מי צריך לוביסטים כשיש את אריק שרון - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מי צריך לוביסטים כשיש את אריק שרון

תגובות

>> עודד שריג, הממונה על שוק ההון, הציג אתמול לוועדת המשנה לפנסיה, את הצעתו להפחתת תקרת דמי הניהול בקופות הגמל ובביטוחי המנהלים.

כיום ניתן לגבות דמי ניהול של עד 2.0% מצבירה, אך כאשר התקנות תיכנסנה לתוקף בשנים הקרובות, דמי ניהול המירביים ירדו לשיעור של 1.2% מהצבירה ועד 5% מהפקדות. על שיעור ההורדה, יתחולל מאבק עולם בין חברות הביטוח ובתי ההשקעות לבין הממונה.

אבל זה לא המאבק היחיד. בקרוב ייפתח מאבק נוסף של הבנקים על הזכות לתת ייעוץ פנסיוני. לפי נתוני אגף שוק ההון, ב-2010 ייעצו הבנקים רק ל-56,508 לקוחות, שזה בערך 5% מהלקוחות הפוטנציאליים. כי לבנקים יש בעיה: אסור להם לייעץ לשכירים במקומות העבודה. לפי הכללים הנוכחיים, הבנק יכול לייעץ ללקוח שמגיע אליו לסניף, אך אותו לקוח יילך למקום עבודתו ושם "מנהל ההסדרים" יהיה זה שיבצע את השינוי, והוא יהיה גם זה שיקבל את העמלות. לא הבנק.

לכן הבנקים רוצים שגם להם תהיה זכות לפעול במקומות העבודה. אבל הממונה על שוק ההון לא מסכים. שריג מסכים אמנם לתת חופש בחירה לעובד בין מנהל ההסדרים, סוכן ביטוח חיצוני או יועץ בבנק, אך הוא לא רוצה שהבנקים יגיעו למקומות העבודה וישיגו הסכמים עם בעלי העסק. הוא חושש מהתניית שירות בשירות, כי יכול להיווצר מצב שבו הבנק יתנה מתן אשראי לעסק במינויו של אותו בנק ליועץ הפנסיוני של מקום העבודה. אבל אם לא יתנו לבנקים לפעול במקומות העבודה, הם אומרים שלא תהיה להם ברירה אלא לנטוש את תחום הייעוץ הפנסיוני כולו, כי במצב הנוכחי הם פשוט מפסידים עליו כסף.

הבנקים אומרים שהייעוץ שלהם הוא אובייקטיבי (בניגוד לייעוץ אצל סוכני הביטוח) כי אצלם כל יצרני קופות הגמל, ביטוח המנהלים וקרנות הפנסיה נמצאים על המדף, והם גובים מכולם אותה עמלה של 0.25%. אבל האמת היא שעם חלק מהגופים יש להם גם הסכם תפעול של 0.1%, ואז כבר אי אפשר לקרוא לזה ייעוץ אוביקטיבי.

אפסילון קטן אחד

בשבוע שעבר כתבתי כאן על העמלות המופרזות שגובים הבנקים בנושא קרנות הנאמנות וההשתלמות. בשיחות נוספות שקיימתי השבוע התברר לי שהעמלות המופרזות הן תוצאה של התערבות פוליטית בוטה אצל ראש הממשלה.

המעשה החל ב-2004, כשיוסי בכר, מנכ"ל האוצר ויו"ר הוועדה, ואייל בן שלוש, הממונה על שוק ההון, נפגשו עם הבעלים של בתי ההשקעות, שהיו מאוד מודאגים מעמלות ההפצה שיאלצו לשלם לבנקים והטיחו בפניהם "תסמכו עלינו, העמלה תהיה אפסילון הכי קטן שאפשר". והם, התמימים, סמכו של בכר ובן שלוש.

אמנם בכר רצה שהלקוחות ישלמו באופן ישיר לבנק על קבלת הייעוץ דרך עמלת קנייה ומכירה על קרן ההשתלמות, בדיוק כמו שהוא משלם על קניית מניה כלשהי, אך הבנקים לא נולדו אתמול. הם הבינו שאפשר להשיג הרבה יותר, ולכן הפעילו את כל התותחים הכבדים. הם אף שלחו בנקאי בכיר אחד לראש הממשלה דאז, אריאל שרון, ובביתו בחוות השקמים הוסכם שתוקם ועדה לבחינת הנושא, שתהיה מורכבת משניים: אילן כהן, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, ובכר. על השניים הופעל לחץ כבד, עד שנשברו והסכימו לתת לבנקים עמלת הפצה שנתית מופרזת ביותר - 0.25%-0.8% על קרנות נאמנות והשתלמות מדי שנה בשנה.

נציגי בתי ההשקעות נשארו המומים. הם מנסים להסיר את רוע הגזרה מאז ועד היום, כי מדובר במאות מיליונים לשנה. הבעיה של בתי ההשקעות היא שעקב התחרות בענף והלחץ הציבורי, דמי הניהול בקרנות יורדים והולכים, ורבים מהלקוחות גם עוברים לקרנות המתמחות באגרות חוב, ששם עמלה ההפצה שגובה הבנק מגיע לכ-50% מסך העמלה שמקבל בית ההשקעות. וזה מופרז ביותר - לידיעת שמואל אאוזר, יו"ר הרשות לניירות ערך.

בבנקים אומרים שיש יתרון לגבייה השנתית מהיצרן (בית ההשקעות) מול הגבייה החד פעמית מהלקוח. אם כך, שאאוזר ייתן ללקוח את זכות הבחירה: או תשלום חד פעמי או שנתי. התוצאה ברורה.

מודה ועוזב ירוחם

ביום ראשון ערכה מערכת "הארץ" סיור בבני ברק. את הסיור אירגן ירח טוקר, דוברו של ח"כ משה גפני, יו"ר ועדת הכספים. הסיור התמקד בנושאי תעסוקת נשים, ישיבות וכוללים, והסתיים בלשכת ראש העיר בני ברק, יעקב אשר. חברי המערכת ידעו כמובן שחלק מנשות בני ברק הן נשים עובדות, אך אנו פגשנו בנשים מרשימות ביותר שעובדות בתכנות. הן הסבירו שהן עובדות כדי לאפשר לבעליהן ללמוד, וזה רצונן. הבעיה היא שעבודה של האשה בלבד מוליכה את המשפחה מרובת הילדים אל מתחת לקו העוני, ואז המדינה נאלצת לעזור בכל מיני דרכים, כמו הנחות, מענקים, סובסידיות, הנחות דיור, בארנונה, בגני ילדים, בבתי הספר ועוד.

כדי שנהיה חברה פחות ענייה ויותר מפותחת, היה רצוי שגם הגברים החרדים ילמדו אנגלית מתמטיקה והיסטוריה בחדר, ואז גם הבעל וגם האשה יוכלו לעבוד. הרי זו היהדות האמיתית: לחיות מעמל כפיך, כמו הרמב"ם. מה יש? גם הוא היה יהודי. ברור שלאחר שעות העבודה יוכל הגבר ללכת לישיבה וללמוד עד חצי הליל.

הנה, רק אתמול הציגה קרן המטבע הבינלאומית דו"ח שלפיו אם החרדים והערבים היו עובדים באופן שעובדים החילונים, התוצר הלאומי היה גדל ב-15% וההכנסות ממסים ב-5% - וזה שינוי כלכלי עצום. יחד עם זאת, ראוי לאפשר לסיירת מובחרת של עילואים חרדים לשבת וללמוד בכולל בלי לעבוד, ולזכות במלגות מהמדינה - אך בתנאי שיהיה מדובר ב-400 בלבד לשנה (כמו שקבע דוד בן גוריון), ולא ב-8,000 לשנה.

אחר כך ביקרנו בישיבת פוניבז המרשימה ושוחחנו עם כמה מהבחורים, כך שבסך הכל היה מדובר בסיור חשוב שקירב לבבות. את פגישת הסיום קיימנו אצל ראש עיריית בני ברק, ושם הפתיע ח"כ גפני כשפתח ואמר שהוא רוצה להתנצל בפני על שכינה אותי "אנטישמי" מעל במת הכנסת לפני כמה חודשים. הוא אמר שאין הוא חוזר מדברי הביקורת שלו, אך הכינוי אנטישמי לא היה במקום והוא גם לא נכון, ולכן הוא יתנצל על כך גם מעל במת הכנסת.

לתומי חשבתי: אמר אמר, זה בטח יקח זמן. אבל לא. כבר למחרת, ביום שני, מצא גפני את ההזדמנות ואמר מעל לבמת הכנסת: "אמרתי על העיתונאי נחמיה שטרסלר שהוא אנטישמי. אני מבקש להתנצל על כך. אתמול פגשתי אותו במסגרת סיור של מערכת 'הארץ' ומצאתי חובה להתנצל שם, והבטחתי שאתנצל גם כאן. אני לא חוזר מאף מלה שאמרתי עליו חוץ מהמלה 'אנטישמי'. הוא לא אנטישמי".

אני מקבל את ההתנצלות בשמחה. הרי כבר נאמר במשלי "מודה ועוזב ירוחם".

כשגפני נשא את דבריו, ישבה במליאה חברת כנסת אחת שלא מסוגלת לשמוע אמירות פיוס והשלמה. תנו לה שנאה וכעס והיא פורחת. לכן קראה דברי השמצה עלי, שהם כמובן חסרי בסיס. הרי אין טובה מח"כ שלי יחימוביץ' במלאכת זריעת פירוד ושפיכת ארס.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#