הבכירים בישראל הביאו את זה על עצמם - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הבכירים בישראל הביאו את זה על עצמם

רק עניין של זמן עד שהכנסת תאבד סבלנותה ותעביר את חוק שלי יחימוביץ'

59תגובות

"85% מהשכר שלי הוא תגמול מותנה תוצאות עסקיות. זהו תגמול מותנה הצלחה לנוכח התוצאות העסקיות המצוינות של החברה לישראל. זוהי שיטת תגמול מעודדת הצלחה, שממנה נהנים לא רק המנהל עצמו, אלא כלל בעלי המניות של החברה".

המשפט הזה נאמר על ידי מנכ"ל החברה לישראל, ניר גלעד. הוא נאמר לתקשורת לפני שנה בדיוק, בהתיחס לתוצאות החברה לישראל ל-2010. באותה שנה היה גלעד שיאן השכר בבורסה הישראלית, עם עלות שכר של 23.5 מיליון שקל.

חלפה שנה. בזן, שסיימה את 2010 עם רווח של 27 מיליון דולר, הידרדרה ב-2011 להפסד של 40 מיליון דולר. צים קרסה ממש, עם מעבר מרווח של 54 מיליון דולר להפסד עתק של 395 מיליון דולר ב-2011. מיזמי הרכב בטר פלייס וקורוס, שהפסידו 83 מיליון דולר ב-2010, הפסידו עוד 105 מיליון דולר ב-2011. טאואר השתפרה קמעה, כאשר ההפסד שלה צומצם מ-15 ל-8 מיליון דולר.

למעשה, נקודות האור היחידות בדו"חות של החברה לישראל הן שתיים: חברת האנרגיה איי.סי.פאואר, שהולכת ומתבססת כהצלחה ניהולית, סיימה את 2011 עם רווח מרשים של 60 מיליון דולר. וכמובן, מונופול האשלג העולמי, כיל, שרווחיו זינקו - בעיקר בזכות מחירי חומרי הגלם העולמיים - ל-791 מיליון דולר. כיל לבדה הצליחה לקזז את כל הפסדי החברות האחרות בקונצרן החברה לישראל, והצדיקה שוב את הנחיצות של העלאת התמלוגים שמשלמת החברה לישראל למדינה בעבור התרנגולת מטילת ביצי הזהב שבידיה.

מכל בחינה שהיא, 2011 צריכה להיחשב לשנה קשה מאוד עבור החברה לישראל - רק בזכות כיל הצליחה הקבוצה לסיים את השנה ברווח של 151 מיליון דולר - ירידה של 8% בהשוואה ל-2010 - אבל לא שנה קשה למנהליה. עלות השכר של גלעד, שהסתכמה בשנת השיא של 2010 ב-23.5 מיליון שקל, היתה ב-2011 21.1 מיליון שקל - ירידה של 10% בלבד. בתוך זה נכלל מענק מיוחד שקיבל, בעבור הצלחתו בניהול החברה ב-2011, בסך 3 מיליון שקל.

הכיצד קיבל גלעד בונוס של 3 מיליון שקל בעבור שנה שבה מרבית החברות בקבוצה הידרדרו קשות? לדירקטוריון החברה לישראל לא חסרו ההסברים: הדירקטוריון ציין את תרומתו של גלעד לקידום ההליכים האסטרטגיים בחברה; הדירקטוריון התרשם עמוקות מתרומתו לחברות המוחזקות בחברה, בין היתר בכהונתו כיו"ר כיל ויו"ר צים; הדירקטוריון ציין את מאמציו להשאת רווחי החברה בסביבה עסקית משתנה; הדירקטוריון גם פירט נוסחת שכר, המשקללת רכיבים כמותיים ואיכותיים, שציונה המשוקלל הגיע לסכום האמור.

הדירקטוריון, בקיצור, חושב שמנהלי הקבוצה צריכים לקבל תגמול מותנה תוצאות עסקיות, שמגיע לשכר של עשרות מליוני שקלים גם בשנים של תוצאות עסקיות ירודות. ולא, דירקטוריון החברה לישראל אינו חריג בתפישה שלו לגבי מהו מענק סביר בחברה ציבורית בשנה קשה. גלעד, נזכיר, לפחות הצליח לסיים את השנה ברווח של 151 מיליון דולר (בזכות כיל). לעומתו, ראשי קונצרן אי.די.בי הצליחו לדרדר את הקונצרן להפסד של 3 מיליארד שקל, ולגירעון בהון של 1.1 מיליארד שקל - מה שלא מנע מכל אחד מהם לקחת הביתה שכר שעלותו בין 2.9 ל-4.9 מיליון שקל. ככה ייעשה לאיש שהצליח להביא את הקונצרן שבניהולו לעברי פי פחת.

על כך שמנהלי החברות הציבוריות בישראל הם תאבי בצע וחסרי בושה מינימלית, כבר אין מה להכביר מלים. על כך שמנהלי החברות הציבוריות בישראל נוהגים בחוסר רואי, המעלה סימני שאלה לגבי מידת התבונה שהם מגלים, שווה בהחלט להוסיף כמה מלים.

ניתן היה לצפות ממי שמביא הביתה כל שנה צ'ק של מיליונים רבים של שקלים, שלפחות יקדיש מחשבה כדי לצפות את הנולד. במקרה הזה, הנולד הוא הצעת החוק להגבלת שכר הבכירים בחברות הציבוריות. הצעת החוק אינה מגבילה את שכר הבכירים, אבל קובעת הרבה מאוד כללים שאמורים להכניס בו בלמים וריסונים: דירקטוריון החברה יצטרך לקבוע מדדים לגובה השכר, בהתאם לביצועי החברה בטווח הארוך, בניכוי מדדי שוק ומדדי סיכון; הדירקטוריון יקבע תקרות לסכום המענקים; תוכניות תגמול המנהלים יובאו לאישור הציבור באסיפות הכלליות (לציבור יהיה מעמד של מחווה דעה בלבד, רק בחברות נכדות בפירמידות קולו של הציבור יכריע); וכמו כן יצטרכו החברות לפרסם את היחס בין שכר הבכירים לשכר הממוצע בחברה.

למעשה, הצעת החוק מנסה להכניס רציונליזציה לשכר הבכירים - באמצעות החובה לקשור את השכר לשכר הממוצע בחברה, ולביצועי החברה (מנוכי סיכון) בטווח הארוך - וזאת מבלי שהמחוקק מגביל באופן מפורש את שכר הבכירים. בכך הביע המחוקק חוסר רצון להתערב ישירות בשכר המנהלים, ואמון בשיקול הדעת הסביר של הדירקטוריונים ושל מנהלי החברות הציבוריות.

אבל דיווחי שכר הבכירים ל-2011 מעלים ספקות לגבי התבונה שמגלים המנהלים הבכירים בישראל. זה מצער מאוד, משום שחוסר התבונה הזה עלול לעלות להם (ולנו) ביוקר. ההערכה בירושלים היא כי המלצותיה של ועדת נאמן להגבלת שכר הבכירים הן בבחינת בלון ניסוי לשנתיים. אם בלון הניסוי ייכשל, ויתברר כי שכר הבכירים ממשיך לעלות ללא קשר לביצועים, למצב המשק, או לאמות מידה ציבוריות סבירות, סביר להניח כי כנסת ישראל לא תמשיך ותגלה את אותו איפוק שגילתה ועדת נאמן. זאת רק שאלה של זמן, כלומר, שהכנסת תחזור ותקדם את חוק שלי יחימוביץ' - הקובע תקרה לשכר הבכירים לפי 50 משכר העובדים בחברה - או כל חוק מגביל שכר אחר. במקרה כזה, יוכלו הבכירים בישראל להשתבח כי הם הביאו את זה על עצמם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#