הכדור בידי הלוביסטים - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הכדור בידי הלוביסטים

תגובות

>> בימים האחרונים, בעקבות הצעדים החריפים שנקטנו בהוראת יו"ר הכנסת להגבלת חופש הפעולה של הלוביסטים בכנסת, קיבלתי, כצפוי, כמה טלפונים מרירים ממשרדי הלובינג. אך לצד המרירות שמעתי גם נימה מעודדת של נטילת אחריות ושל תחילתה של הפנמה - שמה שהיה, ובא לידי ביטוי בתחקירה של אילנה דיין ב"עובדה", שוב איננו יכול לחזור למסדרונות הכנסת.

ולא רק מפני שהכנסת, כמוסד, לא תסבול זאת, אלא מפני שלקוחותיהם של הלוביסטים קשובים כיום למחאה ציבורית, יותר מכפי שהיו בעבר. אחרי קיץ 2011, הם מבינים כי אינם יכולים להרשות לעצמם ששמם יקושר בעיני הציבור, אסוציאטיבית, עם לובינג מן הסוג שתועד במצלמה הנסתרת של "עובדה".

מנגד, קשה להעלות על הדעת פרלמנט דמוקרטי רציני, שהחלטותיו מעצבות את הכלכלה ואת החברה, אשר יסרב לשמוע את בעלי העניין המושפעים מהחלטותיו. זה נכון לא רק לגבי הטייקונים; זה נכון גם לגבי בעלי עניין, כמו מפוני גוש קטיף, נפגעי הפוליו, נפגעי פרשת חפציבה או תושבי הכפרים הבדואיים הבלתי מוכרים.

השאלה אינה איזה אינטרס או אלו בעלי עניין ראויים לייצוג ולהשפעה, בכנסת או בממשלה. כולם ראויים ועל הכנסת להיות פתוחה בפני כולם. השאלה היא אלו מנופים מפעילים בעלי העניין כדי להשפיע על ההחלטות המתקבלות. שאלה מהותית נוספת היא כיצד נבחין בין הצורך הלגיטימי של בעלי עניין להשפיע בכלים גלויים של דיון ציבורי על ההחלטות המתקבלות בכנסת, לבין הרצון, הפחות לגיטימי, ללחוץ על מקבלי ההחלטות באמצעות מנופים נסתרים מעיני הציבור. את התשובות לשאלות אלה על הלוביסטים להציע עתה.

דווקא משבר האמון בין הציבור לבין הלוביסטים מאפשר, אולי לראשונה, דיון ציבורי אמיתי בתשובות שיציעו. אין די, כך התברר, בנורמות החגיגיות (כמו האיסור להטעות חבר כנסת או להבטיח לו תמורה כלשהי), שעוגנו זה מכבר בפרק הלוביסטים שבחוק הכנסת. גם אין די בהתנצלויות על שיטות הפעולה שנחשפו, או בהצהרות נמלצות, נכונות אולי כשלעצמן, בדבר חשיבות הלובינג לתפקודה של הכנסת. הציבור הישראלי, בוגר קיץ 2011, כבר אינו קונה יותר הצהרות כאלה, כשאין בצדן מעשים של ממש.

זו יכולה להיות גם שעתם הגדולה של גופי החברה האזרחית, watch dogs ציבוריים, דוגמת אתר whoslobbying הבריטי, העוסק בחשיפה ומיפוי של אינטרסים המניעים החלטות של רשויות ציבוריות. אתר הכנסת (Knesset.gov.il) מציין רק את רשימת לקוחותיו של כל לוביסט רשום, אך ברור כי אין בכך די.

גם על כלי התקשורת הישראליים להרים את הכפפה, כפי שעשה זאת ה"גארדיין" הבריטי, שנהפך למופת עולמי של חשיפה והנגשה של מידע שלטוני. אגב, ההתגייסות למשימה זו אינה חייבת להיעשות מטעמים אלטרואיסטיים בלבד. אדרבא: התגייסותם של בעלי עניין ציבוריים, מסחריים, אקדמיים ואפילו פוליטיים, כל אחד על פי האג'נדה שלו, עשויה ליצור "שוק" משוכלל של watch dogs, שיאירו ויאווררו את "החדרים האחוריים" שבהם נרקמים הדילים שמאחורי תהליכי קבלת ההחלטות.

היימצא מי שישכיל להפוך את המשבר להזדמנות?

הכותב הוא מנכ"ל הכנסת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#