מודל כלכלי אינטרנטי - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מודל כלכלי אינטרנטי

תגובות

>> לואי סי.קיי הוא אמן סטנד-אפ אמריקאי מצליח למדי, אבל אפילו הוא הופתע מתוצאות הניסוי שהוא ערך בדצמבר האחרון.

במסגרת הניסוי, הוא העלה לרשת האינטרנט את המופע החדש שלו, שאותו הקליט במהלך הופעה חיה ואיפשר לציבור הרחב להוריד אותו מהרשת תמורת 5 דולרים בלבד, שיועברו לחשבונו באמצעות שירות פייפאל. כל אדם יכול להוריד עותק מקורי ונטול כל אמצעי הגנה דיגיטליים של המופע, לשכפל, לצרוב ולהעתיק אותו. שבועיים מתחילת הניסוי, הכנסתו של סי.קיי חלפה את סף מיליון הדולר.

ברקע, מתרחשת בימים אלה מלחמה בתחום זכויות היוצרים באינטרנט. בצד היוזם עומדות חברות הטכנולוגיה, שמפתחות יכולות טכנולוגיות וקישוריות בין אזרחי העולם לבין עצמם (P2P) ואתן עומד הציבור שמשתמש בטכנולוגיות אלה. בצד המגיב-תוקף מצויות חברות המדיה השונות, קולנוע ומוסיקה בעיקר, שזכויות היוצרים שלהן נפגעות. זו מלחמה בין עמק הסיליקון, שם פועלות חברות טכנולוגיה רבות (כמו גוגל, פייסבוק ורבות אחרות) לבין הוליווד, שם מרוכזות חברות מדיה רבות. המלחמה הגיעה לשיאה באחרונה, עת ירדה מהפרק בארה"ב הצעת חוק שהתכוונה להילחם בפיראטיות (SOPA).

בבסיס המודל הכלכלי החדש של העידן הדיגיטלי עומדים השינויים הן בצד הייצור והן בצד הצריכה. בצד הייצור קיימת הוזלה משמעותית: הקלטה, צילום, הפקה ועריכה זולים כיום בהרבה מכפי שהיו רק לפני עשור. את השיווק והפרסום ניתן לעשות באופן ממוקד תוך שימוש באמצעים החינמיים ברשת. אין כל עלויות של ייצור, שכפול ומשלוח, הכלולים ברשת ממילא. הצורך ב"מתווכים" כמו אולפני ההקלטה וחברות התקליטים פחת בהרבה, וליוצר יש גישה ישירה לקהלו.

בצד הצריכה קיימת עלייה ניכרת בהיקף הצריכה ובביקוש ליצירה. התרבות כיום מגיעה לכל מקום. פעם היא הגיעה רק לאולם הקונצרטים וההופעות. לאחר מכן הגיעה לחנויות, וכיום היא מגיעה ישירות הביתה, למחשב האישי של כל אחד. ככל שהטכנולוגיה התפתחה, היא איפשרה ליותר יוצרים להגיע בקלות ובמחיר נמוך יותר לקהלים רחבים יותר. הקהל הרחב, הוא ולא מנהלי האולפנים וחברות המדיה, יחליט מי מוצלח יותר ומי פחות. כך גורמת הרשת לדמוקרטיזציה של היצירה, במובן שהכוח עובר להמון.

המודל הכלכלי הנוכחי בנוי על המונים המשלמים מעט (כל אחד) ויכולים כתוצאה מכך לצרוך הרבה אמנות. מגמה זו מתאימה ומשתלבת במחאה החברתית העולמית, שמדברת על הקטנת עלויות, הקטנת רווחים של הגופים הגדולים (חברות המדיה) והקטנת הפערים בחברה. במובן זה, הפיראטיות היא המשכו של המרד בשלטון ההון. הציבור יכול ורוצה לצרוך הרבה תרבות, וכל עוד זה יקר, הוא צורך אותה בחינם.

המודל של סי.קיי מוכיח שכשהמחיר יורד הביקוש עולה. הציבור לא צריך ולא רוצה מתווכים. הוא רוצה לשלם ישירות ליוצרים מחיר ראוי והוגן בעד התרבות, האמנות והבידור שהם מייצרים, וכשתיווצר אלטרנטיבה חוקית במחירים הוגנים, רווחיות היוצרים לא תיפגע - ההפך.

הכותב הוא עורך דין ומגשר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#