המדינה אחראית לחוסר השוויון בין הרשויות המקומיות - זירת הדעות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המדינה אחראית לחוסר השוויון בין הרשויות המקומיות

חיזוק החזקים והמשך היחלשות החלשים מי מודר מהאפשרות לקבלת תקציב משלים

תגובות

עיתון "הארץ" חשף באחרונה פרטים על הקצאות תגבור למעונות יום עבור רשויות מקומיות. מהנתונים עלתה תמונה של הקצאת משאבים גדולים דווקא להתנחלויות.

בשולי הכתבה מובאת תגובת משרד התמ"ת, האחראי על חלוקת תקציבים למעונות היום, שבה נכתב: "התמ"ת יצא ב'קול קורא' ואיפשר לכל רשות מקומית להגיש ולקבל סיוע ומימון עבור הקמת מעונות יום. כל רשות שהגישה בקשה מלאה זכתה בתמיכה".

אלון רון

על פניו, נותנת תשובת המשרד סיבה טובה לאופטימיות. קול קורא הוא מכשיר הקצאת משאבים שקוף ושוויוני, המאפשר לכל רשות מקומית לפנות ולקבל הקצאה בהתאם לפרמטרים גלויים ומקצועיים, וללא כל הטיה פוליטית. במובן זה, בחר משרד התמ"ת בכלי הנבון והמתאים ביותר הקיים ברשותו לשם הקצאת משאבים שוויונית.

עם זאת, מי שמצוי ברזי השלטון המקומי יודע כי באופן מעשי מצליחה שיטת הקול קורא לתרום לשימור ולהעמקת הפערים בין רשויות חלשות לחזקות. הסיבה לכך נעוצה בכך שהתמודדות בקול קורא מחייבת עמידה בדרישות מקצועיות ובביצוע עבודת מטה ארגונית ומשפטית, שחלק גדול מהרשויות החלשות והפריפריאליות בישראל אינן מצליחות לקיים.

התבוננות בסדרה ארוכה של קולות קוראים מטעם המדינה בשנים האחרונות מגלה כי כדי להצליח לעמוד בדרישות המקצועיות, על הרשות להחזיק ביכולות ניהול וארגון מתקדמות, לבצע ניתוח מבוסס נתונים התומך במועמדות לקבלת המשאב, לצרף תוכנית אסטרטגית מפורטת ופעמים רבות גם להעמיד תקציב משלים (מצ'ינג).

דרישות אלה נכונות ולגיטימיות לשם הבטחת ניצול יעיל של משאבי המדינה, אך בפועל, הסף המקצועי שהן יוצרות אינו תואם את יכולותיהן של רשויות רבות בישראל הנמצאות במצב של הישרדות יומיומית.

רשויות קטנות במיוחד, רשויות המרוחקות מן המרכז ובוודאי רשויות מן המגזר הלא יהודי, הן מועמדות קלאסיות להיות מודרות מהקול הקורא, מכיוון שאינן מצליחות להעמיד את המשאבים הארגוניים והכלכליים הבסיסיים כדי לעמוד בדרישותיו. כך יוצא, כמו במקרה מעונות היום, כי אכן "כל רשות שהגישה בקשה מלאה זכתה בתמיכה", אבל התוצאה היא שוב חיזוק החזקים והמשך היחלשות החלשים.

הקול הקורא מספק דוגמה מוחשית לחסמים המבניים המשעתקים את האי-שוויון במרחב המוניציפלי. אין הדבר אומר בהכרח כי יש להפסיק ולהשתמש בכלי מדיניות זה, אך בהחלט יש להשקיע מאמצים בשיפורו ובהתאמתו לעולם הרשויות כך שיוכל לנתב משאבים למקומות הנדרשים ביותר.

שינוי במבנה דרישות הסף והקריטריונים, פרסום הקול הקורא בשפה הערבית ובנוסח קריא, סיוע במימון תקציבי המצ'ינג וכמובן - סיוע לרשויות חלשות בהכנה וגיבוש עבודת המטה - הם כלים מעשיים ומיידיים שהמדינה יכולה להפעיל כדי ליצור תשתית טובה יותר לניצול שוויוני של הקולות הקוראים.

לצד אלה, על המדינה לעודד ולתמוך בהתארגנויות אזוריות המספקות מענה מערכתי להתמודדות משותפת של כמה רשויות על משאבי מדינה, ובכך לקדם התמקצעות והתייעלות מערכתית למען מספר תושבים רב יותר.

הכותב הוא מנהל המרכז המוניציפלי במכון אלכ"א למנהיגות וממשל, מייסודו של ג'וינט ישראל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#