השוק השחור של כרטיסים למשחקי ספורט משתולל - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

השוק השחור של כרטיסים למשחקי ספורט משתולל

ההד התקשורתי שניתן השבוע לתופעת הספסרות מגלה את מה שכל אוהד כדורגל מכיר מקרוב: בשביל מקום טוב במשחק טוב חייבים לשלם. והרבה

4תגובות

השחיין האולימפי לשעבר, יואב ברוק, נאלץ השבוע לשחות את דרכו החוצה מהביצה הטובענית שאליה גררו אותו כתבי עיתון "סאנדיי טיימס". בתחקיר שערך העיתון תועד ברוק, מנכ"ל חברת הנסיעות איסתא ספורט, ספקית הכרטיסים הרשמית של האולימפיאדה בישראל, כשהוא מציע למכירה מאות כרטיסים לאולימפיאדת לונדון במחירים מופקעים. התחקיר, שבו תועדו 27 סוכנים רשמיים ברחבי העולם שהפרו את חוקי מכירת הכרטיסים, הוביל לחקירה של הוועד האולימפי העולמי באשר לספסרות כרטיסים לקראת אירוע הספורט החשוב בעולם, שיחל ב-27 ביולי.

עדיין לא התברר כיצד הצליחו העיתונאים לגרום לברוק להציע 525 כרטיסים למשחקים האולימפיים תמורת 66 אלף ליש"ט. איסתא ספורט מיהרה להגיב ומסרה כי מדובר "בתחקיר פזיז ולא מהימן, והחברה עובדת בהתאם לתנאי החוק והוועדה המארגנת, אוכפת אותם בקנאות ותמשיך לעשות כך גם בעתיד". עם זאת, המבוכה שאליה היא נקלעה לא לגמרי מפתיעה את חובבי הספורט הישראלים, שרגילים לשלם סכומים גבוהים עבור אירועי ספורט מעבר לים. הם נדרשים לעתים לשלם לפחות פי שניים-שלושה ממחיר הכרטיס ולרכוש חבילות תיירות מנופחות עם טיסה ומלון, ובלבד שימצאו את עצמם ביציע בספרד או בבריטניה - חוויה מכוננת ויקרה במיוחד.

בימים של שגרה שמורה החוויה הזו בעיקר לאירועי הכדורגל הגדולים, כמו המונדיאל והפיינל פור של היורוליג, שאוהדים ישראלים רבים לא מרשים לעצמם לפספס. ואולם אחת לארבע שנים מוצאים את עצמם גם ענפים כמו ג'ודו, שחייה וטניס בבורסה הלא רשמית של שוק הכרטיסים, במסגרת האירועים האולימפיים. במבט רחב יותר חולש שוק הספסרות העולמי על כל אירוע שיש לו דרישה - ממופעי רוק, דרך קונצרטים של מוסיקה קלאסית ואופרה ועד הצגות מבוקשות. גם מעריצים של כוכבי רוק, שמזמינים כרטיסים להופעות בחו"ל דרך סוכנויות ישראליות, יודעים שבדרך כלל אין קשר בין המחיר הנקוב על הכרטיס הנחשק לבין המחיר בפועל.

רויטרס

"אחרי שהיינו ביורו 2004 בפורטוגל, למונדיאל של 2006 כבר הגענו פחות תמימים. ידענו שאפשר לקנות כרטיסים ליד המגרש וזה הפיג לנו את החששות", מספר גיל, אוהד כדורגל ישראלי שמשתדל לא לפספס אף הזדמנות לנסוע למשחקי כדורגל חשובים בחו"ל. "ניסינו לקנות כרטיס דרך האתר הרשמי לשמינית הגמר של המונדיאל וניגשנו למכרז שנה וחצי מראש. תשעה חודשים לפני המשחק קיבלנו תשובה שהצלחנו לרכוש רק כרטיס אחד ב-60-70 יורו". עם כרטיס רשמי אחד ביד החליטו גיל וחבריו לנסוע לגרמניה למשחק של ברזיל-גאנה, ולנסות להשיג את יתר הכרטיסים במקום.

"הגענו לדורטמונד, ושם אתה רואה איך מתרחשת בורסה של כרטיסים ברחובות. לא קשה לזהות את הספסרים, חלקם מחזיקים שלטים שכתוב עליהם 'מחפש כרטיס': מגיעים אליהם גם למכור וגם לקנות, ואת המחיר הם מתאימים לביקוש באותו רגע. שעתיים לפני המשחק קנינו שלושה כרטיסים רשמיים של אוהדי ברזיל. שילמנו 200 יורו לכרטיס, פי שלושה מהמחיר הנקוב. נכנסנו לאצטדיון כשעל הכרטיס הופיעו שמות של שלוש אוהדות ברזילאיות. היינו קצת מוטרדים, אבל מהר מאוד הבנו שכשנכנסים 60 אלף איש לאצטדיון, הבדיקה היא רק אם מדובר בכרטיס אמיתי או מזויף, ונכנסנו בקלות".

בחודש שעבר דווח כי מזכיר הוועד האולימפי האוקראיני, ולדימיר גרשנקו, נחשד בספסרות. הוא צולם כשהוא מציע 100 כרטיסים למשחקים האולימפיים בלונדון תמורת תשלום במזומן לכתב של רשת ה-BBC הבריטית, ונאלץ להתפטר עד שתוקם ועדת חקירה.

החשיפה הזאת, יחד עם תחקיר "סאנדיי טיימס", הקפיצו את הוועד האולימפי העולמי - כי בניגוד לאירועי ספורט של ליגות מקומיות, באירועים בינלאומיים גדולים קיימת תשתית מכירת כרטיסים רחבה שכוללת חוזי הפצה עם סוכנויות בעשרות מדינות, שמהוות למעשה זרוע של הוועד האולימפי ואמורות למכור את הכרטיסים במחיר נקוב, לא לספסר בהם. בפועל, מתברר, לא כולם עומדים בפיתוי, וגם האולימפיאדה היא כר פורה לשוק שחור של מכירת כרטיסים.

"באירועים כמו אולימפיאדה יש מפיצים מורשים, שמוכרים על ידי גופים רשמיים ומקבלים הקצאה של כרטיסים. חלקם ממנפים את זה למכירת חבילות עם טיסה ובית מלון. במדינות מסוימות הם חייבים גם למכור כרטיסים ללא תוספות", מסביר מיור כספי, מנכ"ל נתור ויו"ר התאחדות סוכני הנסיעות לשעבר. החבילה הזאת הופכת את העסקה הפשוטה של מכירת הכרטיס למנוע רווח משמעותי הרבה יותר. בדיקת TheMarker שנערכה בסוף מאי העלתה כי את מרבית הכרטיסים לתחרויות האולימפיאדה מוכרת איסתא במסגרת חבילות, שאותן מרכיב הלקוח מרשימת תחרויות קבועות מראש.

החבילות כוללות לינה ללילה בבית מלון ברמת שלושה כוכבים בעיר, והן מתומחרות מ-599 עד 3,000 ליש"ט. מהבדיקה עלה כי כרטיסים לתחרויות בחבילה שמתומחרת ב-3,000 ליש"ט נמכרים תמורת 615 ליש"ט באתר הוועד האולימפי. יחד עם מחירו של לילה אחד במלון שלושה כוכבים בעיר, מגיעים לסכום של כ-765 ליש"ט - פער עצום מהמחיר שמציעה איסתא. ובכל זאת מצליחה איסתא לשווק את מרבית הכרטיסים במסגרת החבילות, אולי בגלל אדישות צרכנית ואולי כי לרוכשים הישראלים אין הרבה ברירות.

לא חוקי, אבל גלוי

 

בארה"ב זוכים ספסרי הכרטיסים לכינוי "מקרקפי הכרטיסים" (tickets scalpers). בעברית קיבלה התופעה שם מנומס יותר - "ספסרות". מחמיא יותר או פחות, הכוונה היא לאותו אדם שמצליח לשים את ידו על כמות גדולה של כרטיסים לאירועים מבוקשים ולמכור אותם במחירים שגבוהים לעתים במאות אחוזים ממחירם הרשמי, לאוהדים ולמעריצים מיואשים. בישראל הספסרות אינה חוקית: ב-2002 אישרה הכנסת את תיקון 67 לחוק העונשין, שאוסר על ספסרות. על פי החוק, עונשו של מי שעוסק בספסרות יכול להגיע לשלוש שנות מאסר וקנס של עד 226 אלף שקל. גם במדינות רבות בארה"ב ובאירופה הספסרות אסורה או מוגבלת באמצעות חוקים שונים. ואולם זה לא מפריע לה להתקיים באופן גלוי - ברחובות, בסמוך לקופות באירועי ספורט ומופעים גדולים ובאינטרנט.

השערוריה שעוררה חשיפת "סאנדיי טיימס" היא יוצאת דופן: ספסרות הכרטיסים העולמית גלויה ונגישה כל כך עד שלעתים היא נתפשת כחלק לגיטימי, מעין שוק נלווה, בתעשיית אירועי הספורט והאמנות. העובדה שקשה להגדיר בדיוק מתי מכירת כרטיס נהפכת מעסקה לגיטימית לספסרות מקשה על האכיפה, ויוצרת תחום אפור שמאפשר לה להתקיים באין מפריע.

חודש לפני תחילת המשחקים האולימפיים, באתר איביי מוצגות לא פחות מ-174 מודעות שמציעות כרטיסים לאירועי האולימפיאדה במחירים של מאות ואלפי דולרים לכרטיס. גם אם המחירים נראים הגיוניים במבט ראשון, קוראי האותיות הקטנות יגלו שהם רק מחיר התחלתי למכרז בין הרוכשים - והם יאמירו ככל שמתקרב האירוע. אבל אולימפיאדת לונדון היא רק אירוע אחד בשוק הכרטיסים שמתנהל באתר המכירות הגדול, שבו אפשר למצוא כמעט 200 אלף מודעות למכירת כרטיסים לאירועים שונים ומשונים. כך למשל, ארבעה ימים לפני הופעה של להקת "קולדפליי" במיאמי מציעות 250 מודעות באתר כרטיסים למופע, במחירים שנעים מ-109 דולר לכרטיס בודד עד 2,200 דולר לזוג כרטיסים. ההיכל יכול לאכלס כמעט 20 אלף צופים, אבל כמו במקרים רבים אחרים, הפער בין הביקוש להיצע המוגבל הוא המרחב שהופך את עסקי הספסרות לאטרקטיביים ומשגשגים כל כך.

"מכירת כרטיסים למופעים ואירועי ספורט ברשת למטרות רווח יכולה להיות דרך נהדרת לעשות עוד כסף", נטען בכתבה של "דיילי פייננס" בנובמבר, שמעניקה עשרה טיפים שימושיים לספסר המתחיל. "הכר היטב את המוצר שלך. בחר קבוצה או אמן שאתה מכיר היטב, שאנשים יסכימו לשלם עבורם סכומים גדולים". הכתבה הציעה עצות נוספות: "אל תהיה יותר מדי חמדן", "חפש את המכירות המוקדמות", ו"דע את החוקים - אין חוק פדרלי נגד ספסרות אבל חשוב להכיר את החוקים המקומיים באזור שבו אתה פועל"

"ספסר יכול להרוויח יותר מ-300 אלף דולר בקיץ שיש בו הרבה אירועים בעלי דרישה גבוהה, אבל באותה המידה הוא יכול גם להפסיד 100 אלף דולר בהימור כושל על אירוע ללא דרישה גבוהה", נטען בעיתון הבריטי "דיילי בולטין", בכתבה שעסקה בכלכלת הספסרות. לפי הכתבה, יש בתעשיית הספסרות מרכיב ספקולטיבי לא מבוטל. ההצלחה תלויה במידה רבה בהימור על האירוע הנכון, מאחר שהספסר נדרש לרכוש את הכרטיסים מיד כשהם משוחררים למכירה ולפני שהוא מקבל פידבק מהקהל.

 

"בישראל אין אכיפה"

 

בכל הקשור לאירועים אמנותיים שמתקיימים בישראל, הספסרות היא יותר שאיפה מאשר גורם שמעלה חששות. בישראל נדרשים המפיקים להשקיע דווקא בפרסום ובקידום מכירות, כלומר ביצירת ביקוש למופעים, וספסרות היא ככל הנראה הדבר האחרון שמדאיג אותם. הסיכוי לפגוש בפינה אפלה בפאתי האמפי של קיסריה טיפוס מפוקפק שינסה למכור לכם כרטיסים להופעה של יהודה פוליקר או שלמה ארצי במחיר מופקע, שואף לאפס. לכל היותר תיתקלו באדם שמנסה להיפטר מזוג כרטיסים במחיר מוזל כדי לחפות על הברזה של חברים.

אפילו בהופעות נדירות של זמרים ואמנים מחו"ל לא מתקיימת פעילות ספסרית נרחבת. "אנחנו מכירים את התופעה. אני לא יכול להגיד שזו בעיה גדולה - לא ספסרות של כרטיסים חוקיים ולא מכירה של כרטיסים מזויפים", טוען אורן ארנן, מנהל המחלקה הבינלאומית בחברת שוקי וייס הפקות, שחתומה בין היתר על הפקת ההופעות בישראל של מדונה, מוריסי ורד הוט צ'ילי פפרס. "השנה האירועים שלנו מוכרים באופן יוצא מן הכלל, ולשמחתי, דווקא באירועים שהייתי מצפה לראות בהם ספסרות יותר פעילה - זה לא קורה. אני חושב שאנחנו מתמחרים את הכרטיסים נכון מלכתחילה ומתאימים את ההיצע לביקוש בכך שכל אמן מופיע במקום בגודל שמתאים לו. בכל מקרה, אין סיבה לקנות כרטיסים מיד שנייה או שלישית. גם בהופעות יש נקודות מכירה רשמיות".

לדברי ארנן, אחת הדרכים למנוע ספסרות היא הגבלת מספר הכרטיסים שאפשר לקנות באינטרנט. "אנחנו לא מאפשרים רכישה של יותר משישה-שמונה כרטיסים באתרים של משרדי הכרטיסים. מי שמבקש לרכוש יותר נדרש לעשות זאת טלפונית, והמוכר מנסה להבין מה בדיוק מתכוון הקונה לעשות עם הכרטיסים".

הענף הבולט ביותר, אם לא היחיד, שהצמיח סביבו שוק ספסרות מקומי הוא הכדורגל. "הספסרות במגרשי הכדורגל בישראל מתקיימת בשני אופנים - בספסרות של כרטיסי נוער, שמחירם במקור הוא חצי ממחיר כרטיס של מבוגר, ובמשחקים חשובים שבהם כל הכרטיסים נמכרו מראש", מסביר שי גולוב, יו"ר "היציע", ארגון אוהדי קבוצות הספורט בישראל, שמנסה להילחם בתופעה. "בעיקרון, 20% מהכרטיסים בכל משחק מוגדרים ככרטיסי נוער. בפועל, באים צעירים שזכאים לרכוש כרטיס נוער, והקופאי מודיע להם שאזלו הכרטיסים. הם נאלצים ללכת לספסרים שליד האצטדיון ורוכשים כרטיס במחיר שהוא בין מחיר ההנחה למחיר מלא. זה לא תמיד מקרי: לפעמים הקופאי מוכר את הכרטיסים כבר בהתחלה לספסרים.

"גם במשחקים שבהם כל הכרטיסים נמכרו מראש, למשל, במשחקי דרבי, הספסרים מציעים ללא בושה כרטיסים במחירים מופקעים, גם באינטרנט", מספר גולוב. "הגשנו לפני שנה שאילתא לשר לביטחון פנים ושאלנו למה המשטרה לא אוכפת את החוק. עדיין לא קיבלנו תשובה. הספסרים ידועים ומוכרים לכולם, אלה אותם פרצופים כל פעם. האוהדים באים לשוטרים ושואלים 'למה אתם לא עוצרים אותם?' והשוטרים לא מתערבים. פנינו למשטרה כמה פעמים והם לא מצאו לנכון לטפל בעניין", טוען גולוב.

מההתאחדות לכדורגל בישראל נמסר בתגובה: "ספסרות היא עבירה פלילית בישראל ותופעה שחייבים לפעול בלי פשרות כדי למגרה. ההתאחדות עושה פעולות רבות לטובת המלחמה בספסרות, לרבות הפעלת חקירות פרטיות במגרשים ברחבי הארץ. ההתאחדות תמשיך לפעול בשיתוף פעולה מלא עם המשטרה לטובת מיגור סופי של התופעה".מהמשטרה נמסר: "אנו פועלים באופן גלוי וסמוי למניעת ספסרות במשחקי כדורגל. משטרת ישראל פועלת למגר תופעה זו בכל מקרה שבו מוגשת תלונה ו/או מובא לידי המשטרה מידע בעניין".

אבל עם כל הכבוד לכדורגל הישראלי, האוהדים הישראלים מכוונים גבוה יותר - לליגה הספרדית, האנגלית והאיטלקית ולליגת האלופות. לרוב אירועי הספורט אין שלוחת מכירות רשמית בישראל, והכרטיסים, שנמכרים בישראל באמצעות אתרי אינטרנט ישראליים וחברות תיירות מקומיות, מגיעים לצרכן הישראלי אחרי שעברו כמה ידיים בדרך, במחיר גבוה במיוחד.

אתרי אינטרנט רבים בישראל מציעים כרטיסים למשחקים מעבר לים, כמו TIKTIK, שהמוטו שלו הוא "אנו לא מוכרים כרטיסים, אנו מגשימים חלומות". אמנם הם מוכרים כרטיסים שקנו מספסרים בחו"ל, אך במידה מסוימת שאלת הספסרות במקרה הזה אינה חד משמעית כשמדובר בלקוחות הישראלים, שכן עבורם זו האופציה היחידה לרכישת כרטיסים. לדברי יהודה מזרחי, מנהל האתר, "יש לנו ספקים באירופה וסוכנויות נסיעות שמספקות לנו כרטיסים, וזו הדרך היחידה להשיג אותם. המחירים נקבעים בהתאם לביקושים, ויכולים להגיע בשיא לסכומים של עד 1,500 יורו לכרטיס באירועים כמו ליגת האלופות. מי שמרוויח מזה הם בעיקר סוכני הכרטיסים הספרדים והבריטים. אנחנו מסתפקים באחוזי רווח בודדים כדי לאפשר ללקוחות מחיר שפוי". כמו במבצע בלשי, הלקוחות מקבלים את הכרטיסים בבית המלון שבו הם שוהים במדינת היעד.

למזרחי יש כמובן הסבר מדוע עדיף לקנות ממנו ולא דרך ספסר מקומי ליד האצטדיון. "אם קונים כרטיסים במקום, עלולים לקבל קנס של עשרות אלפי יורו ואפילו מאסר. האוהדים מסתכנים. אנחנו עושים מעקף, אבל אי אפשר אחרת. ולגבי המחיר, כשיש ביקוש של מיליוני אוהדים - המחיר עולה".

אוהדים אחרים מעדיפים לסמוך על שוק הכרטיסים שברחוב, אבל גם בשיטה הזו לא בטוח שהם יוכלו לחסוך בעלויות. "לפני כמה שנים נסענו למשחק של צ'כיה נגד גרמניה שהתקיים בגרמניה. למחרת היה משחק של אנגליה-פורטוגל. כשיש משחק של קבוצות בריטיות בחו"ל מגיעים רבבות בריטים, ומחירי הכרטיסים אצל הספסרים מגיעים ל-2,000-3,000 יורו בקלות", מסביר גיל.

במשחקי כדורגל אטרקטיביים באירופה מרבית הכרטיסים נמכרים מראש, ובמקרים רבים הם ניתנים בעיקר למנויי הקבוצות ולא לציבור הרחב. איך בכל זאת משיגים הספסרים כרטיסים למכירה? "המנויים מקבלים את הכרטיסים מראש אבל לא כולם הולכים למשחק, והם עובדים מול ספסרים מקומיים שמגלגלים את זה הלאה. אם מדברים על עמלת תיווך, אפילו של 20%, זה הגיוני. העניין הוא שמהר מאוד זה הופך לשחיטה", טוען גיל. "לפי כמויות הישראלים שאנחנו רואים במשחקים בחו"ל זו כבר תעשייה גדולה מאוד בישראל. אתה פוגש לפעמים מאות ישראלים ביציע".

לדברי כספי, "ככל שמשחק יותר אטרקטיבי - היצע הכרטיסים קטן יותר ואפשר להשיג אותם רק דרך ברוקרים, שחלקם הגדול עובד באמצעות אתרי אינטרנט ויכול להקפיץ את המחיר. מחירי הכרטיסים למשחקים מהסוג הזה יכולים להגיע לשמים". 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#