עיני נהפך לעוד פוליטיקאי - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עיני נהפך לעוד פוליטיקאי

במקום מנהיגות קיבלנו יו"ר הסתדרות שאינו נוטל אחריות

28תגובות

>> "המדינה באה ואמרה: יש שוק חופשי ותחרות, אנחנו הולכים לשינויים מבניים, צריכה להיות גמישות ניהולית. רק שההסתדרות התקבעה בעמדתה לאורך שנים, וכתוצאה מכך אנחנו עדים היום לתופעות של העסקת עובדים לא מאורגנים במגזר הציבורי". המשפט הזה נאמר ב-2006, על ידי מי שנבחר אז לראשונה לתפקיד הנכבד של יו"ר ההסתדרות הכללית - עופר עיני.

נדרשה תעוזה יוצאת דופן ויושרה ציבורית מן המעלה הראשונה כדי שמנהיג צעיר של ההסתדרות, שזה עתה נבחר לתפקידו, יעז לומר משפט דרמטי כזה. משפט שעולה ממנו כי ההסתדרות מכירה בטעויותיה ומבינה כי גם לה אחריות לעוולות של שוק העבודה בישראל - במיוחד שוק העבודה במגזר הציבורי, שבו שולטת ההסתדרות ביד רמה.

כשעיני נכנס לתפקיד היו"ר הוא הבטיח להביא עמו רוח חדשה. הוא אכן הביא עמו רוח כזו - עיני בחר להפוך את ההסתדרות מגוף לעומתי למעסיקים, לגוף שמנסה לשתף פעולה עמם. הברית שכרת עם יו"ר התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, היתה ברית אישית ופוליטית, אבל היא היתה גם ברית עקרונית: הבנה כי העובדים והמעבידים אינם אויבים. ניגודי האינטרסים בין העובדים למעבידים קטנים הרבה יותר מהאינטרסים המשותפים שלהם - בעיקר האינטרס כי מקום העבודה יצליח וישגשג כדי שיוכל להעסיק יותר עובדים וגם לשלם להם יותר.

הימים שבהם הקפיטל העולמי נתפש כאויב הפרולטריון חלפו מזמן, ועיני היה יו"ר ההסתדרות הראשון שעידכן את ההסתדרות לשינויי העתים. בוודאי שהדברים אמורים היו להיות נכונים כאשר המעסיק הוא ממשלת ישראל, שהאינטרסים המשותפים של העובדים עמה גדולים במיוחד.

החזון של עיני, עם היבחרו לתפקיד, היה בדיוק בכיוון הזה: עיני הבין כי הקיבעון של ההסתדרות, שלא העניקה לממשלה גמישות ניהולית ביחסי העבודה בתוכה, הוא שדחף את הממשלה לצורות העסקה עוקפות הסכם קיבוצי. קרי, חוזים אישיים ועובדי קבלן. ניתן היה להבין מדבריו של עיני כי הקיבעון הזה בדרכו לחלוף, וכי ההסתדרות עומדת לשתף פעולה עם הממשלה בשינוי היסטורי של מערכת יחסי עבודה.

רק שזה לא קרה. את מקום התעוזה והיושרה של 2006 החליפו הסיסמאות הפוליטיות השגורות שלפיהן רק המעסיקים אשמים בכל המגרעות של יחסי העבודה במשק. במקום החזון והמנהיגות של תחילת הכהונה, קיבלנו עוד יו"ר הסתדרות מן השורה: כזה שיודע רק להטיל אחריות על אחרים, ואינו נוטל שום אחריות על עצמו.

במקום להיות מנהיג עובדים, עיני נהפך לעוד פוליטיקאי. ההבדל המהותי בין השניים הוא בשאלת המחיר. מנהיג הוא מי שמוכן לשלם מחיר, באופן אישי ועל ידי האוכלוסייה כולה, כדי לקדם נושאים חשובים בטווח הארוך. פוליטיקאי תובע רק מאחרים לשלם מחיר, ואינו מוכן לתת דבר. כך בדיוק התנהלה השביתה של עובדי הקבלן - עיני ניהל את השביתה ביד רמה והציב שורה ארוכה של תביעות מהמדינה. חלק גדול מהתביעות התקבלו, ולכן עיני יכול להיחשב למי שיצא וידו על העליונה. הוא ניצח את המדינה. אבל האם מבחנו של מנהיג הוא לנצח את המדינה?

מבחנו של מנהיג הוא לקדם את המדינה, שעובדי המגזר הציבורי הם חלק ממנה. לכן, מנהיג מבין כי תופעת עובדי הקבלן היא רעה חולה, שהיא סימפטום של יחסי עבודה חולים במדינה. עיני הרי מבין זאת היטב - הוא אמר זאת במפורש ב-2006 - ולכן מנהיג אמיתי צריך היה להידרש ליחסי העבודה החולים במדינה, לא רק לסימפטום שלהם.

מנהיג אמיתי מוכן להקריב, ולא רק לקבל. משמע, מנהיג עובדים אמיתי היה פותח במשא ומתן עם המדינה על שינוי פני יחסי העבודה במשק, לטוב ולרע. לטוב, בכך שהמדינה תחדל מלעקוף את ההסכמים הקיבוציים בכל דרך. לרע, בכך שההסכמים הקיבוציים יהפכו להסכמים מודרניים, עם גמישות ניהולית, יכולת לקדם ובמידה מוגבלת גם לפטר עובדים, ויתור על זכות השביתה בתמורה לבוררות בשירותים חיוניים, ושיתוף של העובדים בהצלחת הגופים המעסיקים אותם.

יש לא מעט דגמים ליחסי עבודה מודרניים בעולם. אפילו בישראל החלו גישושים לעבר דגמים חדשניים כאלה, כפי שעיני בעצמו הוביל בתחילת דרכו (הסכם השכר שנחתם במעצ, למשל). רק שכל הגישושים האלה היו נחלתו של עיני בתחילת דרכו, כאשר עדיין היה הבטחה של מנהיג עובדים אמיתי ובעל חזון. לפני שהעיני המבטיח נעלם, ובמקומו צץ עיני הפוליטיקאי ההסתדרותי הישן.

שביתת עובדי הקבלן, על אף שפוליטית היא הצלחה כבירה לעיני, היא בדיוק החזרה לתבניות המוכרות וההרסניות של ההסתדרות: שוב המדינה אשמה, שוב ההסתדרות משביתה את כל המשק, שוב המדינה נכנעת, שוב מערכת היחסים הלעומתית בין המדינה לבין עובדיה. דווקא עיני הבטיח בתחילת דרכו לשנות את כל זה, ואיכזב כל כך. האם לאחר הבחירות להסתדרות יש סיכוי שהחזון והתעוזה ישובו לפעם בו?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#