"אחרי הילדים המפעל היה הדבר הכי חשוב לי בעולם" - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"אחרי הילדים המפעל היה הדבר הכי חשוב לי בעולם"

האם קריסתה של דפרון היא סיפור ידוע מראש של תעשייה ישראלית שלא היה לה סיכוי מול הצפה של מתחרים זולים מהמזרח הרחוק ומהשטחים, או כישלון ניהולי ואסטרטגי בשוק עתיר טכנולוגיה המשתנה במהירות?

3תגובות

מבט אחד על המלה "מחברת", הכתובה בחצי קשת ומודפסת על נייר חום דק, מעלה מיד אינספור זיכרונות ילדות מימי בית הספר. מעתה ואילך אפשר יהיה לראות מחברות כאלו רק בבוידעם, למי שהשכיל לשמור. בקיץ הזה, לראשונה, לא יימכרו יותר המחברות החומות של חברת דפרון לקראת החזרה לבית הספר, לאחר יותר מ-60 שנה. הביקוש שירד עקב המעבר לכתיבה על מחשבים לצד יבוא זול של מחברות מהמזרח הרחוק ומהשטחים הפכו את הייצור ללא כדאי.

שתי המתחרות הגדולות של דפרון, דפתר וח.מ.ן, נסגרו כבר לפני יותר מעשור, וכעת גם החברה הוותיקה ביותר הרימה ידיים, לאחר שבעשור האחרון צימצמה את הייצור באופן דרסטי.

"כל השנים היינו מאוד קשורים למפעל. אחרי הילדים והבריאות, זה היה הדבר הכי חשוב בעולם", אומר המנכ"ל יוסי דוברובסקי, שאביו רפאל ייסד את העסק המשפחתי. "גם כשהתחלנו להפסיד לא האמנו שלא נוכל להחזיר עטרה לישנה, לא רצינו להאמין שדבר שאתה קשור אליו כל כך יפסיק להתקיים. במפעל משפחתי יש משהו קסום ובשנים האחרונות נלחמנו עליו בשיניים. הפסדנו שנה אחרי שנה והגענו למצב שבו עלויות חומרי הגלם הגיעו ל-70% מההוצאות, אז הבנו שכבר אין טעם להמשיך. עשינו את זה באמת בכאב לב, אבל ידענו שאנחנו עושים את הדבר הנכון כי פשוט אי אפשר היה להמשיך בצורה כזו".

אייל טואג

את הדברים האלה אומר דוברובסקי במשרדו הצנוע שבאזור התעשייה סגולה בפתח תקוה, המתאים בדיוק למחברת של פעם: כיסאות ברזל רחבים עם ריפוד שחור זול, קרוע בחלקו, המקיפים שולחן פורמיקה. בסמוך אליו ניצב ארון שבתוכו מונחים ברישול מסוים ערימות של ספרים ומחברות, שממנו מוציא דוברובסקי סוגים שונים של מחברות חומות שייצר המפעל במשך שנים. במסדרונות, המזכירים מפעל הסתדרותי או משרד ממשלתי, תלויים תמונות מימיה הראשונים של החברה ורישומים בספר הזהב של קק"ל שקיבלה המשפחה כמתנה מידידים לציון עשורים שונים להקמת המפעל.

את המכונה האחרונה שייצרה מחברות חומות מכרה דפרון לפני כמה שבועות לחברה מחו"ל. השבוע מכרה החברה למשקיע פרטי גם את פעילות ייצור המעטפות, שבשנים האחרונות היוותה 80% ממחזור הפעילות, תמורת פחות מ-10 מיליון שקל. המשקיע צפוי לקלוט חלק גדול מ-40 עובדי הייצור ולהעביר את המפעל למקום אחר.

יוסי דוברובסקי ואחיו שלמה, שהיה המנהל הטכני של המפעל, ימשיכו לייעץ לבעלים החדשים. השטח בפתח תקוה, בבעלות המשפחה, ייהפך לעוד מיזם נדל"ן. לפני שנתיים נהפך רוב השטח לסניף של הום סנטר, לאחר שחלק ניכר מפעילות הייצור עבר להתנחלות אריאל. שם תמשיך לתפקד מחלקה קטנה שתייצר מוצרים מיוחדים, כגון מחברות ספירלות ובלוקים מכריכה קשה - זה כל שיישאר מהמפעל המפואר שבשיאו גילגל עשרות מיליוני שקלים בשנה. דוברובסקי מתנחם בכך שהמשקיע החדש ימשיך לייצר את המעטפות תחת המותג דפרון. "זה מקל קצת על ההרגשה הקשה, כי השם דפרון היה תמיד שם נרדף לאיכות".

מייסדים של ענף

מפעל דפרון הוקם ב-1939 על ידי רפאל דוברובסקי, כיום בן 96, שעלה כילד עם הוריו לישראל. הוא למד את מלאכת הדפוס ברוסיה, שם היה להוריו בית דפוס קטן ומיושן. כשהיה בשנות ה-20 לחייו נפטרו הוריו, ולאחר מכן החליט רפאל לקחת הלוואה מדודו, כדי להקים עסק. הוא קנה מכונת סרגול המדפיסה את השורות של המחברות, וסגר בידיו את עטיפות המחברת. הוא עשה זאת בבית מלאכה בשטח של כ-100 מטר בשכונת מונטיפיורי בתל אביב.

"הוא אהב לספר שאת ההלוואה הוא לקח בזמן שהגנרל הגרמני רומל היה בשערי מצרים, וכולם פחדו שהוא יכבוש גם את ארץ ישראל. בכל זאת הוא החליט שהוא משקיע כסף, שהוא יהיה יזם", מספר בנו יוסי.

בתחילת שנות ה-50 העביר שלמה דוברובסקי את הפעילות לרמת גן, וכעבור עשור היה הראשון שהביא לארץ מגרמניה מכונה אוטומטית לייצור מחברות, דבר שגרם למהפכה בענף. לבתי המלאכה המתחרים לא היתה זכות קיום לאחר צעד כזה, וארבעה מהם התאגדו להקמת חברת מתחרה בשם ח.מ.ן, שגם היא ייבאה מכונה אוטומטית לייצור מחברות. בהמשך נוסדה חברת דפתר, שבעליה עבד בצעירותו אצל רפאל דוברובסקי.

בסוף שנות ה-60 הצטרפו שני הבנים הבכורים - יוסי, מהנדס תעשייה וניהול, ושלמה, הנדסאי: הראשון היה למנהל המפעל והשני לאחראי על הניהול הטכני. עם השנים הצטרף הגיס, סטנלי שרייבר, הנשוי ללאה, האחות השלישית. בשנות ה-70 התחיל המפעל לחפש שווקים ליצוא, ומצא את אפריקה כמקום נוח להתפתח בו, בעיקר באתיופיה. בתחילת שנות ה-80 זכתה החברה במכרז גדול של הממשלה באדיס אבבה, לשיווק כ-2 מיליון מחברות שהועברו בעשרות קונטיינרים. גם בגאנה זכתה החברה במכרז ממשלתי גדול.

"היה לנו עודף כושר עודף ייצור וניצלנו זאת לטובת יצוא", אומר דוברובסקי. "התקופה בין מאי לספטמבר היתה שיא העונה בישראל, לקראת שנת הלימודים. רוב הייצור בשאר החודשים הופנה ליצוא. מבחינתנו, כל לירה, שקל או דולר מעבר לעלות השולית היו הכנסה נקייה, ובאמת היתה לנו הכנסה מאוד יפה בימים ההם".

ב-1982, כחלק מהתרחבות הפעילות, נהפכה החברה לבורסאית. הכסף שגויס איפשר הרחבה של פעילות הייצור לאירופה - בעיקר להולנד, לדנמרק ולבריטניה. לשם לא נשלחו המחברות החומות הפשוטות, אלא מחברות עם כריכות שהדפיסה החברה לפי תוכנית שקיבלה מהלקוח.

לדברי דוברובסקי, הסיבה לכך שבארץ נמכרו כל השנים מחברות חומות היא העובדה שהכריכה פשוט זולה יותר וכן הפיקוח על מחיריהן. "נדבק אלינו שדפרון זה המפעל של המחברת החומה, אבל כבר שנים שאנחנו עושים גם מחברות אחרות. למעשה, כבר ב-1963 הוצאנו לשוק מחברת צבעונית, ומאז אנחנו משווקים גם כאלה. בסוף שנות ה-90, לדוגמה, עשינו מאמץ מיוחד למתג חלק מהמחברות, ולעבור לכריכות ייחודיות ומעוצבות. אבל הניסיון הזה לא הצליח כל כך. היו בשוק עוד הרבה יבואנים שמכרו מחברות ממותגות עם כוכבי ילדים או דמויות של וולט דיסני. יבואנים שלא הצליחו למכור את המחברות האלה היו נפטרים מהן בחצי מחיר, וזה פגע בכל השוק".

תחילת הנפילה

את הכרסום במכירות התחילו להרגיש בדפרון כבר בתחילת שנות ה-90, לאחר שבאינדונזיה הוקמו מפעלי ענק לייצור מחברות ויבוא המחברות מסין וממפעל בחברון התגבר. כתוצאה מכך פעילות ייצור המעטפות, שהחלה בתחילת שנות ה-80, הלכה ותפסה את מקום ייצור המחברות. בשנה האחרונה, שבה מחזור המכירות עמד על 15 מיליון שקל בלבד, הגיעו 80% מהפעילות מתחום המעטפות. ב-2006 החליטה החברה לצאת מהבורסה. בשנים האחרונות לפעילותה היא נסחרה בשווי של 15-20 מיליון שקל, והמאזנים הראו הפסדים חוזרים ונשנים.

"נייר למחברות הוא דק יחסית. לא אוהבים לייצר אותו בעולם, לכן נאלצנו לקנות אותו במחיר גבוה, בעוד שלסינים היה נייר דק בשפע", אומר דוברובסקי. "כיום העולם המערבי לא מייצר מחברות. אחי ואני מבקרים את אבא שלי מדי שישי והוא אומר: 'אני לא מבין איך המדינה נותנת להביא מחברות מסין, זה הורס את התעשייה'. הוא שייך לדור שחושב אחרת". דוברובסקי מודע היטב לשינויים הטכנולוגיים שפגעו בחברה. "לפני 15 שנה התרעמתי כשחילקו לילדים חוברות עבודה וספרים שבהם הם כתבו את שיעורי הבית שלהם, במקום במחברות. בדיעבד, זה היה כסף קטן לעומת המעבר למחשבים".

מה השפיע יותר על הירידה במכירות - היבוא או המעבר למחשבים?

"צמצום הביקוש למחברות עקב המעבר למחשבים הוא הגורם העיקרי. כל השנים היה לנו אופק, הסתכלנו קדימה ויכולנו לתכנן. אבל המעבר למחשבים רק ילך ויגבר, ובעצם סוגר לנו את האופק. אם הביקוש למחברות היה גדל בכל שנה, היינו יכולים להמשיך ולהרוויח, על אף היבוא".

העשור האחרון היה קשה גם בגלל פרשת קרטל המעטפות - חקירה פלילית שנפתחה על ידי הרשות להגבלים עסקיים נגד דוברובסקי והחברה, בגין קרטל שבו היה שותף יחד עם מפעלים אחרים בארץ לייצור מעטפות, בהם גם קיבוץ גברעם. בפרשה זו, שנמשכה ב-2009-2002 והסתיימה רק לאחר שבית המשפט העליון פסק בנוגע לערעורים שהוגשו, הורשע דוברובסקי ונקבע שישלם קנס של 150 אלף שקל והחברה תשלם כ-400 אלף שקל נוספים. עליו ועל המעורבים האחרים אמנם לא נגזרו עונשי מאסר, אבל הקנסות לא סייעו לחברה.

עד כמה השפיעה הפרשה על החברה?

"במהלך הפרשה הצלחתי לנתק את עצמי, לא נתתי למשפט להיכנס לחיי היום-יום במפעל או לחיי המשפחה. אבל הרגשתי רע מאוד כל שבע השנים האלה. זה עניין מוסרי, לא דבר שנמדד במספרים. עם הקנס הגבוה יכולנו לחיות, הפגיעה הערכית היתה קשה יותר. למזלי, כיום זה מאחורי. אני מרגיש ששילמתי את חובי לחברה ויכול להמשיך קדימה".

"לא מתאים לי לצאת לפנסיה"

תחום ייצור המעטפות נהפך בעשור האחרון למוקד הפעילות של דפרון. עם זאת, גם במקרה זה לא הצליח המפעל להתאים את עצמו לקצב השינויים הטכנולוגיים, דבר שעמד מאחורי ההחלטה למכור את הפעילות. "היתה כאן פגיעה בשני מובנים", אומר דוברובסקי. "כיום כמעט אף אחד לא שולח מכתבים בדואר, ובשנים האחרונות גם חברות גדולות החלו לשלוח מכתבים באמצעות האינטרנט. בנוסף, את המעטפות המסורתיות החליפו מעטפות של שוק הדיוור הישיר. בארץ התפתח המושג של מעטפה אינטגרלית - זו מעטפה המיוצרת בטכנולוגיה שבה הנייר עצמו סוגר את המעטפה, כלומר המכתב עצמו מהווה את המעטפה. בארץ יש לזה ביקוש לא קטן, כי הרגולטור מכריח חברות מסוימות, כמו בנקים וחברות ביטוח, לשלוח דואר ללקוחות. לצערי, מעטפות מהסוג הזה כבשו כבר 70% מהשוק, עם חברות מובילות כגון דפוס בארי ואורדע-פרינט. באירופה ובארה"ב המעטפה המסורתית עדיין שולטת".

בעיתוי קצת חסר מזל, בדיוק בשבוע שבו החליטה משפחת דוברובסקי למכור את פעילות ייצור המעטפות, החליטו הפוליטיקאים להקדים את הבחירות לכנסת. יצרני המעטפות מחכים לאירוע כזה, שמגדיל באופן ניכר את המכירות שלהם בשל ביקוש למיליוני מעטפות של בוחרים, אך מהמכירות האלה ייהנה כבר הבעלים החדש.

מה אתה הולך לעשות עכשיו?

"אני בן 68 אבל לא מתאים לי לצאת לפנסיה. לי ולאחי תהיה עבודה בייעוץ לבעלים החדש. אין מה לעשות, צריך להתרגל לכך שדברים משתנים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#