בין יוון לאיראן - על בוחן מציאות שהשתבש - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בין יוון לאיראן - על בוחן מציאות שהשתבש

קברניטי הכלכלה ממשיכים במהלך התחפרות אינטנסיבי בבועה המנותקת מהמציאות

4תגובות

אם יכולתי להעביר מסר לשר האוצר שטייניץ, הייתי טוען בפניו כי המשבר בכלכלת אירופה איננו המקור ל"בור" שנפער בתקציב; אם יכולתי להעביר מסר לשר העל לאסטרטגיה כלכלית, נתניהו, הייתי טוען בפניו כי לא ניתן לערפל את תמונת המציאות הכלכלית הנחשפת בעזרת מטח של ספינים המכוונים לציבור הישראלי מעל ראשו של אחמדיניג'אד.

בטרם ינסו להפעיל "מהלכי חירום" בדרך להתמודדות עם "הבור התקציבי" שנחשף "לפתע" או ירחיבו את מסך העשן הביטחוני באמצעות מסרים מזרי אימה על הקברניטים הלאומיים להתמודד עם נסיבות השורש העומדות ביסוד התמונה שנתגלתה. עליהם להכיר בעובדה שהגירעון התקציבי ההולך ומתרחב הוא סימפטום שמקורותיו בפתולוגיה של חולי ניהולי, ולא אירוע חריג שנתגלה לפתע. הטיפול בסימפטום תוך עקיפת ההתמודדות עם מקורות השורש לא רק שלא יצמצם את היקף הגירעון, אלא צפוי להעמיק אותו ולדרדר את כלכלת ישראל לנתיב שיצא מכלל שליטה (את יוון הרי כבר הזכרנו). "אחרי החגים" נלמד כי הצעדים הראשונים ("הגזרות" שהחלו באוגוסט 2012) יתקבלו על ידי הציבור כטיול בפארק מול המסע הקשה שאליו תיקלע הכלכלה הישראלית לקראת 2013.

התבוננות בקברניטי הכלכלה, התעשייה והשירותים בסקטור הממשלתי והעסקי, הציבורי והפרטי גם יחד, מגלה שרבים מהם איבדו את דרכם בערפל הסמיך של המציאות. במקום שיבחנו לרגע את הנחות היסוד על פיהן הם מנהלים ומתנהלים הם ממשיכים במהלך התחפרות אינטנסיבי בבועה ווירטואלית המנותקת מהמציאות.

ההתמודדות עם המשבר עוברת דרך ההבנה שנדרשת בחינה מחודשת של הנחות היסוד והשקפת העולם הניהולית, אשר תגלה מן הסתם כי בעשור האחרון כלכלת ישראל לא התאימה עצמה למציאות הגיאו-פוליטית המתהווה. המחאה החברתית שפרצה בקיץ 2011 הייתה גם היא סימפטום, שמקורותיו בשינויים בטבעו של השוק הבינלאומי והמקומי כאחד. השפעת המחאה תודעתית בעיקרה: שינוי העומק שחל בתודעה הצרכנית של הציבור בישראל דוחף את גורמי הממשל והרגולציה לפתוח את שוק התקשורת, ההון והביטוח לתחרות, לערוך את הפעולות הראשונות לצמצום הריכוזיות במשק, ובהמשך לנסות להעמיק את חשיפת המערכת הבנקאית ושוק המזון לתחרות.

אמיל סלמן

בקיץ 2011 הציבור בישראל יצא לרחובות והודיע לעולם שהשוק הישראלי הוא חלק מ"הכפר הגלובלי". ממשלת ישראל הכריזה בחגיגיות על ההצטרפות לקהילת המדינות המפותחות - OECD, אך תפיסת הניהול לא עודכנה ומעטים נערכו להתמודד עם המציאות החדשה. כפי שבשנות ה-90 "עם ישראל" החל לגלות את אפשרויות הבילוי "בחו"ל הכל כלול", הצרכן הישראלי של היום לא יהיה מוכן לוותר על שימוש בטכנולוגיית התקשורת על מנת לרכוש לעצמו את סל המוצרים והשירותים בתנאי השוק הגלובלי.

הניסיונות של גורמי הממשל, אנשי התעשייה המקומית, שוק ההון והאיגודים המקצועיים לנתק את הצרכנים הישראלים מהוויית השוק הפתוח על-ידי הגבלת התחרות (של תעשיית המלט לדוגמא), ועל ידי טיפוח מערכת עסקית ריכוזית לשליטה בתסיסת העובדים על ידי כליאתם ב"עסקות חבילה" (הגדרה מכובסת ליחסי הון-שלטון-איגוד מקצועי) - מהלכים שעתידים להיכשל. כך גם הטיפול בתקציב הביטחון, המכביד לא רק על מרחב הגמישות של המדיניות הפיסקאלית לטיפול בנושאים העומדים בראש סדר העדיפות הלאומי - חינוך, בריאות ורווחה - אלא גם על ביצועי צה"ל שהפך ארגון עתיר שומן, כבד תנועה ומסורבל שאיננו מתאים עצמו לתנאי הזירה המשתנים.

מערכת הביטחון לא תוכל לשמר תקציב בטחון על ידי מסע הפחדות. האם צה"ל זקוק להחזיק ארבעה פיקודים מרחביים ומספר לא מבוטל של אוגדות משוריינות בימים של "אביב ערבי"? כיצד ניתן להסביר את קיומה של "מינהלת תעשיית המרכבה" בשדה מערכה ששינה את טבעו? האם באמת ישנה הצדקה לתמיכה בהוצאה לגמלאות של אנשי צבא הנתמכים בפנסיה נדיבה כבר משנות ה-40 לחייהם? צבא שמאז מלחמת ששת הימים סיים כל מבחן בשדה המערכה בוועדת חקירה חייב להפיק לקחים ולהמציא עצמו מחדש. העובדה שמדובר בארגון הנהנה מיוקרה ציבורית גבוהה איננה משחררת את קברניטיו ("המקצועיים") מחובתם לשנות את תפיסת ההפעלה שלו מן היסוד.

לעובדי חברות ההיי-טק ולשאר תעשיות היצוא אין צורך בהגנה מפני תחרות, גם לא בחסותם של האיגודים המקצועיים; המחאה החברתית של קיץ 2011 העצימה את כוחם של הצרכנים שחדלו לקבל כמובן מאליו את איכות ואת מחיר המוצר והשירות ה"כחול לבן" (ואת שיעור העמלות, מחירי חבילת תקשורת ואת דמי הניהול). משהפך להיות אזרח ה"כפר הגלובלי", הצרכן הישראלי לא יהיה מוכן לוותר על איכות השירות וקבלתו במחיר המקובל במדינות המפותחות בעולם גם אם ישסו בו את עובדי חברת החשמל, רשויות הנמלים, שדות התעופה, המערכת הביטחונית וכל מי שמבקש להגן על עצמו מפני תחרות. הוועדים החזקים לא יוכלו לעמוד בפרץ מחאת הצרכנים הדוחפת את הרגולטור לעצב מחדש את תנאי הסחר (שירות ומחיר) של תעשיית התקשורת והביטוח. לא יחלוף זמן רב וגם הבנקים יכנסו למעגל שחיקת ההכנסות בעשרות אחוזים.

בקיץ 2012 הגיע זמן התשלום. כוח צרכני הבנוי על תודעה ציבורית הפך לאיום קיומי על המערכות הפוליטיות והעסקיות שלא נערכו להתמודד בתנאי שוק גלובלי פתוח. מנהלים שהעדיפו לעסוק בהידוק הקשר עם השלטון תוך ויתור על הניסיון לתת מענה לצרכי השוק המשתנה, מוצאים עצמם בפני שוקת שבורה. מי שניסה לקשור עצמו בעסקות חבילה לסגירת השוק לתחרות, במקום להיערך פנימה לארגון מחדש של יסודות הניהול בהתאמה לשינוי טבעו של השוק, ישלם באובדן גמישות הפעולה.

כולם באותה סערה, אך כנראה לא באותה סירה. בישראל חברות עסקיות כמו ישקר, מדינול, נטפים, צ'ק פוינט וטבע יכולות לשמש מופת מוכח לחברות שביססו את תפיסת הניהול שלהן על שליטה בשוק מקומי סגור לתחרות גלובלית. חברות מקומיות שלא נערכו להתמודד בשוק תחרותי נחשפות בימים אלה לשחיקה של עשרות אחוזים בהכנסותיהן. חברות התקשורת, הביטוח והמזון המקומיות יצטרפו לבנקים ולארגונים הפיננסיים העוסקים בשוק ההון, יחד עם המוציאים לאור של העיתונות היומית והמגזינים ומשרדי הפרסום, הנאלצים בימים אלה להמציא עצמם מחדש. מחנק האשראי שנוצר מהתייבשות המקורות יגרום לגל של קריסת עסקים בענף הבנייה ועסקי הפריפריה שלא נערכו לסערה. ארגון הנדרש לקצץ באופן רדיקאלי (20%-30%) לא יוכל לבצע זאת במסגרת עוד תוכנית התייעלות אלא ייאלץ להמציא עצמו מחדש.

לחצי השוק מחייבים את המערכת העסקית לתת מענה מיידי. עיכוב בהנעת מהלכי השינוי וההתאמה יגבו מחיר כבד. מנהלים ואנשי עסקים ילמדו על בשרם כי לא המשבר הכלכלי באירופה מעמיד בסכנה את עצם קיומם, אלא אי יכולתם למקד את ההוצאה (השימוש במשאבים) בבניית הערך ללקוח המקומי ובמתן מענה לצרכיו.

ידיד טוב שביקש לסייע ברגע של משבר הציע לי "כשאתה בבור - תפסיק לחפור...", והנה - "הבור" בתקציב הולך ומעמיק, ועל שר האוצר, שר הביטחון ושר העל לאסטרטגיה כלכלית ללמוד את הלקח, ולהפסיק לעסוק בניסיון לשמר את מעמד "הקורבן" של הנסיבות - אירופה, איראן, "האביב הערבי". לחילופין, עליהם להבין שמקורות השורש של הבעיה מצויים בתוכנו - במבנה המשק הישראלי הריכוזי, בהעמקת אי השוויון, במתן הטבות ותשלומי שכר בלתי ריאליים למנהלים ועובדים המקורבים לשומרי חומות השוק, ובהימנעות מעדכון תפיסת הניהול מצד אלה המבקשים לשמר את המערכת הארכאית.

מנהיגות אחראית לא תציג את המחסור כדבר שניתן להעלימו באמצעות הדחקה, הפחדה או טשטוש המציאות. מחסור יכול וצריך לשמש מנוף לשיפור. מחסור במשאבים מעלה את ערכם, מגביר את העירנות, מחדד את הדריכות ומחייב שימוש מושכל וממוקד בהם. התמודדות עם המחסור במשאבים בדרך של קיצוץ שרירותי, שאיננו מבחין בין משאב יוצר ערך או מבוזבז, תגרום בטווח הארוך לנזק נוסף. מנהיגות ראויה המבקשת להתמודד עם מקורות המשבר תראה בקיומו של המחסור מנוף להבראה ותיקון.

אם המושג אחריות, בו נאחזת ההנהגה הפוליטית של ישראל כטובע בקש, יתורגם לתוכנית עבודה ולא יסתכם בעוד ספין תקשורתי הכרוך ביוון או איראן, אזי המשבר של קיץ 2012, שאותותיו הסתמנו בקיץ 2011, יכול להפוך צעד ראשון להבראת כלכלת ישראל והכנתה להתמודדות בשוק גיאו-פוליטי פתוח, רווי סיכונים כמו גם הזדמנויות.

לקריאת הטור המלא



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#