סיגרים, יין ואנשי סוד: כך עובד הלוביסט שייסד את ההון-שלטון - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

סיגרים, יין ואנשי סוד: כך עובד הלוביסט שייסד את ההון-שלטון

הארכת הזיכיון של מפעלי ים המלח, מניעת ביטול הטבת חשמל חינם לעובדי ח"ח ומניעת ביטול עמלות העו"ש בבנקים - על כל אלה ועוד חתום בוריס קרסני ■ על כולם הוא גם הוציא חשבונית ■ Markerweek משרטט את דמותו של הלוביסט החזק בישראל

219תגובות

ארה"ב, סתיו 1984, לקראת הבחירות שבהן עומד רונלד רייגן לגרוף רוב מוחץ. בין ערי החוף המזרחי נודדת חבורה של ישראלים, פעילים פוליטיים זוטרים במפלגות העבודה והליכוד, אז שתי מפלגות גדולות הנאבקות ביניהן במאבק פוליטי יצרי. הם מוזמנים לארוחות ערב ולהרצאות, שם הם פוגשים סנאטורים, אנשי קונגרס, יועצים פוליטיים ומומחים לתקשורת, מנסים לרכוש כלי עבודה חדשים ואולי גם ליצור קשרים שיועילו בעתיד. ביניהם גם בוריס קרסני, איש צעיר עם זקן המתלבש בפשטות ומדבר במבטא רוסי כבד, פעיל במפלגת העבודה שנתפש כאאוטסיידר בכל צד של המתרס הפוליטי.

"עוד אתעשר מהפוליטיקה", הבטיח קרסני לכמה מבני שיחו בארוחת הערב שחתמה את הסיור. האמירה בלטה בחריגותה על רקע השאיפות הפוליטיות האחרות של הצעירים, אבל לא נלקחה יותר מדי ברצינות. ואולם קרסני, כיום הבעלים של פוליסי - משרד הלובינג הגדול בישראל - הבטיח וקיים.

קרסני נהפך לאיש אמיד מאוד, בזכות קשרים שמקורם בפוליטיקה. הוא חי את החיים הטובים - משרדים בבניין פלטינום ברחוב הארבעה בתל אביב, ארוחות צהריים קבועות במסעדת מסה הסמוכה, סיגרים, מכוניות יוקרה ומשקאות חריפים יקרים. קרסני הוא האיש שייסד בישראל את תרבות ההון-שלטון, שבה טייקונים משפיעים על פוליטיקאים באמצעות שליחיהם, שהם לא פעם נבחרי ועובדי ציבור לשעבר. הוא היה מהראשונים בישראל שזיהו בפוליטיקה מקפצה לחיים הטובים.

דניאל בר און

כך לדוגמה, ב-1991, בעודו חבר מרכז מפלגת העבודה, הוא ניסה לשכנע את חבריו להצביע נגד חוק סימון המחירים שנועד להיטיב עם כלל האזרחים במדינה, ובהם גם בוחרי המפלגה. פעילות זו עוררה בראשונה ביקורת ציבורית על פעילות הלוביסטים, וח"כים ממפלגת העבודה טענו אז שהוא מנצל את כוחו כחבר מרכז כדי להשפיע עליהם. "מדובר בפעילות פשוטה מאוד", הסביר קרסני ל"הארץ" את שיטת הפעולה שלו, התקפה גם בימים אלה. "סימון מחירים הוא לא נושא שמעסיק ח"כים ביום-יום, ולכן אני נפגש עמם, מנמק באוזניהם מדוע יוזמת החוק אינה טובה ומנסה לשכנע".

קרסני, שייצג אז את רשת שופרסל, טען שסימון המוצרים יגרום להעלאת מחיריהם ב-1.3% מכלל מחזור העסקים. פעילותה של יו"ר ועדת הכלכלה דאז, ח"כ שושנה ארבלי-אלמוזלינו, שהזמינה סקר של מכון לפריון העבודה שהוכיח כי מחיר הסימון זול בהרבה, איפשרה את יציאת החוק לדרך. כיום מודה קרסני בפני מקורביו ששגה בפרשה ההיא. "הוא למד את הלקח", מסבירים מקורביו. "הוא כבר לא נכנס למאבקים שהוא יודע מראש כי הם חסרי סיכוי מכיוון שהתועלת הציבורית בהם ברורה. זאת הסיבה שבגללה הוא לא ייצג אף חברה במאבק נגד ועדת ששינסקי".

אלא שב-20 השנים האחרונות הצליח קרסני בלא מעט מקרים לשפר את מצבם של בעלי ההון, בזמן שהציבור הישראלי נותר לעתים בצד המפסיד. בשביל בנק הפועלים ויתר הבנקים הוא נלחם נגד הניסיונות להגדיל את התחרותיות ולבטל או לצמצם עמלות; הוא מייצג את מונופול המלט נשר של נוחי דנקנר ומשפחת לבנת, שעל עתידו כמונופול אמורה הממשלה להחליט בקרוב; יש לו חלק לא מבוטל בחוק הארכת הזיכיון של מפעלי ים המלח שהתקבל באמצע שנות ה-90, שעם השלכותיו מתמודדים עד היום ארגונים ירוקים; ובימים אלה עומדת להתקבל בעזרתו תקינה חדשה שלפיה מכוניות חשמליות לא יוטענו במשקי בית, שתיטיב עם חברת בטר פלייס שבשליטת עידן עופר.

90 חברות, מהגדולות במשק, מקבלות שירותים מקרסני, כדי שזה ישמר את כוחן מול הרגולטורים והמחוקקים. על פי אתר הכנסת הוא מייצג, בין היתר, את שטראוס, פז, אסם, תנובה וכל חברות הסלולר. פעילותו, יש להדגיש, חוקית לחלוטין ובעיני לא מעט אנשים גם לגיטימית. לדידו, הוא פועל באותו האופן שבו פועלים עמיתיו בחו"ל: איש מקצוע שמראה למקבלי ההחלטות כיצד הם יכולים להגיע להחלטה שתיטיב עם כל הצדדים. על יכולותיו המקצועיות אין מחלוקת. "אני מבטיחה לכם שאם בוריס קרסני היה מייצג את בעלי שכר המינימום, אף אחד לא היה מעלה על דעתו להקפיא את שכר המינימום", אמרה ח"כ שלי יחימוביץ', אחת המתנגדות הבולטות לעבודות הלוביסטים בכנסת, בדיון על פערי השכר במשק.

אבל דומה שבחודשים האחרונים משהו בעמדה הזו נסדק. קרסני מתמודד בימים אלה עם תביעה שהגיש נגדו עובד לשעבר, שמוציאה לאור דברים שקרסני היה מעדיף להשאיר בחדרי חדרים (ראו מסגרת). גם המחאה הציבורית הגוברת, שמכוונת בין היתר נגד הטייקונים, מאלצת אותם להוריד פרופיל, מה שמתגלגל גם לשליחיהם בכנסת. בשבוע שעבר, לדוגמה, נתקלו אנשיו של קרסני בכנסת בחברי העמותה לדמוקרטיה מתקדמת, הפועלת להפסקת פעילותם של הלוביסטים - וביניהם גם יגאל רמב"ם, ממנהיגי המחאה החברתית. במהלך הדיון הקריאו הפעילים קטעים מאותה התביעה, כדי למחות על נוכחותם של אנשי פוליסי בדיון. מחאתם לא התקבלה, אבל קרסני, שעקב באדיקות אחר המחאה החברתית, לא יכול שלא לשים לב לרוחות הנושבות בציבור הישראלי כלפי אנשים שבמשך שנים ריפדו את כיסו.

במשך השנים נוצרה סביב קרסני הילה של חשאיות ומסתורין, הנובעת בין השאר מהסתירה בין ההשלכות הציבוריות של מהלכיו לבין העובדה שהוא דואג תמיד להישאר הרחק מאור הזרקורים. שם, בפגישות בארבע, בשש או בשמונה עיניים, מצוי חלק לא מבוטל מכוחו. יש לו קסם אישי רב, ולא רק כתכונה מולדת. כאיש שמקפיד על כל פרט, הוא יודע להכין את הניים דרופינג המתאים לכל פגישה בצירוף סיפור שישבור את הקרח. "הוא אחד ממספרי הסיפורים הכי טובים ששמעתי. גם נסיעה באוטובוס נהפכת אצלו לסיפור מתח", מעיד אדם שעבד אתו בעבר. הוא ניחן במידה בלתי רגילה של חוצפה ואומץ, "ביצים של פיל", כפי שמעיד יועץ פוליטי.

תכונות אלה, בשילוב עם הקשרים העמוקים שיצר בישראל ובעולם, יצרו לו שם של אחד שיכול לסדר טובה ולחלץ אדם מצרה. כך לדוגמה, כבר באמצע שנות ה-80, כשהיה פעיל פוליטי זוטר, הוא לא היסס להתקשר לשר הביטחון יצחק רבין ב-24:30, רק כדי לוודא שחיל האוויר יאשר לחבר קונגרס אמריקאי שהכיר זה עתה לסייר מעל שמי ישראל.

לפני כעשר שנים נחת בסרביה ארז ויגודמן, אז מנכ"ל שטראוס, וגילה שהוויזה שלו אינה בתוקף ולכן הוא צריך לעזוב את המדינה. השעה היתה אחרי חצות. ויגודמן ניסה להתקשר לשגרירות ישראל ולבכירים אחרים שהכיר, אבל איש לא הצליח לסייע לו. למזלו, לקרסני, הלוביסט של החברה, היו ועדיין יש קשרים ענפים במדינה, ועשר דקות לאחר שהרים אליו טלפון כבר היה בדרכו מחוץ לשדה התעופה, בדרך לעיר. "הוא אדם חריף מאוד", אומר יעקב פרי, איש עסקים וראש השב"כ לשעבר, המכיר את קרסני שנים רבות. "איש שתמיד נכון לסייע ולעזור, יודע להיות איש סתרים כשצריך וגלוי כשצריך".

קרסני לא מתאמץ להיות נחמד מדי ללקוחותיו, ובישיבות פנימיות הוא לא מדבר הרבה, אלא רק כשיש לו מסקנה חדה ומושחזת במיוחד. גם יריביו המרים ביותר אינם חולקים על חוכמתו. כשהוא יוצא החוצה כדי לייצג את הלקוחות ואת האינטרסים הרבים שתחת כנפיו הוא חובש את המסכה השנייה, ומפגין את יכולתו הפנומנלית להתחבב על הבריות. "הוא יודע לאתר את נקודות התורפה של העומד מולו ולנגן עליהן, כמו פסיכיאטר קליני שמתחבר לאדם דרך החולשות שלו", אומר יועץ תקשורת בכיר. "הוא פוליטיקאי בלתי רגיל. שים אותו עשר דקות בחבל נידח בסין, והוא ייהפך לחבר של ראש העירייה".

"כמעט בכל שיחה הוא מסוגל לאתר מהי הנקודה החשובה למי שעומד מולו, שאותה אפשר למנף למדיניות. הוא הפנים את היכולת הזו בגיל מוקדם מאוד", אומר ח"כ לשעבר אברום בורג. "הוא מפוכח לגבי הכישורים שלו, והכישורים שלו מאחורי הקלעים יוצאי דופן ומרשימים מאוד", טוען יועץ פוליטי שעבד אתו בעבר. "הוא יודע מה מניע את השחקנים השונים, ולכן מה צפוי להם. בזה הוא מעולה". "הוא גאון בהתנהלות עם בני אדם, יודע לפתוח דלתות מצוין", אומר גורם בענף. "אבל כשלקוח עוזב, הוא לוקח את זה באופן אישי. זה פוגע לו עמוק באגו והוא לא שוכח ולא סולח. מבחינתו, את בוריס לא עוזבים".

עוזר לחברים מהפוליטיקה

קרסני, 63, עלה לישראל מקייב, אוקראינה, ב-1972. את ימיו הראשונים בישראל עשה באולפן בירושלים, שם הכיר את ברברה, עולה חדשה מגרמניה שנהפכה במהרה לאשתו, על אף שבשנתיים הראשונות השניים לא תיקשרו באותה שפה. הוא החל לעבוד בדוברות משרד הקליטה, ובמקביל עבד כאיש שיווק בהוצאת ספרים קטנה. בהמשך הוא עבר לעבוד כשליח של משרד הקליטה והסוכנות בחו"ל. ב-1976 החליט שהוא רוצה להצטרף לפוליטיקה. הוא החל לעבוד כעוזרו של עוזי ברעם, אז ראש מחוז ירושלים במפלגת העבודה.

יום אחד הגיע שר הביטחון דאז, שמעון פרס, לפגישה עם הפעילים. באותם ימים החלה ההתמודדות בינו לבין יצחק רבין על ראשות המפלגה. קרסני קם ושאל את פרס מה ההבדל בינו לבין רבין. פרס המופתע ביקש להיפגש עם העולה החדש בעל התעוזה, ואז החל ביניהם רומן פוליטי ארוך שנמשך עד עצם היום הזה. אט-אט הוא החל לצבור כוח פוליטי במפלגה ולהזיז הצדה אנשים שהתחרו בו. מאחורי גבו קראו לו ק.ג.ב, אבל הוא לא היה מוטרד מכך, בוודאי לא אחרי האפיזודה שבה הבין מה הוא באמת רוצה לעשות בחיים. היה זה ב-1980, כשנסע לגרמניה כחלק ממשלחת של פעילים פוליטיים של המפלגה. קרסני נכח בהרצאה של היועץ הפוליטי הארי וולטר, שבמשך שעה וחצי הציג שיטות שלא הכירו בישראל לפעילות ולקמפיינים פוליטיים.

"בשבילו זו היתה הארה. ברגע הזה הוא הבין שאין לו מה לחפש בפוליטיקה כשר או כח"כ, וייעודו הוא להיות יועץ פוליטי", אומרים מקורביו. "זה המקום שבו השתנה כל מסלול חייו, כי על זה גם מסתמכת ההצלחה שלו שנים מאוחר יותר, בלובינג - תחום עיסוק שבנוי כולו על אפקטיביות פוליטית ושינוי עמדות". בתחילת שנות ה-80 ראו חבריו הירושלמים כיצד הוא בונה "לוח אסטרטגי" - מפת ירושלים המכוסה במדבקות צבעוניות שנועדו להבדיל בין קולות תומכים, מתנגדים וצפים, שאליהם אפשר להתקשר מאוחר יותר באופן שיטתי וממוקד. את השיטות האלה יישם קרסני, בין היתר, בבחירות 1983 לראשות עיריית ירושלים.

"כבר אז הוא התבלט, גם בגלל המבטא הכבד והלשון הלא תקנית. הוא היה מאוד יצירתי, תפש דברים מהר מאוד, והציע פתרונות שאחרים לא חשבו עליהם", אומר שמעון צוריאלי, אז מזכיר סניף גילה של המפלגה. "היה איזה ניגוד בין ההתבטאות בעברית לבין התוצר הממשי שלו. הוא אף פעם לא הסתפק בתפקיד שהוא עשה, תמיד ראה את התפקיד הבא שלו. הוא כל הזמן אמר לנו: 'אהיה עצמאי, אקים חברה'. הוא ראה שיש כסף גדול בסוף, וחשב שהוא טוב לא פחות מהיועצים שהוא ראה מסביבו. באמת, מבחינת ההשפעה הפוליטית הוא עבר את כולנו בוויש".

במקביל החל קרסני לפעול בחוג משו"ב, חוג של צעירים אינטלקטואלים מהצד היוני של המפה, שם הכיר צעירים מבטיחים כעמיר פרץ, יוסי ביילין ובורג. באותה התקופה הידק קרסני את יחסיו עם פרס, שהתמנה לראש ממשלה, ולמעשה נהפך לאחד מה"בלייזרים" של פרס - גם אם נמרוד נוביק, אמנון נויבק ויוסי ביילין היו מוכרים הרבה יותר. "הוא היה בשר מבשרה של חבורת הבלייזרים, אבל לא רצה להיחשף כי ידע שיום אחד ירצה לעשות הרבה כסף מייעוץ ומלובינג", מסביר גורם שהיה פעיל אז במפלגת העבודה.

ב-1984, כשברעם נבחר למזכ"ל המפלגה, הוא מינה את מקורבו למזכ"ל האגודה לחינוך תנועתי, גוף המסונף למפלגת העבודה. כחלק מהתפקיד נסע קרסני לא מעט לארה"ב לגיוס תרומות. הוא התחיל לקרוא את מגזין "פורצ'ן", שם איתר את המועמדים הפוטנציאלים לבקש מהם תרומות, וניצל את קרבתו לפרס כדי לקנות את לבם של מיליונרים יהודים צעירים. באותה התקופה הוא הכיר את מייקל אדלר, כיום אחד ממגייסי התרומות הגדולים ביותר של נשיא ארה"ב ברק אובמה, ואז נשיא קבינט הצעירים של המגבית היהודית המאוחדת.

הקשרים שיצר אז קרסני פתחו לו דלתות לעבודות ייעוץ עבור פוליטיקאים אמריקאים, ומאוחר יותר גם להיכרות עם ביל והילרי קלינטון, שסייעה לו בהמשך דרכו כלוביסט. אז הוא עדיין התגורר בדירה צנועה בקיבוץ רמת רחל, שם אשתו שימשה כאחות, אבל הוא חלם להיות יועץ פוליטי בינלאומי. "אתן שירותים בישראל ובחו"ל, אני רוצה להיות יועץ פוליטי בארה"ב", אמר ב-1987 בראיון ל"העיר".

ב-1988 הוא התחיל במימוש החלום ופתח את פוליסי יחד עם איש הפרסום מושיק תאומים. השניים נפרדו תוך חודשים ספורים, ועד היום הם שומרים על יחסים קורקטיים בלבד. קרסני, שבינתיים עבר לתל אביב, מיקם את משרדיו בדירת מגורים קטנה ברחוב לסקוב 2 בתל אביב. פוליסי היתה אז חברה לייעוץ פוליטי שביצעה גם מחקרים וסקרים. אחד הקמפיינים הראשונים שניהל כיועץ פוליטי היה הקמפיין של אריה דרעי נגד "ידיעות אחרונות", על רקע פרסום התחקירים של מרדכי גילת בדבר מעשי השחיתות של דרעי שבגינם נשלח מאוחר יותר לכלא.

ב-1991 החל קרסני לעבוד כלוביסט, לאחר שחברת פיליפ מוריס פנתה אליו כדי שיסייע לה במאבק נגד מגבלות על פרסום סיגריות וכדי שיפעל להשוות את נטל המס על סיגריות ישראליות וסיגריות מתוצרת חוץ. במהלך שנות ה-90 עסק יותר ויותר בלובינג, ופחות בייעוץ פוליטי. בשלוש מערכות הבחירות של העשור ההוא - 1992, 1996 ו-1999 - הוא היה פעיל בתשלום בקמפיינים של מפלגת העבודה. בין מערכות הבחירות הוא ניסה לשכנע את החברים מהמפלגה להצביע בעד אינטרסים של חברות עסקיות ששכרו את שירותיו.

"ככה זה גם בארה"ב", מסבירים מקורביו. "מחירי הנדל"ן בוושינגטון אף פעם לא יורדים, מכיוון שלאחר הבחירות נשארים כל חברי הקונגרס בעיר כדי לעבוד כלוביסטים". בתחילת שנות ה-2000 הפסיק קרסני באופן רשמי לעסוק בקמפיינים פוליטיים בישראל, אבל המשיך בפעילות הזו בחו"ל. מדי פעם היה עוזר באופן לא רשמי לחברים מהפוליטיקה.

"הוא לא הפסיק להתנדב ולעזור במערכות פוליטיות", מסביר יועץ פוליטי. "זה היה שווה לו, כדי לתחזק את הקשרים במקומות אחרים, שבאמצעותם הוא היה יכול להגיע ללקוחות פרטיים". בשנות ה-2000 גדלה החברה שלו ונהפכה לשם נרדף לענף הלובינג כולו, גם לאחר שקמו לה כמה מתחרים שנושפים בעורפה. הוא כבר לא עוסק ישירות בלובינג, אלא ממוקד בניהול החברה ובעסקיו בחו"ל, שם הוא מבלה את רוב ימות השנה - אם כי במקרי משבר הוא מוזעק מיד. לדברי גורם בענף, "אומרים שהוא מנהל את המדינה, אבל מדויק יותר לומר - אחרי כל השנים - שהשם שלו הוא זה שמנהל את המדינה".

ברוכים הבאים למועדון

קרסני, שבדרך כלל סולד מאירועים חברתיים, חגג לפני ארבע שנים את יום הולדתו ה-59 בדירתו בנווה אביבים. היתה זו אחת הפעמים הנדירות שבהן אפשר היה לחזות בחלק ממפת קשריו הענפה בפוליטיקה ובמשק הישראלי. על רחבת הריקודים פיזזו רוני בר-און, אז שר האוצר; יולי תמיר, אז שרת החינוך; דני דנקנר, אז יו"ר בנק הפועלים; מנכ"לית בנק לאומי גליה מאור; זהבית כהן, מאיר שמיר, גזי קפלן ורבים אחרים.

את עוצמתו כלוביסט צבר קרסני באמצעות הקשרים שהוא מתחזק במועדון שלו. כך לדוגמה, את תיק בנק הפועלים, אחד הלקוחות הוותיקים שלו, השיג לאחר שזה נרכש מהמדינה על ידי תד אריסון, שהיה מקורב אליו. בעניין הזה סייעה לו החברות עם עמירם סיון, היו"ר המיתולוגי של הבנק, שאותו הכיר היטב בסניף ירושלים של המפלגה.

ידידותו עם רו"ח גד סומך ועו"ד פיני רובין, שיחדיו מייצגים כמעט את כל הקבוצות החזקות במשק, סייעה לו בהשגת לקוחות אחרים. "המשולש קרסני-סומך-רובין הוא המוח מאחורי הקלעים של תעשיית פוליסי", אומר מקור המכיר את החברה. "בזכותם קיבל קרסני גושפנקה מוחלטת". מקורבי קרסני רואים את הדברים קצת אחרת. "כן, רובין וסומך המליצו ללקוחות שלהם על קרסני, אבל אנשים כאלה לעולם לא ימליצו על מישהו שאין לו יכולות. בשורה התחתונה, קשרים הם חסרי משמעות לעומת הערך המקצועי הרב שאדם כמו קרסני מביא".

קרסני מקורב גם לאנשי העסקים עידן עופר ושלדון אדלסון שאותם הוא מייצג, וגם לאהרון פוגל, למוטי זיסר ולמשפחת שטראוס. גם במגזר הפוליטי הוא מקושר היטב: הוא מצוי בקשרי ידידות עם שר החוץ אביגדור ליברמן, שאותו הוא מעריך מאוד, ובעל קשרים טובים עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. השניים שיכנעו אותו ב-2003, כשרי אוצר ותחבורה, לשמש כנציג הממשלה בהפרטת הנמלים, הפעם היחידה שבה קרסני עבד עם הממשלה ולא מולה. "הזירה הפוליטית של קרסני היא הרבה מעבר למפלגת העבודה", אומר ח"כ לשעבר. "הוא הבין בשלב מסוים שהמפלגה כבר פחות רלוונטית לשלטון, והגיע למקומות אחרים. יש לו קשרים עמוקים וחוצי מפלגות, גם במפלגות החרדיות".

את התערובת הזו של הון-שלטון הצליח קרסני למנף לטובתו, תוך שהוא מנווט את דרכו היטב בערבובייה גדולה של קשרים ואינטרסים. כך לדוגמה, ב-1995 הצליח לחדור לחברת החשמל ללא מכרז באמצעות קשריו עם יו"ר הוועד המיתולוגי, יורם אוברקוביץ' ז"ל, איש מפלגת העבודה. קרסני היה לוביסט של חברת החשמל במשך 14 שנה ללא מכרז, נוהג שהופסק רק לאחר שדו"ח של מבקר המדינה מתח ביקורת על כך. כשנה וחצי לאחר מכן עבר קרסני לייצג את ועד העובדים של החברה.

מקרה מעניין נוסף הוא זה של יולי תמיר. בן זוגה של תמיר, רוני פינשטיין, הוא אחד מחבריו הקרובים ביותר של קרסני ושותף עסקי שלו. לאחר שתמיר מונתה לשרת החינוך, כמה ארגונים בתחום החינוך החלו לשכור את שירותי פוליסי, ביניהם ועד ראשי האוניברסיטאות, אוניברסיטת בן גוריון, מכון ויצמן ומכללת אחווה. "ברגע שתמיר מונתה לתפקיד, קרסני נהיה פתאום מומחה גדול בחינוך", אומר גורם המכיר את החברה.

מיולי תמיר נמסר בתגובה: "מעולם לא היו לי קשרי עבודה עם קרסני. אנחנו בקשרי ידידות, אבל לא הוא ולא מי מאנשיו הופיע בפניי בשום נושא שקשור למשרד".

גם המועצה להשכלה גבוהה הגיעה לפוליסי בתקופה זו. אברהם (בייגה) שוחט, שר האוצר לשעבר, עמד אז בראש ועדת שוחט לבחינת מצב האקדמיה שבה תמיר היתה חברה. שוחט המליץ לשכור את חברת פוליסי כדי לעשות לובינג לעבודת הוועדה. זאת בזמן שבכירים במל"ג כלל לא ידעו על הקשר בין תמיר לקרסני או על כך ששני יועצים של שוחט לשעבר - ארז גילהר וחיליק גולדשטיין - מועסקים בפוליסי.

משוחט נמסר בתגובה: "בזמן פעולת הוועדה נעשתה עבודת התקשורת עם משרדו של מוטי שרף. לא זכור לי שום דבר נוסף מעבר לכך".

חבר טוב אחר של קרסני הוא שר התמ"ת שלום שמחון, שעד לפני שנה שימש כשר החקלאות. אפי אושעיה, מנכ"ל פוליסי, ביקר אצל שמחון כדי לקדם את ענייניהם של גופים וחברות התלויים ברגולציה של משרד החקלאות, ביניהם ארגון מגדלי הביצים, שטראוס וגופים אחרים. כששמחון ניסה להתמודד על ראשות הקק"ל, עורך דינו היה שוקי חורש ממשרד ש. הורביץ, אחד האישים המקורבים ביותר לקרסני. "נכון שיש ידידות עם שמחון", אומרים מקורבים לקרסני, "אבל השר, ולא רק במקרה הזה, מחליט תמיד על פי שיקול דעתו המקצועי".

מיועצת התקשורת של שמחון נמסר בתגובה: "אושעיה אכן מיודד עם שמחון, עוד מהימים שבהם כיהן כח"כ וכחבר מפלגת העבודה, ונפגש אתו מדי פעם. שמחון מעולם לא קידם את ענייניהם של גופים מתחום החקלאות בעקבות לחץ של לוביסט כזה או אחר. את עו"ד שוקי חורש מכיר שמחון שנים, עוד לפני שהכיר את אושעיה, מפני שייצג גורמים בהתיישבות העובדת. כלל לא ידענו כי חורש מיודד עם קרסני, וממילא בחירתו כעורך דינו של שמחון לא נבעה מעניין זה".

"עבדתי עם קרסני ואנשיו בעניין אחד - קידום חוק המוקשים, שהוא מטרה הומניטרית", אומר רוני בר-און, שסבור ששר האוצר אינו צריך להיפגש עם לוביסט, אך טוען שפגישותיו עם קרסני היו על רקע הידידות ביניהם בלבד.

מיכה חריש, לשעבר שר התמ"ת ומזכ"ל מפלגת העבודה, הוא ידיד נוסף. ב-1992 אישר חריש, כמזכ"ל מפלגת העבודה, תשלום של 400 אלף שקל לקרסני על פעילותו בימיה האחרונים של מערכת הבחירות. בשנים שחלפו מאז התקיימו כמה התקשרויות עסקיות בין קרסני לחריש, בעיקר בחו"ל, כולל חברה משותפת בהונגריה. העוזרת של חריש מהתקופה ההיא, דפנה פביאן, היא כיום לוביסטית בפוליסי.

גם בעסקת הגז המצרי היתה לקרסני נגיעה. בתקופה שבה ניהל יוסי מימן מגעים עם חברת החשמל, שימש קרסני כיועצו האסטרטגי ובמקביל שימש כלוביסט של חברת החשמל מול הממשלה. לא ברור איזה מהכובעים הוא חבש בעסקה עם מימן, אבל סביר להניח שגם בזכותו ישראל רוכשת כיום גז מהמצרים.

"אנחנו עוזרים לציבור"

חלק גדול מהקשרים הענפים של קרסני נובעים מכך שהוא היה הראשון שהקים משרד לובינג, ונחשב למי שייסד את הענף בישראל. בתחילת שנות ה-90 ידע קרסני לנצל חלון הזדמנויות שנבע משלושה תהליכים מקבילים - פריימריז במפלגות, שבעקבותיו נהפכו הח"כים לתלויים בבעלי הון לצורך מימון; תהליכי הפרטה שהגדילו את הרגולציה והמגעים בין חברות פרטיות לבין הממשלה; והפסקת כפל התפקידים - עד תחילת שנות ה-90 כיהנו ח"כים גם כעורכי דין או כדירקטורים בחברות, ולכן פעילות הלובינג המתווכת בין המגזר העסקי לכנסת ומקבלי ההחלטות היתה מיותרת. "הוא נכנס לתחום כשמאכער היה מאכער ודובר היה דובר, אף אחד לא ידע מה זה יועץ אסטרטגי או לוביסט", אומר גורם בענף.

הצלחתו הגדולה הראשונה היתה בייצוג חברת פיליפ מוריס, שאותה הוא מייצג עד היום. אם מותגי סיגריות כמו "טיים" או "אירופה" נהפכו לפחות נפוצים, הרי זה מפני שקרסני הצליח לשכנע את מקבלי ההחלטות שהמיסוי על הסיגריות ייושם באופן כזה - המתאים למדיניות ארגון הבריאות העולמי - שהמחירים של סיגריות תוצרת חוץ ותוצרת ישראל יהיו שווים, מתוך היגיון ששניהם מזיקים לצרכן באותה המידה. עם השנים בחר הציבור הישראלי בסיגריות האיכותיות יותר מתוצרת חוץ, מה שהזניק את נתח השוק של פיליפ מוריס בישראל מ-14% לפני 20 שנה לכ-50% כיום. הצלחות מסוג זה הגבירו עם השנים את פעילות הלוביסטים בישראל.

קרסני, וכך גם לוביסטים אחרים, החלו להופיע במסדרונות הכנסת בשורה של נושאים כמו בנקאות, ביטוח, רכב, צרכנות, סל תרופות, ובעצם כמעט בכל עניין עם נגיעה כלכלית. פעילות מסוג זה עוררה ביקורת ציבורית נוקבת במהלך השנים, מה שלא עזר להפחית את מספרם. ב-2008 יזמה יחימוביץ' את חוק הלוביסטים, מהלך שהחל את ההסדרה בתחום. כיום כל לוביסט שמגיע לכנסת עונד תג מיוחד, כדי שהח"כ היושב מולו יידע שהוא מדבר עם בעל אינטרס. באחרונה שוקל יו"ר הכנסת רובי ריבלין לאסור את כניסת הלוביסטים לדיוני ועדות הכנסת, לאחר שבשנים האחרונות ישבו בחלק מהוועדות יותר לוביסטים מאשר ח"כים. עם זאת, בשנים האחרונות הרחיבו הלוביסטים את פעילותם גם לתוככי משרדי הממשלה, אפילו למשרד האוצר ולרשות המסים.

קרסני מודע לביקורת הציבורית החריפה על הלוביסטים, אך רואה את הדברים אחרת. "מה זה הון-שלטון? הכרחי שהיו לוביסטים", מסבירים מקורביו. "ללקוחות שלנו אנחנו מסבירים מה אפשר להשיג, כי אי אפשר להפוך לגמרי החלטות של כנסת או ממשלה. אנחנו בסך הכל מסבירים למקבלי ההחלטות מהו האינטרס המשותף לצדדים, כיצד אפשר לחוקק הצעת חוק שתתיישב עם האינטרס הציבורי ותפגע בחברות כמה שפחות. יש יותר מאמת אחת, ואנחנו מציגים אותה באופן המקצועי והישר ביותר".

לדבריהם, בניגוד לעמדה המקובלת, פעילות הלובי של קרסני גם מיטיבה עם כלל הציבור הישראלי. כדוגמה הם מציגים את הישגו של קרסני בכניסת המותג סבון הכלים פרי בתחילת שנות ה-2000, למרות התנגדות עזה של המתחרים. אחת המתחרות הצליחה להעביר החלטה במכון התקנים שלפיה החומציות של סבון הכלים התקני לא תעלה על רמה 7, ביודעו שבנוזל הכלים פרי הרמה היא 7.7. קרסני ייצג אז את יבואנית פרי, פרוקטור אנד גמבל. מעבר לעבודת השכנוע במשרד התמ"ת, אז בראשות דליה איציק, הוא היה צריך להפעיל את קשריו בארה"ב כדי לשנות את רוע הגזרה. "בזכות עבודת לובינג נעשו פה דברים גדולים לטובת הציבור בישראל", אומרים מקורביו.

רוב הלוביסטים של קרסני, כמו גם במשרדים אחרים, הם בוגרי המגזר הציבורי. מלבד פביאן, גולדשטיין וגילהר, עובדים בפוליסי גם אלי יוסף, דובר משרד האוצר לשעבר, רפי פלד, שהכיר את קרסני היטב כשהיה מנכ"ל חברת החשמל, תמר אברמוביץ', לשעבר יועצת של ציפי לבני ואחרים. לוביסטית אחרת היא אביבה ברעם, אשתו של עוזי, המנטור הראשון שלו בעולם הפוליטי. "בוריס הבין כבר מזמן: האנשים מתחלפים, אבל השיטה - הדינמיקה - נשארת", אומרים מקורבים לקרסני. "לכן הוא שוכר אנשי מקצוע שמבינים את המערכת לעומק. הם פשוט יודעים איך הדברים עובדים, איך מזיזים דברים, איך מתקבלות החלטות במגזר הציבורי. מן הסתם יהיו אלו אנשים עם ניסיון, בוגרי המערכת".

קרסני עוסק בשנים האחרונות גם בניהול משברים. הוא היה מעורב במשברים של קלאבמרקט, רמדיה, ברגר קינג וחברות נוספות. טיפולו במשבר רמדיה מדגים את התחכום שבאופן פעולתו, לצד האופן המושכל שבו הוא משתמש בקשרים. הפרשה החלה לאחר ששלושה תינוקות נפטרו ואחרים נותרו נכים, לאחר שאכלו תחליף חלב צמחי של רמדיה, בגלל מחסור בוויטמין B1 בפורמולות שיוצרו. את האבקה ייצרה חברת בונה הגרמנית. קרסני ביקש למזער ככל האפשר את הנזק שייגרם לחברה, וביקש שהסיפור ייגמר מהר ככל האפשר ברמת התביעות האזרחיות. ואולם באווירה הציבורית ששררה באותה העת בשילוב ההתנהלות הנוקשה של הגרמנים, המשימה היתה כמעט בלתי אפשרית.

לדברי מקורביו, קרסני ראה בחדשות שהרב הראשי לישראל לשעבר, ישראל לאו, ייעץ למשפחות שנפגעו. הוא החליט לנסוע אליו ולשכנעו לשלוח מכתב לקנצלר גרמניה דאז, גרהרד שרדר. לאו הסכים וחתם על נוסח מכתב שאנשיו של קרסני ניסחו, המתייחס גם לשואה (לאו הוא ניצול שואה), להיסטוריה ולצורך למנוע הידרדרות ביחסים בין שתי המדינות. "תוך שעה וחצי מרגע שקרסני נפגש עם לאו, המכתב נשלח בפקס לגרמניה", אומר מקורב לקרסני. "תוך כמה שבועות קיבלו המשפחות פיצויים של 100 מיליון שקל".

מתווך בין ממשלות

הפרטים הפחות ידועים לגבי קרסני נוגעים לפעילותו העסקית בחו"ל. עיקר עיסוקו שם הוא בייעוץ לחברות עסקיות ולפוליטיקאים, ואת הכסף הוא עושה בתיווך בעסקות. הוא לא היחיד שעוסק בזה, כמובן: לצדו יש לא מעט דיפלומטים לשעבר מכל העולם שמנצלים את קשריהם האישיים כדי להרוויח כסף. מקורביו מספרים, לדוגמה, שבאחרונה הוא הפסיד להנרי קיסינג'ר במכרז בינלאומי. בשנים האחרונות בילה לא מעט מזמנו גם באי אנטיגואה, מקלט מס בקריביים, שם תיווך בעסקה בין איש עסקים מקומי לבין הממשלה המקומית.

אחת מפעולות התיווך הראשונות שלו בזירה הבינלאומית היתה התיווך בין בנק אינטר מריטיים בשווייץ, בבעלותו של המיליארד היהודי ברוס רפפורט ז"ל, לבין בנק הפועלים. קרסני מקורב למשפחת רפפורט שנים רבות, ובתו של ברוס, עירית, אף עובדת בפוליסי. הוא ידע שהמשפחה מבקשת להנזיל את נכסי המשפחה לאור מצבו של האב (שהלך לעולמו לפני שנה), ושהבנק ביקש באותה התקופה להתרחב בחו"ל.

המתווך השני בעסקה היה עו"ד מוריאל מטלון ממשרד גורניצקי ושות', שכיהן כדירקטור בבנק השווייצי. "מבחינתי, קרסני הוא יותר יועץ מאשר לוביסט, והתאים מאוד להתייעץ אתו בהרבה דברים רגישים", משחזר צבי זיו, שהיה מנכ"ל בנק הפועלים באותה התקופה. כיום עיקר הפעילות העסקית של קרסני מתמקדת בטורקיה, במזרח אירופה ובסין, שם לפוליסי יש סניף. קרסני נכנס לפעילות בסין לפני שמונה שנים, לאחר שאיתר שותף מקומי, שבאמצעותו רקם קשרים טובים בממשלה. בניגוד ליזמים ישראלים רבים, קרסני אינו מתווך עבור חברות ישראליות המבקשות להשקיע בסין, אלא עבור חברות סיניות המבקשות להתרחב מחוץ לגבולות המדינה.

כך לדוגמה, לדברי מקורביו הוא היה מעורב בתיווך עסקה להקמת תחנות רוח בפטגוניה בין ממשלת ארגנטינה לממשלת סין, בהיקף של 3.1 מיליארד דולר ו-1,400 מגה-ואט (לשם השוואה, חברת החשמל מסוגלת לספק 13 אלף מגה-ואט). הוא מייצג את חברת BCEG, חברת הבנייה השנייה הגדולה במדינה שבנתה שדה תעופה חדש בבייג'ין ו-20 מתקנים אולימפיים לקראת האולימפיאדה של 2008. קרסני תיווך בינה לבין חברת פלאזה סנטרס של זיסר להקמת פרויקט בנייה באתונה. "הוא הצליח לשכנע את ראש הממשלה הסיני להסכים להשקעה, על אף שמדובר בפרויקט שהחברה לא נכנסת אליו בדרך כלל, כי עלותו נמוכה מ-100 מיליון דולר", מסביר אחד ממקורביו. "המסמך נחתם בטקס שאליו הגיעו ראש ממשלת יוון וראש ממשלת סין".

קרסני סייע למשפחת שטראוס להיכנס לעסקים בבוסניה ובסרביה, שבהן יש לו קשרים פוליטיים חזקים. במדינות מזרח אירופה מנסה קרסני לחדור לעסקים דרך הפוליטיקה, באמצעות קשרים - שלו או של יועצים ישראלים אחרים. "הוא עובד בחו"ל באופן מתוחכם: מגיע למפלגה ומציע לה גם קשר לתורמים שיעזרו לה. הוא עושה את כל זה כדי שאחר כך יוכל להיכנס בעצמו או לעזור לגורמים אחרים להיכנס לאותה המדינה", מספר יועץ פוליטי.

פעילות בינלאומית אחרת של קרסני נעשית בישראל. קרסני, שבעבר תיווך בין חברת הביטוח ג'נרלי לבין ארגונים יהודיים בעניין תשלום פיצויים לניצולי שואה, מקורב עד היום לחברה ומשמש כלוביסט שלה בישראל וכיועץ למנהל. כיום הוא מנהל את הפרייבט אקוויטי קרוס-רודס, הנסחרת בבורסה של לוקסמבורג. היקפה של הקרן הוא יותר מ-150 מיליון יורו, המושקעים רק בחברות טכנולוגיה ישראליות. קרוס-רודס אינה הנגיעה היחידה של קרסני בטכנולוגיה: הוא היה אחד המשקיעים (4.6%) בחברת קונטיפי, העוסקת בפיתוח התקנים לטיפול בדליפות שתן של נשים, שלפני כמה חודשים עשתה אקזיט ונמכרה לחברת פרוקטר אנד גמבל תמורת 100 מיליון דולר. קרסני הוא גם הלוביסט של החברה האמריקאית הגדולה, מה שבוודאי לא הזיק לאקזיט.

בסופו של דבר, קרסני הוא רק השליח של מערכת כלכלית-חברתית חזקה ממנו בהרבה, והוא בסך הכל האדם החריף והחד שידע לזהות את הכיוון שאליו נושבת הרוח כבר לפני שנים רבות. לכן, הוא גם יהיה הראשון לזהות את השינויים בשבשבת. לא במקרה, כך נדמה, פוליסי התרחקה מהמולת הלובי של חברות הגז ומדיוני הוועדה להגברת התחרותיות במשק, תוך שקרסני פנה יותר ויותר לעסקים פרטיים. כשועל ותיק הוא יודע היטב מכולם שמה שיפחית מכוחו, כמו גם מכוחם של שאר הלוביסטים, הוא ביזור כוחם של שולחיהם ושינוי המצב הלא שוויוני שבו רק החזקים, העשירים והמקורבים לשלטון נהנים מתשומת לבם של פקידי הציבור ומקבלי ההחלטות. במלים אחרות: ביום שבו טייקון יחדל להיות טייקון, בוריס קרסני כבר לא יהיה "בוריס קרסני".

מחברת פוליסי נמסר בתגובה: "בוריס קרסני, שייסד את ענף הלובינג בישראל לפני יותר מ-20 שנה ומוביל אותו עד היום, מייצג גופים בינלאומיים וישראליים, שהרגולציה משפיעה על החלטות עסקיות יום-יומיות שלהם.

"כמי שפועל מול מערכות שלטון בכל רחבי העולם, אימץ קרסני את קודי ההתנהגות המחמירים ביותר בתחום יחסי הממשל, ויזם כללי אתיקה, שפוליסי פועלת לפיהם שנים רבות. כללים אלה מחמירים הרבה יותר מהמחויב בחוקי מדינת ישראל. מיום הקמת פוליסי מוביל קרסני, לצד פעילותה העסקית של החברה, קידום חקיקה חברתית ענפה, ובכללה חקיקת חוק השתלת איברים, חקיקת זכויות ומעמד חיילי המילואים, חקיקת חוק פינוי שדות מוקשים בישראל ועוד נושאים רבים אחרים".

כתב התביעה חשף את הכביסה המלוכלכת

בימים אלה מתמודד בוריס קרסני עם כאב ראש לא קטן - תביעה שהגיש לבית הדין לעבודה צחי סמייה, לוביסט שעבד בפוליסי במשך כעשור, נגד פוליסי, קרסני ומנכ"ל החברה אפי אושעיה. סמייה תובע מפוליסי 5 מיליון שקל, שלדבריו מגיעים לו בשל בונוסים ושכר שלא קיבל במשך השנים. התביעה נהפכה לשיחת היום במסדרונות הלובינג והממשל, בעיקר בשל סיפורים המוציאים את הכביסה המלוכלכת של הענף החוצה. אלה לא רק אנקדוטות כמו טיסותיו של קרסני במטוסיהם הפרטיים של שלדון אדלסון ועידן עופר ופגישות עם שרים ובכירים אחרים בממשלה. סמייה חושף בתביעה את שיטת דמי ההצלחה של פוליסי - בונוס עבור הצלחה ספציפית.

כך, לדוגמה, על פי כתב התביעה הסכימה לשכת שמאי המקרקעין לשלם למשרד בונוס של 50 אלף דולר אם יצליח לבטל את ביטול היטל ההשבחה שהיה אמור להיות חלק מהרפורמה בחוק התכנון והבנייה, ובמקרה מסוים הצליחה החברה לחסוך 190 מיליון שקל עבור לקוח. ואולם הסיפור המשמעותי ביותר נוגע לפעילותו של אושעיה, ח"כ לשעבר במפלגת העבודה. אושעיה שימש כח"כ בשתי תקופות (1996-1999 ו-2001-2003), ובין היתר שימש גם כיו"ר סיעת העבודה. בין לבין הוא עבד בפוליסי (1999-2001), וחזר אליה לאחר שלא נבחר לכנסת ב-2003.

לפי כתב התביעה, אושעיה פעל בהיותו ח"כ לפי הוראותיו של קרסני לקידום הלקוחות של פוליסי. כדי לוודא שאושעיה עושה את מה שסיכם מראש עם קרסני, אמר קרסני לסמייה לעקוב אחרי הצבעות והתבטאויות של אושעיה. כשאושעיה לא ענה לקרסני בטלפון הסלולרי שלו, התקשר קרסני לטלפון הנייד של סמייה והורה לו להצמיד אותו לאוזנו של אושעיה, כדי שקרסני יוכל לתת לו הנחיות.

סמייה מוסיף שכאשר אושעיה פרש מהכנסת הוא קיבל מקרסני דירה לשימושו, וכן מכונית וכרטיס אשראי של החברה לתשלום הוצאות. כח"כ התבטא אושעיה בעד תיקון לחוק שיאפשר את הגדלת האחזקות הריאליות של הבנקים, דבר שהיה מיטיב עם לקוחות פוליסי (בנק הפועלים ואיגוד הבנקים) אך מגביר את הריכוזיות במשק, עמדה שהציג בדיון בנק ישראל.

קשה שלא להבחין בעלבון האישי וביצרים הגועשים בין הצדדים, שבעבר התייחסו זה לזה כאב לבן. "כל מה שקרה בין סמייה לקרסני נראה לי הזוי", אומר גורם בענף הלובינג המכיר את שני הצדדים. "לפעמים הדברים יוצאים משליטה, והאמוציות מורידות את השכל למקום אחר. זה מצב של lose-lose לכל הצדדים".

מפוליסי נמסר בתגובה: "מדובר בניסיון סחיטה שאין לו כל אחיזה במציאות, והוא יתברר לאשורו בבית המשפט".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#