפתים, מה שהופך את הבירה הבריטית לעיר הצרפתית השישית בגודלה בעולם.

המהגרים העשירים שנהרו לעיר הודות לחוקי מס נדיבים כלפי זרים, לצד אלפי המהגרים העניים יותר והפליטים שגם היגרו אליה, הקפיצו את ערך הנדל"ן בלונדון ושינו אותה לחלוטין. אנגלית כבר אינה שפת האם של רבים מתושבי לונדון, 22% לפי "אקונומיסט", וזרים רבים, יחד עם מתאזרחים חדשים, שולטים כיום בשכונות המבוססות ובבתי הספר הטובים של העיר.

ב-2007 פירסמו הכלכלנים איאן גורדון, טוני טרוורס וכריסטין וייטהד מאוניברסיטת LSE הלונדונית מחקר שעסק בהשפעת גלי ההגירה של שני העשורים האחרונים על כלכלתה של העיר. הם גילו כי המהגרים לעיר צעירים ברובם, עם השכלה ומיומנויות מקצועיות גבוהות מהממוצע ומוסר עבודה גבוה. 18% מתוכם הגיעו ממערב אירופה, 14% ממזרח וממרכז אירופה, 19% מאפריקה ו-4% מהמזרח התיכון. 61% מתוך המהגרים ללונדון בשלוש השנים שקדמו ל-2007 היו בוגרי אוניברסיטאות. המהגרים החדשים, פסק המחקר, הביאו ללונדון גיוון תרבותי, יצרו משרות והוסיפו גמישות וניסיון בינלאומי, שהביא צמיחה לעיר.

המהגרים שהגיעו ממדינות מפותחות עבדו בעיקר בפיננסים ובעסקים, בעוד שאלה שהגיעו ממדינות מתפתחות עבדו במשרות זוטרות, מה שהוביל לעלייה ברמת אי השוויון. לצד בעיות כמו שחיקה קשה בשכר במקצועות מבוקשים על ידי מהגרים, במיוחד מקצועות כמו ניקיון וסיעוד, רמת התחרותיות של העיר עלתה, פריון העבודה גדל וכלכלתה נהפכה לדינמית יותר.

כתוצאה מכך, המשבר הכלכלי פגע בלונדון פחות מבערים אחרות: כספם של הזרים שזרמו וזורמים אליה, ויותר מכך - כספם של הזרים שמשקיעים בה - דאג שמחירי הנדל"ן לא ייפלו ושהביקוש לשירותים לא יצטמצם ברמה שתוביל לקיצוצים משמעותיים, ומנע מחברות לפשוט את הרגל.

לאור הנתונים האלה, הזדעקה קבוצה של 15 אקדמאים, בהם הכלכלן זוכה פרס הנובל כריסטופר פיסרידס, לאחר שלמדו על תוכניותיה של ממשלת בריטניה השמרנית להטיל מגבלות על הגירתם של אנשים שמרוויחים פחות מ-31 אלף ליש"ט בחודש. ב-13 שנותיה בשלטון היתה ממשלת הלייבור ליברלית במיוחד בנוגע להגירה, במיוחד של מהגרים בעלי מיומנויות וסטודנטים זרים שביקשו להישאר במדינה.

הממשלה השמרנית של דיוויד קמרון, לעומת זאת, שמה לכך קץ. ב-2010 קיצצה הממשלה ב-25% את מספר הזרים שאינם מהאיחוד האירופי שזכו לאשרות עבודה במדינה. השמרנים, שעלו לשלטון על רקע קמפיין שהבטיח לקצץ את מספר המהגרים לבריטניה לפחות מ-100 אלף איש בשנה, לעומת 250 אלף איש כיום, סימנו כיוון חדש וסדר יום בבריטניה: זרים, משכילים או לא, אינם רצויים.

רויטרס

מהלכי הממשלה, הזהירו האקדמאים במכתב פומבי ל"פייננשל טיימס", "יפגעו קשות בתחרותיות של תחומי המחקר והמדעים בבריטניה ובכלכלתה". בין החתומים על המכתב היו פיסרידס, יליד קפריסין וכיום פרופסור ב-LSE; ריצ'רד פורטס, גם הוא פרופסור מהולל לכלכלה ב-LSE שהגיע לבריטניה בזכות מלגה בשנות ה-60 ולא היה מורשה להישאר בה אם הכללים החדשים היו תקפים אז; והכלכלן פרתה דסגופטה, פרופסור אמריטוס לכלכלה בקיימברידג' וסמכות מובילה בתחום שינוי האקלים, שנולד בבנגלדש והיגר לבריטניה.

"אם המדיניות הנוכחית היתה קיימת כשחלק מהחתומים על מכתב זה שקלו להגיע לבריטניה, ייתכן שלא היו עושים זאת או שלא היו מורשים להישאר", נאמר במכתב. "המדיניות הנוכחית נועדה להרתיע את המהגרים שבריטניה זקוקה להם יותר מכל. אי אפשר לזהות את הדור הבא של יזמים או חתני פרס נובל לפי כמה שהם משתכרים כיום".

שמונה חודשים לאחר פרסומו של המכתב, חשף דו"ח ממשלתי חשאי שהודלף לעיתונות הבריטית כי המשרד למסחר והשקעות של הממשלה (UKTI), הגוף המחזר אחרי חברות זרות ומשקיעים זרים ומנסה לשכנע אותם להשקיע במדינה, הזהיר כי צעדי הממשלה פוגעים בניסיונותיה של בריטניה לגייס משקיעים זרים ומונעים מכלכלתה להתקדם. 50% מהמשקיעים הפוטנציאלים, לפי הדו"ח, סימנו את המדיניות נגד ההגירה לבריטניה כמכשול העיקרי המונע מהם להשקיע במדינה, יותר מביורוקרטיה או מכל נושא אחר. ללא עובדים זרים מיומנים, פסק הדו"ח, בריטניה אינה אטרקטיבית מספיק למשקיעים זרים. שבוע לפני פרסום הדו"ח הזהירה ועדה בבית הנבחרים כי המגבלות על ההגירה יפגעו קשות בכלכלת בריטניה ובהישגים בתחומי המתמטיקה, המדעים והטכנולוגיה.

מדוע כל זה? משום שמחקרים מראים כי בניגוד לתרחישי האימה של פוליטיקאים שמרנים, הגירה - במיוחד הגירה של זרים משכילים ובעלי מיומנויות - היא דווקא ברכה כלכלית לא קטנה. לפי מחקר שערך הכלכלן ג'ובאני פרי מאוניברסיטת UC דיוויס האמריקאית, שטף של מהגרים חדשים דווקא אינו מגדיל את שיעור העוני או מפחית את שכרם של העניים. למעשה, פרי מצא שההגירה בעשור האחרון לארה"ב הפחיתה את שיעור העוני בקרב מהגרים, משום שהמהגרים החדשים לארה"ב היו בוגרי אוניברסיטאות עם מיומנויות מקצועיות גבוהות ולכן ייצרו משרות. מחקר אחר, שערכה קרן קאופמן האמריקאית, מצא כי מהגרים הם לרוב בעלי אופי יזמי במיוחד, בעיקר המשכילים והמיומנים שבהם. יותר מחצי מחברות הסטארט-אפ בעמק הסיליקון, לפי אותו מחקר, נוסדו על ידי מהגרים.

מהגרי HSI גם תורמים למאבק באי שוויון: לפי מאמר שפירסם בחודש שעבר המגזין "אטלנטיק", תחת הכותרת "הבו לנו את גאוניכם", גידול באוכלוסיית בוגרי האוניברסיטאות בקהילה מסוימת גורמת לעלייה בשכרם של עובדים בעלי פחות מיומנויות מקצועיות. על כל גידול של 10% במספר בוגרי האוניברסיטאות בעיר מסוימת, לפי הכלכלן אנריקו מורטי, עולה שכרם של בוגרי התיכון באותה עיר ב-7%.

אם אתם מחפשים הוכחות נוספות, תנו מבט בקנדה. הכלכלה העשירית בגודלה בעולם קיבלה אליה יותר מהגרים לנפש מכל מדינה אחרת בעולם ב-50 השנים האחרונות. כ-20% מהקנדים נולדו בחו"ל. ההגירה העצומה למדינה היתה אחראית לשני שלישים מהגידול באוכלוסיית קנדה ב-2001-2006. מאז 1980 מילאו הזרים גם חלק מכריע באסטרטגיית הצמיחה של המדינה, על רקע הזדקנות האוכלוסיה. ב-2012-2021, לפי ה"גלוב אנד מייל" הקנדי, יתפנו מיליון משרות בקנדה בעקבות פרישתם של קנדים לפנסיה. כדי להבטיח שהמדינה תמשיך לצמוח, קרא הבנק המרכזי של קנדה ב-2005 להגדיל באופן מסיבי את מספר המהגרים למדינה. בנק אוף נובה סקוטיה, הבנק השלישי בגודלו בקנדה, הודיע השנה על כוונותיו להגדיל באופן משמעותי את השירותים שהוא מציע לזרים המגיעים למדינה, כדרך להגדיל את עסקיו בתחומי המשכנתאות וכרטיסי האשראי.

בניגוד למדינות רבות במערב, שעבורן הגעה של מאות אלפי זרים - משכילים או לא - נראית כמו רעיון הזוי, שלא לומר מסוכן, קנדה נראית כמי שמקבלת בברכה את השינוי הדמוגרפי שגלי ההגירה הצפויים יביאו לה.

נשלם לכם כדי שתעזבו

ואולם לא כל המהגרים הם מהנדסים מוכשרים או יזמים בפוטנציה. חלק גדול מהם הם פליטים שמבקשים לעצמם חיים טובים יותר, ומנסים להגיע לאירופה, לארה"ב, לקנדה, לישראל או למדינות אחרות בכל מחיר, גם אם פירוש הדבר מוות פוטנציאלי. משבר הפליטים, שהישראלים מכירים היטב בשנים האחרונות בעקבות גל ההגירה של אלפי פליטים אפריקאים מסודן ומאריתריאה לישראל, נמצא בכל העולם המפותח, במיוחד באירופה, שם נמקים רבים מהפליטים במחנות שהייה שבהם הם מוחזקים בתנאים קשים.

במדינות אירופה מוכות המשבר בולט במיוחד האקלים השלילי כלפי המהגרים בשנים האחרונות. לפני פקיעת הבועה הפיננסית והמשבר הכלכלי, היחס למהגרים היה חיובי ברוב המדינות, לפחות מצד הממשלות. רובן בירכו על הגעתם של מהגרים אפריקאים שהקפיצו את מחירי הנדל"ן, תרמו לתנופת הבנייה ביבשת והוסיפו חלק ניכר לצמיחה הכלכלית. ואולם כיום, כשהאבטלה בחלק מהמדינות נמצאת בשיא ובחלק מהמדינות היא רק במגמת עלייה, וחלק ניכר מהצעירים ביבשת - יותר מ-50% בכמה מהן - מובטלים, היחס החיובי למהגרים הגיע לקצו.

ב-2008, כששיעור האבטלה בספרד הגיע ל-11.3%, הבינה הממשלה שמיליוני המהגרים במדינה, שרובם הועסקו בתעשיית הבנייה שקרסה, פוטרו ויהיו זכאים לדמי אבטלה. במטרה להיפטר במהירות מהזרים ולפתוח את שוק העבודה לספרדים, הציעה ספרד למהגרים הסדר שכזה: אם יסכימו לעזוב ויבטיחו לא לחזור לספרד למשך שלוש שנים, הם יקבלו 40% מדמי האבטלה שלהם הם זכאים בבת אחת לפני שיעזבו, ואת 60% הנותרים ברגע שיגיעו למדינותיהם. בממוצע, דובר על פיצויים של 40 אלף דולר. חלק מהמהגרים בספרד אכן קיבלו את ההצעה, אך לא מספיק: שיעור האבטלה במדינה עומד כיום על יותר מ-25%.

צ'כיה, שקיבלה גם היא מהגרים בשמחה לפני המשבר, השיקה תוכנית דומה ב-2009. יפן, שקיבלה מאות אלפי מהגרי צווארון כחול מאמריקה הלטינית כפיצוי על הזדקנות האוכלוסיה שלה, השיקה גם היא תוכנית דומה ב-2009 ושילמה לאותם דרום-אמריקאים כדי שיואילו בטובם לעזוב.

לפי הערכות מ-2010, 400 אלף מהגרים בלתי חוקיים מסתננים לאיחוד האירופי מדי שנה. 90% מתוכם עושים זאת דרך יוון, רבים מהם דרך הנמל של העיר פטרס, "השער למערב" עבור מהגרים רבים מצפון אפריקה וממדינות כמו אפגניסטן ופקיסטן, או דרך הגבול בינה לבין טורקיה.

גל המהגרים ששוטף את חופי יוון הפך את נושא ההגירה לאחד הנושאים הבוערים במדינה, ולסוגיה מרכזית בבחירות שנערכו בה השנה. ההתנגדות הרחבה למהגרים והתחושה בציבור היווני כי 400 אלף המהגרים הבלתי חוקיים השוהים בה גנבו את משרותיהם ומהווים נטל כבד מנשוא על המערכת הממשלתית היא שהובילה לעלייה בכוחה של מפלגת "השחר המוזהב" הניאו-נאצית, שאנשיה השליכו במאי בקבוקי תבערה לעבר מפעל נטוש בפטרס שבו שהו מאות מהגרים בלתי חוקיים והתעמתו עם כוחות המשטרה.

"אנחנו לא יכולים שיהיו לנו כל כך הרבה מהגרים. אין לנו מספיק משרות אפילו לעצמנו", אמר לבי.בי.סי תימיוס קוקליס, שאחיו נרצח במאי על ידי שלושה מהגרים אפגנים. "במובן מסוים, המהגרים הם קורבנות של כל הסיפור הזה. אבל אני מאשים את הממשלה שלא עושה דבר כדי להגן על היוונים מההמונים שבאים לפה. אנחנו מאוד פוחדים מהם. אנשים מדברים על לקיחת החוק לידיים".

כדי לבלום את גל הפליטים, שהגיע בשנה שעברה ל-57 אלף, הקימה ממשלת יוון גדר תיל באורך 12 ק"מ לאורך הגבול בינה לבין טורקיה, פתרון שלפי כל המומחים הוא זמני ומוגבל במקרה הטוב.

כמו יוון, גם מדינה פריפריאלית אירופית אחרת - מלטה - סובלת ממשבר הגירה משלה. מדינת האי הקטנה, החברה באיחוד האירופי, קיבלה ב-2011 יותר מבקשי מקלט לנפש מכל מדינה אחרת באירופה - פי עשרה מבריטניה, למשל. מרבית מבקשי המקלט במדינה מוחזקים במחנות שהייה בתת תנאים, שעה שהמדינה כורעת תחת נטל ההתמודדות עם אלפי בקשות המקלט שהיא מקבלת מדי שנה.

אבל למרות המשבר הכלכלי, אירופה אינה יכולה להרשות לעצמה לא לקחת חלק במירוץ העולמי ההולך וגובר להשגת עובדים זרים מיומנים. ב-2008, עם פרוץ המשבר העולמי, הכריז האיחוד האירופי כי ינקוט צעדים כדי להפוך את אירופה לאטרקטיבית יותר עבור זרים מיומנים שמחפשים עבודה, בהם תוכנית "בלו קארד": אישור עבודה לעובדים זרים משכילים שאינם מהאיחוד האירופי בכל אחת מהמדינות באיחוד, למעט דנמרק, אירלנד ובריטניה. ההצעה, שאושרה ב-2008 על ידי הנציבות האירופית, אושרה במלואה בגרמניה רק באפריל, לאחר שלוש שנים של התמהמהות ועל רקע צורך דחוף של גרמניה במהנדסים, במתמטיקאים ובאנשי IT.

המשבר הכלכלי הפך את אירופה ליעד פחות נחשק עבור אוכלוסיית ה-HSI של העולם. היא לא היחידה: יש עוד כמה מדינות, שנקודת הפתיחה שלהן לא טובה בהרבה. ארה"ב, למשל. יותר מ-56% מהתארים הראשונים בהנדסה בעולם, לפי נתוני ה-NSF האמריקאי, מושלמים באסיה, 17% מתוכם מושלמים באירופה ורק 4% בארה"ב. ארה"ב, שסובלת ממחסור חמור במהנדסים ובעובדים מוכשרים, מתמהמהת גם היא בשנים האחרונות בהנפקת אישורי עבודה לעובדים זרים בעלי מיומנויות שרוצים לעבוד בה. במקרה שלה, מאחר שהיא הכלכלה הגדולה בעולם, היא עדיין זוכה ליותר בקשות לוויזת עבודה מכל מדינה אחרת. אך אם לא תפעל מהר, גם המגמה הזאת עשויה להשתנות. למזלה, המהגרים האסיאתים אוהבים אותה מאוד.

לא חוקיים או לא מוכרים?

חוזה אנטוניו ורגס נולד בפיליפינים, וכשהיה בן 12 היגר לארה"ב יחד עם אמו. היחסים בין ורגס לארה"ב היו אהבה ממבט ראשון: הוא התאהב בתרבות, ולמד לדבר אנגלית באמצעות צפייה בסדרות כמו "פרייז'ר" ו"בנות הזהב". בתיכון הבין שהוא רוצה להיות עיתונאי, והחל לעבוד בעיתון המקומי. כעבור כמה שנים הגיע ל"וושינגטון פוסט", שם סיקר שורה של נושאים, מהמאבק באיידס עד לקמפיין הבחירות לנשיאות ב-2008. הוא ראיין את אל גור ל"רולינג סטון" ואת מארק צוקרברג ל"ניו יורקר". ב-2008 הוא זכה בפרס פוליצר על האופן שבו סיקר, יחד עם שאר כתבי העיתון, את הטבח באוניברסיטת וירג'יניה טק. ואז, בשיא ההצלחה המקצועית שלו, החליט ורגס לצאת מהארון, ובמאמר מיוחד שפירסם במגזין סוף השבוע "ניו יורק טיימס" נחשף כמהגר בלתי חוקי.

"בגיל 16 הלכתי למשרד הרישוי כדי לקבל רשיון נהיגה, והבאתי את הגרין קארד שלי אתי", סיפר ורגס בעדות אישית שפירסם ביוטיוב. "האשה במשרד הרישוי התכופפה לעברי ולחשה: 'זה מזויף. אל תחזור לכאן שוב'. הלכתי הביתה והתעמתתי עם סבי. לראשונה בחיי הבנתי שאני מהגר לא מתועד, מה שרבים מכנים 'מהגר בלתי חוקי'".

ב-15 השנים הבאות הסתיר ורגס את מעמדו החוקי האמיתי כמעט מכל מי שבא עמו בקשר. הוא הסתייע ברשת של תומכים, בהם מוריו ומנהל התיכון שבו למד, שסייעו לו להסתיר את מעמדו האמיתי במשך יותר מעשור. בכל אותו זמן, זכה ורגס להצלחה מקצועית ואישית. הוא עבד קשה ושילם מסים, ובשום שלב לא ביקש עזרה מהמדינה. "אני אמריקאי, פשוט ללא הניירות המתאימים", כתב.

בשנה שעברה מאז שנחשף, נהפך ורגס לסמל מאבקם של המהגרים הבלתי חוקיים בארה"ב: קרוב ל-12 מיליון מהגרים שאינם מוכרים על ידי הרשויות ומסתתרים מהן, מחשש שיגורשו. ביוני הוא כיכב, יחד עם מהגרים אחרים, על שערו של המגזין "טיים", שבו סיפר על השנה שעברה עליו מאז שנחשף, וכיצד חייו נמצאים ב"לימבו", מבלי שהוא יודע אם יגורש לבסוף או לא. למרות מעמדו החוקי הבעייתי, הוא הקים ב-2011 את "Define American", פרויקט שנועד לקדם את הפיכתם של מהגרים בלתי חוקיים לארה"ב לאזרחים.

ארה"ב נמצאת בשנים האחרונות בעיצומו של ויכוח ציבורי סוער במיוחד בכל מה שנוגע להגירה. הדמוקרטים תומכים בהגדלת מכסות ההגירה למדינה והרפובליקאים, מנגד, מתנגדים בתוקף לכניסה של מהגרים נוספים לארה"ב או לאזרוח של המהגרים הקיימים. אף על פי כן, ארה"ב היא המאזרחת הגדולה ביותר בעולם של מהגרים שהגיעו לשטחה. לעומת הימין השמרני, הטוען כי יש לגרש את הזרים שהפרו את החוק ונכנסו לארה"ב באופן לא חוקי, טוענים חלק מהליברלים במחנה הדמוקרטי כי המהגרים העניים עובדים במשרות שהאמריקאים לא מעוניינים בהם ומאפשרים לארה"ב לבנות את עצמה, בעוד שהמהגרים המשכילים יותר תורמים תרומה יקרה לאין ערוך לכלכלתה, לרמת החדשנות שלה, לכוח העבודה שלה ולהכנסות הממשל ממסים. לפי מחקר שערכו ב-2007 חוקרים באוניברסיטאות דיוק וברקלי, ב-25% מכל חברות הטכנולוגיה האמריקאיות שהוקמו ב-1995-2005 - לפחות אחד מהמייסדים היה מהגר. נכון ל-2005 העסיקו אותן חברות 450 אלף עובדים אמריקאים והניבו הכנסות של 50 מיליארד דולר. לפי מחקר של בנק bbva, המהגרים המקסיקנים תרמו בשנה שעברה 4% לתמ"ג של ארה"ב. מצד שני, הם שלחו 23 מיליארד דולר למקסיקו, הכנסות שהרשויות בארה"ב לא ממסות - ולכן לא נהנות מהן.

ארה"ב, טוענים תומכי ההגירה המיומנת, סובלת ממחסור חמור במהנדסים מוכשרים, אך בכל זאת ממשל ברק אובמה גירש מספר שיא של זרים ב-2011. אם ארה"ב רוצה להישאר תחרותית לנוכח התחרות הגוברת מצד מדינות כמו סין, היא חייבת להגדיל את מספר אשרות העבודה שהיא מחלקת לזרים (H-1B) ומהר. בכל שנה בעשור האחרון, למעט 2001, עלה הביקוש מצד מעסיקים לאשרות עבודה זמניות לזרים על מספר הוויזות שהונפקו: 336.3 אלף בקשות הוגשו ב-2011, לעומת 129.1 אלף ויזות עבודה לזרים שהונפקו.

בכל פעם שסוגיית ההגירה עולה לדיון ציבורי, מתלהט הוויכוח והקונגרס מתקשה לקבל החלטה על רפורמה מקיפה במדיניות ההגירה של ארה"ב שתיתן מענה לבעיות הקריטיות העומדות בפני שוק העבודה האמריקאי. מתנגדי ההגירה טוענים כי המהגרים לוקחים עבודות מידי האמריקאים, בעוד שתומכי ההגירה טוענים שההפך הוא הנכון: על כל מהגר שמיקרוסופט מעסיקה, טען פעם ביל גייטס, היא מעסיקה ארבעה עובדים אמריקאים.

הד אפשרי לרוח חדשה הנושבת בוושינגטון הורגש בחודש שעבר: לאחר פרסומה של כתבת השער ב"טיים" הודיע אובמה כי הממשל האמריקאי יקפיא את גירושם של מהגרים בלתי חוקיים מתחת לגיל 30 שזכאים לסיוע במסגרת חוק DREAM מ-2001, שנועד לספק סיוע למהגרים בלתי חוקיים שהגיעו לארה"ב כקטינים, למדו בבתי ספר אמריקאיים, רכשו תואר אוניברסיטאי או שירתו בצבא וגרו בארה"ב לפחות שש שנים באופן רציף.

ורגס, 31, מבוגר מכדי לזכות לסיוע במסגרת DREAM, כך שמעמדו עדיין לוט בערפל, אך הוא בירך על ההחלטה וקרא לה "ניצחון לחולמים", משחק מלים המתייחס לראשי התיבות של החוק.

ואולם בשנים האחרונות ההגירה הבלתי חוקית לארה"ב האטה בחדות, הודות למשבר הכלכלי. אפילו מהמהגרים ממקסיקו כבר לא נוהרים אל הגבול כמו פעם. חלקם אפילו חוזרים למקסיקו: בארה"ב שוהים כיום 6.1 מיליון מהגרים בלתי חוקיים ממקסיקו, לעומת 7 מיליון ב-2007. מספר המהגרים החדשים, שנמצא בירידה חדה מאז 2005, ירד כל כך עד שמספר המהגרים הבלתי חוקיים המגיעים לארה"ב ממקסיקו שווה כיום למספר המהגרים הבלתי חוקיים החוצים את הגבול בכיוון השני. המשבר הכלכלי הצליח לעשות את כל מה שלא הצליחו לעשות החוקים המחמירים והשמירה הקפדנית בגבול במדינות כמו אריזונה, טקסס וקליפורניה: המקסיקנים מפסיקים להגר לארה"ב.

אסיה היא כיום המקור הגדול ביותר של הגירה לארה"ב. המהגרים האסיאתים לארה"ב משכילים ועשירים יותר מחבריהם המקסיקנים. ההגירה הביאה למהפך גם בתוך הקהילה האסיאתית-אמריקאית: לפני עשרות שנים עבדו רוב האסיאתים בארה"ב בעבודת כפיים, תמורת שכר נמוך. כיום מדובר במיעוט האתני המשכיל ביותר והעשיר ביותר בארה"ב, שצומח בקצב מהיר יותר מכל קבוצת מיעוט אחרת. יותר מ-60% מבני ה-25-64 שהגיעו לארה"ב ממדינות אסיה בשנים האחרונות החזיקו לפחות בתואר ראשון.

אבל עם כל הכבוד לאסיאתים המשכילים ולעובדים הזרים המיומנים, יש כאלה שעדיין מתגעגעים לעובדים המקסיקנים. בפרק אחר של סאות' פארק, ארה"ב ניצבת בפני משבר: המקסיקנים, שפעם נלחמה כדי למנוע מהם להסתנן לשטחיה, עוזבים אותה בהמוניהם. פתאום אין מי שינקה את האשפה, ישטוף כלים במסעדות או יטפל בילדיהם. ארה"ב עומדת בפני מחסור חמור בכוח עבודה. בצר לה, היא עושה את הדבר היחיד שהיא יכולה לעשות: היא מונעת מהמקסיקנים לחצות את הגבול - הפעם לתוך מקסיקו. כי עם כל הכבוד לאנשי מקצוע מיומנים, מישהו צריך לעשות את העבודות שהאמריקאים לא מוכנים לעשות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#