"1% מחזיק ב-99% מההון" - ריכוזיות המשק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
גם בישראל

"1% מחזיק ב-99% מההון"

הציבור בישראל לא מוצא את עצמו בנתוני הלמ"ס של השכר הממוצע - כי רובו מרוויח פחות ממנו ■ המנהל האקדמי של המרכז לחקר החברה והכלכלה בישראל ד"ר שלמה סבירסקי מדבר על אי השוויון

48תגובות

"העובדה שהשכר של שכיר במשק הישראלי מוצג דרך השכר הממוצע שמחשב הלמ"ס מדי חודש ולא דרך השכר החציוני - מובילה לכך שמקבלי החלטות מקבלים תמונת מצב מעוותת למוסדות השלטון ומקבלי החלטות" - כך טוען ד"ר שלמה סבירסקי, המנהל האקדמי של מרכז אדוה לחקר החברה והכלכלה בישראל.

אלון סיגוי

סבירסקי אומר את הדברים בתגובה לפרסום אתמול ב–Themarker שהציג נתונים שעובדו בידי הלמ"ס המראים כי 50% מהשכירים הרוויחו ב–2010 פחות מ–5,800 שקל בחודש ‏(השכר החציוני במשק‏), 75% מהעובדים משתכרים פחות מעשרת אלפים שקל בחודש וכי 25% מהעובדים משתכרים פחות מ–3,400 שקל ברוטו בחודש - פחות משכר המינימום שהוא כ–4,100 שקל.

לפי סבירסקי, מרכז אדוה וגורמים נוספים מפרסמים מדי שנה את השכר החציוני, ואולם בישראל, בניגוד למדינות כמו ארה"ב, מסתמכים לרוב על שכר ממוצע, שהוא הנתון הנגיש והנפוץ. זאת, על אף שאינו מעיד על שכרם של מרבית האזרחים ומוטה מעלה בשל בעלי השכר הגבוה.

"הציבור בישראל לא מוצא את עצמו בנתוני הלמ"ס של השכר הממוצע במשק ‏(כ–9,000 שקל בחודש‏) - כי רובו מרוויח פחות ממנו", הוא אומר. "באותה מידה הוא לא מוצא את עצמו בנתוני התמ"ג לנפש בישראל - כ–31 אלף דולר - שהם גבוהים יחסית למדינות המערב, אך לא רלוונטיים לרמת החיים ולכוח הקנייה של רוב האנשים".

"הנתון הזה נגזר ממכירה של מפעל טקסטיל בנגב בקצה האחד של הסקאלה וממכירה של סטארט־אפים בהרצליה בקצה האחר - והשכר הממוצע נגזר מנתונים על פועלת בנגב מצד אחד, מול סטארט־אפיסטית בצד האחר. אבל יש הרבה יותר פועלים ועובדי שכר מינימום מסטארט־אפיסטים. ב–2000 היה פה פיצוץ של אקזיטים שהקפיץ את התמ"ג, אבל בפועל 30–30 חבר'ה צעירים התעשרו, ומה עם כל השאר?".

לפני עשור, מסביר סבירסקי, המכון החל לפרסם נתונים שנתיים על הצטמקות מעמד הביניים בארה"ב. "ערים שלמות בארה"ב, שפעם היו של מעמד הביניים, אנשים שהשתכרו יפה ונסעו כמכונית יפה, התמלאו אט־אט באנשים עניים".

בישראל חלו תהליכים דומים שסוכמו בדו"ח שפירסם המרכז בסוף 2011. מהדו"ח עלה כי ב–2000–2010 נרשם אמנם גידול של כ–30% בתמ"ג, ואולם פערי ההכנסה התחדדו: בעוד שההכנסה של רוב השכירים השתנתה בשיעור נמוך יחסית לתוצר, ההכנסה של המנהלים הבכירים בחברות הכלולות במדד ת"א 25 זינקה בכ–140%, בעוד שבעשירון העליון ובשאר העשירונים נרשם קיפאון. לפי הדו"ח, עלות השכר החודשי של המנהלים הבכירים בחברות במדד ת"א 25 ב–2000 היתה גבוהה פי 49 מהשכר הממוצע במשק, וב–2010 צמח היחס לפי 114.

תל אביב - מאלנבי צפונה

לדברי סבירסקי, מאז הקמתה ישראל היא משק שבו המשכורות נמוכות אך לאורך השנים כוח הקנייה של הישראלים קטן משמעותית ‏(יוקר המחיה עלה‏) על רקע תהליכים שהתרחשו במקביל.

בראש התהליכים האלה הזנחת הפריפריה בשילוב עם מעבר מכלכלה סוציאליסטית לקפיטליסטית, התערבות מעטה של הממשל בכלכלה, הפרטה של שירותים ממשלתיים ומערכת רווחה ואיגודים מקצועיים נחלשים והולכים. התוצאה היתה גידול חד בממדי אי השוויון בישראל ועיקר ההון החל להיצבר בידי מעטים. "הגידול בהון מרוכז לא בעשירון העליון - אלא בעשירון העליון של העשירון העליון, כלומר המאיון העליון", הוא טוען.

מדוע בישראל תמיד הרוויחו מעט?

"במשך שנים היינו מדינה של משק חקלאי - משק של תעשייה מאוד לא מתוחכמת. אחרי מלחמת ששת הימים חלה הפריצה הגדולה מבחינה כלכלית וישראל השקיעה חלק גדול מהונה בהרחבת התעשייה הביטחונית, מה שנהפך להיי־טק, והתעשייה הזו הביאה לקפיצה כלכלית דרמטית עם מוצרי יצוא אטרקטיביים ויקרים - מה שאיפשר לנו לשדרג חלק מכוח העבודה שלנו. נוצרה תעשייה פרטית מתוחכמת מבחינה טכנולוגית ואלה הפנים כלפי חוץ של ישראל. בזמן שכל זה התרחש היתה הזנחה גדולה בתחומים אחרים וכך הוקצנו הפערים. נעשינו אי שטוח שבאמצעו הר גבוה - זהו אזור המרכז, ויותר נכון תל אביב מרחוב אלנבי צפונה".

המחאה החברתית צמחה דווקא מתוך תל אביב, יוקר המחיה משפיע על מעמד הביניים.
"אנחנו מדברים על ענפים ספציפיים שהם מוקדי הצלחה במרכז: ענף הפיננסים שגדל משמעותית בשני העשורים האחרונים וההיי־טק. אם מחברים את שני הענפים האלה יחד מקבלים 12%–13% מכוח העבודה. בניגוד לכמה ממדינות מערב אירופה שם כבוד לאנשים מעוגן בחקיקה, אצלנו המערב הכלכלי הפרוע, כמו בארה"ב, מוקצן: מוזילים עוד ועוד את עלות העבודה עם כל מיני פטנטים, ועובדי קבלן ועובדים זרים ומרבית העובדים אינם מאוגדים ואינם מוגנים".

"מערכת מכוונת להטעיית הציבור"

אייל עופר, ממייסדי תנועת המחאה ישראל יקרה לנו, אמר כי השימוש בנתון של השכר הממוצע הוא "חלק ממערכת מכוונת של הטעיית הציבור שנועדה לייצר את התחושה שהמשק כולו צומח". לדבריו, "בזכות המחאה, מעמד הביניים מבין כיום כי התחושה האישית של 'הכל יקר מדי' אינה נובעת מכישלון אישי אלא היא חלק מהשיטה שממנה סובלים רוב אזרחי ישראל. הנתונים שפירסם TheMarker מראים שרוב מוחלט של אזרחי ישראל נמצאים מתחת לממוצע".
ישראל יקרה לנו פנתה לוועדת טרכטנברג במהלך עבודתה וביקשה מהוועדה כי תמליץ לפרסם את נתוני השכר החציוני באופן קבוע, במקביל לשכר הממוצע. "אין למי שמרוויח שכר חציוני סיכוי לגור בדירה חציונית או להיות בעל רכב חציוני", הוסיף בני גרוברמן, גם הוא ממייסדי ישראל יקרה לנו.


 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#