מקוטג' ועד לוול סטריט: כל מה שרציתם לדעת על דור המהפכנים שהעז להרים את הראש - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מקוטג' ועד לוול סטריט: כל מה שרציתם לדעת על דור המהפכנים שהעז להרים את הראש

את המהפכות הגדולות של השנה האחרונה הובילו צעירים בני 20 פלוס, שגדלו ברווחה כלכלית וגילו שהחיים הטובים הסתיימו ■ בכוחות מאוחדים הם מפילים ראשי ממשלות, ממליכים מנהיגים חדשים ונהפכים לכוח המשפיע בעולם ■ בני הטיפש-עשרה יוכלו להמשיך ליהנות

8תגובות

בשלוש השנים שבהן הוא משדר את תוכנית הלייט נייט שלו אירח ג'ימי פאלון שורה ארוכה של מפורסמים. הוא התחיל לאט, אבל עד מהרה צבר לעצמו קהל נאמן של סטודנטים וצעירים והפך את התוכנית שלו לפינה המגניבה ביותר בזירת הלייט נייט האמריקאית, עם הרוטס כלהקת הבית שלו ושורה של פארודיות על שירים מפורסמים שבהן חיקה זמרים איקוניים. אבל דבר בקריירה הארוכה שלו לא הכין את פאלון לאורח שקפץ לביקור מפתיע באולפן שלו בחודש שעבר: נשיא ארה"ב ברק אובמה.

יום רביעי, 23 במאי, בנייני האומה – הכנס השנתי של יוזמת ישראל 2021. לרישום, לחצו כאן.

רויטרס

לכאורה, מנהיג העולם החופשי לא אמור להגיח להופעות אורח בתוכנית לייט נייט שטותניקית. אבל זה בדיוק מה שנשיא ארה"ב עשה. הוא ניצל את התוכנית כדי לספר לצעירים בקהל ובבית כיצד הקונגרס מתכנן להכפיל את הריבית על הלוואות הסטודנטים שלהם ולדחוק רבים מהם לעוני, וקרא להם להתגייס כדי לעצור את המהלך.

הופעת האורח אצל פאלון היתה הצלחה מסחררת, והפינה זכתה למאות אלפי שיתופים ברשתות חברתיות בקרב צעירים בארה"ב וברחבי העולם.אבל היא היתה רק תחילתו של המהלך המשמעותי ביותר שמבצע אובמה בקמפיין שלו לקראת הבחירות לנשיאות: ניסיון להקסים - שוב - את הבוחרים הצעירים. בשבוע שעבר הטיל אובמה את הפצצה האמיתית, הנשק שנועד לגרום לכל צעיר וצעירה ליברלים להצביע בעדו: הוא הביע תמיכה מפורשת בזכותם של זוגות חד מיניים להינשא, דבר שממנו נמנע עד היום.

אובמה ידע בדיוק מה הוא עושה. הצעירים בני דור ה-Y הם אלה שהעלו אותו במידה רבה לשלטון ב-2008, והם אלה שהתאכזבו ממנו בארבע השנים לאחר מכן, שהתאפיינו עבורם בעיקר באבטלה מתמשכת, בשכר נמוך ובקשיים כלכליים. אובמה הבין שאם הוא רוצה להיבחר מחדש הוא חייב לחדש את מעמדו בקרב הצעירים.

נשיא ארה"ב אינו היחיד שהבין את הכוח הפוליטי הטמון בצעירים. המועמד הרפובליקאי לנשיאות, מיט רומני, ניסה לחזר אחר הבוחרים הצעירים בעצמו בשבועיים האחרונים, אם כי באופן מגושם, כשאמר להם שהוא מבין את קשייהם וקרא להם ללוות 20 אלף דולר מההורים ולהקים עסק. בצרפת נחשבים הבוחרים הצעירים לאחד הכוחות המרכזיים שהעלו לשלטון את פרנסואה הולנד הסוציאליסט והפילו את שלטונו של ניקולא סרקוזי, שלא היה קשוב לבעיותיהם. מטה הבחירות של הולנד ידע שהצעירים הם המפתח שלו לארמון האליזה, ולכן שילב את שירם של קנייה ווסט וג'יי זי "Niggaz in Paris" כפסקול של אחד מהתשדירים.

מאחורי ההתחנפות של פוליטיקאים לקולותיהם של הצעירים עומדת ההבנה שדור ה-Y הוא מכרה זהב פוליטי. בארה"ב לבדה יש 80 מיליון צעירים המשתייכים לדור ה-Y, או "דור האלף" (Millennials) בשמו השני - יותר מכל דור אחר בהיסטוריה, כולל דור הבייבי בום ששינה את החברה, התרבות והפוליטיקה בארה"ב בעשורים האחרונים.

עד 2025 צפוי הדור הגדול בהיסטוריה - שסובל כיום בעיקר מאבטלה, מתנאי עבודה נחותים ומחובות - להוות 75% מכוח העבודה בעולם כולו. ההשפעה הפוליטית, החברתית והכלכלית שלו צפויה, בהתאם, להיות מרחיקת לכת.

רויטרס

הבייבי-בומרס החדשים

האנה, 24, חיה עם שותפה בדירה לא גדולה בגרינפוינט, שכונת מעמד הפועלים בברוקלין שמלאה בצאצאיהם של מהגרים פולנים. היא בוגרת קולג', מתמחה ללא שכר בהוצאת ספרים ונהנית מתמיכתם הכלכלית של הוריה בשנתיים שעברו מאז שסיימה את הלימודים, בדומה לכל חבריה. היא שואפת להיות סופרת מפורסמת, אבל בינתיים מתקשה למצוא עבודה שתניב משכורת. כשהוריה, פרופסורים שרוצים בעצמם להתפנק קצת לעת זקנה ולרכוש בית נופש, מבשרים לה יום אחד שיפסיקו לממן את שכר הדירה, את הביטוח הרפואי, את חשבון הטלפון הנייד ואת סגנון החיים שלה, היא נותרת לראשונה בחייה ללא רשת ביטחון.

האנה היא הגיבורה הראשית של סדרת הטלוויזיה החדשה "בנות" (Girls) של HBO, שמשווקת כ"סקס והעיר הגדולה" לצעירים. היא אמנם אינה אדם אמיתי, אך היא מייצגת נאמנה את דור האלף. קשה לשים את היד על הנקודה המדויקת שבה החל הדור הזה, אך נהוג להתייחס אל בניו כמי שנולדו בין תחילת שנות ה-80 לסוף שנות ה-90, או אפילו תחילת העשור הקודם. מכון המחקר האמריקאי פיו (Pew) מעריך כי הם בני 18-29. מבחינה מספרית, מדובר בדור עצום בגודלו, הגדול ביותר מאז דור הבייבי בום שהחל אחרי מלחמת העולם השנייה, הודות לעלייה חדה בשיעורי הלידה בשנות ה-80. בארה"ב מונה "דור האלף" 80-90 מיליון בני אדם, לעומת 78 מיליון בייבי-בומרס. מאחר שרבים מהוריהם הם בייבי-בומרס, הם מכונים גם Echo Boomers -הבומרים החדשים.

הם ירשו את דור ה-X, שקדם להם והיה קטן יותר, את הבייבי-בומרס, שמחזיקים כיום ברוב עמדות הכוח וההשפעה בעולם, את "הדור השקט" שגדל בשפל הגדול ואת "הדור הגדול מכולם" (The Greatest Generation), שנולד בתחילת המאה ה-20, הגיע לבגרות בשפל הגדול ונלחם במלחמת העולם השנייה. בין החוויות שעיצבו את חייהם היו הולדת האינטרנט, פיגועי ה-11 בספטמבר, מהפכת המדיה החברתית והמשבר הכלכלי שהחל ב-2008.

כיום הם צריכים להתמודד עם אבטלה גוברת, שמקשה עליהם לקיים את עצמם. אבטלת הצעירים נמצאת כיום בשיא של כל הזמנים, במיוחד במדינות אירופיות מוכות חובות שבהן יותר ממחצית מהצעירים מובטלים, אבל גם בארה"ב ובבריטניה, שבהן אבטלת הצעירים עולה על 20% וצעירים רבים צריכים להסתפק בהתמחויות ללא שכר לאחר סיום לימודיהם, בתקווה שיניבו משרה בהמשך. מכיוון שהם אמורים להיכנס לשוק העבודה דווקא בתקופה של משבר כלכלי אדיר, הכניסה המעוכבת שלהם למעגל העובדים עשויה להפוך אותם לדור אבוד, שמעסיקים יפסחו עליו מחשש שמדובר בדור של פגומים נטולי מוסר עבודה.

הקשיים הכלכליים האלה הובילו את הצעירים להתעורר. הם יצאו לרחובות כדי למחות - נגד צנע, נגד ועדת טרכטנברג, נגד מחירי הדיור הגבוהים, זה לא משנה. "דור האני" שאמרו עליו שהוא מפונק, ועצלן, שהוא יודע רק לכתוב סטטוסים על עצמו בפייסבוק, מקסימום לעשות לייק למשהו שראה באינטרנט - גילה את האנחנו. בזכות כלים כמו פייסבוק הם משתפים זה את זה, יוצרים מיתולוגיה דורית בדומה לדור הבייבי-בום והתנועה ההיפית, ובונים רשתות פעולה בחיים האמיתיים.

תנועה כזאת, למשל, היא התנועה האמריקאית Youth Invincibles שהקים אהרון סמית' ב-2009 כדי לחזק את קולם של הצעירים בארה"ב בוויכוח על הרפורמה בביטוח הבריאות. תנועה אחרת היא התנועה החברתית בישראל, שהוקמה על ידי סתיו שפיר ויונתן לוי בני ה-27 ואלון-לי גרין בן ה-24. אובמה, שקיבל ב-2008 את ההחלטה המבריקה להשתמש ברשתות החברתיות, לגייס דרכן צעירים ולדאוג שצעירים יגייסו למענו, היה הסנונית הראשונה במבול של פוליטיקאים ותנועות שמנסים להוביל שינויים באמצעות הצעירים.

לפי סקר שערך באחרונה המכון למדעי המדינה בהרווארד, בני דור האלף נוטים לא להשתייך יותר לחלוקות המסורתיות של ימין ושמאל, וחשים חוסר אמון כלפי המערכת הפוליטית. במקום זאת, לפי הסקר, הם פונים למסגרות התנדבותיות כדי להוביל שינוי בתוך הקהילות שלהם, במקום לנסות לשנות דברים בזירה המפלגתית. לדברי מומחים, בהם פרופ' קייטי הריגר מאוניברסיטת וייק פורסט, המגמה הזאת רק תגבר בעתיד, והצעירים יעברו בהדרגה מפוליטיקה של מפלגות לפוליטיקה של תנועות.

הבמאי הדוקומנטרי פיליפ מונטגומרי, 31, זיהה את המגמה הזאת כבר ב-2007 והחליט לתעד אותה. התוצאה: הסרט התיעודי המדובר וזוכה הפרסים ReGeneration, שעוקב בקריינותו של השחקן ריאן גוסלינג אחרי דור ה-X ודור ה-Y, מנתח את הציניות ואת האדישות שמאפיינות את שניהם, בעיקר את הדור הבוגר יותר, ומנסה לבדוק אם וכיצד ישנה הדור הנוכחי את העולם. לשם כך הוא משוחח עם תלמידי תיכון, מוסיקאים, פילוסופים, אנשי תקשורת, אקטיביסטים כמו קאלה לאסן והוגים כמו נועם חומסקי.

למזלו של מונטגומרי, המחאה העולמית פרצה ב-2011 והפכה את המסקנות שגזר בסרטו, שהוקרן בפסטיבלים כבר ב-2010, לאופטימיות בהרבה. ReGeneration, ששוחרר לאקרנים בארה"ב החודש וזמין להורדה גם באייטיונס, הוא כעת הרבה יותר מסתם סרט על צורך בשינוי: הוא תנועה חברתית-תרבותית, שקוראת באופן פעיל לשינוי ומעורבות חברתית. לאט לאט נהפך הסרט לתופעה תרבותית, עם הקרנות מאורגנות בבתי ספר ובאתרים אחרים בארה"ב.

נולדו לשפע - והוא נעלם

בני דור ה-Y נולדו אל תוך מציאות כלכלית אידיאלית, אבל הם הגיעו לבגרות בתקופה גרועה, שבה הם מתקשים למצוא פרנסה, מתקשים לעמוד במחירי השכירות ונטולי כל סיכוי לרכוש בית משלהם אי פעם, ותלויים במידה רבה בהוריהם.

עד כמה תלויים? לפי מחקר של פיו, 24% מבני ה-18-34 בארה"ב חזרו לגור עם הוריהם, משום שלא היו יכולים להתמודד עם המציאות הכלכלית. הגל הגובר של צעירים שנאלצים לחזור לגור עם הוריהם, אחרי שסיימו את הלימודים וגרו לבד, הוליד את הכינוי "דור הבומרנג". עם שיעור תעסוקה בשפל של 54% בקרב צעירים בארה"ב, 85% מבוגרי האוניברסיטאות והמכללות בארה"ב חוזרים כיום לגור אצל ההורים. אלה שלא, תלויים בסיוע מההורים לשכר דירה, לחשבונות ולמזון.

לפי סקר שערך ערוץ MSNBC, 71% מההורים לצעירים בני דור ה-Y בארה"ב מסייעים לילדיהם כלכלית. הדבר מטיל עומס עצום גם על דור הבייבי-בום, שנאבק בהשלכות המשבר הכלכלי ובפנסיה המצטמקת, שצפויה להותיר אותו במעגל העבודה במשך שנים רבות ובכך להעמיק את מעגל האבטלה והתלות של הצעירים.

המצב לא שונה במדינות אחרות: בספרד נשארים צעירים לגור עם ההורים עד תחילת שנות ה-30 לחייהם בשל מחירי הדיור הגבוהים והקושי למצוא עבודה בשכר, וגם בישראל, שבה צעירים בני 18-35 הם 23% מהאוכלוסיה, קרוב לשליש משתכרים פחות מ-5,000 שקל בחודש ותלויים בסיוע כלכלי מההורים כדי לגמור את החודש, לעתים עד אמצע שנות ה-30 ותחילת שנות ה-40 לחייהם. לפי סקר שנערך ב-2011 באמצעות מרכזי הצעירים של ארגון ג'וינט ישראל, 77% מהצעירים הישראלים מאמינים כי ישראל אינה קשובה למצוקותיהם של צעירים ואינה מסייעת להם במידה מספקת, ושליש לא רואים בהכרח את עתידם במדינה.

עם זאת, לפי הדמוגרפית האמריקאית שריל ראסל, התלות של הצעירים בהוריהם קשורה במידה רבה לחוויית ההורות הייחודית שעברו. "המילניאלים מוכנים יותר מדורות קודמים לחיות עם ההורים ולתת להורים שלהם לנהל את חייהם עבורם", היא אומרת ל-Markerweek. "זה נובע מכך שהבייבי-בומרס, ההורים שלהם, התמקדו בילדים שלהם יותר מכל דור אחר בהיסטוריה. היו להם פחות ילדים, והיו להם את המשאבים, את הזמן ואת הכסף להתמקד בהורות. כתוצאה מכך המילניאלים נהנו מחוויית הורות אינטנסיבית, שאולי הפכה אותם גם למפונקים במובן מסוים".

ראסל מוסיפה תיזה מפתיעה: למרות התדמית הדיגיטלית של דור ה-Y, שכונה פעמים רבות גם דור ה-N או דור הרשת, הוא אינו ערוך להשתלבות בכלכלת האינטרנט שבני דורו יצרו ולכן הוא סובל מאבטלה ומקשיים כלכליים. הוא צורך את האינטרנט בקלות, אבל הוא אינו ערוך באמת לייצר אינטרנט. "נכון שהם נכנסו לבגרות בתקופה רעה, הם סובלים מהלוואות סטודנטים והם נתקלים בתנאים קשים בשוק העבודה, אבל יש כאן סיפור גדול יותר: הדור הזה נלכד בתקופת המעבר לעידן האינטרנט. כולם חושבים שהם דור של היי-טק, בעוד שלמעשה המיומנויות שלהם באינטרנט קשורות להיותם צרכנים, לא יצרנים. הם למדו איך לרכוש דברים ברשת, איך לתקשר ברשת, אבל רובם הגדול לא יודע איך ליצור דברים לאינטרנט. מארק צוקרברג ויזמים אחרים הם יוצאי הדופן, לא הכלל. בסקר השנתי שנערך בקרב תלמידי השנה הראשונה בתיכונים בארה"ב, רק 38% מהתלמידים השיבו כי מיומנויות המחשוב שלהם הן מעל הממוצע. זה נובע מכך שהדורות הקודמים, המורים שלהם, ההורים שלהם, לא ידעו על זה דבר כשהם היו ילדים, והם חונכו ללא אלמנט חיוני בעיניי בהשכלה: תכנות. הבורות הזאת יוצרת חיסרון עצום עבור אלה שנכנסים עכשיו לשוק העבודה. יש יוזמה לקמפיין חינוכי מסיבי שילמד צעירים Java, וזה צעד בכיוון הנכון, כי לצעירים יש תארים בתחומים כמו ספרות או אפילו תארים יותר מעשיים - שלא מאפשרים להם להשיג משרות".

ראסל צופה עתיד עגום עבור רוב הצעירים שלא ישתלבו בכלכלת האינטרנט. "ככל שהכלכלה התעשייתית תיעלם ונעבור לעידן האינטרנט, המצב יהיה קשה יותר למילניאלים רבים, שיחיו על קצה העוני אם לא בעוני - לא רק מפני שלא ימצאו משרות, אלא גם מפני שבמשרות שהם כן ימצאו השכר יירד. הדור הזה לא יירש את העושר של מעמד הביניים והדורות המבוגרים יותר, כי כל הכסף מבוזבז כיום על מימון ההשכלה שלהם ותמיכה כלכלית בהם. צעירים רבים יקימו עסקים משלהם וייצרו נישות משל עצמם, שבהן הם יוכלו להתפרנס בכלכלת אינטרנט. אלה שיחזיקו במיומנויות של ממש ייהנו מסטטוס גבוה, בעוד שהשאר ייצרו נישות קטנות או יצטרכו להסתדר עם חיים של עוני. ייתכן שגורלם היה טוב יותר לולא המשבר".

מאוכזבים אבל אופטימים

פסיכולוגים וסוציולוגים נאבקים ביניהם בשאלה אם הדור הנוכחי נרקיסיסטי יותר או חברתי יותר, יותר "אני" או יותר "אנחנו". מחקרי עבר גרסו שהדור הזה אופטימי יותר, אזרחי יותר, שהמשתייכים לו משתוקקים לתחושת קהילה ונוטים יותר לרצות להשתלב בממשל ובפוליטיקה. בניגוד לבני דור ה-X, שנתפשו כציניים, אינדיווידואליסטים, אכולי שנאה עצמית ומיואשים מהמערכת הפוליטית, מחקר גדול שערך מכון פיו הגדיר את בני ה-20 פלוס והנערים שגדלים כיום בארה"ב כבטוחים בעצמם, משכילים, אופטימים, פתוחים יותר לקבל דברים חדשים, ומשתפים זה את זה וגם זרים מוחלטים בכל היבט אפשרי של חייהם בפייסבוק.

הסופרים האמריקאים קארל ובר ואריק גרינברג מגדירים אותם דווקא כ"דור האנחנו" (Generation We): דור ליברלי, עצמאי מבחינה פוליטית, שנולד לתוך הכפר הגלובלי ומחזיק במודעות חברתית גבוהה יותר מזו של הדורות שלפניו ובכלים שיאפשרו לו לחולל שינויים אדירים בעולם.

על אף שלפי כל הסימנים העתיד שמצפה להם קודר, רצוף בחוסר יציבות תעסוקתית, תקופות מתמשכות של אבטלה או שכר נמוך ועתיד פנסיוני שבפועל אינו קיים, מחקרים גורסים כי זהו דור אופטימי יותר מכל הדורות שקדמו לו. לאופטימיות הזאת תורמת העובדה שבני הדור הזה שונים מהדורות שקדמו להם בשני מובנים: הם ניידים יותר, הן במונחי תקשורת והן במונחי המקומות והקריירות שביניהם הם עשויים לעבור בחייהם, והם פחות סגורים על עצמם. אחרי הכל, זהו דור כל כך מתלבט שהוא הוליד שלב חדש בהתבגרות הפסיכולוגית, בין ילדות לבגרות: Emerging Adulthood, התקופה שבה מתנסים בני 18-25 במסלולי למידה ועבודה, ובוחנים אפשרויות חיים שונות ללא התחייבות.

מחקרים אחרים, לעומת זאת, תופשים את הדור הצעיר באופן פחות חיובי. הסופרת והחוקרת האמריקאית ג'ין טוונגי, פרופסורית לפסיכולוגיה באוניברסיטת סן דייגו ומחברת הספר "Generation Me" מ-2007, המנסה לפענח את זהותם של בני דור האלף, רואה בהם דור שלוקה יותר מכל דור אחר בהיסטוריה בנרקיסיזם, בפינוק ובדחייה של מוסכמות חברתיות לטובת העיסוק בעצמם, ולכן היא מגדירה אותם כ"דור האני".

לדבריה, לרוב המוחלט של הדור הצעיר כיום, הרבה יותר מדורות קודמים, חשוב להצליח ולעשות כסף - הרבה יותר מלפתור בעיות חברתיות. "הדור הזה פחות מתעניין בבעיות חברתיות, פחות מתעניין בממשלה, יש לו פחות אמפתיה לאחרים".

אבל מה עם בחירתו של אובמה לנשיאות, שהתבססה על שיעורי הצבעה חסרי תקדים בקרב צעירים בארה"ב ב-50 השנים האחרונות ועל קמפיין מבריק שהגו קמפיינרים צעירים? ומה עם תנועת המחאה החברתית העולמית, שהובלה על ידי צעירים וכבשה מדינות רבות בעולם, מספרד עד מצרים? לדבריה, "מדובר באחוז קטן מאוד מהדור. הנתונים מצביעים על כך שאכפת להם פחות".

לטוונגי אין דעה חיובית במיוחד על דור האלף. בספרה היא הגדירה אותם כדור שמאופיין בביטחון עצמי גבוה, בתחושת עצמאות גבוהה ובגישה ליברלית שמאפשרת להם להתעלות מעל הבדלי גזע, דת ונטייה מינית, אבל גם בנרקיסיזם חסר תקדים, בהרגשה שהעולם חייב להם, וגם בדיכאון, בציניות, בחרדה ובבדידות. "רבים מההבדלים הפסיכולוגיים בין הדור הזה לדורות קודמים קשורים לעליית האינדיווידואליזם ולעלייה בערך העצמי על חשבון החברה. אבל אלה תהליכים שכל החברה עברה. הדור הזה נוטה לראות את עצמו באופן חיובי יותר מדורות אחרים, הוא מצפה שדברים יסתדרו לו בעתיד. אבל ההבדל הגדול הוא באיזון שבין הפנאי לעבודה, שאצלו נוטה לכיוון הפנאי".

ג'פרי ארנט, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת קלארק במסצ'וסטס ומחבר הספר Emerging" "Adulthood, חולק על טוונגי. "להתלונן על צעירים זה תחביב עתיק ומוכר. גם בפסיכולוגיה, מראשית ימיה, הם נראו בעיקר כמקור לבעיות". את ניסיונותיה לתאר את דור האלף כדור של נרקיסיסטים אסרטיבים אך אומללים הוא רואה כקריקטורה, ששאובה בחלקה הגדול מתיאורים סנסציוניים בתקשורת. רוב הצעירים, הוא מציין, נוטשים את שלב הנרקיסיזם ברגע שהם מוצאים עבודה יציבה או מתחתנים.

"מדהים כמה השתפרו החיים של הצעירים בארה"ב ב-20 השנים האחרונות. שיעורי האלימות והלידות בקרב נערות ירדו דרמטית, תאונות הדרכים בקרב צעירים ירדו במידה רבה. בינתיים ההישגים החינוכיים עלו ושיעור ההתנדבות עלה. אם דור ה-Y הוא אכן דור נרקיסיסטי ואובססיבי לגבי עצמו, היית רואה מגמה הפוכה בכל התחומים האלה".

ארנט זועם במיוחד על הסטריאוטיפים שבהם נתקלים הצעירים. "אנשים מבוגרים יותר מתקשים להבין כמה זמן לוקח להיכנס לבגרות בעולם היום. הורים וסבים חושבים על עצמם בגיל 20-22 ואומרים 'כבר הייתי מבוגר, עבדתי, היו לי אשה וילדים', אבל העולם השתנה. צעירים מגיעים לחמשת השלבים העיקריים בהגדרת הבגרות -סיום לימודים, מגורים עצמאיים, נישואים, ילדים ועצמאות פיננסית - מאוחר יותר. זה לא אומר שהם נחותים או רעים, אלא שהם שונים ובמובנים רבים טובים יותר. מדובר בדור הנאור ביותר שהיה".

עם זאת, הוא אומר, "צריך לשמור על פרופורציות. נכון שהמצב הכלכלי קשה והצעירים מתקשים, אבל זה לא השפל הגדול, ומצבם לא נואש. המצב באירופה קשה, אבל לפני 60 שנה אירופה היתה הרוסה. כל דור נתקל במכסת האכזבות שלו, זה חלק מהקסם של הנעורים וחלק מהמחיר שלהם: תיאום בין הציפיות למציאות".

סיבה אחת לאופטימיות מספק סקר שפירסמה השבוע התאחדות המכללות והמעסיקים האמריקאית, שצופה כי מחזור 2012 של המכללות האוניברסיטאות יהיה גדול ב-10% מזה של השנה שעברה.

הדור הבא מחכה בסיבוב

כבר ב-2006 זיהתה טוונגי את הפער הגדל בין הציפיות של דור שגדל על הבטחות שאם ילמד ויעבוד קשה יצליח להיות מיליונר, לבין המציאות העגומה. בועת הנדל"ן בארה"ב היתה אז בשיאה והכלכלה צמחה, אך היא הזהירה מפני הפער הזה. "למרות האבטלה והמצב הקשה, לצעירים עדיין יש ציפיות, הם עדיין אופטימים. מצד אחד, זה יתרון בזמנים קשים. מצד שני, זה גם יכול להוביל לאכזבה, שעלולה להוביל למרירות ולדיכאון".

האכזבה היא מאפיין עיקרי של בני דור ה-Y, במיוחד בימים אלה. במאהלי המחאה ברחבי הארץ והעולם, מוול סטריט עד שדרות רוטשילד, נשמעו צעירים רבים אומרים: "הלכנו ללמוד, אנחנו עובדים, עשינו כל מה שאמרו לנו - ואנחנו עדיין לא מסתדרים". במצרים, המהפכה שהפילה את מובארק התבססה על מאות אלפי סטודנטים שסיימו את לימודיהם ולא הצליחו למצוא עבודה. במדינות המערב המפותחות לא צפויות הפיכות, אך ישנם כאלה שחוזים מהפכה רעיונית, אידיאולוגית, תרבותית וכלכלית.

כך למשל קארל ובר ואריק גרינברג, מחברי הספר "דור האנחנו: כיצד נוער האלף משתלט על אמריקה ומשנה את עולמנו לנצח" (Generation We: How Millennial Youth are Taking Over America And Changing Our World Forever), חולקים על טוונגי. בעוד שהיא רואה דור שעסוק בעיקר בעצמו, הם רואים את דור האלף ככוח פוליטי, חברתי ופילוסופי עוצמתי, שהולך להשפיע על העולם בדרכים מרחיקות לכת ולהפוך אותו לפתוח, לשוויוני ולידידותי יותר לסביבה. בניגוד לדור ה-X שהתאפיין בשמרנות ולא הצליח להגדיר את עצמו מול הבייבי-בומרס, דור ה-Y מחובר יותר, מרושת יותר ומוגדר יותר - בעיקר בזכות הדברים שהוא מתנגד להם. האופטימיות, יכולת התקשורת והגלובליות של דור האלף, הם מעריכים, תוביל לחדשנות ולשיטות ממשל וניהול סובלניות יותר, שיקדמו שינויים חיוביים בחברה.

שטראוס והאו חזו את האתגרים שעמם יתמודדו הצעירים בארה"ב ובעולם כבר ב-2000, כשהבוגרים שבדור ה-Y היו בני 18 בלבד, בספר Milleninnials Rising. "ברגע שהנוער החדש יתחיל להתכנס, להתמקד בבניית קהילתית ולעסוק בהתחדשות אזרחית, ארה"ב תהיה על סף הפיכה למקום חדש מאוד", כתבו.

לדברי ראסל, כל מי שקורא לבני דור האלף מפונקים או אדישים לחברה צריך להסתכל במראה. "הדור הקודם הרוויח הרבה ממענקים ממשלתיים ומפטרנליזם תאגידי. הם חושבים שהם הצליחו בכוחות עצמם, ובגלל זה הם מאוד שמרנים פוליטית, אבל הם סובלים מדיסוננס קוגנטיבי: הם לקחו מהחברה הרבה, ונמצאים בהכחשה. הצעירים, לעומת זאת, לא מקבלים שום דבר מהחברה וגם לא מבקשים ממנה הרבה. הדורות הקודמים היו צריכים להיאבק, זה נכון, אבל דברים הסתדרו בשבילם והם נהפכו לדור העשיר ביותר בהיסטוריה. לדור האלף, לעומת זאת, היתה ילדות שופעת אבל כמבוגרים הם ייאבקו במשך שארית חייהם".

אם וכאשר ייכנסו הצעירים לפוליטיקה במספרים משמעותיים, צופה ראסל שינויים מרחיקי לכת. "יש הבדל עצום בחשיבה בין הדור הצעיר לדורות הקודמים. הפוליטיקה של האינטרנט ליברלית יותר, אינדיבידואליסטית יותר, שמרנית פחות, תאגידית פחות, סבלנית יותר, פתוחה יותר, שוויונית יותר. ייקח זמן מה לפוליטיקה של העידן התעשייתי לפנות את המערכת ולהיות מוחלפת על ידי הפוליטיקה של האינטרנט".

בזמן שהמומחים מתווכחים בינם לבין עצמם בין Me ל-We, דור אחר אורב לדור האלף: דור ה-Wii, כלומר הילדים שעדיין לומדים בבתי ספר וייהנו מפירות המאבקים של בני הדור האבוד. אף אחד לא מנסה להגדיר בינתיים את הדור הבא, שאין לו עדיין שם רשמי או זהות מוגדרת - מכיוון שהוא צעיר מדי. "יש כאלה שקוראים להם iGeneration ויש כאלה שקוראים להם הדור הפלורליסטי, כי זה הדור הכי רב-תרבותי בהיסטוריה והדור האחרון בארה"ב שבו יהיה רוב לבן", אומרת ראסל, "אבל קשה לומר מה המאפיינים שלהם, כי הם ילדים ומה שהם אומרים משקף בעיקר את מה שההורים שלהם חושבים".

לא הרבה ידוע על הדור הבא, אבל אין ספק שבעוד שדור האלף חווה והוביל שינוי תרבותי אדיר, הדור הבא הוא שייהנה מפירותיו - וייתכן שלא יוביל כזה בעצמו. אחרי "הדור הגדול", הרי, הגיע "הדור השקט", ואחרי הבייבי-בומרס הנאיבים שרצו לשנות העולם הגיע דור ה-X והשבע. בעוד שדור האלף מגיע לבגרות בתקופה של משבר כלכלי ושינויים מרחיקי לכת, הדור הבא גדל בה והיא מעצבת אותו באופן שונה. זהו דור שסמארטפונים עבורו יהיו מובן מאליו, שנולד אל תוך מהפכת המדיה החברתית, שאינו מכיר עולם שאינו שיתופי ולגמרי נטול פרטיות. לדברי מומחים, דורות רבים מוגדרים על ידי מה שהם הגיעו אחריו, כך שאולי הדור הבא יהיה דור הפוסט מיתון, פוסט אי שוויון, פוסט גזענות. מה שבטוח, זה העולם שלהם - אתם רק חיים בו. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם