בזכות מכנסונים: בלייקלי היא האישה הצעירה בדירוג המיליארדרים של "פורבס" - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בזכות מכנסונים: בלייקלי היא האישה הצעירה בדירוג המיליארדרים של "פורבס"

החלום של שרה בלייקלי להפוך למיליונרית עד גיל 30, התלכד עם חלומן של מיליוני נשים בעולם להיות חטובות ויפות ■ אחרי שלא התקבלה ללימודי משפטים, עם חסכונות בגובה 5,000 דולר בלבד, המציאה, עיצבה ושיווקה מכנסונים מחטבים - ונהפכה לאשה הצעירה ביותר שנכנסה בזכות עצמה לדירוג המיליארדרים של המגזין "פורבס"

7תגובות

>> ב-1998 עמדה שרה בלייקלי בת ה-27 מול המראה בחדר השינה שלה והתכוננה למסיבה. היא רצתה ללבוש את מכנסי השמנת החדשים שרכשה, אך כמו נשים רבות, חיפשה דרך שבה תיראה בהם חטובה יותר. היא ניסתה ללבוש גרבונים, אך לא חשה בהם בנוח, והעדיפה ללבוש רק את החלק העליון והמחטב שלהם.

לפני אותה מסיבה לא חלמה בלייקלי מעולם להיות מיליארדרית, וגם לא רצתה לשנות את העולם. בלייקלי, אמריקאית תוססת, חשה אז שהיא מתבזבזת כסוכנת מכירות מדלת לדלת של מכשירי פקס, לאחר שלא התקבלה ללימודי משפטים. ואולם הרגע ההוא, שבו גזרה את הגרבונים שלה, שינה את חייה. 14 שנה מאוחר יותר, ההמצאה שלה - המכנסון המחטב ספנקס - הפכה אותה למיליארדרית ולאשה הצעירה ביותר שנכנסה בזכות עצמה לדירוג המיליארדרים של "פורבס" אי פעם.

גטי אימג`ס

רבים מכם ודאי לא שמעו מעולם על ספנקס, אך המכנסון שהמציאה בלייקלי באותו ערב הוא כיום סודן השמור של מיליוני נשים ברחבי העולם, ועוזר למיטב הסלבריטאיות - מביונסה ועד גווינת' פלטרו - לצעוד בבטחה על השטיח האדום ולקבל מחמאות, גם אם רק לפני שישה שבועות ילדו תאומים.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

אף אחד לא רצה לרשום את הפטנט

כמו הרבה המצאות, הרעיון לספנקס עלה אצל בלייקלי מתוך צורך במוצר שלא היה קיים. היא נהגה לגזור את החלק התחתון של הגרבונים שלה, משום ש"הם גרמו לי להיראות רזה במידה אחת, והכל נראה חלק, ללא פסים של הלבשה תחתונה", סיפרה בראיון ב-2007 לאופרה ווינפרי, "אך הגרבונים הגזורים התגלגלו מעלה כל הזמן. חשבתי לעצמי שחייבת להיות דרך אחרת לעשות זאת". ובזכות מעט בושה והרבה תושייה וחוצפה - בלייקלי עשתה זאת.

את החוש העסקי שלה גילתה בלייקלי כבר כילדה בעיירה השמשית קלירווטר שבפלורידה, כשהקימה בליל כל הקדושים בית מכושף וגבתה משכניה דמי כניסה; וכשפתחה חברת שמטרפות בקאנטרי קלאב המקומי. ואולם חלומה הגדול היה להיות עורכת דין, כמו אביה. לאחר שחלומה התפוגג, היא עבדה שבע שנים כסוכנת מכירות. "אחרי שסיימתי את הלימודים עזבתי את הבית, מכרתי מכונות פקס מדלת לדלת ויצאתי עם בחור לוזר", סיפרה. לכן, לא היה לה מה להפסיד. היא רוקנה את כל חסכונותיה, 5,000 דולר, והשקיעה את השנתיים הבאות בתכנון המוצר שלה, בזמן שהמשיכה למכור מכשירי פקס.

בלייקלי לא למדה מינהל עסקים ולא היה לה כל ניסיון בתעשיית האופנה, אך זה לא הרתיע אותה מלרדוף בחריצות אחר חלומה - לפתח את המכנסון המחטב המושלם לנשים, בשוק שלא היה אז מפותח דיו. בשלב ראשון היא ידעה שעליה לרשום פטנט על ההמצאה, אך כל עורכי הדין המתמחים בעניין שאליהם פנתה הרימו גבה לשמע הרעיון, וביקשו אלפי דולרים שלא יכלה להרשות לעצמה. אחד מעורכי הדין חשב שהרעיון שלה כל כך מוזר, עד שסרק את החדר בחיפוש אחר מצלמה נסתרת.

בלייקלי לא התייאשה, והחלה לבלות בספרייה, שם למדה כיצד לרשום פטנטים, ובסופו של דבר רשמה את הפטנט בעצמה. אחרי הניצחון הקטן הזה, היא היתה זקוקה למי שיהפוך את הרעיון שלה למציאות. "לא היה לי למי לפנות, ולכן נכנסתי לאינטרנט, חיפשתי מתפרות לגרבונים וגיליתי שרובן ממוקמות בצפון קרוליינה", היא מספרת. חמושה בסקיצות שאמה האמנית ציירה, היא שמה פעמיה לשם והחלה להתדפק על דלתות המתפרות.

ואולם מנהלי המתפרות, רובם גברים, לא הבינו את בלייקלי. "אני זוכרת ששאלתי את עצמי: 'איפה כל הנשים?', ואז הבנתי שזו הסיבה שהגרבונים כל כך לא נוחים - כי האנשים שמייצרים אותם לא לובשים אותם, ואם כן, הם לא מודים בכך", היא התבדחה בנאום שנשאה בכנס נשים של המגזין "Inc" ב-2011. היא היתה זקוקה לנשים, והן גם אלה שהצילו אותה. שבועיים אחרי שחזרה מצפון קרוליינה, התקשר אליה אחד מבעלי המתפרות שדחו אותה ובישר לה שהחליט לעזור לה להגשים את "החלום המטורף שלך". מה גרם לו לשנות את דעתו? הוא סיפר לשתי בנותיו הצעירות על הרעיון - והן אמרו לו שאסור לו לוותר עליו.

הדגמה בתא השירותים

בלייקלי ידעה שלפני שתתחיל לשווק את המוצר, עליה למצוא לו שם קצר וקליט. אחרי שירד מהפרק הרעיון הראשון שלה - Open Toed Delilahs (דליילה פתוחת אצבעות) - היא החליטה לקבל השראה מהגדולים ביותר. "בדקתי את קודאק וקוקה קולה, שניים מהמותגים המוכרים בעולם, וחשבתי - מה יש להם במשותף? הגעתי למסקנה שלשניהם יש צליל מוגדר של ק'". אמרה. מכאן נולד השם ספנקס", אמרה תוך שהיא מתעלמת מהמשמעות שיש לשם שהעניקה לחברה שלה.

גם לאריזה ייחסה בלייקלי חשיבות עליונה. "רציתי שהיא תהיה אדומה, בולטת ושונה, כי כל המוצרים האחרים בשוק היו בצבעי בז', לבן ואפור, ועל כולם היתה אותה אשה חצי עירומה שנמצאת שם כבר 40 שנה", סיפרה. "ידעתי שאין לי כסף לפרסום, ולכן היה לי חשוב שכשהמוצר יהיה על המדף הוא יצעק: 'אני חדש, אני מקורי, כדאי לבדוק אותי'".

השלב הבא היה למצוא קונים, ובלייקלי כיוונה גבוה. גם הפעם, בלי קשרים, היא פתחה את ספר הטלפונים והחלה לחייג לרשתות ההלבשה היוקרתיות ביותר בתקווה שתשכנע אותן למכור את המוצר. כשבלייקלי הצליחה להשיג פגישה עם הקניינית של רשת הכלבו היוקרתית נימן מרקוס, היא פשוט לקחה אותה לחדר השירותים, התפשטה והדגימה בפניה את היתרונות של ספנקס. כך נהפכה נימן מרקוס לרשת הראשונה שהסכימה למכור את המוצר.

במקביל, שימשה בלייקלי גם כאשת יחסי הציבור של ספנקס. היא הוציאה שמות של עיתונאים מהאינטרנט והתקשרה אליהם, כדי שיסקרו את המוצר. היא שוב כיוונה גבוה ושלחה דוגמיות של ספנקס ללא אחרת ממלכת תוכניות האירוח אופרה ווינפרי, שידועה כמי שמנהלת מאבק קבוע עם הגזרה. לא סתם שלחה אליה בלייקלי את המוצר. כפי שסיפרה בראיון שנים אחר כך - ווינפרי עצמה נתנה לה את ההשראה הסופית להגשים את חלומה: "כשרק התחלתי עם הספנקס, אני זוכרת שאמרתי לעצמי בקול רם, 'אני צריכה סימן', ואז הדלקתי את הטלוויזיה, ואופרה בדיוק שיתפה את הקהל בכך שהיא חותכת את החלק התחתון של הגרבונים כבר שנים". ווינפרי התלהבה ממכנסוני ספנקס והחליטה להכתיר אותם באותה שנה - 2000 - למוצר השנה בתוכנית "הדברים האהובים על אופרה".

לכבוד התוכנית נשלח צוות צילום ל"מטה של ספנקס" באטלנטה. אלא שווינפרי לא ידעה שספנקס היה עסק של אשה אחת שהתנהל מדירת חדר. "הם רצו לצלם ישיבת עובדים של החברה, אז הזמנתי כמה חברים לבוא אלי והעמדנו פנים שזו ישיבת צוות", סיפרה בלייקלי.

מגע הקסם של אופרה חולל פלאים, ולפתע חייה של בלייקלי התנהלו בהילוך מהיר. היא נסעה ברחבי ארה"ב להדגמות בחנויות ולהופעות בתוכניות טלוויזיה, וב-2001 השיגה עסקה עם ערוץ הקניות QVC, אחד הגופים שדחו אותה בשנתיים הראשונות. ב-2003 סיפרה פלטרו, בראיון על השטיח האדום, כי הספנקס עזר לה להיראות חטובה לאחר לידת בתה, ובעקבותיה הגיע גל של סלבריטאיות שדיברו בשבחי המוצר והודו שהן לובשות אותו על השטיח האדום: ברוק שילדס, ג'וליה רוברטס, קייט וינסלט וכמובן אופרה.

"באותה תקופה הסכרים נפרצו", אמרה בלייקלי ל"פורבס". ספנקס היתה רווחית מיומה הראשון, ללא חובות, ובשנה הראשונה שלה כבר הכניסה מיליון דולר. בלייקלי, שעדיין מחזיקה ב-100% מהחברה, סיפרה בראיון ל-AOL כי כשהקימה את ספנקס סימנה לעצמה מטרה - להיות מיליונרית לפני גיל 30. ואולם לאחר שהשיגה את המטרה הזו, "הייתי כה עסוקה בניסיון להצליח עם העסק, שלא היה לי זמן לבזבז את הכסף או לחשוב על איך לבזבז אותו", אמרה. "אחי אמר לי: 'את חייבת לעשות משהו. זה ציון דרך אדיר!'. אז הוא לקח אותי לקנות טלוויזיה עם מסך שטוח. זה מה שעשיתי עם המיליון הראשון שלי".

בשנים הראשונות בלייקלי דאגה בעצמה להבלטת המוצר בחנויות. היא הלכה לחנויות כלבו, וכשאיש לא הסתכל, הזיזה את המוצרים שלה למקומות בולטים בחנות, למשל ליד הקופה, ונהגה לעמוד בתוך החנות ולבצע בעצמה הדגמות לעוברות ושבות.

כיום הצוות שלה מונה 125 עובדים, מהם 16 גברים, והמטה פועל מדקאטור שבג'ורג'יה. מוצרי ספנקס נמכרים כיום ב-40 מדינות (ישראל אינה אחת מהן) והחברה בוחנת לראשונה אפשרות של הנפקה או גיוס הון חיצוני. המהירות שבה צמחה ספנקס מרשימה, בהתחשב בכך שמעולם לא השקיעה בפרסום. "מימנו את עצמנו מההתחלה", אמרה לורי גולדמן, מנכ"לית החברה מ-2002, בראיון ל"פורבס". "לכן היה עלינו להוציא כסף רק על דברים שמהם נרוויח, ופרסום נראה לנו אזוטרי". ספנקס רושמת כיום הכנסות של 250 מיליון דולר בשנה עם שולי רווח של 20%, אך בלייקלי לא נחה על זרי הדפנה. מאחר שרק 15% ממכירות ספנקס הן מחוץ לארה"ב - היעד הבא הוא התרחבות בעולם.

הצלחת ספנקס הולידה שוק של ביגוד מחטב. בעשור האחרון צצו חברות כמו יאמי טאמי של המעצבת הת'ר תומפסון, המבטיחה "מחטבים מבדים ועיצובים שעוד לא ראיתם", או המותג Dr Rey Shapewear של ד"ר רוברט ריי, המנתח הפלסטי מהסדרה "ד"ר פלסטיק". גם חברות הלבשה תחתונה כמו ויקטוריה'ס סיקרט ומיידנפורם יצרו קווים של בגדים מחטבים כדי לעמוד בתחרות.

גם הגברים ביקשו מחטבים

המוצר הראשוני של ספנקס היה מכנסון מחטב, עשוי מ-70% ניילון ו-30% לייקרה, אבל הוא כבר לא לבד. ההיצע של החברה כולל כיום 200 מוצרים, בהם חזיות, תחתונים, גרבונים, מחוכים, בגדי ים ובגדי ספורט.

עד היום, בלייקלי מקבלת את הרעיונות למוצרים החדשים שלה מנשים שהיא פוגשת. "החלק האהוב עלי ביותר בפיתוח העסק הוא לחשוב על 'הדבר הגדול הבא'. אלה הדברים שגורמים לי להתעורר באמצע הלילה ולומר: 'אני בטוחה שאם באמת ננסה, נצליח לעשות את זה!'".

לפני שנתיים החליטה בלייקלי לפנות גם לגברים, ולעזור להם להסתיר את הכרס. "התחלנו לקבל מיילים מגברים ששאלו 'האם אתם מתכוונים אי פעם לפתח מוצר לגברים?'. בהתחלה גיחכנו, אך בשלב מסוים קיבלנו כבר כל כך הרבה פניות, שלא יכולנו להתעלם", אמרה. "התחלנו לייצר חולצות טי נוחות ומחטבות שישביעו את רצון הגברים, ללא גימיקים". המוצרים לגברים היו להיט מידי כשיצאו לראשונה ב-2010, עם רשימת המתנה של שישה שבועות.

אחד האנשים שהתרשמו מאוד מבלייקלי היה המיליארדר הבריטי ריצ'רד ברנסון, בעלי וירג'ין, שליהק אותה ב-2004 לתוכנית הריאליטי שלו בפוקס, "Rebel Billionaire", שבה התמודדו יזמים צעירים זה מול זה. היא הגיעה למקום השני, שזיכה אותה ב-750 אלף דולר להקמת קרן לחינוך והכשרת נשים בעולם. מאז תרמה ספנקס יותר מ-17.5 מיליון דולר לצדקה. "לא נתתי לה את הפרס הראשון רק משום שהיא כבר היתה מצליחה", אמר ברנסון ל"פורבס". "היא לא היתה צריכה את עזרתי". בלייקלי הגיעה לתוכנית רק כדי לעשות יחסי ציבור לחברה שלה, אך כעבור שנתיים מכן כבר עברה לצד השני של המתרס, כשופטת בתוכנית הריאליטי "American Inventor" של ABC.

באחרונה עלתה בלייקלי - שמתגוררת באטלנטה עם בעלה ג'סי איצלר, ראפר שזכה בפרס האמי ויזם שמכר את חברת החכרת המטוסים שלו, מרקי ג'ט, לוורן באפט - שוב לכותרות, כשנכנסה לראשונה לדירוג המיליארדרים של "פורבס". היא גאה בכסף שהרוויחה בזיעת אפה, ולא חושבת שהוא שינה אותה. "כסף רק מעצים את מה שאתה", אמרה למגזין. "אם אתה אידיוט, תיהפך לאידיוט גדול יותר. אם אתה נחמד, תיהפך לנחמד יותר. כיף להרוויח כסף, כיף לבזבז אותו וכיף לתרום אותו".

בין ישיבה, הרצאה, תוכנית טלוויזיה וגידול בנה הקטן לייזר (3), הכסף מאפשר לבלייקלי לעשות מחוות ספונטניות מדי פעם, למשל לשלם על ארוחה לקהל שלם במסעדה היפאנית האהובה עליה באטלנטה. "חייבים לסמוך על תחושות הבטן, להאמין בעצמך", היא אומרת למי שרוצה להיות יזם, וממליצה לא לחלוק את הרעיון עם יותר מדי אנשים. "אני לא סיפרתי לאיש על הרעיון שלי. במשך שנה, איש לא ידע על מה אני עובדת. חברים ובני משפחה אמרו: 'שרה עובדת על איזו המצאה מטורפת'. שתפו רק אנשים שיסייעו לכם להתקדם. כשמשתפים חברים ומשפחה, מקבלים ספקות, מתוך אהבה ודאגה. אני חושבת שאם הייתי שומעת ממה חששו חברי ובני משפחתי כששמעו לראשונה את הרעיון שלי, הייתי עדיין מוכרת מכשירי פקס".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#