הדרך להצלחה: אלה מועדוני ההון שאתם רוצים להיות חברים בהם - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הדרך להצלחה: אלה מועדוני ההון שאתם רוצים להיות חברים בהם

רוצים לקפוץ לפגישה משותפת עם איתן ורטהיימר, עידן עופר ושרי אריסון? מיפינו עבורכם את כל המקומות שבהם נפגשים אנשי עסקים, פוליטיקאים ופקידי ציבור חשובים ■ אם אתם חברים באחד מעשרות המועדונים האלה, שיפרתם מאוד את הסיכוי שלכם להצליח בחיים

30תגובות

בקיץ האחרון, כשמאות אלפים יצאו להפגין ולמחות נגד יוקר המחיה, הטייקונים והריכוזיות במשק, החליטה קבוצה קטנה של צעירים אמביציוזים לקחת את עתידם בידיים - והקימו מועדון סגור שיסייע להם להתקדם במעלה הסולם החברתי. פורום 360, שנחשף לפני כמה שבועות ב-TheMarker, מאגד עוזרי מנכ"לים וראשי מטות בחברות הגדולות במשק ובמשרדים ממשלתיים. "זה לא כל כך פורום כלכלי", טוען אחד מחבריו, "אלא פורום שנוצר מהערכה שזה הדור הבא של המנהלים - שיוכלו להיות לעזר למנהלים שלהם". לכינוסי הפורום, המתקיימים אחת לחודש, מגיעים כ-40 איש, שלא משלמים דמי חבר. הפורום נועד לתת העשרה לחבריו, והוא מאפשר להם להיפגש עם מנהלים בכירים ואישי ציבור.

על פי חברים בפורום, עד כה התקיימו כמה מפגשים: עם ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, עם מנכ"ל אסם לשעבר דן פרופר, עם נשיא אוניברסיטת תל אביב יוסף קלפטר, עם היזם שלמה קאליש, עם סמנכ"ל המסחר באל על דוד מימון ועם מנכ"ל התעשייה האווירית יצחק ניסן. כמו כן מתוכננים מפגשים בבנק לאומי, בחברת אורנג' ועוד.

הפורום הוקם ביוזמתם של גבי סמסון, עוזר בכיר למנכ"ל התעשייה האווירית; טל גל אור, יועצת הסיורים של ראש הממשלה; ויעל אפטר, מנהלת תחום תקשורת במשרד גיתם BBDO IM. אפטר שימשה כסגניתו של יועץ התקשורת של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. "הרגשנו צורך לתת עוד כלים למנהל, למשל מה עושים במשבר, איך מתמודדים עם כוח אדם, מהי הדרך הנכונה לפנות לעמית מחו"ל", אומר אחד מחברי הפורום. "יש צורך לזהות את הדברים שהדור הזה מחפש בשילוב צורך חברתי להכיר, ותוך מחשבה איך עובדים ביחד".

לחצו על מנת לקרוא על ■ המועדונים הרשמיים  ■ המועדונים הענפיים  ■ יוצאי האוצר
יוצאי צה"למערכת המשפטאנשים שהם מועדוןהאירועים הנכונים

מה המכנה המשותף לנוכחים?

"גם אם אתה לא מדבר ישירות על עבודה, אתה יודע שאתה נמצא עם אנשים שמבינים אותך. זה קשר אינטואיטיבי. אתה נמצא עם אנשים שעוברים דברים שגם אתה חווה".

יש קשרים עסקיים?

"עדיין לא שמעתי על עסקת המאה שנולדה בפורום הזה. זאת יוזמה חדשה ועוד לא התגבשה קבוצה הומוגנית. הכוונה היא לשים את העבודה קצת בצד. הפורום לא נועד למצוא את ההזדמנות העסקית הבאה".

ואולם חבר פורום אחר הודה בשיחה עם TheMarker שהמטרה היא גם לקדם שיתופי פעולה בין עוזרי המנכ"לים ובין החברות. "באופן טבעי קל יותר לקדם שיתופי פעולה וליצור הפריה הדדית כשהאנשים מכירים ולא חשדניים זה כלפי זה. הערך המוסף הוא לא רק לאנשים החברים בפורום, אלא גם למנכ"לים של החברות".

הצעירים האלה לא המציאו את השיטה: רבים, עשירים וחזקים מהם, עושים זאת כבר שנים. הם הבינו שהדרך הטובה להתקדם בישראל היא לטוות רשת קשרים ולהצטרף למועדון סגור, שרק חבריו זוכים לג'ובים הנחשקים ביותר במשק. לפני כמה שבועות פורסם מעל דפים אלה מחקר על ניידות חברתית, שמצא כי הסיכוי שלכם להתקדם במעלה סולם הדרגות החברתי נמוך - ונמצא בירידה. אחת הסיבות לכך היא העובדה שכישורים הם לא תמיד הפרמטר העיקרי להצלחה: קשרים והשתייכות למועדונים הם הגורמים שמטיסים אנשים מעלה.

המועדונים האלה מגוונים: החל בפורומים מקצועיים לגיטימיים, דרך דירקטוריונים של מוסדות לימוד ואגודות ידידים למיניהן וכלה בקבוצות רשמיות פחות כמו יוצאי צבא, שופטים ורואי חשבון שיסייעו למי שבסביבתם להתקדם ולזכות במינויים; יש אנשי מפתח כמו רני רהב, רם כספי, גד סומך ופיני רובין שנהפכו למועדון סגור בפני עצמם; בחתונות, בבר מצוות ובאירועים נוספים של בעלי ההון מתערבבים פוליטיקאים בכירים, ללא בושה, עם טייקונים ובעלי אינטרסים כלכליים שלא יהססו להפעיל קשרים פוליטיים כדי להשיג את מבוקשם; ויש גם פרלמנטים לא רשמיים שמתכנסים אחת לשבוע במקומות בילוי בתל אביב ובירושלים. בעוד קשרי ההון-שלטון מתהדקים, בעלי הון וטייקונים משתפים פעולה ודילים נסגרים בפורומים לא רשמיים - האזרח הקטן, הבלתי מחובר, נותר בחוץ.

המועדונים הרשמיים: לפגוש את גליה מאור במכון ויצמן

מה הייתם אומרים לו היינו מציעים לכם להצטרף לפגישה שתכלול את איתן ורטהיימר, רון לאודר, ליאוניד נבזלין, עידן עופר, דנה עזריאלי, שרי אריסון, ישראל בורוביץ', שלמה נחמה, שלמה פיוטרקובסקי, לני ואודי רקנאטי, יצחק שרם, רחל לויתן, משה מני, הרי רדזינר, זלמן שובל ואלי לנדאו, לישיבה אינטימית בת שעתיים? אם יש לכם שאיפות עסקיות, בוודאי הייתם מוכנים לשלם לא מעט כסף עבור ההזדמנות.

מי ששואף להתחכך בחבורה המכובדת הזו - ששמות חבריה מתנוססים בגאון באתר האינטרנט של המרכז הבינתחומי הרצליה - יצטרך למצוא דרך להצטרף לדירקטוריון המרכז. במרכז מקפידים להסביר כי "לא מדובר במועדון יוקרה, אלא בדירקטוריון הממלא את תפקידו לכל דבר ועניין, כמו בכל מוסד ללא כוונת רווח הפועל לתועלת הציבור. אמנם בין החברים בדירקטוריון יש שתרמו למרכז, אך החברות בו אינה מותנית בתרומה כספית אלא בסיוע לגיבוש מדיניות המרכז הבינתחומי". גורמים בדירקטוריון, שעמם דיברנו, שללו אפשרות של מינגלינג עסקי בפגישות. הם הסבירו כי "זו לא הפלטפורמה לדברים כאלה, ובפגישות דנים רק בענייני המרכז".

כמעט לכל אוניברסיטה ומכללה יש דירקטוריון, ועד מנהל או חבר נאמנים. את דירקטוריון חברת נכסי האוניברסיטה העברית מאיישים מאיר רוזן - ממנסחי הסכמי קמפ דיוויד, יעקב אדרי, רפאלה חרל"פ ועוזי ורדיזר. את חבר הנאמנים של האוניברסיטה מוביל מיקי פדרמן. באוניברסיטת תל אביב מוביל את חבר הנאמנים איש העסקים הרווי קרוגר, יחד עם מיכאל שטיינהרט ויהודים רבים ממשפחות עשירות שתרמו לאוניברסיטה. את הוועד המנהל של האוניברסיטה מוביל גיורא ירון, וחברים בו מנכ"ל כיל לשעבר עקיבא מוזס ופרופ' נאוה זיסאפל ממשפחת יזמי ההיי-טק.

מרבית האוניברסיטאות, כמו גם מוסדות ציבור רבים אחרים דוגמת בתי חולים, מחזיקים אגודות ידידים - ארגונים שמהותם היא עידוד תרומות למוסד. לדברי איש העסקים שמשון הראל, מבעלי חברת אמריקה ישראל ויו"ר אגודת הידידים של מכון ויצמן, "אם מישהו רוצה לפגוש את גליה מאור, לדוגמה, איזה סיכוי יש לו לקבל פגישה אתה? פה, באירוע של אגודת הידידים שנמשך שלוש שעות, צעירים יכולים לקבל הזדמנות כזו. יש משהו לא אמצעי באירועים כאלה. הרי אף אחד לא יגיד למישהו שניגש אליו באירוע כזה 'אני לא מדבר אתך'".

למכון ויצמן יש אגודות ידידים ברחבי העולם. זו הישראלית, שקיימת כבר כ-40 שנה, מונה כ-300 חברים, בהם כלכלנים, עורכי דין, אדריכלים, רואי חשבון, מנהלי חברות, רופאים ואנשי עסקים. בין הבכירים תמצאו את מאור, יאיר סרוסי וחנה פרי-זן מבנק הפועלים, אברהם קוזניצקי שעתיד לבנות את עיר הבה"דים באמצעות חברת מנרב שבשליטתו, עו"ד גד נשיץ, דן וגד פרופר מאסם, גדעון המבורגר, נשיא חברת הביטוח הראל, אברהם (לולו) אסף מחברת אמנת ואיש העסקים גד זאבי.

חברי האגודה מתכנסים אחת לחודשיים לארוחת ערב במלון דן בתל אביב או באולם במכון ויצמן. האירוע נמשך כשלוש שעות, וכולל הרצאה של מדען או מדענית מהמכון בשפה מובנת לכולם ואחריה הרצאה של איש ציבור - ראש ממשלה, רמטכ"ל, סופר דוגמת א"ב יהושע, מנכ"ל דוגמת שלמה ינאי מטבע, או משורר דוגמת רוני סומק. לפני ההרצאות ובהפסקות יכולים הנוכחים לשוחח עם המרצה או להתחכך זה בזה.

איך מתקבלים? משלמים. לאגודה אפשר להתקבל בשתי רמות מחיר: חבר רגיל מהמניין משלם 6,000 שקל בשנה לו ולבן או בת זוגו, עבור שש ארוחות שנתיות; צעירים מתחת לגיל 40 משלמים 2,400 שקל בשנה. "אנחנו מעודדים צעירים ליצור אתנו קשר, כי כך בונים את הדורות הבאים של האגודה. אין חובה לתרום לנו מעבר לדמי החבר, אבל חלק ניכר מהחברים תורם סכומים יפים", אומר הראל, שהחליף בתפקיד אנשי עסקים כמו אברהם אגמון, שלמה גרופמן וגדעון המבורגר. "דמי החבר הם תרומה למכון, למלגות או למחקרים".

הראל מעוניין למשוך לאגודה את הדור הצעיר של אנשי העסקים הישראלים. "כשהשתלבתי בפעילות ציבורית התקשורת לא היתה חזקה כמו היום. אני קורא להם להצטרף למוסדות כמו מכון ויצמן ולאגודות כמו ניצן או איל"ן, כי זקוקים שם לאנשים. צריך לעזור לארגונים האלה: לפתור בעיות מימון, לומר מלה טובה בבנקים כדי שיתחשבו בהם מבחינת עמלות".

אנשי העסקים לא מפקירים גם את מוסדות האמנות הישראליים. במוזיאון תל אביב, למשל, מכהן ראש העירייה רון חולדאי כיו"ר חבר הנאמנים, ביניהם אלפרד אקירוב, סמי סגול, אודי ולני רקנאטי, רני רהב, גדעון סאמט, דוד עזריאלי והרשימה עוד ארוכה. ב-2010 פורסם במדור גלריה של "הארץ" כי אחד מחברי הדירקטוריון של המוזיאון, עו"ד חנינא ברנדס, חיתן את בתו במוזיאון בתמורה לתרומה של 25 אלף דולר. שבעה חודשים לפני כן התחתן שם ארז נבון, בנו של נשיא המדינה לשעבר יצחק נבון. בחתונה, שעוררה ביקורת רבה, השתתפו מאות אורחים, בהם נשיא המדינה שמעון פרס ויולי תמיר.

אם תרצו להשתייך לאגודת ידידי מוזיאון ישראל, בראשות רחל ומשה ינאי, תצטרכו להיפרד מ-1,500 שקל בשנה עבור התואר ידיד, מ-4,000 שקל בשביל להיות פטרון ישראלי ומ-12 אלף שקל כדי להיקרא פטרון בינלאומי. נוטר יצטרך להיפרד מ-30 אלף שקל בשנה.

אפיק נוסף להתחככות עם בעלי ההון הוא המסלול הדיפלומטי, שעליו יכול להעיד חיים אריאל, היו"ר והבעלים של קבוצת אריאל נתיבים והמייסד של נכסי אריאל - המשמש גם כקונסול הכבוד של ליטא. אריאל לא היה צריך לעבור קורס צוערים של משרד החוץ הליטאי כדי לזכות בתואר: קונסול כבוד הוא תפקיד חצי רשמי, שהנושא אותו אמור לסייע למדינה שהוא משרת ברמה העסקית, באמצעות קשריו.

מועדון הקונסולים הישראלי כולל אנשי עסקים רבים. גד פרופר הוא קונסול הכבוד של ניו זילנד; יו"ר בזן, יוסי רוזן, הוא קונסול הכבוד של פינלנד; הפוליטיקאי רו"ח אהוד רצאבי הוא קונסול הכבוד של סרי לנקה; עו"ד אברהם נאמן הוא קונסול הכבוד של סרביה ושל מונטנגרו; עו"ד גד נשיץ הוא קונסול הכבוד של איסלנד (ומשמש גם כנשיא ארגון הקונסולים הישראלי); והיחצ"ן רני רהב הוא קונסול הכבוד של איי מרשל.

מוטי קמחי

פורום הקונסולים מונה 100 איש, שעוברים אחת לכמה שבועות תדריכים של משרד החוץ, או מתכנסים לאירועים חברתיים של ארגון הקונסולים הבינלאומי. כשאנחנו שואלים את אריאל כיצד נהפך לקונסול, הוא מסביר: "אני ממוצא ליטאי, הכרתי בעבר את שגריר ליטא בישראל והממשלה הליטאית פנתה אלי. הם קיבלו את הסכמתי, ביקשו אישור לעבוד אתי ממשרד החוץ, ערכו לי בדיקות ביטחוניות וחברתיות, ובסופו של דבר זכיתי למינוי מטעם נשיא המדינה".

לפורום הזה יש משמעות עסקית?

"כקונסול אתה מארח גורמים זרים. היה לי קל להקים חברה באוקראינה כשנכנסתי לפעילות במדינה, כי הכרתי את קונסול אוקראינה בישראל, והוא הכיר לי בהמשך את ראש ממשלת אוקראינה שעזר לי".

אריאל, כמו אחרים שעמם דיברנו, הוא חבר "סדרתי" בפורומים בכירים כאלה. הוא אף עומד מאחורי יצירה של מעגל חברתי כזה: "חברת ההשקעות שלי ייסדה את חברת נתיבים יזמות חברתית, פורום של אנשי עסקים שמעוניינים לפעול למען הקהילה. אלה אנשי היי-טק ותעשייה שנפגשים אצלי במשרד. אני גם חבר בהנהלת אגודת הידידים של איל"ן, הייתי חבר בניצן, במרכז לקידום עסקים חברתיים ובשולחן העגול הממשקי, גוף שמנוהל על ידי משרד ראש הממשלה, שאמור לשלב את המגזר העסקי, החברתי והציבורי. הארגון הוקם לאחר מלחמת לבנון השנייה, בעקבות המחדל בטיפול באוכלוסיה האזרחית".

בכל הפורומים האלה נוצרים גם קשרים עסקיים?

"ללא ספק נוצרים קשרים שממונפים להיבטים עסקיים. אי אפשר למנוע את ההיכרויות ואת שיתופי הפעולה במישור העסקי מחוץ לפורום. באגודת הידידים של מכון ויצמן אני נפגש עם אברהם אסף מאמנת, וכתוצאה מכך אנחנו משתפים פעולה בהשמת אנשים עם מוגבלויות. אשתף פעולה בפעילות דומה גם עם מנכ"ל בנק הפועלים לשעבר, צבי זיו, בזכות מפגש באחד הפורומים האלה. המינגלינג טמון בכך שאתה חושף את עצמך ואת פעילותך בפני אנשים אחרים. אם אתה רוצה להגיע למישהו, במקום להרים טלפון ולקבוע פגישה - אתה עושה את זה מיידית. אלה המקומות שעוזרים לך לפתח את העסקים שלך על בסיס חברתי.

"אנחנו נפגשים לארוחות במסעדות ובבתיהם של המשתתפים. אני לא יכול לפרט לגבי העסקים הלא פילנתרופיים שצמחו מהמפגשים האלה, אבל זה בלתי נפרד. הרי אצל כל אנשי העסקים החיים והעסקים מעורבבים. אנחנו לא פקידים שמגיעים הביתה ב-17:00 ושוכחים הכל. הקהילה העסקית עובדת כל הזמן דרך קשרים והיכרויות, וכך נוצרות גם חברויות אמיתיות. את גליה מאור פגשתי באירוע כזה, והתחלנו לעבוד ביחד למען החברה. גם את עמיר מקוב (יו"ר מכון האנרגיה, דירקטור בבנק לאומי) פגשתי כך. ממש עכשיו אני בדרך לארוחת ערב אצל דמות בכירה שהכרתי דרך הפורומים".

המועדונים הענפיים: מתחילים בעבודה, מסיימים בקשרים

סוג נוסף של מועדונים סגורים מבוסס על משלח יד. הראשון שבהם הוא איגוד הבנקים, שהשתתפות באסיפה הכללית שלו, המתכנסת אחת לשנה, עשויה להיות החלום הרטוב של כל איש עסקים שצורך אשראי. מדובר בישיבה ובארוחת צהריים שבהן מתייצבות הנהלותיהם של הבנקים החברים באיגוד, וכן חברי הנהלת בנק ישראל בראשות הנגיד. לעתים מזדמן למקום גם שר האוצר. לפני שנתיים, כשהאיגוד חגג 50, הגיע לפגישה גם פרס. במצבים מסוימים אפשר לזמן את האסיפה לכינוס מיוחד.

איגוד הבנקים עוסק באופן מוצהר בקידום ענייניו של המגזר הבנקאי, בייצוג מערכת הבנקאות הישראלית מול מוסדות רלוונטיים בחו"ל ובשמירה על קשר עם איגודי בנקים זרים ועם מוסדות רגולטוריים. לצד זאת, הוא מצהיר כי הוא אינו עוסק בעניינים עסקיים.

מרבית הפורומים המתבססים על משלח יד נועדו לספק תמיכה לישראלים החולקים תחום עיסוק, כדי לאפשר להם ללמוד זה מניסיונו של זה ולהיוועץ בעניינים מקצועיים. יש רבים כאלה: הפורום הישראלי למנהלי מכירות בכירים, פורום חברות הסלולר, לשכת רואי החשבון, איגוד היבואנים ואחרים.

אילנה הולצמן, מנהלת קשרי משקיעים בטבע, ויעל שצקי, שעבדה בתפקיד זה בחברות פרטנר ולידקום, הקימו ב-2004 פורום למנהלי קשרי משקיעים. מנהל קשרי משקיעים (IR) הוא האדם שתפקידו לדאוג לקשריה הטובים של החברה עם המשקיעים במניותיה או באג"ח שהנפיקה.

"השתתפנו בסיור בארה"ב עם ארגון נירי (NIRI), שהוא המקביל שלנו בחו"ל, רק בקנה מידה גדול הרבה יותר. הבנו את הצורך, וכמה חודשים לאחר מכן החלטנו להקים את הפורום בישראל", הן מסבירות. בעוד חברות בנירי עולה מאות דולרים בשנה, בארגון הישראלי לא גובים כסף.

על מה מדברים?

"זה פורום מקצועי שכולל כ-60 איש, שבו אנחנו מדברים על העבודה שלנו ועל חוויות מקצועיות, ומזמינים אנשים חיצוניים שידברו אתנו על נושאים שונים - כמו מומחי תקשורת ומנהלי קשרי משקיעים. זה חשוב, כי רוב אנשי ה-IR לא עברו מסלול אקדמי, אלא מגיעים מתחום הפיננסים או השיווק. אנחנו עורכים מפגשים אחת לחודשיים, בדרך כלל במשרד של אחד מאנשי הפורום".

יש משהו משותף לאנשים בקבוצה?

"יש בו דומיננטיות נשית, מטבעו של המקצוע".

ויש בו פתח לקשרים עסקיים מעבר לעניינים המקצועיים?

"אני חושבת שזה גם מקום לעשות בו נטוורקינג. אתה מכיר הזדמנויות ויכול לחלוק אותן ולהעביר אותן הלאה. מישהו פנה אלי וסיפר שהוא מחפש עובד בתחום - והעברתי למישהו אחר. פרט לכך, מעבירים בפורום מידע רב לגבי ספקים: שירותי תוכנה, יחסי ציבור, ספקי שיחות ועידה, יועצים".

למה אתן לא גובות כסף על השותפות בפורום?

"זו לא המטרה. לא אני ולא יעל ניהפך לנגה קינן".

לא במקרה עולה שמה של נגה קינן. קינן היא המייסדת והיו"ר של פורום סמנכ"לי הכספים הישראלי (CFO), המייצג כ-650 סמנכ"לי כספים מכל קצוות המשק. בשנים האחרונות שואף הפורום להיות יותר ממקום מפגש מקצועי המספק השתלמויות לחבריו: הוא נהפך לגורם מקצועי המייצג את עמדותיהן של חברות במשק מול הרגולטורים, גופי ממשל, פוליטיקאים ואישים בכירים. הוא מתחייב לעבוד באופן מקצועי, אבל בשנים האחרון נקט לעתים עמדות שלא בהכרח עלו בקנה אחד עם אלה של כל חבריו - כמו במקרה של המאבק בעד התחרותיות ונגד הריכוזיות במשק, שבו הוא הפיץ חומרים שניסו להוכיח כי אין בעיית ריכוזיות במשק הישראלי.

כדי להשתלב בפורום, עליך לעבוד בחברה בעלת מחזור של יותר מ-40 מיליון שקל ולשלם דמי חבר שנתיים של 3,450 שקל. מלבד דמי החבר, הפורום גם נהנה מחסויות. במועצת הפורום מכהנים 180 סמנכ"לי כספים בחברות בעלות מחזור העולה על 200 מיליון שקל, וקבוצת השמנת שלו מורכבת מפורום ראשי המשק, שרק העלית שבעלית מוזמנת אליו. בוועדות ובתאים של הפורום אפשר למצוא את סמנכ"לי הכספים הבכירים ביותר: דן זיסקינד שעבד בטבע, אייל סולגניק מאי.די.בי, יוסי טנא מאורמת, יוסף גספר מאלביט מערכות, נסים מלכי מאל על, וסמנכ"לים מחברות כמו אפריקה ישראל, בזק, בנק הפועלים, גדות כימיקלים, גיוון אימג'ינג, גרניט הכרמל, החברה לישראל, כלמוביל, מכתשים אגן, חברת החשמל, כלל תעשיות, נטפים, נס טכנולוגיות, סלקום, פרוטרום, צים, צ'ק פוינט, שטראוס, ריטליקס, שופרסל ותנובה. בכנסים מתייצבים לעתים גם פוליטיקאים בכירים, המעריכים את העוצמה של חבריו.

יוצאי האוצר: העבירו את הזמן עד לג'וב הנכסף

כל בוגר לימודי כלכלה יודע שלעבודה במשרד האוצר, ובמיוחד באגף התקציבים, יש משמעות ארוכת טווח - הרבה מעבר לניסיון ולאתגר המקצועי. כמה שנים לאחר סיום תפקידם, יוצאי האוצר מוצאים את עצמם במשרה מכניסה במגזר העסקי - לא רק בגלל כישרונם ובגלל היכרותם עם המגזר העסקי, תכונה שטייקונים מחבבים במיוחד, אלא גם בגלל רשת הקשרים במקומות הנכונים. "אלה אנשים שמכירים זה את זה היטב, וכשמתפנים תפקידים הם מציעים שמות של אנשים מחבורת יוצאי האוצר", מסביר יועץ לשעבר של אחד משרי האוצר.

עם השנים נוצרו כמה מועדונים לא רשמיים של בוגרי המשרד. אחד הוותיקים שבהם הוא "הקליקה הירושלמית" - בכירים לשעבר במשרד שעבדו בצמידות בשנות ה-80 וה-90 ומתגוררים באזור הבירה. מאפיין נוסף הוא קשר עם אנשי המכון הישראלי לדמוקרטיה, ובמיוחד עם נשיא המכון אריק כרמון ועם השר דן מרידור, שהיה במשך שנים חבר הנהלת המכון. עם חברי מועדון זה נמנים דוד ברודט, יו"ר בנק לאומי שהיה במשך כמה שנים מנהל פורום קיסריה של המכון; מנכ"ל בנק מזרחי טפחות דוד יונס; עו"ד תמי בן דוד, לשעבר הממונה על רשות החברות הממשלתיות; אהרון פוגל, יו"ר מגדל ולשעבר מנכ"ל משרד האוצר, ובכירים אחרים. הם נפגשים בבתי קפה ובמסעדות באזור ירושלים וכן במפגשים השנתיים שמארגנת עידית סרגוסטי, המנהלת המיתולוגית של לשכת מנהל אגף התקציבים. מאז שפרשה לפנסיה מוקדמת לפני שלוש שנים, מארגנת סרגוסטי מפגש הכולל יום טיול לבוגרי אגף התקציבים בדרגת ראשי אגף וסגניהם לשעבר, שבו הבכירים לשעבר יכולים להתעדכן מה קורה זה עם זה ובחברות שבהן הם עובדים. גם אלי יוסף, דובר משרד האוצר המיתולוגי, מוזמן לטיולים האלה - על אף שמעולם לא עבד באגף התקציבים.

יוסף עובד כיום כלוביסט במשרד פוליסי שבבעלות בוריס קרסני, ומשמש כציר של שני מועדונים אחרים של בוגרי האוצר. לראשון אפשר לקרוא "מועדון הלוביסטים והיועצים", המרכז בעיקר יועצים שעבדו בסביבתו של שר האוצר לשעבר אברהם (בייגה) שוחט בשנות ה-90. אפשר למצוא שם את חיליק גולדשטיין וארז גילהר, העובדים יחד עם יוסף בפוליסי, את הלוביסט בועז רדי ממשרד אימפקט, את חיים גבריאלי שטיפס מלשכתו של שוחט לתפקיד מנכ"ל אי.די.בי שבשליטת נוחי דנקנר, ואת אורי גינוסר, סמנכ"ל בחברת כלל ביטוח מקבוצת אי.די.בי.

פורום אחר הוא "בית הלורדים של האוצר": פעם בחודשיים מארגן יוסף ארוחה במסעדה או בבית קפה, עם כמה מבכירי האוצר לשעבר, שמכהנים כיום בצמרת במגזר העסקי. האורחים הקבועים בפורום זה, שאנשיו מייצגים חתך נרחב מהצמרת העסקית, הם אישים כמו יובל רכלבסקי (יועץ עצמאי), ידין ענתבי (בית ההשקעות ד"ש), אלי כהן (בנק הפועלים), אייל גבאי (בתקופת צינון), יוסי בכר (בנק דיסקונט), קובי הבר (בנק לאומי), ירום אריאב (עמיתים), עמית לנג (אורנג') וימימה מזוז (תנובה). הארוחה הקרובה תתקיים לכבודו של יהודה נסרדישי, הפורש מתפקידו כמנהל רשות המסים.

פורום אחר הוא "בית הלורדים של האוצר": פעם בחודשיים מארגן יוסף ארוחה במסעדה או בבית קפה, עם כמה מבכירי האוצר לשעבר, שמכהנים כיום בצמרת במגזר העסקי. האורחים הקבועים בפורום זה, שאנשיו מייצגים חתך נרחב מהצמרת העסקית, הם אישים כמו יובל רכלבסקי (יועץ עצמאי), ידין ענתבי (בית ההשקעות ד"ש), אלי כהן (בנק הפועלים), אייל גבאי (בתקופת צינון), יוסי בכר (בנק דיסקונט), קובי הבר (בנק לאומי), ירום אריאב (עמיתים), עמית לנג (אורנג') וימימה מזוז (תנובה). הארוחה הקרובה תתקיים לכבודו של יהודה נסרדישי, הפורש מתפקידו כמנהל רשות המסים.

טענה נפוצה בשיח הציבורי נוגעת לחלוקה הלא שווה בנטל: העובדה שמעטים נושאים בעול הכבד של שירות קרבי בסדיר ובמילואים, ואחוזי הגיוס לצה"ל הולכים ופוחתים. בטיעון זה יש לא מעט מן הצדק, אבל הוא מסתיר את הצד השני של המשוואה: היתרון העצום של הקשרים שנוצרים בצבא.

הדבר בולט במיוחד ביחידות מיוחדות שתנאי הקבלה אליהן מאתגרים, ופעמים לא מעטות הקבלה אליהן נעשית על בסיס "חבר מביא חבר" או פרוטקציה משפחתית. יוצאי יחידות מובחרות כמו סיירת מטכ"ל, שלדג, שייטת 13, מגלן וטייסות חיל האוויר מקיימים זה עם זה מערכות קשרים הדוקות בחיים האזרחיים. רבים מהם הקימו עמותות רשמיות, הפועלות באמצעות אתרי אינטרנט הנגישים ליוצאי היחידה בלבד. העמותות האלה פועלות גם כמועדוני צרכנים וגם כמקום שבו אפשר למצוא הצעות עבודה או לקדם הצעות עסקיות שונות.

"עמותת בוגרי היחידה עידכנה באחרונה את מטרותיה", כתב ניר למפרט, יו"ר עמותת יוצאי 8200, באתר האינטרנט של בוגרי יחידת המודיעין היוקרתית. "החלטנו גם לייסד רשת חברתית של בוגרים, לטובת הבוגרים ולטובת הקהילה... אתר האינטרנט החדש נועד לשמש פלטפורמה לעידוד התקשורת בין חברי העמותה למטרות חיפוש עבודה, בחינת רעיונות עסקיים, פעילות התנדבות ועדכון על פעילויות העמותה".

בשנה האחרונה מארגנת העמותה קורסים וימי השתלמויות לאנשי עסקים ויזמים. כדי לאתר מועמדים היא פונה לא רק לבוגרי היחידה, אלא גם לבוגרי יחידות מובחרות אחרות. כך לדוגמה, ע', יוצא שלדג, קיבל באחרונה זימון לקורס יזמות בן שבועיים בהנחיית בוגרי 8200.

מערכת הקשרים של יוצאי 8200 מעניינת במיוחד, מכיוון שכמה מהם הקימו חברות מצליחות כמו צ'ק פוינט, ורינט ונייס, וגם כיום לא מעט מיוצאי היחידה פונים להקמת סטארט-אפים. הקשרים קיימים גם בענף ההשמה: פ', בוגר היחידה, קיבל לא מזמן פנייה ממכר שביקש ממנו להמליץ עליו לחברת השמה המקבלת למאגר שלה בוגרי 8200 או כאלה שיוצאי היחידה המליצו עליהם. "זה אבסורד", אומר פ', שהתקבל ליחידה בזכות הפניה של בן משפחה. "אמנם ב-8200 יש כוח אדם איכותי בעיסוקי הליבה שלה, אבל משרתים בה עוד אלפי אנשים במקצועות שונים, ולא ברור למה ניתן להם יתרון על פני אחרים".

מערכת המשפט: לעבוד אצל החברים של ההורים

מערכת המשפט היא מקום נוסף שבו פעילים מועדונים לא רשמיים. לפני כעשור נכתב רבות בעיתונות על תופעת הנפוטיזם בצמרת: ילדיהם של שופטים בבית המשפט העליון ובכירים בפרקליטות המדינה התמחו אצל ילדיהם של בכירים אחרים. דניאלה ביניש, בתה של הנשיאה היוצאת דורית ביניש (אז שופטת מן המניין בעליון), התמחתה אצל נאוה בן אור, אז בכירה בפרקליטות המדינה, שהיתה מיודדת עם אמה מימי עבודתן המשותפת בפרקליטות. שתי בנותיו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, התמחו אצל שופטים עליונים בזמן שאביהן כיהן כשופט עליון: אסתר אצל תיאודור אור ומיכל אצל גבריאל בך. אחד ממתמחיו של ברק היה יורם זמיר, בנו של ידידו לכס השיפוט, פרופ' יצחק זמיר. מתמחה נוסף של ברק היה דן שמגר, בנו של הנשיא לשעבר מאיר שמגר. כיום ישנו נוהל מיוחד שאוסר על ילדים של שופטים שמכהנים בבית המשפט העליון להתמחות בבית המשפט העליון כל עוד אחד מהוריהם מכהן כשופט.

בדו"ח מבקר המדינה ל-2005 נמתחה ביקורת על מכרזים תפורים בקבלה למשרות במכרז המשפטים. עם השנים הצטמצמו תופעות אלה, גם בשל הביקורת הציבורית.

עם זאת, קיים חשש כי מועדונים סמויים ממשיכים להתקיים במערכת המשפט, ובאים לידי ביטוי באופן שבו מומחים חיצוניים מקבלים עבודה. באופן רשמי, בית המשפט עובד עם רשימות של מומחים שעומדים בקריטריונים מסוימים. בלא מעט דיונים בבית המשפט מגיעים הצדדים למצב שבו השופט ממליץ על מומחה מסוים, ושני הצדדים מקבלים את ההמלצה.

"שני הצדדים לא רוצים להתווכח עם השופט", מסביר עורך דין המבלה לא מעט שעות בדיונים בתיקים כלכליים בבתי המשפט בתל אביב. "העבודות אמורות להתחלק בין המומחים המופיעים ברשימה, אבל בפועל אנחנו רואים את אותו שמאי מקרקעין או מגשר ממונים פעם אחר פעם. לאחר מכן אתה פוגש את אותו מומחה מתרועע עם השופט באירוע חברתי. דיברתי על זה עם שופט לשעבר, והוא הסביר לי שאף אחד לא מקבל שוחד בסיפור הזה, זה פשוט חבר שעוזר לחבר. בבית המשפט בתל אביב, במיוחד המחוזי שבו נמצא הכסף הכי גדול, יש יותר מדי מקרים של היכרויות".

מינוי מפרקים וכונסי נכסים הוא אחת הסוגיות הרגישות בהקשר זה. תיקי הפירוקים הגדולים יכולים להעשיר עורכי דין מסוימים ולהשאיר מאחור פרקליטים אחרים. בתחום זה יש לא מעט אינטריגות וסערות, שהאחרונה שבהן היא פרשת הפרוטוקול של השופטת ורדה אלשיך, סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, המכהנת כשופטת הבכירה ביותר בתיקי פירוק. אלשיך ספגה באחרונה ביקורת לאחר שהתגלה שהיא הכניסה תיקונים בדיעבד לפרוטוקול דיון. כ-100 עורכי דין מ-55 משרדים מובילים באזור תל אביב, המופיעים בפני אלשיך, חתמו על מכתב תמיכה בשופטת שבו טענו שהיא "חכמה, אמיצה וחרוצה". במערכת המשפטית נמתחה ביקורת על כך שעורכי הדין החתומים על המכתב הם אלה המופיעים בפני אלשיך ומקבלים ממנה תיקים.

אחד מעורכי הדין החתומים על המכתב הוא ד"ר שלמה נס. באחרונה אישרה אלשיך שנס יקבל שכר טרחה של כ-2 מיליון שקל עבור עבודתו כמפרק חברת אגרקסקו. בעבר קיבל נס שכר טרחה קבוע עבור עבודתו בתיק קלאבמרקט - כ-20 מיליון שקל, שבהם התחלק עם שותפו, רו"ח גבי טרבלסי.

בעלה של השופטת, יוסף אלשיך, כיהן ב-2003-2009 כדירקטור חיצוני בחברת אן.אם.סי שבשליטת איש העסקים משה אדרי. נס מונה לדירקטור בחברה במאי 2006, וכעבור זמן קצר קיבל אופציה לרכישת כ-5% מהמניות, צעד שהיה הופך אותו לבעל עניין בחברה. נס מימש את האופציה ביולי 2009. כלומר, במשך שלוש שנים כיהנו אלשיך ונס כדירקטורים באותה חברה, ואף ישבו יחדיו בוועדת הביקורת, בזמן שנס לא היה רק דירקטור בחברה - אלא גם בעל עניין עסקי. באותה התקופה התנהל, בין היתר, תיק קלאבמרקט.

מדוברות בתי המשפט נמסר בתגובה: "הדיבורים על הקשר בין אלשיך לבין עו"ד שלמה נס הם רכילות מרושעת חסרת בסיס עובדתי. אין בין אלשיך לבין נס אף קשר, לבד מקשרי עבודה המתמצים בהופעתו בפניה ככל עורכי הדין בתחום. שכר הטרחה שאושר לעו"ד נס היה, בשני המקרים, על פי התקנות ואף נמוך ממה שנקבע בהן. בתיק קלאבמרקט היה שכר הטרחה קרוב לחמישית ממה שקובעות התקנות, ובתיק אגרקסקו, מלבד העובדה ששכר הטרחה היה חלקי, הוא אף היה על חשבון הנושים המובטחים ובהסכמתם. יוסף אלשיך כיהן כדירקטור מטעם הציבור ב-2003-2009".

ממשרדו של עו"ד שלמה נס נמסר בתגובה: "הוכחנו כבר כי משרדנו לא קיבל שום 'טובות' מהשופטת אלשיך, שכן מי שיוזם את העלאת שמנו כנאמנים או כמפרקים הם הנושים או החברות השונות, מן הסתם מתוך הערכה למקצועיותנו, ובשום מקרה לא השופטת. כשהשופטת אלשיך נדרשה לאשר בקשות של משרדנו לשכר טרחה, היא החליטה במקרים שונים לא להיענות לבקשותינו, והפחיתה את שכר טרחתנו באופן משמעותי לעומת מה שאושר על ידי הנושים וכונס הנכסים הרשמי, שהוא הגורם המוסמך למתן עמדה כלפי בית המשפט בעניין. כך למשל היה בתיק קלאבמרקט שבו ביקשנו, יחד עם משרדו של רו"ח גבי טרבלסי, שכר טרחה שהיה מקובל על ועדת הביקורת של נושי החברה, הבנקים וכונס הנכסים הרשמי - 15% בלבד משכר הטרחה שנקבע בתקנות, ובהחלטת השופטת שקיפחה אותנו קיבלנו 50% פחות. גם שכר הטרחה ששולם בתיק אגרקסקו חושב לפי התקנות ללא תוספות מקובלות, באישור הבנקים, הנושים המובטחים, שהם גם הנושאים בשכר הטרחה. למען הסר ספק, אין כל קשר בין המינויים: מר אלשיך מונה לתפקידו כדח"צ על ידי בעלי השליטה בעבר, לפני רכישת החברה על ידי משפחת אדרי ב-2006, ועשה זאת עד לסיום כהונתו. שלמה נס מונה כדירקטור מטעם משפחת אדרי רק לאחר רכישת השליטה בחברה. האופציה לרכישת המניות ניתנה ממשפחת אדרי ולא מהחברה".

אנשים שהם מועדון: מעגל של משרות וקשרים

יש אנשים שהם בעצמם סוג של מועדון. קחו לדוגמה את השישייה המורכבת מעורכי הדין רם כספי ופיני רובין, רואי החשבון גד סומך ויצחק סוארי, הלוביסט בוריס קרסני ואיש יחסי הציבור רני רהב. שרי אריסון, יצחק תשובה, נוחי דנקנר, עידן עופר, גליה מאור, צדיק בינו ואליעזר פישמן הם רק חלק מהאנשים החזקים במשק שהשישייה הזו מעניקה להם את שירותיהם.

מסביב לכל יועץ בכיר כזה נוצרים מעגלים של אנשים הקשורים אליו ואל האיש החזק שהוא מייצג. אלה שפונים לשישייה הזו כדי לקבל שירותים שונים עושים זאת גם בגלל קשריהם, והתקווה שהם יוכלו להפנות אותם למקומות עבודה מעניינים או להזדמנויות עסקיות.

"לעתים קרובות שואלים 'האם אתה מכיר מישהו שיכול למלא תפקיד מסוים'", מספר מקורב לאחד מחברי השישייה. "זה קורה כי סומכים על שיקול הדעת. המשק הישראלי קטן, והרבה דברים מסתובבים דרך החמישה-שישה אנשים האלה".

סוארי, לדוגמה, העסיק במשך השנים רבים מילדיהם של מקורביו. בין היתר הועסקו במשרדו אריאל רוטר, בנם של בעלי קסטרו אתי וגבי רוטר; נמרוד בורוביץ', בנו של דדי בורוביץ'; קרן קינן, כלתו של מנכ"ל בנק הפועלים ציון קינן ובתו של האלוף במיל' אהרון זאבי-פרקש; גיא שמיר, בנו של איש העסקים מאיר שמיר, ורבים אחרים.

סוארי עצמו נהפך מרואה חשבון בכיר למיני טייקון, גם בזכות הקשרים שטיפח והובילו אותו לעסקות שונות. גם קרסני, המהווה צומת של קשרים בין פוליטיקאים לאנשי עסקים בכירים, נהפך למיליונר בזכות עסקות תיווך שעשה בשנים האחרונות. אחת הראשונות שבהן, שנסגרה לפני שנים, היתה מכירת בנק שווייצי בבעלות ידידו המיליארדר היהודי ברוס רפפורט ז"ל לבנק הפועלים, לקוח של קרסני. מתווך אחר בעסקה היה מוריאל מטלון, שותפו של פיני רובין במשרד גורניצקי ושות'. רובין וסומך הפנו לא מעט לקוחות לקרסני בתחילת דרכו בעולם הלובינג.

צומת אחר בחבורה הזו הוא איש יחסי הציבור רני רהב. בשנים האחרונות עזבו את משרדו לקוחות משמעותיים כמו שרי אריסון, החברה לישראל, אפריקה ישראל, נוקיה ואסתי לאודר, אך משרדו של רהב הוא עדיין המוביל בשוק, ונכנסו אליו לקוחות חדשים כמו קבוצת אייל עופר. הוא בעצמו מהווה מועדון חברים מקושר. רהב עשה חלק ניכר מהונו באמצעות תיווך בין אנשי עסקים שהכיר במעגל לקוחותיו. רמז לפעילות זו התפרסם לפני כמה שנים, כשבדיווח לבורסה נודע כי רהב יקבל 15.5 מיליון שקל ממכירת השליטה בשיכון ובינוי מקבוצת אריסון לאיש העסקים צביקה בארינבוים. העסקה לא יצאה לפועל, אבל רהב היה פעיל גם בעסקות אחרות במגוון תחומים.

האירועים הנכונים: לרקוד בחתונה של טייקון ולנוח

בתחילת ספטמבר, יומיים לפני הפגנת ה-300 אלף איש בכיכר המדינה, חגג נוחי דנקנר את נישואי בתו רונה יחד עם 1,300 מחבריו הקרובים. בניגוד לחתונתו של אלעד תשובה, שנערכה שלושה חודשים לפני כן באתר שהוקם במיוחד ביער בן שמן בעלות של 7 מיליון שקל בלבד, חתונתה של רונה דנקנר היתה צנועה יחסית, אולי בהשפעת המחאה החברתית שהשתוללה והגיעה גם לחניון של גן האירועים.

בין האורחים בלטו ראשי מערכת הבנקאות, בהם גליה מאור, מנכ"ל מזרחי טפחות אלי יונס, יו"ר מזרחי טפחות יעקב פרי ויו"ר דיסקונט יוסי בכר. גם בעלת השליטה בבנק הפועלים, שרי אריסון, הגיעה. מלבדה נכחו גם תשובה, אילן בן דב, יוסי מימן, מוזי ורטהיים ולב לבייב. גם מתחריו של דנקנר, כבעל השליטה ב"מעריב", הגיעו לברך: אליעזר פישמן, בעל השליטה ב"גלובס" ושותף ב"ידיעות אחרונות" היה שם, וכך גם נוני מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות", ויואל אסתרון וגלית חמי, המו"ל והעורכת הראשית של "כלכליסט".

לא רק אנשי עסקים הגיעו לחגוג, אלא גם לא מעט פוליטיקאים שבאו לנשנש מהבופה היוקרתי של הדנקנרים, כמו שר התיירות סטס מיסז'ניקוב והח"כים דליה איציק ומאיר שטרית. ואולם בכך לא הסתיימה רשימת האורחים המכובדים: זהבית כהן, ג'קי בן זקן, עופר נמרודי, פיני רובין ורני רהב הם רק חלק קטן משיירת האורחים שנכנסה פנימה.

לחתונה של אלעד תשובה הגיעו 1,500 אורחים, בהם הנשיא שמעון פרס, השר סילבן שלום, ציפי לבני, השר יצחק אהרונוביץ', שרי אריסון, יו"ר בנק לאומי דוד ברודט, יו"ר הבנק הבינלאומי צדיק בינו, רם כספי, גד סומך, משה גאון וחיים סבן. גם שם בוודאי עבדו גלגלי הנטוורקינג שעות נוספות.

לאירועים מעין אלה אי אפשר כמובן להיכנס ללא הזמנה, אבל גם הבלתי מחוברים והבלתי מקושרים יכולים להתפלש באווירת המועדונים הסגורים בכמה מקומות נבחרים, בעיקר בירושלים ובתל אביב.

ביקור במועדון הגנקי ברביעי בערב, אז מופיעה שם עינת שרוף, יכול ללמד מעט על קשרי החברות בצמרת. רשימת השרים בציבור - ששרוף לא מהססת לדחוף לפיהם את המיקרופון ולהכריח אותם לשיר במלוא הגרון - כוללת את נמרודי ואשתו; את אהוד אולמרט, שהוכרח לשיר אף הוא; את אבנר קופל, יו"ר התאחדות הכדורסל; את רענן כץ, הבעלים לשעבר של קבוצת מכבי תל אביב; וכמובן את הפוליטיקאי הטרי יאיר לפיד, שבזכותו נהפכה שרוף למרעננת הרשמית של בעלי ההון. זה בוודאי לא המקום לדבר בו בשקט על עסקים, אלא לראות ולהיראות - ואולי גם לחגוג איזו עסקה שנסגרה.

חמישי הוא היום שבו הח"כים יורדים מירושלים לתל אביב. תוכלו למצוא רבים מהם בבית הקפה דובנוב 8, שניצב במיקום גיאוגרפי מצוין - בין הקריה לבית אמות המשפט, שם נמצאות לשכות רבות של שרים וח"כים. "ביום טוב יושבים שם ארבעה שרים ועשרה ח"כים שעורכים פגישות בזו אחר זו. עסקנים פוליטיים ופעילי מפלגות מכל הארץ עולים לרגל. זו ממש כנסת קטנה", מספר אחד העוזרים הפרלמנטריים שיושב שם. אך בניגוד לכנסת, כל אדם יכול להגיע לשם ולפנות אל השר או הח"כ ללא צורך בתיאום מראש. בצהרי חמישי אחד נצפו שם ח"כ נחמן שי, כמה עוזרים פרלמנטריים נמרצים, קצינים בכירים ועסקנים פוליטיים של קדימה. גם ג'ודי שלום-ניר-מוזס, הנשואה לשר לפיתוח הנגב והגליל, ישבה שם לארוחת צהריים עם חברות.

בחמישי בערב פגשנו במסעדת קנטינה בתל אביב את רני והילה רהב שהסבו לארוחה משפחתית. לשולחן ליד טיפטפו אט-אט גברים בגיל העמידה, עד שבסביבות 22:00 הגיע מסמר הערב - השר שלום. בכל חמישי הוא מגיע לסעוד כאן עם כעשרה חברים. הפעם הוא הגיע היישר מכנס הרצליה והרצה לחבריו על המתרחש ברשויות המקומיות.

ב-2004, כששלום כיהן כשר החוץ, נהג הפורום בראשותו להתכנס מדי שישי במסעדת בויה בתל אביב, אבל אז התברר - כפי שפורסם במדור הרכילות של מוסף סוף השבוע של "מעריב" - שגם איש העולם התחתון זאב רוזנשטיין מחבב את המקום. וכך, המאבטחים של זה ושל זה מצאו עצמם שומרים אלה לצד אלה מחוץ למסעדה. בסופו של דבר הפסיק רוזנשטיין להגיע למקום, והשר יכול היה להמשיך לסעוד שם בשקט.

בשישי בצהריים מתכנס פורום ותיק במיוחד במסעדת מועדון הקצינים בתל אביב. בחדר פרטי מתכנסים החל ב-13:00 איתן הבר, אברהם (בייגה) שוחט, דב לאוטמן, רפי גינת וחברים נוספים. במשך שעות הם יושבים, אוכלים ודנים בענייני היום והשעה. רובם כבר אינם בעלי השפעה במוסדות השלטון, אבל מדובר בגוורדיה הישנה שאולי קיבלה פעם החלטות באותו פורום בדיוק - ללמדנו שהשיטה לא השתנתה, אלא רק האנשים. 

"בישראל אי אפשר לעשות הון ללא קשרי הון-שלטון"

יש שיטענו שכאלה אנחנו הישראלים: יש לנו אופי של סחבקים וזו מדינה קטנה, שבה כולם מכירים את כולם. אך אל תטעו לחשוב כך: זו לא תרבות ולא כולם מכירים את כולם. זה תוצר של מבנה המשק ושל קבוצה קטנה שבה כולם מכירים את כולם.

לדברי ד"ר דורון נבות, מרצה בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, שפירסם באחרונה ספר על השחיתות הפוליטית בישראל, "חבירת הון לשלטון מונעת קודם כל מאינטרס מבני. ברגע שמכירים בכך מבינים שכל מפגש פיסי הוא משני, ולכן הדרישה לשקיפות היא משנית. בעלי ההון צריכים את השלטון, זו תופעה עולמית-מבנית בתוך השיטה הקפיטליסטית. מי שלא מבין שריכוזיות היא בעיה עולמית, לא מבין שהיא פועל יוצא של קפיטליזם. בעל ההון רוצה להרוויח מביטול התחרות. כדי שיהיו לו פחות מתחרים הוא צריך להיות מעולה, או להפעיל כוח שלטוני, ולרבים זה קל יותר מכיוון שהם לא עד כדי כך מוכשרים".

פרלמנטים ופורומים פומביים, טוען נבות, הם לא אתרים לקבלת החלטות, אלא אתרי ראווה. "אי אפשר לדבר בהם באופן דיסקרטי, אבל הם נותנים תחושת עוצמה - תחושה שאתה חלק ממשהו גדול. סילבן שלום, למשל, פועל כך באופן מסורתי. כשח"כים ואנשי ציבור רוצים להיפגש עם בעלי אינטרסים, הם יעשו זאת במפגשים חשאיים במקומות דיסקרטיים יותר". לדבריו, פעמים רבות הצדדים אפילו לא צריכים לדבר. אין קנונייה ותהיה זו טעות לחפש אחת כזו: כל אחד יודע מה האינטרס של האחר, ולא צריך לתאם דבר. "ככה זה פועל גם בקרטלים: הם לא מדברים, אבל הם מתואמים. לחשוב שבפורומים הם מקבלים החלטות - זו תמימות. כל דבר שאפשר לראות הוא בעצם חולשה שלהם. עדיף היה לנו שיהיו פורומים כאלה, כי אז ההחלטות היו מתקבלות על השולחן. כשמדובר בהון-שלטון כמועדון - זו בעצם מטאפורה".

נבות מבקש להבחין בהקשר הזה בין ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט לבין בנימין נתניהו. "ברגע שנתניהו אומר שהוא רוצה לצמצם את המסים לבעלי ההון, הם לא צריכים לפנות אליו כי הם יודעים שהוא בצד שלהם. ביבי הוא סוליסט, והרבה בעלי הון בעדו כי זו האידיאולוגיה שלו. אצל אולמרט זו לא היתה אידיאולוגיה, אלא קשרים. הוא מייצר יותר אנטגוניזם כי הוא מקושר לשחיתויות.

"יש לנו נטייה לחשוב שהון ושלטון יוצרים בהכרח שחיתות פוליטית, אבל לא חייבים לעשות זאת כך. ביבי לא מקושר, אבל הוא לא פחות קטסטרופלי. אצל אולמרט הבעיה קיבלה האנשה כי הוא ישב יחד עם בעלי הון בארוחת ערב. מכיוון שאפשר לדמיין זאת ויזואלית, זה קיבל ביטויים גרוטסקיים. אבל גם אם ננקה את רובד השחיתות ותאוות הבצע - יש לנו בעיה. כל עוד הפוליטיקאי זקוק לכסף עבור כוח פוליטי, קשרי הון-שלטון יישמרו".

"אדם סמית' אמר שצריך לאסור על תעשיינים וסוחרים להתאגד, כי הם יוצרים קנוניות נגד הצרכן בכל פעם שהם נפגשים", אומר דניאל דורון, מנהל המרכז לקידום חברתי וכלכלי. "אני לא חושב שאפשר או שצריך לאסור עליהם להיפגש, אבל צריך ליצור כללים שלא יאפשרו להם לעשות מה שהם רוצים".

דורון טוען כי קצה החוט הוא פורום ראשי המשק. "זו המסגרת הרחבה יותר שבה נעשים הקשרים והקומבינות ונכתבת רשימת האויבים - שאני ביניהם. זה התחיל כשהייתי מעורב בהפרטת בנק הפועלים. כתבתי על כך ב'וול סטריט ג'ורנל', ובעקבות המאמר הם שמו עלי מעקב ואיימו עלי. כל העניין התחדד כשחבריי ואני התחלנו להוביל מהלכים נגד ריכוזיות, והם חזרו ללחוץ עלינו".

לדבריו, "בישראל אי אפשר לעשות הון ללא קשרי הון-שלטון. אפילו סטף ורטהיימר קיבל הטבות מהממשלה וזכה בעסקת ישקר בזכות קשרים בחיל האוויר. הוא עשה את הונו במו ידיו ואני מלא הערכה אליו, אבל הוא לא היה מצליח ללא עזרה מהממשלה, כמו חוזים לטיפול במנועי המטוסים של חיל האוויר. כיום אי אפשר לעשות דבר ללא עזרה מהממשלה. זה המבנה המעוות של המשק.

"המוצלחים מוצאים מהמשחק כי הממשלה עוזרת למפעלים החלשים יותר, והם מחסלים את התחרות. אם תערכו רשימה של מקומות נחשלים, תגלו שהממשלה השקיעה שם מיליארדים. כשהממשלה מביאה הון, היא מביאה ביורוקרטיה ויוצרת משטר סוציאליסטי, כי מי שצועק או שיש לו קשרים מקבל - והשאר לא. בכך הם הורסים את העסקים הלגיטימיים".

ד"ר מאיר גלבוע, יועץ למאבק בשחיתות במשרד מבקר המדינה, מתריע לגבי הפורומים הלגיטימיים שמקבלים החלטות פחות לגיטימיות. "המסגרות האלה, כמו איגוד הבנקים, מאפשרות למתחרים להיפגש. המסגרת נחשבת לגיטימית, אבל חוסר הלגיטימציה במפגשים האלה עולה על הלגיטימציה. הם נפגשים כדי לתאם עמדות מול הרגולטור, המחוקק והצרכנים. זה מאפשר להם לשוחח ולהעביר אינפורמציה. מכיוון שזה נחשב לגיטימי, למחוקק יש בעיה לעשות משהו עם ההתאגדות הזו.

"פרט להתאגדויות האלה קיימות גם מסגרות חברתיות, אם אלה חתונות או אירועים אחרים, וכמובן שזה גם מאפשר להם להעביר אינפורמציה שעלולה להזיק לציבור. בסך הכל מדובר במועדונים סגורים שלא כל אחד יכול להתקבל אליהם. מי שמצטרף אליהם הם בדרך כלל פקידים שפורשים משירות ציבורי - מהאוצר, מצה"ל ואפילו מהמשטרה. 'ההכנה' להצטרפות מתבצעת עוד בזמן שהם משמשים בתפקידים בכירים בשירות הציבורי.

"במצב כזה קשה מאוד לדעת אם ההחלטות שהאדם קיבל בשירות הציבורי לא נועדו להקל על כניסתו למועדונים האלה. גם אם הדברים האלה לא נעשים במכוון, בסופו של דבר כולנו רוצים להגיע למעלה. לכן יהיה קשה לפקיד לקבל החלטה נגד חברה גדולה כשהוא רואה את עצמו מצטרף לאחת כזו בעתיד".

לדברי גלבוע, "פורום 360 מורכב אנשים צעירים שרואים מה קורה סביבם. הם יצרו גוף לגיטימי לכאורה, שיושבים בו אנשים זוטרים אמנם, אך בסופו של דבר הם מייצגים חברות גדולות ומעבירים מידע. הם בעצם יוצרים עתודה למועדונים הסגורים. הקריטריון היחיד כאן הוא היכרות. אין לי ספק שכשאדם עומד בפני החלטה אם לקבל מישהו שהוא מכיר מול מישהו שהוא לא מכיר, זה משפיע על ההכרעה".

עו"ד אלדד יניב, חבר בוועדת ההון-שלטון של מבקר המדינה, סבור שהמשאב הגדול ביותר בישראל הוא גישה לנטוורקינג הישראלי. "לא מספיק להיות מוכשר או מעורר השראה, משום שהמשק הישראלי קטן ומוחזק בידי מעט מאוד אנשים שזקוקים לקשר פוליטי חזק כדי לשמר את המבנה העסקי שלהם. לכן נוצרות סביב האנשים האלה טבעות של נותני שירותים שמאפשרים מצד אחד לשמר קשר לשלטון, ומצד שני מונעות מאחרים להיכנס לתוך הטבעת כדי לשמר את הנוכחות של בעל הבית".

בשנתיים האחרונות גבו חברי הוועדה הצהרות משופטים עליונים לשעבר, מפרקליטי מדינה בעבר ובהווה, מרגולטורים ומאנשי עסקים. "אנחנו מנסים ליצור מפת דרכים לשינוי המצב הקיים. המבקר רוצה להטביע חותם לגבי מה צריך לקרות מעתה, איך משנים את השיטה ואת המצב, ובעיקר מקווה שהרוח העצומה שהוא הביא לתפקידו לא תיעלם אחרי פרישתו".

לדברי יניב, כל מה שנאמר בוועדה ידוע, "אבל תמיד אפשר לכתוב פרקים חדשים למצעד האיוולת. כששומעים עדויות כל כך רבות של אנשים שאומרים אותם הדברים, וכל אחד מגדיר את התופעה כמכת מדינה, כסכנה לדמוקרטיה ולישראל, מבינים את חומרת העניין. יש אנשים שרוצים לשמר את הסדר הישן. הם לא מבינים שבטווח הארוך זה מזיק גם להם".

המצב, אומר יניב, לא מסובך לפתרון - אך מחייב אומץ. "אחת האפשרויות היא שלכנסת ה-19 ייבחרו כוחות פוליטיים שיהיו מפוזרים בכמה מפלגות כדי לייצר שליטה במניות השליטה בכנסת. אני חושב שלאור המחאה והגברת המודעות בציבור, אחוזי ההצבעה בבחירות יהיו גבוהים ותיווצר תחרות משמעותית בין הפוליטיקאים בשאלה מי מתחייב יותר לשנות את ישראל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#