כשהחזקים מרוצים אין סיכוי לשינוי - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כשהחזקים מרוצים אין סיכוי לשינוי

תגובות

>> מאמרו של גיא רולניק "איפה הכסף? אתה שואל, העורך משיב" (Markerweek, 9 בפברואר 2012) מדכא מעצם התובנה שהיא מביאה לקורא עד כמה עמוק חדרה האי יעילות לתוך שורות המשק הישראלי. אך הוא מדכא עוד יותר משום התחושה כי אין מי שבאמת יוכל לחלץ את המשק מימים ענקיים של אי יעילות, שבהם שוחים כמה איים של מצוינות.

ניתוח 16 ה"אתרים" שבהם "נמצא הכסף", לפי המאמר, מצביע על כך כי שישה מתוכם נמצאים בסקטור הציבורי (38%), בהתאמה למשקל היחסי של הסקטור הציבורי בכלכלה הלאומית. כדי לשנות את המרכיבים, או אפילו חלקם, נדרשת מנהיגות פוליטית אמיצה, תובנה עמוקה של כל הפלגים בפוליטיקה הישראלית ותמיכה מוסרית של האזרח לצורך השינוי הנדרש. בעיות אלה לא ייפתרו בשיטה "תוספתית", באמצעות סעיפים בהצעות פקידי האוצר ל"ייעול המגזר הציבורי" או על ידי הצעות חוק פרטיות ספורדיות - כי אין בהם כדי לשנות את המציאות.

קיימת גם דרך אחרת: שותפות בין החברה האזרחית, הממשלה, המעסיקים וארגוני העובדים, תחת "מנהיגות לשינוי" של ראש הממשלה וראשי הסקטורים השונים באופן אישי - בדיוק כפי שעשתה אירלנד במחצית שנות ה-90 ("שותפות 2000"). מאמץ זה שיקם את אירלנד והחדיר תנופה בגלגלי הכלכלה שלה, עד שהמשבר הכלכלי של 2008 הוכיח כי ההתפתחות המואצת של המדינה היתה בעוכריה, כששאננות ושיכרון כוח חדרו לשורות האזרחים, העסקים והממשלה גם יחד. כעת אירלנד נמצאת במחזור שני של שיקום, שככל הנראה ייקח הפעם הרבה יותר זמן.

אין כל סיכוי נראה לעין כי בישראל יקומו מנהיג ומפלגה שיהיה בכוחם להוביל לשינוי עמוק ורוחבי בכל רובדי החברה והכלכלה הישראלית. יתרה מכך, נראה כי המצב הנוכחי במדינה מספק את רוב צורכי השחקנים השונים בחברה הישראלית. הפוליטיקאים מרוצים, אנשי מערכת הביטחון מרוצים, עובדי הסקטור הציבורי מרוצים, הקבוצות החזקות במשק מרוצות, נביאי השקר מרוצים - בישראל 2012 מתקיים שיווי משקל שכולם מרוצים ממנו.

המחאה החברתית שפרצה בקיץ האחרון אכן הוכיחה כי קיימת שכבה לא קטנה של "The Squeezed Middle", כפי שהגדיר ה"אייריש טיימס" בסדרת כתבות בשבוע שעבר. זהו אותו מעמד שקיים בכל העולם המערבי, הסובל מיוקר המחיה, מהקפאת (ואף הפחתת) שכר, מקיצוצים בסקטור הציבורי, מריכוזיות והתפתחות מונופולים אימתניים ומפיחות בכוחו של הצרכן. אולם אפילו תנועה צודקת זו לא הצליחה להוציא את כל הציבור מאדישותו.

לא ניתן גם להתעלם מהעובדה שבמדדים בינלאומיים שונים תושבי ישראל הם בין המאושרים ביותר מהמציאות במדינתם. הריחות, הצבעים, הקירבה, הנופים, המוסיקה, האוכל - כל אלו עולים על הקשיים הכלכליים. העובדה שלא ברור "איפה הכסף" אינה מטרידה חלק גדול מהציבור הישראלי, החי את חייו הרגילים ומרוצה למדי מהם.

הנה דוגמה קטנה לחוסר היכולת הלאומית להתכנס יחדיו ולפתור בעיות, אפילו קטנות יחסית: המאבק שההסתדרות מנהלת למען עובדי הקבלן מוצדקת ביסודה. אולם, אל לנו להתעלם מהעובדה כי גם ההסתדרות עצמה, בהתעקשותה שהסקטור הציבורי ינוהל בכללים מיושנים ונוקשים, גרמה להתפתחות התופעה החמורה של העסקת "עובדי קבלן" מסוגים שונים בשירותים ציבוריים רבים. האם בכוחן של ההסתדרות, הממשלה והמעסיקים לשבת יחד ולפתור את הבעיה באופן רוחבי ועמוק? כמובן שלא. ואם את זאת איננו מסוגלים לפתור, האם נפתור את 16 ה"אתרים" שבהם, לפי מאמרו של רולניק, נמצא הכסף?

הכותב הוא מנכ"ל להב, לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#