וינסטון (עיני) צ'רצ'יל לא יציל את עובדי הקבלן - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

וינסטון (עיני) צ'רצ'יל לא יציל את עובדי הקבלן

חבריו הטייקונים של עיני מצפים שישמר את המצב הקיים במשק

40תגובות

"הם (ח"כים ופקידי ממשל) מכוונים לתפקידים העסקיים, והם יודעים ששווה להם. בכל זאת, אנחנו איזה צינור למגזר העסקי ולגופים אחרים. שווה להם לשתף אתנו פעולה ולשבת ולדבר אתנו, כי בסופו של דבר לפעמים גם קורות החיים שלהם מגיעים אלינו ולפעמים הם צריכים עזרה" (הלוביסט עמית אבנר ממשרד הלובינג גלעד בהקלטה של תוכנית הטלוויזיה "עובדה").

מי שקורא את TheMarker בשבע השנים האחרונות לא צריך להיות מופתע מהציטוטים הרבים שהקליטו תחקירני "עובדה", שבהם מתרברבים עובדי משרד הלובינג גלעד כיצד הם משפיעים על הח"כים ועל פקידי הממשלה. הדמוקרטיה הישראלית הועברה בשנים האחרונות לחבורה קטנה ואלימה של גורמים כלכליים חזקים מהמגזר הפרטי והציבורי, והבחירות המתקיימות מדי ארבע שנים עוסקות בנושאים רבים אך הן אינן רלוונטיות לרובם: הפוליטיקאים מתחלפים, אבל האנשים והאינטרסים המזיזים אותם נשארים.

מהתחקיר של "עובדה" ומהתגובות לו בשבוע האחרון למדנו בעיקר שכיום מקובל להשתין מהמקפצה לתוך הבריכה, על ראשי האזרחים, תוך כדי צחוק מתגלגל. במהלך ההשתנה יש לוודא שכולם רואים היטב מי עומד בראש המקפצה, מה הוא עושה ובאיזו עוצמה ונחישות - זה חשוב למוניטין הכוחני והמצליחני שלך. מי שלא נתפס משתין על ראשיהם של האזרחים הוא לוזר.

החדשות הטובות הן שבארה"ב, שאליה אנחנו נוטים משום מה להשוות את עצמנו לעתים קרובות, המצב אף גרוע מבישראל: בשנים האחרונות חלה עלייה מבהילה בשחיתות הממוסדת בקונגרס האמריקאי. הפוליטיקאים האמריקאים התעשרו בעשור האחרון מעל ומעבר ביחס לכל אוכלוסיה אחרת בארה"ב, והם נעשים יותר ויותר תאבי בצע מיום ליום.

החדשות הרעות הן מה שלא ראינו בתחקיר של "עובדה": הגורמים הכלכליים החזקים במשק, שכלל לא זקוקים ללוביסטים משום שיש להם מנופי השפעה ולחץ אפקטיביים יותר על הח"כים.

הלוביסט הוא כלי מצוין לחברה, לאיש עסקים או לגוף ציבורי שאין לו מנופי השפעה והיכרות ישירים עם ח"כים. הוא משתמש בלוביסטים שמסתובבים בכנסת שנים ארוכות ומכירים את כל האינטרסים, החברויות, הקשרים, הפחדים והחלומות של הח"כים. הלוביסט מתלבש על הנקודות החלשות או החזקות של הח"כ - ומפעיל אותו.

אמיל סלמן

אבל לאנשי העסקים הגדולים, אלה ששולטים במיליארדי או בעשרות מיליארדי שקלים של כספי ציבור, בבנקים, במוסדות פיננסיים, בפירמידות ובעיתונים - אין צורך אמיתי בלוביסטים. הם יודעים לחלק מקלות וגזרים באופן ישיר לח"כים, לפקידי האוצר ולכל שאר כלבי השמירה ושומרי הסף של הדמוקרטיה והשוק החופשי.

הגל הציבורי נגד הלוביסטים מוצדק בחלקו, וסילוקם מהכנסת יחזק את הכלכלה ואת החברה הישראלית. אבל כל מי שמעורב בנושא יודע שהלוביסטים האפקטיביים ביותר אינם החבורה שמסתובבת בכנסת, אלא הלוביסטים שנשארים במגדלים הגבוהים בתל אביב ומפעילים את רשתות הקשרים הענפות שלהם.

הטיפול בלוביסטים חשוב, אבל צריך לזכור שהם רק הביטוי החיצוני, הדוקר את העין, של תופעת קניית החוקים והרגולציה בכסף. שורש הבעיה הוא הקלקול הערכי, התרבותי והמקצועי של מקבלי ההחלטות בירושלים, של מבנה המשק ושל השירות הציבורי.

חולשתם של הח"כים, הרגולטורים וכל האנשים שיושבים על הקופה הציבורית משקפת מערכת ערכים מקולקלת, אבל גם את המבנה החלש של השירות הציבורי: תגמול כספי נמוך לאנשים הממלאים תפקידי מפתח, רמת מקצוענות נמוכה בגלל תחלופה גבוהה והיעדר תנאים המאפשרים את יצירתה של תרבות ארגונית של מצוינות ושליחות, שתשמור אנשים מקצוענים וישרים בשירות הציבורי.

כל המחלות האלה מחוברות כמובן בעקיפין לשביתת עובדי הקבלן שהסתיימה השבוע, כשאחד מעיתוני הטייקונים הכריז בעמודו הראשון שמדובר ב"הסכם היסטורי" בליווי תמונה גדולה של האיש שהשמיע את משק כנפי ההיסטוריה - הלא הוא וינסטון (עיני) צ'רצ'יל, יו"ר ההסתדרות שהשבית את המשק לארבעה ימים.

המחאה החברתית שפרצה ביולי תפסה את עופר עיני בלתי מוכן לגמרי, וכך גם את רוב מקבלי ההחלטות והאנשים החזקים במדינה. בוקר אחד התברר שכל הסיפורים והמיתוסים שמכרו לציבור במשך שנים, הטובים והרעים, אינם קשורים למציאות היום-יומית של מיליוני אזרחים ישראלים.

בניסיון להיות רלוונטי ואטרקטיבי מיהר עיני לקפוץ על עגלת עובדי הקבלן, לאחר שנים ארוכות שבהן ההסתדרות הפנתה להם עורף. לאחר ארבעה ימי שביתה נחתם עם האוצר הסכם שייתן לחלק קטן מעובדי הקבלן תנאי עבודה הרבה יותר טובים.

כשמנתחים את הישגי ההסכם צריך לשאול כמה מאות אלפי עובדים ימשיכו לסבול מניצול ומתנאי עבודה מחפירים. האוצר וההסתדרות לא מעוניינים לספק מספרים כאלה. אבל השאלה הטובה יותר, שאיש אינו שואל, היא מי יממן את שיפור תנאי השכר של העובדים.

התשובה הטכנית היא: תקציב המדינה ומשלם המסים. אבל זאת תשובה לא טובה, כי הניסיון מלמד שכאשר מתעורר הצורך לקצץ בתקציב המדינה - השכבות החלשות הן תמיד אלה שמשלמות את המחיר, בעוד החברים של משרדי הלובינג ושל עופר עיני יודעים לדאוג לעצמם.

לכן כל הסכם שמגדיל את ההוצאה הממשלתית מבלי להצביע על מקורות המימון שלו או על שינוי מבני שמגדיל את העוגה או את התפוקה אינו היסטורי אלא נקודתי, זמני או יחצ"ני.

אין סיבה לצפות מעיני, שנשלט על ידי הוועדים הגדולים ועל ידי חבריו הטייקונים שמארגנים לו עיתונות חיובית, שידרוש שינויים מבניים במשק שיצליחו להביא לשיפור אמיתי במצבם של עובדי הקבלן. שולחיו הרי מצפים שישמר את המצב הקיים במשק.

האכזבה היא כמובן מראש הממשלה, משר האוצר וממשרד האוצר, שנואשו בשנים האחרונות מביצוע רפורמות מבניות או אפילו מדיבור על רפורמות מבניות, והם ממשיכים להגיב לפיגועים התורניים של המגזרים החזקים במשק או להשתבח ב"הישגי המשק".

השבוע שיגרו באוצר בגאווה לכתבים הכלכליים את הדו"ח של קרן המטבע הבינלאומית, שסיפר על העוצמה שמגלה כלכלת ישראל מול הנעשה בעולם. בדו"ח נכתב בין השאר שרמת העוני בישראל היא מהגבוהות בעולם - מה שהתחבר לדו"ח של בנק ישראל מהחודש שעבר, שקבע שיוקר המחיה בישראל הוא מהגבוהים בעולם. אבל במקום לעסוק בתחרותיות, בגמישות, בהקטנת אי השוויון ובשיפור המגזר הציבורי - האוצר מסתפק בהישג של המשמעת הפיסקלית.

המחאה החברתית היתה הזדמנות מצוינת לשנות את השיח הציבורי ולייצר קואליציות חדשות לשינויים מבניים במשק, שהמבנה הנוכחי לא איפשר. משרד האוצר לא השכיל עד היום להתחבר אליה ולמנף אותה. ייתכן שזאת תהיה המשימה של שר האוצר ויו"ר ההסתדרות הבאים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#