גיליתם שחיתות בעבודה? עדיף שתשתקו - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ראש קטן

גיליתם שחיתות בעבודה? עדיף שתשתקו

מחקר חדש מגלה: בתי הדין לעבודה לא שומרים על עובדים שפוטרו אחרי שהתריעו על התנהלות לא תקינה בארגון שלהם

60תגובות

משה קובייסי, 53, בסך הכל רצה לעשות את הדבר הנכון, או ליתר דיוק - את מה שהוא היה משוכנע שנכון לעשות כשמגלים שמשהו מסוכן מתרחש במקום העבודה שלך. בתחילת העשור שעבר שימש קובייסי כקצין ביטחון וכממונה על אבטחת מוסדות ציבור וחינוך בעיריית ראשון לציון - תפקיד לא בכיר במיוחד, עם משכורת מצחיקה של 3,500 שקל, אך עם אחריות אדירה לחיי אדם. "האינתיפאדה השנייה היתה אז בעיצומה, ומחבלים היו מתפוצצים ליד מקומות מרכזיים", הוא נזכר.

אך קובייסי נקלע במהרה להתנגשות בלתי צפויה עם הממונים עליו. "בכירים בעירייה דרשו ממני להציג דו"חות פיקטיביים, שמאשרים שמאבטחים של חברת האבטחה שהעירייה העסיקה שמרו במקומות מסוימים על פי הנדרש בתקן, על אף שבפועל כמות המאבטחים היתה קטנה יותר".

קובייסי סירב, ובדק את העניין לעומק. הוא גילה קשרים לא כשרים והעברות כספים, לכאורה, בין העירייה לחברת האבטחה. "סירבתי לשתף פעולה, כי היה מדובר בסיכון חיי ילדים ובמעילה בכספי ציבור". באותה תקופה התרחש מקרה דומה מאוד בעיריית לוד, עם אותה חברת אבטחה, שבסופו הורשעו מנהל מחלקת אבטחת מוסדות חינוך בעירייה וראש אגף הביטחון בעבירות מרמה והפרת אמונים, לאחר שהגישו למשטרת ישראל רישום שעות פיקטיבי של מאבטחים.

על אף שקובייסי לא ציפה שיתייחסו אליו כגיבור ויישאו אותו על כפיים, הוא גם לא חזה את מה שאירע לו בעקבות החשיפה: "ניטרלו אותי בעבודה, סגרו לי את המשרד, לקחו לי את הטלפון והמכונית, ונאלצתי לעבוד עם המכונית הפרטית שלי", הוא משחזר. "כדי לפטר אותי, העירייה חיפשה פגמים במכרז שבו התקבלתי לעבודה כדי לטעון שלא הייתי ראוי, אך בסופו של דבר הטענה הזו הופרכה על ידי ועדת הביקורת שמצאה שעברתי את המכרז כדין. ועד העובדים שיתף פעולה עם העירייה וסייע להתעמרות בי, ובסופו של דבר הפתרון שלהם היה לוותר על התקן שלי כדי להגדיר את פיטוריי כקיצוצים. העירייה פשוט ויתרה על תקן ועל כסף שהיא בדרך כלל נלחמת כדי להשיג - רק כדי להיפטר ממני".

יעל בוגן

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

קובייסי פוטר מעבודתו אך לא ויתר: הוא פנה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ותבע את השבתו לעבודה וכן פיצוי כספי על העוול שנגרם לו. אך דווקא שם, במקום שבו קיווה שהצדק ייצא סוף סוף לאור, נחל מפלה צורבת: בית הדין קבע כי הוא לא יוכל לחזור לעבודתו, ופסק לו רק את הפיצויים הקבועים בחוק על תקופת עבודתו בעירייה.

"הדיונים נמשכו כמעט שנתיים, שבמהלכן לא עבדתי ונאלצתי לממן מכיסי את עלות ההגנה המשפטית. זה עלה לי הרבה כסף. לא עמדתי בזה וקרסתי כלכלית. עורך הדין שלי הסביר בדיונים עד כמה ביטול התקן שלי אבסורדי: בדרך כלל העירייה נלחמת על קבלת כספים ותקנים, ופה העירייה פונה ביוזמתה ומבטלת תקן שמגיע לה. למרות זאת לא הגנו עלי ולא החזירו אותי לעבודה".

אייל טואג

אף אחד לא יגן עליכם

סיפורו של קובייסי עגום, אך לא יוצא דופן. חושפי שחיתויות הם אלה שמוציאים לאור את מה שרקוב בארגונים שבהם הם עובדים, ומביאים לידיעת הציבור מעשים של שחיתות שלטונית, חברתית וכלכלית ומקרים של נטילת שוחד, הפרת אמונים ומעילה בכספי ציבור. ואולם מחקר חדש שמתפרסם כאן בראשונה במלואו, שבדק את יחסם של בתי הדין לעבודה לחושפי שחיתויות, גילה שברגע האמת, כשחושפי השחיתויות נזקקים להגנה ולגיבוי מצד המדינה, הם מגלים כי נותרו מופקרים לגורלם.

המחקר שערכו נצ"מ בדימוס ד"ר מאיר גלבוע, לשעבר יועץ למבקר המדינה למאבק בשחיתות, וד"ר אינה לוי וניר רוזמן מהמרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, סקר 34 החלטות של בתי הדין לעבודה שהתקבלו בחמש השנים האחרונות בנוגע לחושפי שחיתויות, ובדק מהו יחסו של בית הדין לחושפים. הממצאים מדהימים: בתי הדין לעבודה, כך עולה מהמחקר, אלה שאמורים להגן על חושפי השחיתויות, מועלים בתפקידם ושולחים לחושפי השחיתויות מסר חד משמעי: אל תחשפו, כי אין מי שיגן עליכם.

חושפי שחיתויות פונים בדרך כלל לבתי הדין לעבודה לאחר שפוטרו ממקום עבודתם או סבלו מהתנכלויות מצד המעסיק. התביעות שהם מגישים כוללות לרוב דרישה לפיצוי כספי, צו מניעה נגד פיטורים והשבה לעבודה. החוק, כותבים החוקרים, מתקדם וידידותי למדי כלפי חושפי שחיתויות: הוא כולל, בין השאר, אפשרות לפסיקת פיצויים לחושף השחיתות ללא הוכחת נזק, הטלת עונש מאסר על מעביד שפיטר חושף שחיתויות והגנות נוספות.

אלא שהמציאות בבתי הדין שונה בתכלית: במחקר נמצא כי רובן המכריע של התביעות נדחות באופן מלא או חלקי. כך, למשל, מבין 24 תביעות שהוגשו לבתי הדין האזוריים לעבודה על ידי עובדים שטענו כי המעסיק התנכל להם בשל חשיפת שחיתות - התקבלו חמש בלבד. יתרה מכך, רק בתביעה אחת החליט בית הדין להחזיר את העובד לעבודתו בתום הליך שנמשך שמונה שנים תמימות. תשעת הערעורים שהוגשו לבית הדין הארצי לעבודה במהלך התקופה הנסקרת - נדחו. בשבעה מהמקרים האלה, ובסך הכל ב-13 מבין התיקים שנסקרו במחקר, בית הדין אפילו חייב את העובדים לשלם פיצויים והוצאות משפט למעסיקים שאותם תבעו. עם זאת, בעשרה מקרים נקבע כי על המעסיק לפצות כספית את העובד, על אף שבית הדין נמנע מלהחזיר אותו לעבודה.

שחיתות שלטונית אינה רק בעיה של טוהר מידות ומינהל ציבורי תקין, אלא גם מעמסה כלכלית שעולה למשלמי המסים סכומים אדירים מדי שנה. לפי נתוני המשרד לביטחון פנים, הנזק הכלכלי הממוצע בשנה מעבירות מרמה ומעבירות כלכליות היה בשנים האחרונות כ-3.5 מיליארד שקל. עורכי המחקר סבורים שהנזק הכלכלי האמיתי של השחיתות גבוה בהרבה, שכן הנתונים מבוססים רק על הסטטיסטיקה הרשמית של הפשיעה המדווחת.

דווקא משום שפעמים רבות קשה לגופי האכיפה לאסוף מודיעין ולהגיע למסמכים מרשיעים ולמקרים חמורים של שחיתות, לחושפי השחיתויות יש תפקיד חשוב בחשיפת עוולות וסיוע לגורמי האכיפה: הם אלה שנמצאים בתוככי הארגון, חשופים לחומרים, שומעים ורואים את המעשים של העבריינים ויכולים לדווח ולתעד מקרוב. "פרשיות שחיתות רבות לא היו נחשפות לולא היוזמה של המתריעים בשער להביאן לידיעת רשויות האכיפה או התקשורת, ולולא טרחו החושפים להביא בפני הגופים הללו ראיות של ממש למעשי השחיתות", כותבים עורכי המחקר, ומציגים כדוגמאות לפרשיות כאלה את פרשת אריה דרעי, התעללות בחוסים בבית חולים פסיכיאטרי, התעללות בעובדים זרים ביחידה לעובדים זרים במשרד הפנים ועוד.

אמנם המספרים מדברים בעד עצמם ומוכיחים כי בתי הדין אינם עומדים לצדם של חושפי השחיתויות, אך מעניינים לא פחות הם הנימוקים שמובילים את בתי הדין לדחות בזו אחר זו את תביעותיהם של העובדים. החוקרים מצאו ארבעה נימוקים מרכזיים החוזרים על עצמם בהחלטות לדחות את תביעותיהם של החושפים. הנימוק הראשון הוא שהפגמים והעוולות שעליהם הצביע חושף השחיתויות תוקנו עוד לפני הגשת התביעה. לדברי החוקרים, מדובר בנימוק לא תקף, שכן העובדה שהפגמים תוקנו עוד לפני התביעה לא מוכיחה שלא היה קשר ישיר בין חשיפת השחיתות לבין תיקון הפגמים - אלא להפך. הנימוק הנפוץ השני הוא אישיותו ה"בעייתית" של חושף השחיתויות: "התובע לא פוטר בשל מעשים בלתי כשרים שעשה", נכתב באחד מפסקי הדין, "התובע פוטר בשל כך שלאור אופיו ואישיותו, אין הוא מתאים לכהן בתפקיד בכיר של חשב ומנהל כספים בחברה ציבורית כדוגמת הנתבעת". בפסק דין בעניינו של קובייסי קבע בית הדין כי "הדרך שבה בחר 'להעמיד את המערכת במבחן' פעם אחר פעם לצורך הוכחת צדקת טענותיו ספק אם אכן היתה הדרך הראויה".

גלבוע מתקומם נגד הנימוק האישיותי הזה: "לא כל חושף שחיתויות הוא ג'וליה רוברטס בסרט 'ארין ברוקוביץ''. פעמים רבות מדובר כנראה באנשים קשים ונון-קונפורמיסטים, שאלמלא היו כאלה - לא היו מוכנים לשים את הראש תחת הגיליוטינה. כנראה שיש להם אופי קצת קשה, כך שהם לא מסכימים לאפשר לעוולות להתקיים כמו רוב העובדים סביבם.

"אחד מחושפי השחיתויות אמר לי: מאתנו דורשים שנהיה טלית שכולה תכלת בלי מתום. אבל אין אנשים כאלה, כולנו בני אנוש, ואי אפשר לדרוש מחושף שחיתות שיהיה מלאך. אם הוא אדם וכחן וביקורתי - אז מה? אם אדם חושב שהוא צודק והולך לייעל ולתקן, גם אם הוא מביע את זה בכל מיני דרכים שלא אהודות על הבוסים שלו או על עובדים אחרים - זה בסדר".

נימוק נוסף ומקומם אולי אפילו יותר הוא "הפרעה להרמוניה ולמערכת היחסים במקום העבודה" - עילה כמעט קבועה לדחיית התביעות של חושפי השחיתויות, לטענת עורכי המחקר. לדבריהם, במקום שהשיקול המרכזי של בתי הדין יהיה הגנה על העובד, השיקול של "הרמוניה במקום העבודה" נהפך לעיקרי. גם במקרה זה, הציטוטים של פסקי הדין מעוררים תמיהה: על עובד שהקליט שיחות עם עובדים אחרים ועם הממונים עליו במסגרת פעילותו לחשיפת שחיתות, אמר בית הדין כי הוא "מקשה על קיום הידברות בארגון". במקרה אחר קבע השופט כי "עובד רשאי להעביר ביקורת על מעבידו, אבל עליו לעשות זאת בדרך מקובלת בתוך הארגון ולא בכנסים פתוחים לציבור בכל הזדמנות הנקרית בדרכו". על קובייסי נכתב כי "עובד המאשים ממונה או עובד אחר במעשים בלתי חוקיים או בלתי תקינים מערער את יחסי העבודה וגורם לחוסר יציבות במקום העבודה".

"אלה אמירות משונות כל כך", אומר קובייסי. "הרי איך אפשר לחשוף דברים? אם לא תתלונן מי יעשה את זה, רוח הקודש? מובן שכשעובד מתלונן הוא מערער את יחסי העבודה. אז מה לעשות? בשביל מה יש ביקורת?"

לדברי החוקרים, נימוק ה"פגיעה בהרמוניה" הוא שיקול מרכזי ביותר בקרב שופטים שמסרבים להחזיר חושפי שחיתויות למקום העבודה. באחד המקרים הקיצוניים, למשל, אף שבית הדין קבע כי מעשי השחיתות שנחשפו על ידי עובד הוכחו כנכונים, ואף שהוכח קשר סיבתי בין חשיפת השחיתות לפיטוריו של העובד, הוא לא הוחזר לעבודה עקב הצורך להשכין שלום במקום העבודה, ומכיוון שבית הדין לא ראה "אופק משותף של יחסי עבודה תקינים".

הנימוק הרביעי לדחיית תביעותיהם של חושפי שחיתויות הוא הפחתת חשיבותה של חשיפת השחיתות והמעטה בעוצמת השחיתות שנחשפה, או אפילו סירוב של בית הדין להיכנס לסוגיית חומרת הדברים שחשף העובד. "לא מצאנו לנכון להכריע בסוגיות המקצועיות", כתב בית הדין באחד התיקים, "שכן לא סברנו שהן רלוונטיות באמת ובתמים לסכסוך שעלינו להכריע בו. אין זה מתפקידנו להכריע אם ביקורתו המקצועית של התובע במשך השנים היתה נכונה אם לאו, ואם הנהלת החברה הגיעה כיום למסקנות מקצועיות דומות אם לאו".

העובד נהפך לאויב המדינה

ממצא נוסף ומפתיע במחקר מגלה שוועדי העובדים משמשים פעמים רבות דווקא כרוח גבית למעסיק המתעמר: במחקר נמצא כי בתשע מבין 11 התביעות שבהן היתה מעורבות של ועד עובדים, תמך הוועד בפיטורי המתריע או בנקיטת עיצומים אחרים כלפיו. בשני המקרים האחרים עמדת הוועד היתה לא ברורה.

"ועדי העובדים מתייצבים מול החושפים, כי במקרים רבים אם הפגמים יטופלו זה עלול לפגוע בעובדים אחרים - למשל אם זה יגרום להורדת תוספות שכר שניתנו שלא כדין או לפיטורים של מי שנהג לא כשורה", מסביר גלבוע את הממצא.

"בית המשפט מעניק חשיבות רבה לשמירה על יחסי עבודה תקינים בארגונים, ואף נראה כי הוא מעדיף יעילות ארגונית על פני חשיפת ליקויים", כותבים החוקרים. לדברי גלבוע, "בתי הדין הפכו את הסדר: הרעיון המרכזי הוא קודם כל להגן על חושפי השחיתויות, ולהתחשב רק באופן משני בהרמוניה וביחסי העבודה. אבל היוצרות התהפכו: ההגנה על יחסי העבודה נהפכה לעיקר, וההגנה על חושפי השחיתות למשנית. המשמעות היא שאתה מגן על המושחתים ועל מי שהתנכל לחושפי השחיתות".

אז מהו למעשה המסר של בתי המשפט לחושפי שחיתויות?

"המסר הוא 'שבו בשקט ואל תדברו, אם אתם רוצים לשמור על מקום העבודה שלכם'. כיום מקום העבודה הוא לא רק פרנסה, אלא גם חלק מזהותו של האדם. בתי הדין אומרים למעשה: אם אתה רוצה לשרוד - ותר על היושרה שלך, הסכם לכל הפרת חוק ולכל שחיתות ותהיה ראש קטן, כי אם תחשוף את השחיתות לא יהיה מי שיגן עליך. זה לא מתגמל מבחינה חברתית וכלכלית. במקום לשאת אותם על כפיים קוברים אותם עמוק באדמה".

עו"ד חי בר-אל, שמלווה חושפי שחיתויות כחלק מעבודתו בעמותת עוגן, מכיר מקרוב את התופעה שמציג הדו"ח. "לעשרות התיקים שבהם טיפלתי יש מכנה משותף אחד. עד למועד חשיפת השחיתות מדובר בדרך כלל בעובדים שהם מעל הממוצע בארגון - עובדים טובים, רבים מהם עם תעודות הוקרה, מכתבים, קיצורי פז"ם לדרגה וכו'. מרגע חשיפת השחיתות מתחיל התיק האישי שלהם להתמלא בתלונות על גבי תלונות על תפקודם המקצועי, על אישיותם, על יושרם ועוד".

לדבריו, אחת הבעיות הקשות היא שבתי הדין נמנעים בדרך כלל ממתן צו מניעה מיד לאחר הפיטורים, ובכך מכניסים את העובד המפוטר למהלך משפטי ממושך: "בדרך כלל העובד מבקש צו מניעה כבר בהתחלה, אך בתי הדין לא רואים את התמונה הגדולה. הם רואים עובד שטוען שחשף שחיתות, ומולו מעביד שמציג את העובד הזה כאויב העם - לא מתפקד, אלים, עם תלונות שהלבישו עליו. מכיוון שלבית הדין אין יכולת ולצערי גם לא רצון להכנס לעובי הקורה בשלב הזה, הוא בדרך כלל לא לוקח סיכון ולא נותן צו מניעה - ואז המשפט מתגלגל שנים רבות. האבסורד כפול, כי פעמים רבות בית הדין אומר שבגלל חלוף הזמן הוא לא מחזיר את העובד לעבודה".

בר-אל טוען כי הפרקטיקה הזו גורמת נזק אדיר לעובד: "פרקליטות המדינה מייצגת את המעביד, ואילו העובד שפוטר צריך לשכור את שירותיו של עורך דין פרטי ולנהל משפט יקר. רבים מהם מתייאשים באמצע כי אין להם אמצעים וכוח נפשי להתמודד עם מערכות כל כך גדולות והכפשות קשות. לאחד העובדים שייצגתי השתילו בבית מריחואנה, הודיעו על כך למשטרה וזה שימש כעילה לפיטוריו. מעבידים לא בוחלים בשום דבר כי הם יודעים שלא תוטל עליהם אחריות אישית. עבור השופטים זה עוד תיק, אבל מדובר בחיים של אנשים שחיי המשפחה שלהם נהרסים, מצבם הכלכלי מידרדר, וכך גם מצבם הנפשי. ובסך הכל מה הם עשו? ניסו לעשות טוב".

עו"ד דפנה שמואלביץ', מומחית לדיני עבודה המייצגת מעסיקים רבים, סבורה שייתכן שחושפי השחיתויות ובתי הדין צריכים להתמקד בדרישה לפיצוי כספי מוגדל והגדלת הענישה למושחתים - ולא בדרישה לשוב לעבודה: "בתי הדין נזהרים באכיפת יחסי עבודה בעיקר כשהמצב נפיץ. הם מניחים שאם יחזירו אותם בכוח לעבודה בניגוד לרצון המעסיק - איך ייראה מקום העבודה ביום שאחרי? האם תלאותיו של חושף השחיתויות יסתיימו? נכון שהתוצאה לא תמיד צודקת מבחינת העובד, אבל מבחינת ביעור השחיתות יש גורמים שאפשר להפעיל נגד המושחתים, וחושף השחיתויות הוא רק נדבך אחד".

שמואלביץ' מוסיפה ש"פעמים רבות חושף השחיתות חורג מגבולות הגשת התלונה ונהפך למעין חוקר עצמאי, עד כדי כך שהוא חודר לפרטיות של עובדים ואפילו חוצה גבולות משפטיים. היו עובדים שהקליטו, צילמו ובלשו בסתר - מה שנהפך למטרד גדול עבור שאר העובדים, גם אלה שלא היה להם קשר לשחיתות. הרעיון בחשיפת שחיתות הוא שהעובד יתלונן אבל הרשות המוסמכת תחקור. בכל ארגון ציבורי אמור להיות מבקר פנים שצריך להיות הכתובת לבדיקה ויש לו הגנות מיוחדות בחוק".

שמואלביץ' כופרת בטענה כי לרוב מדובר בעובדים מצטיינים שההתנכלות להם מתחילה לאחר חשיפת השחיתות: "אם אני צריכה לבנות את הפרופיל של חושף השחיתויות, פעמים רבות מדובר בעובד שהיה בעייתי מלכתחילה וחיפש מפלט בדיעבד, לאחר שחרב הפיטורים כבר היתה מונחת על צווארו. לכן זו תמיד שאלה של ביצה ותרנגולת, ובתי הדין בודקים את הכרונולוגיה של הדברים ואם אכן יש זיקה בין חשיפת השחיתות לפיטורים".

עם זאת, היא מקבלת את הטענה שייתכן שלבתי הדין לוקח זמן להפנים את החקיקה והפסיקה בתחום חשיפת השחיתויות: "הפנמה של חוקים תמיד לוקחת זמן, ואין ספק שתהיה כברת דרך משפטית גם בנושא הזה. לדעתי הכיוון הנכון הוא פיצוי מוגדל לחושף השחיתות, ולאו דווקא החזרתו לגוב האריות. כך קרה באחרונה בפסק הדין של חושפת שחיתויות בעיריית רמת השרון, שפוצתה אישית בסכום כסף גדול אך לא הוחזרה לעבודה".

לקובייסי זה כבר לא ישנה. עשר שנים אחרי, הוא מתחרט על הרגע שבו החליט לא לשתוק על השחיתות שגילה. "היום הייתי משתף פעולה, עושה מה שהם רוצים. אם הייתי שותק, היום כבר הייתי מנהל אגף עם משכורת יפה ופנסיה, ובמקום זה אני בן 53 ומתקשה מאוד למצוא עבודה. אם עובד היה מתייעץ אתי מה לעשות הייתי מציע לו לשבת בשקט, כי הניסיון מלמד שכל מי שחשפו ניזוקו. אבל אז לא האמנתי שאנשים לא יעלו על המוקד לאחר שנחשף שהם משחקים בחיים של ילדים קטנים. במקום זה, כולם נשארו במקומם וחלקם אפילו התקדמו. כנראה שהייתי נאיבי".

מדוברות בית הדין לעבודה נמסר בתגובה: "פסיקתו של בית הדין לעבודה מתייחסת לנסיבותיו הספציפיות של המקרה הנדון לאור הוראות החוק וההלכה הפסוקה, ופסקי הדין מדברים בעד עצמם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#