כך הידרדרה הקבוצה שירש משה גאון מאביו - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כך הידרדרה הקבוצה שירש משה גאון מאביו

למשה גאון, הבן של בני, היה כל מה שצריך בשביל לפרוח בעולם העסקי, או לפחות לשמור על חברת האחזקות של אביו ■ אבל הוא נכשל ודירדר את ערך החברה המשפחתית ■ האם ימשיך להיאחז בדרך שהתווה האב הנערץ, או שיעזוב הכל וילך לדרכו?

64תגובות

איש העסקים בני גאון הלך לעולמו לפני קרוב לארבע שנים, אבל במשרדי גאון אחזקות, החברה שייסד, נוכחותו ניכרת בכל פינה. אי אפשר לפספס את התמונות שלו עם שועי עולם ובני משפחתו ואת המדפים שעליהם מונחים הספרים שכתב, ובראשם רב המכר "רק המעז מנצח" על תקופת כהונתו כמנכ"ל כור, שבה שיקם את הקונצרן ההסתדרותי שקרס - ההישג שהעניק לו את תהילתו.

בלשכה המפוארת של היו"ר ובנו של בני גאון, משה, תלויה התמונה הבולטת ביותר, שבה משקיף האב על שולחן הכתיבה מאחורי גבו של הבן - בסגנון התמונות הגדולות שבהן מפלגות מנציחות את מנהיגי העבר. ככה זה במשפחה שבה השם, הכבוד והיוקרה הם הדברים החשובים. אלה גם היו המרכיבים בדלק שהניע את גאון האב ברבים ממהלכיו בקריירה העסקית המרתקת שלו, גם כשהקים את גאון אחזקות ב-1998, אחרי שהודח מכור על ידי הבעלים החדשים, יונתן קולבר ומשפחת ברונפמן.

דודו בכר

"מסביבי התחילו לחשושים בסגנון ‘מה יעשה בני גאון?' ורציתי לבלום את הלחשושים האלה כמה שיותר מהר. מה יעשה בני גאון? ובכן, יקים חברה משלו, ויכפיל וישלש את כספם של המאמינים בו", כך כתב גאון המנוח בספרו "הספר השני: חשבון נפש ניהולי" על ימי הקמת החברה. גאון פנה אז לכמה מחבריו בעולם העסקים כדי לגייס כסף להקמת החברה. חלקם לא היססו להגיד לו לא, ואחרים החליטו להצטרף - בהם גם סמי שמעון המנוח ותד אריסון המנוח, שמכר בהמשך את אחזקותיו, ואנשי עסקים אחרים, מוכרים פחות.

יוסי פינסון, למשל, שמשפחתו התעשרה מבעלות על פרדסים שנהפכו לנדל"ן, פנה יום אחד אל גאון במסעדת אולימפיה ואמר לו ששמע כי הוא מקים חברה חדשה. למחרת שם על השולחן צ'ק של 2 מיליון דולר. כך גייס גאון 20.5 מיליון דולר, בתקווה להקים כור חדשה בצלמו ובדמותו: חברת אחזקות שתעסוק במגוון תחומים כמו פיננסים, מים, מדיה ומסחר. לפי התיאור בספר, ב-2002 היתה שווה גאון אחזקות, אז בבעלות פרטית, 100 מיליון דולר, כ-450 מיליון שקל במונחים של אז.

ב-2007 הונפקה החברה בבורסה, וכעבור זמן קצר נע שוויה סביב 400 מיליון שקל. במאי 2008 נפטר גאון ממחלת הסרטן. שווי החברה היה אז 193 מיליון שקל. מאז שהחלה להיסחר בבורסה ועד היום איבדה החברה 75% משוויה, לעומת ירידה של 15% במדד יתר מניות וירידה של כ-8% במדד תל אביב 100.

משה גאון, פרסומאי במקצועו, שירש את אביו בניהול החברה, לא הצליח להחזיר אותה למסלול ההצלחה. למעשה, בחינה של המספרים מעלה כי קרה בדיוק ההפך: שווי השוק של החברה כיום הוא 88 מיליון שקל בלבד, והאג"חים שלה נסחרות בתשואה לפדיון של כ-33%. אחת מספינות הדגל העיקריות שלה, חברת אייס, שרויה בחובות כבדים ונכנסה באחרונה להקפאת הליכים, בשל בעיות ניהול קשות. "המסקנה היא שמשה גאון נכשל", אומר מקור בשוק ההון, "לא רק באייס אלא במכלול כולו, בהבנה עמוקה של אסטרטגיה עסקית. את הסנטימנט השלילי שיש נגדו עכשיו בשוק ההון הוא בהחלט הרוויח ביושר".

מטען רגשי כבד

אופיו הבוטח לא יאפשר לו לחשוף זאת, אבל מבחינה מעשית ובעיקר רגשית, מונח על כתפיו של משה גאון מטען כבד מאוד. "האב יצר ערך, הבן מפחית אותו באופן ניכר", אומר אדם שהכיר היטב את בני, משפט שנוגע בעצבים החשופים ביותר של "הג'ינג'י'", כפי שמכונה גאון ג'וניור בקהילה העסקית. אלא שלמעשה זה סיפור מורכב יותר.

בני גאון היה מנהל שכיר מוצלח ואיש שיווק מעולה, אבל יזם מוכשר פחות. "אני מרחם על משה גאון", אומר אדם המצוי אתו בקשר עסקי, "נפל עליו הסיפור הזה. הוא היה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. הוא נכנס לחברה שכבר היתה בהידרדרות, שהיסודות שלה החלו להיפגע, אבל לא כל כך ראו את זה כלפי חוץ. קריסת חברה כמו אייס לא מתרחשת ביום אחד, זה תהליך של שנים". מקור שהיה בסביבת גאון אחזקות בימים הראשונים מחדד: "האמת היא שבני גאון אף פעם לא יצר ערך משמעותי בחברה שהקים. אבל מרגע שמשה לקח את ההגה לידיים, התחילה הורדת ערך משמעותית".

גאון, שכל חייו עסק ביצירת תדמיות ובבניית מותגים, מבין היטב את מצבו העגום - בין אם סיפורו הוא של תפוח שנפל רחוק מהעץ, או של אבות שאכלו בוסר ושיני הבנים קהו. הוא מודע לטעויות שעשה, אבל סבור ששוק ההון, ברוח גבית של התקשורת, עושה לו עוול. הוא יודע דבר או שניים על כותרות שליליות - לא רק בכובע של יועץ התדמית, אלא כמי שהיה לצד אביו כשהתקשורת הכלכלית הטיחה בו ביקורת קטלנית בראשית ימיו בכור או סביב שערוריית קבלת האופציות כיו"ר קו-אופ (ראו מסגרת).

"אני לא מאשים אף אחד בשום דבר, אני אחראי על הכל", אמר באחרונה בשיחה עם מקורביו. "אבל אם בוחנים את הדברים לעומק, 80% מהפעילות של גאון אחזקות הם הצלחה, ו-20% כישלון. הבעיה היא שה-20% האלה משפיעים על כל היתר. הגדלתי את חלקה של המשפחה בחברה מ-19% ל-34% מכספי הפרטי, ולכן אני משלם כאן מחיר אישי. אבל מה שעושים לי בימים אלה ברמת ההכפשות גרוע הרבה יותר מהכסף שהפסדתי. כסף בא והולך. בסוף לקבר אתה לוקח רק את השם שלך".

גאון, 48, הוא הבכור מבין ארבעה אחים. הוא נולד בפתח תקוה וגדל בבת ים עד גיל 7, אז עברה משפחתו לשכונת נווה רסקו ברמת השרון. בימים ההם היה זה יישוב של מעמד ביניים ישראלי, לא של מנכ"לים שסועדים מדי בוקר ברביבה וסיליה. כבר מגיל צעיר היה בקשר קרוב לאביו ולקריירה המתפתחת שלו - בתדיראן, קו-אופ ולאחר מכן כור, וכמובן עם הקמת גאון אחזקות, שבה היה גאון הבן דירקטור מהיום הראשון, אם כי לא מעורב בחברה באופן ישיר.

חנות של אייס
דודו בכר

בגיל 16, כשאביו נקרא לנהל את קו-אופ, אז קואופרטיב השרוי במשבר כבד, התייצב גאון הצעיר עם מברשת ודלי כדי לעזור בסיוד המשרדים. בעת שאביו היה שקוע עד מעל לצוואר במשבר כור, הבן, אז כבר בן 24, סייע בהקשבה ובעצות. "הוא היה יד ימיני, תומך, מעודד בהכנת תוכנית ההבראה בכל הקשור למבנה הפרסומי שלה, והיה מעורב בה רגשית", כתב בני גאון בנובמבר 1988 ביומנו, המובא בספר "רק המעז מנצח". "הילד התבגר. נהפך לבחור, אדם חושב, ופשוט תענוג לראות את הדרך השיטתית שבה הוא מגיע למסקנות. אני חושב שגם הוא גילה אותי, ובאיזשהו מקום הוא מתהדר בי, מעבר להיותי אבא, אלא גם בתחום הפרסום והעסקים שהוא מתחיל להסתובב בהם... פשוט תענוג לראות את שקדנותו והתמדתו, ואפילו את עיניו האדומות מחוסר שינה, שעליה ויתר לא פעם ולא פעמיים כדי לעמוד בלוח הזמנים ולתת את התרומה שלו למאמץ ולמצוקה שבהם אני נמצא".

גאון היה אז אחרי שירות צבאי ביחידה המובחרת שלדג, וסטודנט לתואר ראשון. לאחר מכן המשיך לתואר שני בפרסום באוניברסיטת נורת'ווסטרן היוקרתית בארה"ב. "זה המקצוע שבו הוא חשב שיצליח להתבלט", מסביר אחד ממקורביו. "אבא שלו התמחה בשיווק, והוא לא רצה להיכנס לתחום שבו הוא יהיה מול אבא שלו באופן ישיר. הרי כל חייו היו כאלה. לכן פרסום מאוד התאים".

עם תום הלימודים עבד גאון שלוש שנים בפירמת הפרסום הגדולה BBDO בניו יורק. כשחזר ארצה, ב-1993, נחת היישר בסוכנות הפרסום הצעירה באומן בר ריבנאי, וכעבור זמן לא רב נהפך לשותף נוסף, עם כרבע מהמניות. היתה זו התקופה שבה שוק הפרסום בישראל החל לגדול - בעקבות כניסתו של ערוץ 2 המסחרי וחברות גדולות שקמו ופנו לקהל צרכנים גדול. אחת מהן היתה סלקום, שנוסדה ב-1994, וביססה את באומן בר ריבנאי כמשרד פרסום גדול.

בשוק הפרסום טענו באותה עת שתקציבים של חברות בנות של כור התחילו להיות מוזרמים לבאומן בר ריבנאי. "אבא של משה הביא כוח רב למשרד. זה היה חלק מהעוצמה של משה", מסביר בכיר לשעבר באחת החברות שעבדו עם בר באומן ריבנאי. "בשנות ה-90 היה בני גאון אחד האנשים הכי חזקים במשק, מקורב לפוליטיקאים ולאילי הון. אבא כזה הוא נכס", מוסיף בכיר בענף הפרסום.

משה גאון שימש יו"ר מטה הבחירות של אהוד ברק ב-1999, אז נבחר ברק לראשות הממשלה, וב-2001, כשהפסיד לאריאל שרון בהתמודדות. אנשים שעבדו אתו בעבר יודעים לספר על איש שעובד ללא הפסקה, וגם פגישות ב-2:00 בביתו הן לא דבר נדיר. לדברי יורם באומן, שותף במשרד הפרסום, הוא איתר את גאון באמצעות ציידי ראשים. "הוא הגיע לכאן בתור אסטרטג. ככזה, היה מהמעולים שאי פעם פגשתי. אהוד ברק לא זז בלעדיו בקמפיין הבחירות של 1999 בכל הנוגע לאסטרטגיה". ואכן, נדמה שלא רבים יחלקו על כישוריו כאסטרטג.

הוא נחשב למי שהביא לישראל את תחום הפלנינג, כלומר תכנון ממוקד מראש של קמפיין הפרסום - לא רק לפי סקרים כמותיים אלא בממדים איכותיים של ראיונות עומק, קבוצות מיקוד ושיטות נוספות, שלא היו מקובלות אז בישראל. לפני שנהפך ליו"ר גאון אחזקות הוא היה מופקד על ניהול משרד באומן בר ריבנאי.

במקביל, השקיע זמן גם בתחביבים. כך לדוגמה, הוא פתח חברה לטיולים ולספורט אקסטרים, השקעה שהחשיב כטובה לחבר קרוב. בשנים האחרונות נכתב בתקשורת על כמה חופשות שהוא בילה על אופנוע שטח במזרח הרחוק ובמקומות אקזוטיים אחרים בחו"ל.

בשוק ההון יש מי שמתארים את גאון כאדם יהיר וחובב פרסום עצמי, שמשקיע זמן בקידום אייטמים על עצמו בעיתונות. אותם מבקרים לא יכולים שלא לראות את השינויים שחלו בחייו האישיים בשנים האחרונות. הוא התגרש מאשתו ואם ארבעת ילדיו, סירה, ונהפך לרווק מבוקש, שלעתים מזומנות מופיע בתקשורת בהקשרים הרחוקים מעולם העסקים - למשל ראיון במדור במגזין הפנאי "בלייזר", או במדורי הרכילות, שהעניקו לו תדמית של פלייבוי או "חובב כוכבניות", כפי שתואר במדור הרכילות של מוסף סוף השבוע ב"מעריב".

בין היתר, נקשרו אליו רומנים עם אורנה דץ ואביטל דיקר. באחרונה ניהל קשר ממושך עם השחקנית הדס קלדרון, שהכיר כששיחקה בהצגה "ברנז'ה" שכתב אחיו, המחזאי והעיתונאי בעז גאון. השניים אף חשבו להתחתן, אבל בסופו של דבר נפרדו. גאון, הבונה בימים אלה בית צמוד קרקע במושב עין ורד, מתגורר כיום בסיטי טאואר ברמת גן, בדירה שבבעלות המשפחה. מדי שבוע הוא יושב במסעדת קנטינה בשדרות רוטשילד בתל אביב, מעוז הברנז'ה החביב עליו.

בשבועות האחרונים היו בקבוצת גאון מי שהפנו אצבע מאשימה למחאה החברתית, ונתלו בה כדי להסביר את הכישלונות של אייס ואימג'ינריום, רשת הצעצועים שבבעלות הקבוצה. בדו"חות אייס הסבירו כך חלק מהתוצאות העסקיות. באופן אירוני, גאון הקדים את רעיונות המחאה: הוא ואחיו בעז היו לפני שנה וחצי בין מייסדי פורום רובינגר, שמונה פעילים חברתיים ופוליטיים מהשמאל. הפורום נועד במקור לקדם סוגיות בסכסוך הישראלי-פלסטיני, אך תוך זמן קצר החל הפורום להקדיש חלק ניכר מדיוניו לבעיות חברתיות, ובשלב מסוים אף נפגש עם היועצים האמריקאים מקמפיין 1999 של אהוד ברק - שהמליצו לחברי הפורום להתמקד בנושא החברתי-כלכלי.

בימי ראשית המחאה החברתית ביולי, סייע גאון ל-50 האוהלים הראשונים שהקימה תנועת השמאל הלאומי בשדות רוטשילד, לצד דפני ליף. "הוא עזר בכל מה שצריך", אומר עו"ד אלדד יניב, ממנהיגי התנועה. "הוא תרם אוהלים, גנרטורים וכל מה שביקשנו. הוא עזר מאוד".

גאון התפקד כבר ב-1995 למפלגת העבודה, ואף עמד מאחורי הקמפיין של איש ההיי-טק אראל מרגלית לראשות המפלגה, שהסתיים בפרישת המועמד מהמרוץ. אחיו בעז פעיל כיום בחזית החברתית, תנועה של פעילים שצמחה מתוך המחאה החברתית.

ללא חוט מקשר

אייל טואג

כשגאון אחזקות נוסדה ב-1998, היא פעלה במשך כמעט כעשור כחברה פרטית. רבים בשוק ההון לא הבינו אז, כמו גם היום, מה בדיוק מבקש בני גאון לעשות עם אוסף חברות בתחומי המדיה, החקלאות, המים והפיננסים, שלא היה ברור מהו החוט המקשר ביניהן.

"מראשית ימיה זו היתה חברה בעייתית", אומר גורם שהיה מעורב בהקמת החברה. "בשלב הראשון בני השקיע בכל דבר שזז כדי לייצר אימפריה קטנה שתתחרה בכור. היו בה השקעות מתחומים שונים, חלקן ממש לא מוצלחות, כמו פוסטר מדיה שמחקה מההון של החברה 15 מיליון דולר; ואחרות מוצלחות יותר, כמו צינורות המזרח התיכון. אחרי כמה שנים באו השותפים ואמרו לבני ‘תשמע, צריך להתמקד'. אז הוא התמקד בשלושה תחומים עיקריים: פיננסים, מים וסחר".

ביוני 2007 הונפקה החברה בבורסה. היתה זו שיא עונת הגאות באחד העם, תקופה שבה היו לא מעט הנפקות של מניות ואג"חים. כבר אז, היו בשוק ההון מי שלא התלהבו מהחברה. לגאון זכרו את ההבטחות שנתן בעבר להנפיק את החברה שנה-שנתיים לאחר הקמתה והצהרות עבר על גודלה של החברה. כך לדוגמה, בראיון ל"הארץ" ב-2000 התפאר בכך שהעסק שלו מכניס 6.5 מיליארד שקל בשנה. עם זאת, בעת ההנפקה נחשפו לכאורה נתונים נמוכים יותר.

פרט נוסף שהמשקיעים לא היו יכולים שלא להתעלם ממנו הוא תנאי ההעסקה הנדיבים שגאון לקח לעצמו. מלבד שכר של 5.5 מיליון שקל בשלוש שנותיו הראשונות בתפקיד, נקבע בהנפקה שאם ימות, החברה תמשיך לשלם לו משכורת במשך שנה וחצי - סכום שהגיע ל-2.5 מיליון שקל. גאון נפטר כשנה לאחר הנפקת החברה.

בחודשים שלפני מותו של בני, כשכבר לקה במחלת הסרטן, משה היה מיועד להחליף אותו ולשם כך להתמנות לתפקיד סגן היו"ר. אלא שהמינוי לא יצא לפועל, משום שהאב נפטר במאי 2008. "בעקבות האירועים, משה לא ביצע חפיפה מסודרת לפני שנכנס לתפקיד", אומרים מקורביו של גאון. במאי 2008, אם כן, משה נכנס לקלחת העסקית, ובפעם הראשונה בחייו מצא את עצמו בעמדת הקברניט. הוא, שבנה קריירה על ייעוץ לאחרים, ניצב לפתע בעמדה של מקבל ההחלטות שמקבל ייעוץ מאחרים.

מעבר להתמודדות עם האובדן הגדול, גאון הבן היה צריך להתמודד, כבר בימים הראשונים לאחר מות אביו, עם שאלות עסקיות כבדות משקל. בני גאון החזיק 19% מהמניות בלבד, אבל בתוספת מניית זהב שאיפשרה לו, כל עוד הוא חי, שליטה בחברה. במותו, הואצלו סמכויותיו לאסיפה הכללית ולדירקטוריון החברה. בשוק ההון היו מי שזיהו את המצב החדש, וכבר בשבעה הגיעו אנשי עסקים לנחם ותוך כדי כך גם שאלו אותו על מצב החברה - ואף העלו בפניו את הרעיון למכור את מניותיה. גאון שמע, אבל החליט להישאר.

כיום, גם מי שמעריכים מאוד את האיש ואת כישוריו כאסטרטג וכפרסומאי סבורים שזה היה "החטא הקדמון" שלו. "הוא לקח פוזיציה שאליה נדרש תותח-על בניהול. הוא אדם דעתן מאוד, בטוח בעצמו, ואחד שלא לומד בקלות מאחרים", אומר איש עסקים שעבד אתו בעבר.

דודו בכר

"הוא קיבל ירושה חולה, קבוצת אחזקות שלא היתה בה סינרגיה אמיתית בין העסקים", אומר איש עסקים אחר. "לדעתי הדבר הנכון היה לפרק את החברה, למכור את מניות המשפחה ולחלק בין האחים. אבל הוא קיבל החלטה אמוציונלית ולא את ההחלטה העסקית הנכונה, בגלל תחושה פנימית שהוא צריך להמשיך את דרכו של האב. מאז הוא מקבל החלטות לא נכונות".

מקורבי גאון דוחים את הטענות. לדבריהם, לגאון היו היכולות המתאימות לעמוד בראש חברות האחזקות מעצם היותו אסטרטג, כלומר אדם שמתווה מדיניות. הם מוסיפים שהיה לו ניסיון ניהולי במשרד הפרסום, כמנהל המשרד עצמו - אופרציה שמשמעותה ניהול תקציבים בסדר גודל של 300-400 מיליון שקל ועובדים רבים.

"הוא קיבל ירושה מסוימת, הוא לא עיצב את המבנה של גאון אחזקות, ובצוק העתים היה למערכת הזו קשה להתמודד עם המציאות החדשה", אומר אריק רייכמן, שהכיר את גאון בעת שעמד בראש המשביר לחקלאי - חברה שהיתה בעבר בבעלות הקבוצה. "אני מאוד מעריך אותו ואת היושרה שלו, אבל לפי הערכתי לא היה לו מרחב תמרון".

"זו ארץ אוכלת יושביה", אמר גאון באחרונה בשיחות עם מקורביו. "בנקודת הזמן שאבי נפטר הדבר הנכון והטבעי לעשות היה להתמנות ליו"ר, כדי למנוע רעשים ובחישות. אני איש עסקים מפוכח. לא לקחתי את החברה כדי להוכיח משהו לאבא שלי, אלא כדי להראות שהחברה זקוקה ליציבות ולשקט. אין לי שום בעיות אגו בדברים האלו".

הנפילה של אייס

אז מה, בעצם, קרה לגאון אחזקות? אחת התשובות העיקריות היא רשת החנויות אייס, שבני גאון רכש ב-2006 מאיש העסקים גד זאבי. בשנים האחרונות היא נהפכה לכישלון ניהולי שמספריו ברורים: משווי של כרבע מיליארד שקל בהנפקה בסוף 2007 היא התרסקה לשווי של 9 מיליון שקל כיום, והיא גוררת חובות של כחצי מיליארד שקל לבנקים, לבעלי האג"ח, לספקים ולעובדים. בארבע השנים האחרונות החליפה החברה חמישה יו"רים של הדירקטוריון, שלושה מנכ"לים ולא פחות מ-14 סמנכ"לים ובכירים בחברה. גאון לא חזה את הידרדרות החברה או מנע את התהליך שבו נכנסה להקפאת הליכים.

מבחינת גאון, הוא טעה באיוש כוח האדם בחברה. "היתה תקלה אחת גדולה - קיבלנו החלטות לא טובות לגבי המינויים באייס", אמר באחרונה למקורביו. "אני מודה, אני אשם. אבל זה לא בזדון. מונו אנשים שקיבלו המלצות טובות. לא ראיתי בתקשורת ביקורת על המינויים כשהם נעשו". בשנים האחרונות פנה גאון לפחות לארבעה מנהלים ידועים ובכירים, שסירבו להצעתו לכהן כיו"ר או כמנכ"ל אייס - כל אחד מסיבותיו הוא.

באחרונה נכנסה אייס להקפאת הליכים בעקבות בקשה שהגישו לבית המשפט מנהליה, היו"ר משה שמש (לשעבר משנה למנכ"ל שטראוס) והמנכ"ל דוד מטלון (לשעבר בכיר בתנובה), בניגוד לדעת הבעלים. השניים, שנכנסו לתפקידם בנובמבר, טענו בפני בית המשפט כי נכנסו לחברה לאחר שהבעלים גאון ושלמה זבידה התחייבו להזרים לה 20 מיליון שקל ביחד, ועל אף שההתחייבות הכתובה היתה להזרמת הכסף עד סוף ינואר, הם התחייבו בעל פה להעבירו עד אמצע בינואר, אך נמנעו מלעשות כן. גאון מכחיש את הטענה הזאת. בסופו של דבר גאון העביר את הכסף בסוף החודש, לאחר שבית המשפט כבר היה בתמונה.

מטלון ושמש חששו שהחברה תגיע לפירוק בשל מחסור במזומנים. הצעד שעשו נחשב לנדיר ביותר בשוק ההון, גם משום שהיה על דעתו של הדירקטוריון, שבעצם מונה על ידי אנשי גאון וזבידה. "לא נעים להגיד זאת, אבל גאון איפשר שייקחו לו את החברה", אומר מקור בשוק ההון המכיר את החברה. "איפה נשמע כדבר הזה שמנהלי חברה כופים על בעלים הקפאת הליכים, מבלי שהנושים מבקשים זאת?"

בתקשורת כבר פורסמו רמזים על ניסיון השתלטות עוינת מצדם של שמש ומטלון או חבירה לגורמים מחוץ לחברה, בניסיון להסביר את המהלך. צעדים כאלה מוכחשים נמרצות על ידם. אבל בסביבת גאון בטוחים שיש עניינים תמוהים בסיפור הזה, ומוסיפים שהשניים סירבו להצעה כי רואה החשבון הבכיר גד סומך יבצע בדיקה פנימית של מצב החברה. "אני לא יודע איך לפרש את ההתנהגות של מטלון ושמש. משהו פה מריח לא טוב", אמר גאון באחרונה בשיחות פנימיות בחברה.

לא מעט משקיעים בשוק ההון מצדדים במאבק זה במטלון ובשמש, גם בגלל הכעס על הכספים שגאון וזבידה הוציאו מהחברה. "משפחת גאון ניצלה את החברה הזו במשך שנים", אומר מקור בשוק ההון. "בשנים הטובות הם לא אגרו שומן, בשנים הרעות הם המשיכו לבזבז".

בשנים האחרונות גבו גאון וזבידה מהחברה דמי ניהול שהסתכמו ב-1.4 מיליון שקל בשנה (שמהם הפחיתו 50% רק ב-2011), ומשכו מהחברה דיווידנדים בסך 53 מיליון שקל. בתגובה טוענים בגאון אחזקות כי בשנתיים האחרונות הוזרמו על ידי בעלי השליטה כספי הדיווידנדים כהלוואות בעלים, ערבויות לבנקים והלוואה.

בנובמבר נודע כי גאון וזבידה הזרימו לחברות שבשליטתם סכום מרשים של 150 מיליון שקל, תמורת שירותים שסיפקו החברות שבבעלותם. משרד הפרסום באומן בר ריבנאי, שגאון מחזיק ב-24% ממנו, קיבל מאייס 70 מיליון שקל בשלוש שנים תמורת שירותי פרסום ורכישת מדיה. המשרד עבד עם אייס גם בשנים שלפני רכישת אייס על ידי קבוצת גאון-זבידה.

התברר שאייס משלמת לחברה 17 אלף דולר לחודש, בשער של 4.2 שקלים לדולר (71 אלף שקל) - הגבוה ב-13% מהשער הנוכחי. בחברה אומרים כי תמחור ראשוני דולרי על בסיס שער חליפין קבוע מקובל בעסקות רבות במשק ובענף הפרסום.

הבעיות של אימג'ינריום

ואולם אייס אינה הכישלון היחיד בפורטפוליו של גאון. כישלון אחר כרוך בהפסדים כספיים פחותים בהרבה, אבל במחירים רגשיים גבוהים. מדובר ברשת הצעצועים הספרדית אימג'ינריום, שביוני 2009 נפתחה בישראל בקול תרועה רמה, כרשת המבטיחה למכור צעצועי פרימיום - יקרים אך איכותיים במיוחד. מי שיזם את הבאת הרשת היה יואב גאון, האח המוכר פחות במשפחה, שמונה לתפקיד מנכ"ל הרשת.

בראיון ל-Markerweek לאחר פתיחת הרשת הביע יואב גאון ביטחון שהרשת תצליח על אף רוחות המשבר הגלובלי שנשבו אז בישראל ובעולם. "זו לא חוכמה למכור בזול. אנחנו לא האנגר של צעצועים, אלא של הדמיון - ומציעים פתרונות מבודלים שאין ברשתות אחרות. אני בטוח שאבא מסתכל עלינו מלמעלה וגאה מאוד".

שנתיים וחצי אחרי, המצב אופטימי פחות. הרשת מפסידה כספים, ובאחרונה הודיעה שהיא סוגרת שלוש מתוך תשע חנויות. מקורות בענף סבורים שנעשו שם טעויות ניהוליות, בין היתר במיקום החנויות ובמיקוד השיווק בצעצועים לתינוקות, ולא במוצרים אטרקטיביים אחרים.

מוטי קמחי

הכישלון גרר אי נעימות משפחתית: יואב התפוטר על ידי אחיו הבכור משה, אף שכלפי חוץ הדבר הוצג כפרידה משותפת. מי שמכיר את הנעשה בחברה יודע שמהלך כזה לא עבר לגמרי בשקט במשפחה, בוודאי לא במצב שבו יואב גאון ראה את הרשת כהזדמנות שלו לפריצה קדימה, ואפילו מיסגר במשרד פתק שמסר לו אביו כשהתחיל את המהלך ובו נכתב "עכשיו תורך".

לטענת מקורבי משה גאון, הרשת הספרדית דרשה שאימג'ינריום הישראלית תפתח מיד בהתחלה עשר חנויות, דבר שהתגלתה בדיעבד כטעות. "היוזמה להבאת הרשת החלה עוד לפני המשבר הגדול, אבל כשהחנויות נפתחו כבר היתה כאן האטה כלכלית, אחר כך הגיעה המחאה החברתית, ופשוט לא היו מכירות טובות", מסבירים מקורבים למשה גאון. "משה ישב עם אחיו ואמר לו שאין טעם להמשיך ככה. יש אנשים, ומשה עשה דברים כאלה כשהיה בפרסום, שאתה מזמין אותם לחדר ואומר להם שהם צריכים לצאת תוך רבע שעה - הארגז מחכה בחוץ. אצל יואב זה לא היה ככה. זו היתה החלטה מוסכמת ומובנת בין שניהם, אבל עדיין החלטה קשה למשה. זה לא דבר פשוט להיפרד מאח".

אי אפשר לדעת מה עמדתם של שני האחים האחרים, בעז ומיכל אביחי, מנכ"לית חברת האירועים העסקיים פירמידה. ארבעת האחים מחזיקים יחד ב-19% ממניות גאון אחזקות, ירושת האב (למשה עצמו, כאמור, עוד 15% שקנה בנפרד), ומכיוון שכך הם סבלו באופן אישי מירידת המניה. גם שותפיו ההיסטוריים של האב לא מתבטאים בעניין מצבה של החברה. בינתיים, המוקש הבעייתי ביותר - יורשיו של איש העסקים סמי שמעון, בעל המניות הגדול ביותר לאחר משפחת גאון שנפטר לפני שנה, שעסוקים עדיין במאבקי ירושה - עדיין לא פורק.

אי נעימות נוספת עלולה להתעורר מכיוונו של שי פרמינגר, מי שהיה מנכ"ל גאון אחזקות כמעט מיומה הראשון ופרש מהחברה באוגוסט 2010. פרמינגר, שהובא מכור, היה בן טיפוחיו של בני גאון, שכינה אותו "הבן החמישי שלי". משה גאון לא ישמיע מלת ביקורת על פרמינגר גם בפני מקורביו, אבל בשוק ההון יש הסבורים שגם לפרמינגר יש אחריות למצב החברה.

מקורביו של פרמינגר דוחים את הטענות, ומחזירים את הכדור למגרשו של משה גאון. "גאון אחזקות לא היתה במצב בעייתי כשפרמינגר ניהל את החברה. להפך, היא היתה רווחית וחילקה דיווידנדים. שי גם לא אחראי למצב של אייס. בינו לבין בני גאון היתה חלוקה ברורה: בני מנהל את הקמעונות ושי את הפיננסים. זה המשיך ככה גם מול משה, שהיה אחראי על חטיבת הסחר בחברה".

מעבר לאי נעימויות אישיות, מצבה של גאון אחזקות צריך להדאיג את גאון. האג"חים שלה נסחרות ב-30% תשואה, שמעידים על חוסר אמון של השוק כי תוכל להחזיר את חובותיה. גם כאן, מוצאים מקורבי גאון הסברים. לדבריהם, הביקורת בשוק ההון כלפי אייס הזניקה את האג"ח של החברה האם והורידה את שווי המניה.

הם מוסיפים כי צריך לבחון את מצב המניה לאור הירידות בחברות אחזקות אחרות, כמו דלק או אי.די.בי. "השוק פשוט לא אוהב חברות אחזקה", מסבירים המקורבים, שמצביעים על כך ששתי הזרועות האחרות של החברה מתפקדות היטב. מדובר בזרוע הפיננסית, שבה יש לגאון אחזקה של 21% בבית ההשקעות מיטב אחרי המיזוג ב-2009 בין גאון שוקי הון לבין בית ההשקעות בבעלותו של צבי סטפק, ובפעילות החברה בתחום המים, בעיקר במסגרת חברת צינורות המזרח התיכון. מתחום הסחר, שבעבר היה מרכזי בחברה, נותרה בעיקר האחזקה בחברת אהבה ים המלח (יחד עם משפחת לבנת, ידידיו הטובים של האב בני) וחברה לשיווק בוטנים. זאת, לאחר שחברת ההלבשה H&O נמכרה למשפחת לבנת.

בשנה האחרונה, כדי לעמוד בהתחייבויות באייס, מכר גאון את המשביר לחקלאי, שנוהלה על ידי אריק רייכמן, ואת חברת הייעוץ רימון. הוא קיבל תמורתן 77 מיליון שקל (50 ו-27 בהתאמה). מלבד זאת, מכרה החברה בשנים האחרונות נדל"ן שבבעלותה באזור גוש דן, גם מתוך רצון להתמקד בתחומים ספציפיים וגם כדי להגדיל את הנזילות.

אבל אחרי כל זאת, גאון אחזקות עדיין צריכה להחזיר לבעלי האג"חים שלה 167 מיליון שקל, בחמישה תשלומים שנתיים בכל מאי בין 2012 ל-2016. במאי הנוכחי יהיה לחברה הכסף הדרוש. לגבי השנים הבאות - ימים יגידו. ייתכן שהיא תצטרך להיפטר מעוד נכסים שבבעלותה, ובכך יתרחק גאון עוד יותר מחלומו של אביו להקים אימפריה עסקית משמעותית.

אבל גם מכירת הנכסים עשויה לא להועיל. בשבוע שעבר אמנם פורסם בתקשורת שגאון מתכוון למכור את אחזקתו במיטב בית השקעות (ידיעה שהוכחשה), המוערכת בסכום שבין 500 ל-750 מיליון שקל, אבל אם יעשה זאת הוא יצטרך להתמודד עם הלוואה של 110 מיליון שקל שלקח ב-2011 ושכנגדה שיעבד מניות של גאון בבית ההשקעות והתחייב שדיווידנדים של מיטב יילכו לפירעון ההלוואה. בזרוע האחרת, צינורות המזרח התיכון, החברה ביצעה הרבה מאוד השקעות לצורך פיתוח פעילות החברה, מה שמעמיד אותה במצב נזיל פחות לקראת השנה הבאה.

כל הסימנים מראים ש-2012, שנפתחה בסערה, תמשיך להיות משמעותית בחייו של משה גאון. נותר כעת לראות אם ימשיך ללכת בדרכו של אביו או שיחזור לכור מחצבתו.

הקריירה של גאון: מעזרה בהופעות של יהורם לעמדה בכירה במשק

את הקריירה הענפה שלו התחיל בני גאון דווקא כחשמלאי, שעבד בין היתר עם להקת התרנגולים שבה הופיע אחיו, הזמר יהורם גאון. לאחר מכן החל לעבוד בתדיראן, וטיפס בסולם הדרגות עד לדרגת מנכ"ל תדיראן מוצרי צריכה. בדרך למד גם מינהל עסקים בז'נווה.

בתחילת שנות ה-80 החל לנהל את רשת המרכולים קו-אופ רבוע כחול, והפך מקום שנוהל באופן מנוון ומושחת לרשת סופרמרקטים מודרנית ורווחית, בעיקר בזכות יכולות השיווק שלו. לימים, כיו"ר, הנפיק גאון את החברה בבורסה, ולאחר מכן היא נמכרה לדודי ויסמן - וכיום נקראת מגה.

ב-1988 נקרא על ידי חברו הקרוב, מזכ"ל ההסתדרות דאז ישראל קיסר, להציל את תאגיד כור תעשיות, חברת שהוקמה על ידי ההסתדרות והעסיקה 32 אלף עובדים ברחבי ישראל. כשגאון הגיע לכור הוא ניצב מול חובות של 1.5 מיליארד דולר וקרא לחברה "מטוס המשייט בשמיים ללא טייס". גאון התמודד עם לא מעט קריאות של פוליטיקאים, בכירים במשק ועיתונאים שסברו שיש לפרק את כור. ואולם לאחר מאבק של חמש שנים הוא הצליח להבריא את החברה, במחיר של פיטורי אלפי עובדים ולילה אחד במפעל סולתם, שבו שלח כלבים מול עובדים שהתבצרו במפעל - אירוע שנודע כ"ליל הכלבים".

גאון היה זה שהעביר את כור מעידן של ניהול סוציאליסטי לעידן הקפיטליסטי, בזמן שבו מדיניות ליברלית של הממשלה - שכללה בין היתר הורדת מכסים - הקשתה על המשך קיומה של כור במתכונת הישנה. בשנות ה-90 נחשב גאון למנהל מוערך, והוא זכה למעמד של אחד מבכירי המשק. ככזה, היה מקורב ליצחק רבין המנוח ולשמעון פרס, ותמך ביוזמות השלום שלהם. לא פעם הוזכר שמו כמועמד לתפקיד שר האוצר מטעם מפלגת העבודה.

גאון, שהנפיק את כור בבורסה, מכר את החברה בהצלחה למשפחת שמרוק, והמשיך להיות מנהל תחת הבעלים החדשים. ב-1988 נמכרה החברה למשפחת ברונפמן וליונתן קולבר, והוא נאלץ לעזוב את תפקידו. מאז רשם התאגיד ירידה חדה בפעילותו העסקית, עד שנמכר לקבוצת אי.די.בי. במקביל המשיך גאון להיות יו"ר קו-אופ.

בסוף שנות ה-90 הוגשה נגד גאון תביעה על כך שקיבל אופציות אישיות וגרם לקיפוח אלפי בעלי מניות, החברים בקואופרטיב. גאון, שהוטרד מאוד מהתביעה וראה בה עניין מופרך לחלוטין, התמודד עם התביעה במקביל להתמודדותו עם מחלת הסרטן - ולא זכה לראות את סיום הפרשה, בהסדר, לאחר מותו.

"מרבית חברות האחזקה ירדו בשווי השוק"

מגאון אחזקות נמסר בתגובה: "משה גאון ליווה את הקמה גאון אחזקות על ידי בני גאון ז"ל מיומה הראשון, וכיהן בה כדירקטור מאז הקמתה. עם פטירתו בטרם עת של גאון מונה משה גאון ליו"ר החברה, בהסכמת כל השותפים וההנהלה. עם מינויו פעל משה גאון לבסס את שליטתו בחברה, תוך השקעת הון אישי לא מבוטל והגדלת אחזקותיו ל-34%. לגאון ניסיון מוכח רב בניהול חברות עם מחזור עסקים של מאות מיליוני שקלים ומאות עובדים.

"בשנים האחרונות, לאור המשבר הכלכלי בישראל ובעולם, סובלות מרבית חברות האחזקה מירידה בשווי השוק שלהן. גאון אחזקות אינה שונה. עם זאת, כפי שהובהר למחזיקי האג"ח באחרונה, גאון אחזקות אינה צופה קושי בפירעון האג"ח ב-2012 מתוך מקורותיה הקיימים, וכך גם לגבי פירעון האג"ח בשנים הבאות. בהקשר זה עומדות בפניה אפשרויות רבות, ומימוש נכסים היא רק אחת מהן.

"באומן בר ריבנאי זכה בתקציבי פרסום אך ורק על יסוד מקצועיותו, המוניטין שצבר והצלחתו המוכחת.

"באשר לחברת אייס אוטו דיפו, בעלי השליטה העמידו לחברה הלוואה בסך 20 מיליון שקל, במועד ובהתאם להתחייבותם. הטענה בהקשר זה מופרכת, תמוהה ומעידה על חוסר תום לב, לאור העובדה שהכספים הועברו במועד - בהתאם להתחייבויות ולהסכם שנחתם עם נאמן אייס. החלטת הנהלת החברה, בראשות שמש ומטלון, להוביל את החברה להקפאת הליכים בניגוד לעמדת בעלי השליטה היא מהלך תמוה, מצער וחסר תקדים בישראל. בעלי השליטה יפעלו בעתיד לברר את הטענות והנזקים שנגרמו להם בשל כך.

"עסקות בעלי עניין באייס אושרו ודווחו לאורך השנים כמתחייב ובהתאם לכל דין, לאחר שנבחנו בקפידה על ידי ועדת הביקורת של הדירקטוריון. זאת ועוד, באומן בר ריבנאי היה משרד הפרסום של אייס שנים רבות לפני שהשליטה בה נרכשה על ידי קבוצת גאון זבידה, והמשיך לעבוד עמה אחרי הרכישה. כידוע, מרבית הסכומים ששולמו למשרד הפרסום שימשו לרכישת מדיה פרסומית, ואינם שכר טרחה.

"אימג'ינריום הוקמה על בסיס החלטות והתחייבויות שהתקבלו עוד לפני מינויו של משה גאון ליו"ר. באחרונה, בעקבות ההאטה המשמעותית בענף הקמעונות, התבצע ארגון מחדש של פעילות הרשת, שבמסגרתו פרש יואב גאון בהסכמה. מדובר בהחלטה עסקית סבירה ומתבקשת, ואין לה דבר עם נושאים משפחתיים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#