"הסתכלתי על העיתון, ולא הבנתי למה הכותרות לא משתנות" - מדיה ושיווק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"הסתכלתי על העיתון, ולא הבנתי למה הכותרות לא משתנות"

"הגרדיאן" מצא דרך יצירתית להתמודד עם השינויים בעולם התקשורת ■ במקום לשלם דמי מנוי, קוראיו באינטרנט מתבקשים כעת לתת קצת מידע - שהעיתון מבטיח לייצר ממנו הכנסה, או לפחות ידיעות ■ והכתבים? מתחילים לעקוב אחרי הקוראים שלהם

5תגובות

"במשך שנים עבדתי ככתב פוליטי. הייתי מגיע למשרד בבוקר, כותב לעיתון וסוגר את המחשב ב-17:00. יום אחד חזרתי מארוחת הצהריים, הבטתי בעיתון שהיה מונח על השולחן וגיליתי לתדהמתי שהכותרות בו לא השתנו מהבוקר - לא הכותרת הראשית וגם לא הידיעה שאני חתום עליה. אבל באינטרנט, בבלוגים של הקולגות שלי ובטוקבקים שלהם, הכותרות התחלפו כבר כמה פעמים מאז הבוקר. אז הבנתי משהו מדהים: הפוליטיקה לא מתאימה את עצמה לשעות העבודה שלי או לדד-ליין של העיתון, אלא מתנהלת ורוחשת כל יום ובכל דקה מסביב לשעון".

התובנה הזאת, שהיכתה לפני כמה שנים באנדרו ספארו, הפרשן והכתב הפוליטי הבכיר של "הגרדיאן", היא תמצית המהפך שעובר בשנים האחרונות על אמצעי התקשורת וענף ההוצאה לאור בכל העולם. זהו המעבר מעולם אנלוגי של גיליון אחד ליום ושעות הורדה לדפוס לעולם דיגיטלי, שבו חדשות מתפרצות מדי שנייה למכשירי הסלולר ולמחשבים של צרכני המדיה. אלא שבעוד שברוב אמצעי התקשורת בעולם המטרה היא להביא את המידע לקהל בכל פלטפורמה דיגיטלית אפשרית, כלי התקשורת הבריטי הוותיק מתמקד כיום בניסיון לשלב את הקהל לתוך הפלטפורמות הדיגיטליות שלו.

"אל תשאלו מה 'הגרדיאן' יכול לעשות עבורכם, שאלו מה אתם יכולים לעשות למען 'הגרדיאן'", ביקשו עורכי העיתון השלישי בגודלו בבריטניה ואתר החדשות החמישי בגודלו בעולם מהקוראים והגולשים שלהם בכנס שערך העיתון בחודש שעבר. תהליך חשיבה פנים-ארגוני שנמשך כמה חודשים יצא לפומבי בסוף שבוע אחד של הרצאות, דיונים וסדנאות, בהשתתפות 5,000 מקוראיו האדוקים של העיתון. מטרת האירוע: להכשיר את הקוראים למשימות עיתונאיות שיסייעו למערכת "הגרדיאן" בחיפושיה אחר האמת והאיזון העיתונאי, ובכך גם לשמר את העיתונות בעידן הדיגיטלי.

בכנס, שנערך תחת הכותרת "תקשורת פתוחה" (Open Media), הוצגה הדילמה שבה נמצאת כיום הקבוצה: מצד אחד, כמות המנויים לעיתון המודפס צונחת משנה לשנה ועמה גם ההכנסות מעסקי הדפוס; מצד שני, את התקווה שתולים בענף המו"לות בטאבלטים ובסמארטפונים עדיין קשה מאוד לממש. אם כך, איך נחלצים מתנועת המלקחיים הזאת? מאין יבוא הכסף?

הניחו לרגע את העניין הכספי בצד, אמרו ב"גרדיאן" לקהל שהגיע לכנס, תנו לנו לשבור לבד את הראש עם השאלה הזאת. אנחנו רק מבקשים מכם לחשוב איך אתם יכולים ומה אתם מוכנים לתרום לעיתון.

30 מיליון גולשים בחודש

משעות הבוקר של יום שבת אביבי וחמים ב-24 במארס נהרו מאות אנשים מתחנת הרכבת קינגס קרוס שבמרכז לונדון במעלה הרחוב אל עבר בניין מערכת "הגרדיאן", שם התקיים הכנס. צעירים ומבוגרים, הורים וילדיהם, שיריינו לעצמם, תמורת כמה ליש"ט, מקום בכמה ממאות האירועים שהתקיימו בחדרי המערכת של קבוצת התקשורת ובאולם כנסים בבניין סמוך. הדוכנים לממכר עוגיות, צמר גפן מתוק ומשקאות מפירות סחוטים שהוצבו בחזית הבניין ובעורפו רק העצימו את אווירת הקרנבל הססגונית שעטפה את בניין המערכת.

על מה דיברו ביומיים של הכנס? ליתר דיוק: על מה לא דיברו? היו סדנאות לכתיבת בלוגים ולכתיבת מאמרים פוליטיים וביקורת מסעדות; מקצועני התקשורת הנחו את ציבור החובבים איך להקליט פודקאסט וכיצד לערוך כתבות וידאו; הכתבים ערכו ראיונות פומביים עם פוליטיקאים על תפקידי התקשורת ודנו בינם לבין עצמם על העידן הדיגיטלי; במסדרונות העיתון הסבירו חברי המערכת לקהל על מערכת קבלת ההחלטות של העורכים בעיתון ובאתר; ובאולמות הקטנים התקיימו הדגמות של טובי המאיירים כיצד לצייר קריקטורות ודיונים על מעורבות התקשורת בכיסוי אירועים בעולם (איך אפשר בלי קצת מהסכסוך הישראלי-פלסטיני); והכל מתוך נקודת מוצא אחת: איך אתם, צרכני המדיה, יכולים להשתלב בליבת העסקים והתוכן של "הגרדיאן".

"אנחנו לא מתכוונים לגבות מכם דמי מנוי על גלישה באתר או על קריאת כתבות ארכיון באינטרנט, לפחות לא בעתיד הנראה לעין", הבהיר כמה פעמים במהלך הכנס עורך "הגרדיאן" אלן רסברידג'ר, "אבל בתמורה אנחנו מבקשים מכם שתתרמו במעורבות שלכם בפלטפורמות הדיגיטליות שלנו, לא רק בטוקבקים ובכתיבה פעילה בבלוגים. אולי תתנו לנו קצת מידע עליכם? לא משנה איזה - כתובת מייל, גישה לרשימת החברים בפייסבוק, ציוץ בטוויטר או מיקום גיאוגרפי. תנו לנו רק פיסות מידע זניחות ואנחנו כבר נמצא - איכשהו, מתישהו - איזושהי דרך לייצר מהן הכנסה".

בעוד שהגרסה המודפסת של "הגרדיאן" מופצת מדי יום בכ-216 אלף עותקים, לאתר האינטרנט של העיתון נכנסים יותר מ-30 מיליון גולשים ייחודיים מדי חודש, 3.7 מיליון מהם דרך האפליקציה החדשה של העיתון בפייסבוק. עם זאת, למרות הפער העצום בחשיפה לפלטפורמות השונות, חטיבת הדיגיטל מייצרת רק כ-20% מההכנסות של כל קבוצת התקשורת.

אבל מידע הוא הנכס החשוב ביותר שאמצעי התקשורת מחזיקים ברשותם. לא רק מידע חדשותי, אלא גם מידע על הצרכנים שלהם. בניגוד לקוראי העיתון המודפס, עשרות מיליוני הקוראים בעולם אינם אלמונים עבור אנשי המערכת. הררי הנתונים שנאספים מתוך הרגלי הגלישה הפסיביים של הגולשים ומהתגובות הטקסטואליות האקטיביות כבר הובילו את רסברידג'ר ואנשיו לקבל החלטה מעשית אחת לפחות: הקמת דסק של "הגרדיאן" בארה"ב.

נתוני הגלישה לאתר "הגרדיאן" מראים כי שליש מהמבקרים מגיעים מארה"ב (שליש נוסף מבריטניה ושליש משאר העולם). לפני קצת פחות משנה שמו לב עורכי חדשות החוץ של העיתון שהאזרחים האמריקאים מביעים עניין גובר בכיסוי החדשותי ב"גרדיאן" של אירועי המחאה החברתית בארה"ב. מכיוון שהתקשורת הממוסדת האמריקאית התעלמה מהפגנות "Occupy Wall Street" בניו יורק, פנו הקוראים האמריקאים למקור חדשות זר שדווקא כן סיפק להם את הסחורה שהתקשורת המקומית התייחסה אליו בזלזול. השילוב של שני הרכיבים האלה הביא את אנשי "הגרדיאן" להקמת הדסק בניו יורק, שמונה כיום 30 עובדים ומייצר חדשות שמותאמות במיוחד לקהל האמריקאי.

חוכמת ההמונים בשירות העיתון

עד לפני זמן לא רב, מבזקי החדשות של סוכנויות ידיעות כמו רויטרס היו מקור המידע החשוב ביותר עבור כל עובד במערכת חדשות גדולה. אבל לדברי פול לואיס, כתב ועורך ב"גרדיאן", "בשנה האחרונה זנחנו את מערכת המבזקים של רויטרס, וכל עורך וכתב בנו לעצמם רשימת מקורות אלטרנטיבית בחשבון הטוויטר. זרם ההודעות בטוויטר נהפך לכלי החשוב ביותר לעבודת המערכת - גם כמקור למידע וגם ליצירת קשר עם מקורות".

האירוע המכונן שגרם לכל העורכים והכתבים להתמכר לזרם ההודעות בטוויטר היה המהומות האלימות בבריטניה בקיץ שעבר, במחאה על צעדי הצנע שעליהם הודיעה הממשלה. כמו פייסבוק שמילא תפקיד מרכזי בהתנעת המחאה החברתית בישראל, כך היה לטוויטר תפקיד מכריע בליבוי ההפגנות באי הבריטי. "עמדתי ברחוב צדדי במרכז העיר האקני ושמעתי מרחוק את הדי הקריאות של המפגינים", סיפר לואיס. "כדי להבין לאיזה כיוון עלי לצעוד כדי לחבור להפגנה ולדווח ממנה צייצתי מהחשבון שלי, ותוך שניות קיבלתי עשרות הנחיות מתושבים שראו מתוך בתיהם לאיזה כיוון הולך ההמון. מאות אלפי אנשים השתמשו באותם ימים בטוויטר כמקור המידע המהיר והיעיל ביותר.

"הסתובבתי באזור, דיווחתי למערכת על האירועים, וכשהמידע התפרסם באתר האינטרנט קיבלתי מיד פידבקים לחשבון הטוויטר שלי מתושבי הסביבה שתיקנו טעויות בדיווחים שלי או השלימו פרטים חסרים. בדיווחים שילבתי תגיות של שמות הרחובות שבהם צעדתי, וכך הציבור יכול היה לפלח את המידע ולדעת אם המתפרעים מתקרבים לאזור המגורים שלו".

באירועים חדשותיים מתגלגלים מעין אלה מהירות הדיווח והאמינות הם הדברים החשובים ביותר. ה-BBC, למשל, ספג ביקורת חריפה ביותר מהציבור מכיוון שבמשך שעות שודרו שוב ושוב אותם קטעי וידאו, מבלי להציג מידע ויזואלי חדש. לעומת זאת, בפלטפורמות הדיגיטליות של "הגרדיאן" התפרסמו תמונות וקטעי וידאו שהעלו אזרחים לחשבונות הטוויטר שלהם, לפייסבוק או לבלוגים.

ואולם המידע שהצטבר בטוויטר לא סייע לחברי מערכת העיתון רק לדיווח חי מהשטח. לאחר שהמהומות נרגעו מעט ונפתחה חקירה משטרתית לבחינת האירועים, התגלעו סתירות בין העדויות שמסרו השוטרים לאלה שמסרו עדי ראייה, סביב השאלה מתי הבעירו המפגינים אוטובוס בהאקני.

"הפצתי בטוויטר שלי בקשה מכל מי שתיעד את התקרית לשלוח לי תמונות וקטעי וידאו, ותוך זמן קצר הצלחנו לשחזר את האירוע בדיוק רב ולקבוע את השתלשלות העניינים האמיתית לפי חותמת הזמן שמשולבת בכל הקבצים הדיגיטליים", הסביר לואיס. "זה היה ניסיון מרתק ומוצלח ביותר לרתום את 'חוכמת ההמונים' כדי להחזיר לציבור את השירות הטוב ביותר שגוף חדשותי יכול לספק".

"יש תיאבון עצום לעיתונות"

בניגוד למו"לים בכל העולם, גדולים כקטנים, המתמודדים בשנים אלה עם אותן בעיות ועם אותם כלים בדיוק, ל"גרדיאן" יתרון קטן אחד שמאפשר לו להיות נועז יותר, חדשני יותר ואפילו הרפתקני יותר: יש לו גב כלכלי יציב שמאפשר לו גמישות רעיונית וחופש מערכתי.

מאחורי קבוצת המדיה של "הגרדיאן" (GMG) עומד גוף נדבני בשם קרן סקוט, שחולש על נכסים בשווי מיליארד ליש"ט. הקרן הוקמה ב-1936 לאחר מותו של צ'רלס סקוט, העורך והמו"ל האגדי של "מנצ'סטר גרדיאן" (שמו המקורי של העיתון), במטרה אחת ויחידה: "להבטיח לאורך שנים את העצמאות המערכתית של 'הגרדיאן'".

וכך, עם כמה מאות מיליוני ליש"ט נזילים ועוד כמה מאות מיליונים שמושקעים בנכסים יציבים, יכולים אנשי "הגרדיאן" להכניס את עצמם להרפתקאות נועזות כל כמה שנים. פעם מדובר ברכישה של אתר מכירות מיד שנייה (כפיצוי על מוספי הלוחות שנדחקו על ידי האינטרנט) ופעם בהקמת חטיבת רדיו יומרנית עם מאות עובדים.

לפני כשנתיים פתח העיתון בשורה של קמפיינים בחזית תנועת הקיימות שסביבם הקים אתר אינטרנט ייעודי, ובשנה האחרונה מציב העיתון את הפלטפורמות הדיגיטליות בראש החזון האסטרטגי שלו. האסטרטגיה שגיבש "הגרדיאן" סביב המונח "הדיגיטל בראש" (Digital First) היא חלומם הרטוב של רבים מאמצעי התקשורת בעולם, אבל הוא נמצא בהישג ידם של בודדים, בעיקר בשל ההשקעה הראשונית העצומה הנדרשת למימושו וההחזר הכספי שעדיין לוט בערפל.

אנשי הפיתוח של "הגרדיאן" הם כיום העובדים העסוקים בקבוצה. כל רשת חברתית שצצה באינטרנט, כל פיתוח בתחום התוכן וכל אפליקציית אייפון, אייפד או אנדרואיד נבחנים בקפידה, כדי לפצח מה עשויה להיות תרומתם לגידול במספר הגולשים ולברר כיצד הגולשים יכולים להשתמש בהם כדי להזין בחזרה את מערכת התוכן העצומה של "הגרדיאן".

"זה לא שאנחנו לא חושבים על כסף או בוחרים להתעלם ממנו. להפך, כל הפרויקטים הטכנולוגיים שלנו וההתאמה של התכנים לכלים הדיגיטליים החדשים נובעים בעצם מהשאלה הבסיסית - מאיפה מביאים את הכסף", אומר שרת' בולוסו, מנהל המוצר של הקבוצה.

"כדי שמצד אחד הגולשים שלנו יוכלו לצרוך את התכנים שלנו ומצד שני להגיב עליהם ולשתף אותם עם אחרים, גם הפלטפורמות הטכנולוגיות שלנו חייבות להיות פתוחות. שילוב תכני הקבוצה באפליקציית המוסיקה ספוטיפיי הוא דוגמה מצוינת לחשיבה ולפתיחות של הארגון. זיהינו שהקהל הצעיר מוריד בהמוניו את האפליקציה והצענו לאנשי ספוטיפיי לשלב לתוכה תכנים שלנו", מספר בולוסו. "בחברה התלהבו מהפנייה שלנו ואפילו הקצו לנו מתכנת משלהם למשך כמה ימים, שלמד את מערכות התוכן והטכנולוגיה של 'הגרדיאן'. בסופו של דבר, שילוב ביקורות המוסיקה של הכותבים שלנו באפליקציה הביא לנו אלפי משתמשים חדשים שלא היו מגיעים אלינו בדרך אחרת".

"אתם מפיצי הבשורה, אתם האוונגליסטים של המטרה שלנו", אמר רסברידג'ר ברב שיח עם קהל הקוראים סביב השאלה "מה תתנו ל'גרדיאן'? כסף, זמן או נתונים". "הטאבלט הציל את הכתבות הארוכות והתכנים המעמיקים וגם את הווידאו - שני ז'אנרים עיתונאיים שדעכו בפורמט של אתרי האינטרנט הקלאסיים, גם מבחינת היכולת של הקוראים לצרוך אותם וגם מבחינת הפוטנציאל הכלכלי שגלום בהם ועדיין לא נוצל. אבל במקביל, קיים עדיין תיאבון עצום לפורמט הקלאסי של עיתון מודפס ועיתונות חוקרת. "אנחנו מחויבים להמשיך ולספק לקוראים את הסיקור הטוב ביותר בכל התחומים", הוסיף רסברידג'ר. "הפלטפורמות לא חשובות, אלא העיתונאי הטוב ביותר שמעביר את הדיווח האמין ביותר ומחובר בצורה הטובה ביותר למגזר שלו או לקהילה שבתוכה הוא חי".

הגרדיאן

נוסד: 1821 נטייה פוליטית: שמאל-ליברלי עורך: אלן רסברידג'ר עובדים: 2,300 עותקים מודפסים ביום: 216 אלף גולשים ייחודיים בחודש: 30 מיליון בעלים: GMG (גרדיאן מדיה גרופ), המוחזקת בידי קרן סקוט הפרטית אחזקות נוספות של הקבוצה: העיתון "אובזרוור", רשת תחנות הרדיו GMG, טריידר מדיה לוחות מקוונים, Emap



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#