דווקא השב"כ מאמין בנאמנות של ערביי ישראל - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דווקא השב"כ מאמין בנאמנות של ערביי ישראל

רוב ערביי ישראל מספיק פרגמטיים להבין שהחלום למדינה דו לאומית לא יתממש

20תגובות

ב-2007 פירסמו אישי רוח ערביים את מסמכי החזון של החברה הערבית בישראל. במסמכים נקבע, כי ישראל היא מדינה יהודית, קולוניאלית ולא דמוקרטית, מאחר שהיא מעניקה זכויות עדיפות לרוב היהודי.

היהודים מוצגים בחלק מהמסמכים בתור מתנחלים קולוניאלים זרים שגזלו את אדמות הערבים, ואילו הערבים מוצגים כילידים בעל זכויות טבעיות לארץ - שמגיע להם מעמד לאומי שווה לזה של היהודים. ישראל נקראת להיהפך למדינה דמוקרטית, בכך שתבטל את האפליה לטובה כלפי היהודים ותהפוך למדינה דו-לאומית - ברוח המודלים הקיימים בשווייץ, בקנדה או בבלגיה.

שירן גרנות

מסמכי החזון, יש לציין, לא אומצו באופן רשמי על ידי ההנהגה הערבית בישראל. עם זאת, סקרי העמדות שעורך פרופ' סמי סמוחה מאוניברסיטת חיפה זה עשרות שנים חושפים כי 20% מערביי ישראל מגדירים עצמם פלסטינים. סתם כך, פלסטינים, ללא כל מרכיב ישראלי בזהותם. זוהי החרפה ניכרת לעומת 2003, שבה עדיין רק 5.5% מערביי ישראל בחרו בזהות הפלסטינית כזהות היחידה שלהם. 40% נוספים מגדירים עצמם פלסטינים-ישראלים; ורק 40% מערביי ישראל מגדירים עצמם במינוח שבו היהודים משתמשים - ערביי ישראל, ללא כל מרכיב פלסטיני.

ערביי ישראל הם חמישית מהאוכלוסיית המדינה. למרות זאת, הרוב המוחלט של היהודים אינו מכיר את הערבים, לא מודע לעמדותיהם, אינו נפגש אתם ואינו חי בקרבם. יישובים נפרדים לערבים ויהודים, ובעיקר מערכות חינוך נפרדות לערבים ויהודים, יוצרים הפרדה דתית ולאומית מושלמת. ישראל היא מדינה של גטאות אתניות - Segregation אם תרצו. רק בעוד שבארה"ב בשנות ה-50 נלחם המיעוט השחור לביטול ההפרדות הגזעיות ולשילוב מלא בחברה האמריקאית, בישראל ההפרדה היא בחירה של שני הצדדים - מיעוט ורוב גם יחד.

כך קורה שהיהודים כלל אינם יודעים כי רוב ערביי ישראל רואים את התנועה הציונית כתנועה קוליאנליסטית וגזענית. מנגד, קשה לומר שגם היהודים הם טלית שכולה תכלת: שני שלישים מהיהודים סבורים שהערבים הם פולשים שהתנחלו בארץ האבות היהודית, ואינם תושביה המקוריים של הארץ. אפשר להוסיף כי מרבית הערבים חוששים מהפקעת אדמות, אלימות וטרנספר. מרבית היהודים חוששים מכך שהערבים מנהלים מאבק לחיסול אופיה היהודי של ישראל.

במידה מסוימת, היהודים צודקים. כמעט כל הערבים, ללא קשר להגדרת הזהות שלהם, תומכים בהפיכת ישראל למדינה דו-לאומית. קצת קשה להאשים אותם: מה אמור לחשוב אזרח לא יהודי במדינה שמגדירה עצמה יהודית, ושיש בה עדיפות בחוק להגירת יהודים בלבד (חוק השבות)? זה לא סוד כי המטרה של חוק השבות היא לשמר את הרוב היהודי במדינה ולהבטיח כי השלטון ייוותר תמיד בידיים יהודיות. "האם אי פעם ערבי-ישראלי ייבחר לראשות הממשלה, כמו שברק אובמה נבחר כנשיא אמריקאי שחור ראשון?" שואלים ערביי ישראל בהתרסה, וממחישים בכך את מעמדם הנחות כאזרחים.

על רקע המחלוקת הקיומית העזה הזו, די מדהים לגלות מה עוד עולה מהסקרים של סמוחה: במובהק, רוב מוחלט של הערבים (עד 84%) ורוב מוחלט של היהודים (עד 90%) מאמינים בדו-קיום. רוב של הערבים - 55%-58% - מקבלים את ישראל כמדינה דמוקרטית יהודית בעלת רוב יהודי, עם שפה שלטת עברית שתרבותה היא התרבות העברית. כמעט אף ערבי-ישראלי לא רוצה להעתיק את מגוריו לתחומיה של מדינה פלסטינית אם וכאשר זאת תקום, ו-60% מהערבים לא מתכוונים לתמוך במאבקים האלימים של הפלסטינים נגד ישראל. בכל התחומים יש הידרדרות ביחס של ערביי ישראל לישראל היהודית - ב-2003 עוד 66% קיבלו את קיומה של ישראל כמדינה דמוקרטית ויהודית - אבל עדיין, הרוב נשמר.

איך הנתונים האלה מתיישבים זה עם זה? סמוחה מסביר זאת כפער בין הרצוי למצוי. הרוב המוחלט של הערבים היה רוצה לחיות בישראל המגדירה עצמה כמדינה דו-לאומית, ולא במדינה שמעמידה אותו בהגדרה במצב נחות בהיותו לא יהודי. עם זאת, על אף החלום לראות את ישראל כמדינה דו-לאומית, מרבית ערביי ישראל הם מספיק פרגמטיים כדי להבין שהחלום אינו בר-מימוש, ולכן הם מקבלים את המצב הקיים של היותם מיעוט בתוך מדינה יהודית ודמוקרטית.

סקר שערכה עמותת סיכוי, לקידום השוויון הערבי-יהודי, העלה גם הוא ממצאים דומים: בעוד ש-70% מערביי ישראל מגדירים עצמם גם כפלסטינים, הרי שרוב מוחלט שלהם (78%-88%) תומך בשילוב כלכלי, פוליטי וחברתי בישראל. "המחקר מלמד כי בחברה הערבית קורים שני תהליכים במקביל", אומר רון גרליץ, מנכ"ל סיכוי - "פלסטיניזציה וישראליזציה בו-זמנית. הערבים מגדירים עצמם כפלסטינים, אבל בו בזמן מעוניינים בשותפות ובהשתלבות. המשמעות היא שיש בסיס לאופטימיות לגבי היכולת של ערבים ויהודים להסדיר את היחסים ביניהם - למרות מחלוקות היסוד".

לאופטימיות של גרליץ יש על מה להסתמך. סמוחה בודק את העמדות של ערביי ישראל מאז יום האדמה (1976), וממצאיו מלמדים כי לאורך 35 השנים היו עליות ומורדות, אבל בסך הכל נשמרת יציבות עמדות של ערביי ישראל כלפי המדינה. זאת, פרט לשנה חריגה אחת - 1995 - שבה גילו ערביי ישראל עמדות מתונות במיוחד כלפי ישראל: רק 35% מהם שללו את זכותה קיומה של ישראל כמדינה יהודית-ציונית. ב-2011 הנתון המקביל היה 61% (הערבים מקבלים את ההגדרה מדינה יהודית, אבל מתנגדים בתוקף להגדרה ציונית).

1995 היתה השנה השלישית לכהונת ממשלת רבין, כאשר תהליך השלום עם הפלסטינים (אוסלו) היה בשיאו, ומערכת היחסים של הממשלה עם אזרחיה הערבים היתה בפריחה. יצחק רבין, יותר מכל ראש ממשלה לפניו או אחריו, התייחס אל ערבי יישראל בכבוד ואף פעל באופן מעשי להגדלת תקציבים, לקליטתם כעובדים בשירות המדינה ולהפחתת הקיפוח נגדם. עד היום, רבין הוא הפוליטקאי הנערץ ביותר בקרב ערביי ישראל.

"שינויי העמדות של הערבים", טוען סמוחה, "מראים שלמדיניות הממשלה כלפי המיעוט יש השפעה רבה על עיצוב עמדתו". מעניין שלא רק סמוחה חושב כך. גם השב"כ חושב כך. בפגישה שנערכה ב-2008 בין ראש השב"כ דאז, יובל דיסקין, לבין שגריר ארה"ב בישראל - שתוכנה דלף לאתר וויקיליקס - אמר דיסקין כי "רוב הזמן, במשך 60 השנים האחרונות, ערביי ישראל היו נאמנים למדינה - כולל במלחמות ששת הימים, יום כיפור ובגלי הטרור שבאו אחריהם".

דיסקין אמר עוד כי האתגר העיקרי הניצב בפני ממשלת ישראל הוא איך "לחבר את ערביי ישראל למדינה", וכי זאת משימה מסובכת לאור משבר הזהות של הערבים, והעריך כי רוב ערביי ישראל רוצים לחיות בישראל. דיסקין הוסיף כי השב"כ "דוחף וממריץ את הממשלה בקביעות להימנע מהזנחת הנושא", וכי דווקא השב"כ הוא שמשמש בשנים האחרונות "קול פורה" לסיוע לערביי ישראל.

אז הנה, גם השב"כ חושב שערביי ישראל הם נאמנים בבסיסם, על אף משבר הזהות שלהם, וכי שילוב של ערביי ישראל בכלכלה ובחברה היא הדרך הטובה ביותר לסייע להם לבחור להתגבר על משבר הזהות. השאלה היא רק האם הרוב היהודי ייענה לאתגר השילוב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#