"הקש בדלת" - גרסת הפרקליטות והעשירים - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"הקש בדלת" - גרסת הפרקליטות והעשירים

מסתבר שאפשר לזכות בצדק גם בעזרת כסף

7תגובות

>> כסף קונה צדק? כסף יכול לקנות חירות של אדם? הסדר הטיעון המקל עם הכוכבים המרכזיים של כתב האישום בפרשת הלבנת ההון בבנק הפועלים, מעורר תחושה לא נוחה. ארקדי גאידמק התחייב לתרום 3 מיליון שקל שיועברו לקופת האפוטרופוס הכללי. שותפו של גאידמק לכתב האישום נחום גלמור יתרום אף הוא 3 מיליון שקל, ואילו חברת הנאמנויות של הפועלים תתרום 9 מיליון שקל.

התשלום עודד את המדינה להסכים להסדר הטיעון המקל, שבו בוטלו סעיפי האישום המרכזיים שעסקו בעבירות על חוק איסור הלבנת הון. בהסדר הטיעון יצא גאידמק עם הרשעה בעבירה קלה (קבלת דבר בתחבולה), שקשה בכלל למצוא היכן היא נמצאת בחוק הפלילי, ועונש מאסר על תנאי. זו לא פעם ראשונה שהפרקליטות מסכימה להקל בעונשם של נאשמים, ואפילו לסגור תיקים, בתמורה לכסף.

למשל, נדב גרינשפון, סגן יו"ר אפריקה ישראל, שהואשם בעבירות מידע פנים, חמק מהרשעה בהסדר טיעון ב-2010, שבו הסכים לבצע שירות לתועלת הציבור ולשלם 750 אלף שקל. במקרה אחר, הסכים פרקליט המדינה משה לדור להורות על סגירת התיק נגד בית ההשקעות פסגות, בפרשת הרצת ניירות ערך, לאחר שבעליו החדשים של בית ההשקעות, קרן איפקס, הציעו בין היתר לשלם לקופת המדינה סכום יוצא מן הכלל של 150 מיליון שקל. הסכום המשכנע שיקף את הנזק שנגרם, להערכת המדינה, מהמניפולציות הלא חוקיות לכאורה שביצעו מנהלי בית ההשקעות בחשבון הנוסטרו של החברה.

השיטה של תשלום קנס בתמורה להפחתה בעונש או לביטול המשפט לא נולדה באחרונה. למעשה, כל עבריין תנועה מכיר את ההזדמנות לשלם את הקנס או לבחור במשפט. ובכל זאת, כשהסכומים מגיעים למיליוני שקלים והם מכונים "תרומות", נוצר הרושם שהעשירים יכולים לחלץ עצמם בכסף מהמשפט הפלילי, בעוד מי שהפרוטה אינו מצויה בכיסו ישלם בכתם לכל חייו.

אפשר לנסות להצדיק את המרת המשפט בכסף באמצעות טיעון הרדיפה. המשטרה הרי מחפשת את העשירים והמפורסמים יותר משהיא מחפשת את האזרח מן השורה. גאידמק משוכנע שלא היו נטפלים אליו כך אילו לא היה מי שהוא. לפי הטיעון הזה, אם העשירים נרדפים יותר ראוי לאפשר להם מוצא כספי. הבעיה היא שאין כל הוכחה שהמשטרה נטפלת דווקא לעשירים. יש הטוענים שבעבירות שעיקרן רווח כלכלי, כמו עבירות ניירות ערך ואיסור הלבנת הון, השימוש בקנסות הוא אמצעי יעיל ומרתיע ביותר, ובאופן טבעי העבריינים העיקריים בעבירות אלה הם בעלי ממון. כלומר זה לא שהמרת ההרשעה בכסף הומצאה עבור העשירים, אלא להפך: במקרה תמיד יוצא שהעשירים הם אלה שנאשמים בעבירות שניתן להיחלץ מהן בתשלום קנס או תרומה.

מירוק העונש בתרומה אינה שיטה המוסדרת היטב בחוק, ושיקול הדעת של הפרקליטות בעניין זה רחב מדי. אמנם בית המשפט יכול לדחות את הסדר הטיעון, אך כיצד באמת יידע השופט אם תרומה של 3 מיליון שקל היא עונש ראוי? האם יש טבלת השוואה של תרומות למירוק הרשעות פליליות? לא ממש.

כשהנאשם הוא תאגיד, ניחא. תאגידים ממילא לא יכולים לשבת בכלא, והדרך האפקטיבית ביותר להרתיעם היא הטלת קנס כספי. לעומת זאת, כשהנאשמים הם בני אדם, נותרת תחושת אי נוחות מטרידה. אבל אולי התחושה המטרידה אינה מוצדקת. אולי גאידמק שוב יצא צדיק. תרומה במקום משפט חוסכת כסף לפרקליטות ומשחררת משאבים לטיפול בעבירות אחרות שמטרידות את כולנו. ואם כך, גאידמק בכלל תרם תרומה לאכיפת החוק במדינת ישראל וכולנו צריכים להודות לו שוב על ציונות מצטיינת - אפילו בבית המשפט.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#