קול אחר במגזר הערבי: "אי אפשר להניף דגל של מדינה אחרת ולדרוש זכויות" - ישראל 2021 - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

קול אחר במגזר הערבי: "אי אפשר להניף דגל של מדינה אחרת ולדרוש זכויות"

נאאל זועבי הוא אזרח גאה. גאה להיות ערבי, גאה להיות ישראלי ובעיקר גאה בתלמידי בית הספר שאותו הוא מנהל, שרובם בוחרים להתנדב לשירות לאומי ■ "אנחנו הקול הדומם בחברה הישראלית, וחשוב שיכירו גם אותנו; אני רוצה שיכירו אותי, לא רק את חנין זועבי"

199תגובות

"אני אדם ששואף להיות אזרח פעיל ואקטיבי. אני חי במדינה הזו, ואני מאמין שכל אזרח צריך לתרום את חלקו למען הקהילה". המשפטים האלה נאמרו לנו על ידי נאאל זועבי, מנהל בית ספר באחד מיישובי הפריפריה הקטנים בישראל, הכפר טמרה בעמק יזרעאל, למרגלות הר תבור.


לא הכרנו את נאאל זועבי - הוא הכיר אותנו. למעשה, כבר יותר משנה שהוא חוזר ומתקשר ואינו מרפה, בבקשה שנבוא לסיור בכפר. זועבי מנהל את בית הספר היסודי בטמרה - מבנה קטן ומטופח, 213 תלמידים בסך הכל, 30 ילדים בכיתה, כיתות א' עד ו'. כמו כל תושבי הכפר הוא נושא בגאווה את שם החמולה שלו - חמולת זועבי הגדולה, שאחת הבנות המפורסמות ביותר שלה היא חברת הכנסת חנין זועבי. אך גאוותו של המנהל נובעת מסיבה נוספת: הרוב הגדול של בוגריו בוחר לשרת בשירות הלאומי.


עופר וקנין

בחודשים האחרונים הלחץ שלו שנגיע לבקר בכפר גבר מאוד. "אתם לא קוראים את העיתונות הערבית", אמר, "אז אתם לא יודעים כיצד מכפישים את הבנות שמתנדבות לשירות לאומי. הן מוקעות כבוגדות וכמשתפות פעולה עם השלטון היהודי. זה כואב לי. הגיע הזמן שתהיה גם עיתונות הפוכה, שמראה את הצדדים היפים של השירות הלאומי הערבי".


עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

העניין שלו בשירות הלאומי הערבי החל לפני חמש שנים, כאשר השתתף בכנס בנצרת בנושא. שם הוא נחשף, לראשונה, לתעמולה הכבדה נגד השירות הלאומי בקרב ערבים. "מה לא אמרו שם", הוא נזכר, "שמי שהולך לשירות לאומי פוגע בציבור שלנו, שזהו שלב ראשון לקראת גיוס ערבים לצבא, שזו דרך להטמיע את הערבים בחברה הישראלית וכך לגרום להם לאבד את זהותם. זה היה כנס מאורגן, שכל מטרתו היתה להשמיץ את השירות הלאומי, ולמנוע התגייסות אליו. אצלי זה דווקא עורר את הסקרנות ההפוכה".


זועבי, בן 40, נשוי ואב לארבעה, בילה את כל הקריירה שלו במערכת החינוך הערבית־ישראלית. הוא התחיל כמורה לערבית, היה פעיל בתא המורים של עפולה במסגרת הסתדרות המורים, וטיפס במערכת - עד שמונה למנהל לפני שבע שנים. גם אשתו מורה. בחדרו, בבית הספר, תלויות על הקיר שלוש תמונות של ראשי המדינה - שתי תמונות קטנות של הנשיא שמעון פרס וראש הממשלה בנימין נתניהו, ותמונה אחת, גדולה ומרכזית, של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין. בקרב ערביי ישראל נחשב רבין עד היום גיבור לאומי, וראש הממשלה היחיד עד כה שפעל לשילובם בחברה הישראלית.


בנוסף לתמונות, תלוי על הקיר של זועבי גם שלט המפרט בעברית את היעדים של משרד החינוך. "חיזוק החינוך לערכים ציוניים, יהודיים, דמוקרטיים וחברתיים", הוא אחד היעדים המרכזיים בשלט. כאשר נשאל זועבי כיצד הוא מזדהה עם הכתוב, הוא משיב שבוודאי שלא צריכה להיות לו בעיה להזדהות עם ערכי הדמוקרטיה והחברה הכלולים בו.


"אי אפשר לשחק 
משחק כפול"


זועבי גאה מאוד בהישגים של בית הספר שבניהולו ‏("תוצאות המיצ"ב שלנו היו מהגבוהות בישראל"‏), בסביבה המטופחת של בית הספר ‏("לא חסרים לנו תקציבים או כיתות. יש לנו כיתת מיחשוב כמו בכל בית ספר אחר"‏), ובעיקר בהיותו אזרח ערבי ישראלי נאמן למדינתו.


"צריך להיות אזרחים פעילים", הוא אומר, "אי אפשר שלא להכיר במדינת ישראל, ולהניף דגל של מדינה אחרת - ובאותה שעה לתבוע זכויות מלאות. זה משחק כפול. אני אזרח מדינת ישראל, אני ערבי־ישראלי גאה, ואני בן גאה למשפחת זועבי שעשתה רבות לקידום הדו־קיום בישראל. אני רוצה להשתלב בחיי המדינה, ואיני רואה כל התנגשות בין היותי ערבי להיותי אזרח. אני מאמין בכך בכל נימי נפשי".


צריך לשמוע את נימת קולו ולזכור את מספרן הרב של שיחות הטלפון המפצירות שלו לבוא "כדי שכולם ידעו שיש כאן ערבים טובים", כדי להבין שדבריו כנים. גם במעשיו הוא מוכיח זאת.


לא מרגיש מאוים


הכפר טמרה שייך למועצה האזורית גלבוע, שאותה מוביל יותר מ–15 שנה דני עטר. גלבוע היא כנראה הרשות המקומית השוויונית ביותר בישראל בנוגע ליחסי יהודים־ערבים. 40% מתושבי המועצה הם ערבים, סגן ראש המועצה הוא ערבי, חלק גדול מבעלי התפקידים המרכזיים במועצה הם ערבים וכמעט כל פעילויות הנוער במועצה משותפות לבני שני העמים. גם ההשקעה בבתי הספר ובקידום היישובים הערביים במועצה רבה. "אני צריך את קולות הערבים כדי להיבחר לראשות המועצה, אז אני דואג לשרת אותם", הסביר בעבר עטר את תפישת הדמוקרטיה הייצוגית המנחה את הניהול השוויוני של המועצה.


יש, כנראה, קשר בין תפישת העולם של זועבי לבין ההתנהלות השוויונית מאוד של המועצה האזורית גלבוע. המועצה השוויונית בישראל היא גם זו שבה שיעורי ההתנדבות של ערבים וערביות לשירות הלאומי הם מהגבוהים ביותר, וגם ההזדהות של האזרחים הערבים עם מדינתם - בעלת הרוב היהודי - היא העמוקה ביותר.


אי אפשר לזלזל בכך - בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל ישנה התנגדות עזה לשירות הלאומי. למעשה, גם השם "שירות לאומי" מוקע בשל המונח "לאום" הכלול בו - ובעקבות זאת אף שינתה מינהלת השירות הלאומי את שמה ל"שירות לאומי־אזרחי". זה נעשה כדי לפייס את האזרחים הערבים, ולנסות להרגיע אותם שהשירות הלאומי אינו שלב מקדים לקראת הגיוס לצבא. על אף זאת, ההתנדבות לשירות הלאומי עדיין נתפשת כסדין אדום על ידי ההנהגה הערבית־ישראלית, וההסתה נגדה רבה.


עקב זאת, באזורים ערביים שלמים לא ניתן למצוא מתנדבים לשירות - העמותות המפעילות את השירות מטעם המדינה כלל לא נכנסות לכפרים הללו. לעומת זאת, בטמרה ובכפרים האחרים במועצה האזורית גלבוע המצב הפוך, עם שיעור התנדבות גבוה. ההתנדבות לשירות האזרחי נתפשת שם גם כאזרחות טובה, וגם ככרטיס כניסה להשתלבות בחברה היהודית.


נתוני מינהלת השירות הלאומי־אזרחי מלמדים כי טמרה כנראה אינו מקרה יחיד. מספר המתנדבים הערבים זינק בשנה האחרונה מ–1,459 בשנת 2011 ל–2,362 בשנת 2012 - גידול של 62% בתוך שנה, בקצב שמקדים את היעדים שמינהלת השירות קבעה לעצמה. ייתכן שהדבר מלמד על התחלה של התעוררות בקרב ערביי ישראל לגבי חשיבות השירות האזרחי, וזאת בניגוד גמור לעמדתה המסורתית של ההנהגה הערבית.


זאת גם עמדתו של נאאל זועבי, שההזדהות שלו היא מועטה, אם בכלל, עם ההנהגה הערבית הרדיקלית. "אני רוצה שיכירו אותי, ולא רק את חנין זועבי. היא לא נבחרה בקולות שלנו", אומר זועבי - ואינו מהסס לתקוף חזיתית את האשה המפורסמת ביותר במשפחה, ואת ההנהגה הערבית כולה. "אני מחפש מנהיגות עם אחריות אישית ואחריות קולקטיבית למה שקורה במדינה, מנהיגות שתוכל להצעיד את המגזר הערבי קדימה, ולהביא לשילוב האזרחים הערבים", הוא מצהיר, ומדגיש כי "פני השטח הם לא כפני המנהיגות. המנהיגים שלנו ניזונים רק מהסכסוך הישראלי־פלסטיני, ולא דואגים לפתוח בפנינו הזדמנויות עבודה והשתלבות בחברה".


אבל אתה במיעוט, אתה לא מייצג את מה שמרבית ערביי ישראל חושבים.


"זה לא נכון. מתוך 1.5 מיליון ערבים בישראל יש רבים שחושבים כמוני, רק שלא שומעים אותם. הבעיות האמיתיות שלנו, הערבים, הן בדיוק כמו הבעיות שלך: בתי ספר, תשתיות, חינוך, בתי חולים, בתי אבות. הבעיות של העולם, כמו הבעיה הפלסטינית, מעניינות אותי - אבל קודם כל מעניינות אותי הבעיות היומיומיות שלי. לכן מה שמעסיק אותי הוא החתירה לשוויון הזדמנויות וזכויות מלא. זה הכל".


הדרישה לשוויון מתבטאת גם בצורך בשירות לאומי?


"ברור, וברור גם שלא כולם מסכימים לכך. אני אישית לא מאוים, כי באזור שלנו הקולות הללו הם רק מיעוט, אבל כבר היו כתבות שיצאו נגדי - כאילו אני פועל נגד רצון העם שלי. זה לא נכון. אנחנו פשוט הקול הדומם בחברה הערבית, שלא שומעים אותו מספיק".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#