הרב הרטמן: "כשאני חולה אני הולך לרופא - ולא פותח דף גמרא" - מחאת האוהלים - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הרב הרטמן: "כשאני חולה אני הולך לרופא - ולא פותח דף גמרא"

הרב ד"ר דניאל הרטמן אינו מאמין שהפתרון לבעיות הכלכליות של ישראל טמון בהלכה היהודית, אך בטוח שהיא יכולה לשמש בסיס ערכי למהפכה חברתית ■ לקראת כנס שייערך היום על ההיבטים היהודיים במחאה הוא טוען: "איש כלכלה ללא בסיס ערכי הוא כמו עיוור"

18תגובות

>> ההפגנות הגדולות של הקיץ האחרון סחפו אליהן אנשים משכבות רבות באוכלוסייה, אך זוהו בעיקר עם שדרת רוטשילד היוקרתית והחילונית. מדוע נפקד מקומו של הציבור הדתי מהמחאה, ומה מקומה של ההלכה היהודית בגיבוש התשתית הרעיונית למהפכה חברתית? שאלות אלה ואחרות יעמדו במוקד כנס שייערך היום במכון הרטמן למחקר, הגות וחינוך בארץ ובתפוצות, תחת הכותרת: "נוטעים צדק חברתי, עוקרים פערים".

בכנס ישתתפו מנהיגי המחאה והוגים ומנהיגים בזרם הדתי, בהם הרב אבי גיסר, ראש מינהל החינוך הדתי במשרד החינוך ורב היישוב עפרה, אלוף (במיל') אלעזר שטרן, יו"ר מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ', ופרופ' אבי שגיא, חוקר בכיר במכון הרטמן. המשתתפים ידונו בערכים שעומדים מאחורי הקריאה לצדק חברתי ובהיבטים היהודים-דמוקרטיים של המחאה החברתית.

הכנס הוא הזדמנות לברר עם הרב ד"ר דניאל הרטמן, נשיא מכון שלום הרטמן, האם בכוחה של היהדות, שלא לומר הממסד הדתי שלה, להיות רלוונטית לא רק בנושאי ארץ ישראל השלמה, אלא גם בנושאים כלכליים, כמו דיור ציבורי ויוקר מחיה.

מדוע קולו של הציבור הדתי לא נשמע באופן ברור במחאה?

"בסביבה הקרובה שלי המחאה היתה חלק מהותי מהשיח. דיברו, אנשים יצאו להפגין, אבל כגוף הציבור הציוני הדתי לא היה שם. הרבה מהמוחים לא ידעו להגדיר את הדיון במונחים ערכיים. במקום דיון ערכי זה היה דיון על הפעלת לחץ: איך להפעיל מספיק לחץ כדי להביא לשינוי חברתי-כלכלי. בציבור הדתי יש הרבה פעילות ערכית, אבל הוא משתמש ביכולת הלחץ שלו בעיקר בסוגיית יהודה ושומרון, ולא רוצה לבזבז את 'מחסנית ההפגנות' בתחום החברתי".

אולי זה גם בגלל שמצבו הכלכלי של הציבור הזה טוב בזכות הקהילתיות שמאפיינת אותו?

אמיל סלמן

"המצוקות הן אותן מצוקות: ילדינו הולכים לאוניברסיטה, עובדים במהלך הלימודים, מתחתנים בגיל צעיר וצריכים דירה, שכיום הם יכולים רק לשכור ולא לקנות. גם הם רוצים עגלת ילדים יוקרתית. הילדים אמרו לי 'אני מוכן לעבוד 14 שעות ביום, אבל לא מצליח להתקדם מעבר לרמה הבסיסית'. מצד שני, לא היה ברור על איזו תפישה ערכית התבססה המחאה. רוב האנשים שהפגינו לא היו רעבים ללחם, וחלק גדול מהמחאה לא היתה על צורכי יסוד.

"כיום יש לנו תשתית ערכית שאינה רלוונטית למציאות, שלפיה צדק צריך לאפשר לאדם לחיות באופן מינימלי. במסורת היהודית הבסיס של חובת הקהילה כלפי חבר הקהילה היא 'די מחסורו אשר יחסר לו'. במסכת כתובות מפרשים זאת הן ברשימה של צרכים אובייקטיביים והן במובן סובייקטיבי. לכל אדם מגיע שלא יחסרו לו קורת גג, בגד ללבוש, מיטה, שתי ארוחות ביום. אבל חז"ל גם הבינו ש'די מחסורו' תלוי באדם ובמציאות שבתוכה הוא חי ובצרכים הסובייקטיביים שהוא חש שחסרים לו. הם חששו מאוד מהגדרה של צדק שמתעלם מצרכים סובייקטיביים אלה.

"אנחנו חיים במציאות שבה הביטוי 'די מחסורו' השתנה. אנשי מעמד הביניים מסתכלים קדימה ולא רואים את האפשרות לפרוץ. צריך להבין את ההפגנה של מעמד הביניים כדרישה שיתמודדו עם ה'די מחסורו' שהם חשים. אז נכון שבאותו זמן יש קבוצה אחרת, שבאמת חסרה צרכים בסיסיים, ועוד לא פתרנו את הבעיות שלה.

"אנחנו צריכים לשאול איך אנחנו מתמודדים עם שתי הקבוצות. דיון ערכי צומח מהיכולת לראות אדם ולהבין את הזעקות שלו, להקשיב לו, לא להלביש עליו את התפישות שלך. מפגיני רוטשילד שמו זרקור שאמר 'יש משהו לא מתוקן', אך אני כמחנך יודע שזעקה לא מספיקה ליצור נקודת מפנה. זה שיח מורכב, והעולם המערבי כולו מתמודד עמו. עכשיו עלינו להתחיל את השיח העמוק. זו בעצם ריצת המרתון של המחאה".

החיים כמרתון

במכון שלום הרטמן לומדים יותר מ-5,000 תלמידים מדי שנה, בהם קציני צה"ל בכירים, מורים ורבנים מישראל ומחו"ל. המכון גם מחבר תוכניות לימוד לבתי הספר בתחום היהדות. דניאל הרטמן, 53, הוא בעל תואר דוקטור בפילוסופיה יהודית מהאוניברסיטה העברית בירושלים, תואר שני בפילוסופיה פוליטית מאוניברסיטת ניו יורק ותואר שני במדעי הדתות מאוניברסיטת טמפל. הוא אבא וסבא, והוא גם בנו של פרופ' דוד הרטמן, מייסד המכון.

"אבי ומורי הקים את המכון תחת השאלה איך להביא שיח יהודי שיתמודד עם שאלות קיום העם היהודי כיום", מספר הרטמן. "אחד האתגרים כיום הוא איך אנחנו דואגים שהיהדות תהיה כוח ערכי, שישתלב עם העולם המודרני. זו המשימה שאבא שלי הטיל עלי, ואני מקווה שאני ממשיך את דרכו".

אגב, הרטמן הוא גם מתחרה קבוע בתחרויות מרתון ואיש ברזל - דבר שמשתלב גם בהשקפת עולמו: "אני רואה את החיים כמרתון. זה דורש כוח רצון, יכולת להתגבר על כאב. גם בניית המדינה היא מרתון. אני לא מעוניין בפתרונות קצרי מועד. שינוי חברתי לא נעשה על ידי כוח פוליטי או הפגנה, אלא על ידי יציקת תשתית רעיונית אחרת. זה לא זבנג וגמרנו".

היהדות עצמה יכולה לספק פתרונות לנושאי כלכלה וחברה?

"במסורת היהודית אין תשובה לשאלות המורכבות של חברה כלכלית מודרנית. לכן, כשאני חולה, אני הולך לרופא, ולא פותח דף בתלמוד, ולקראת מבצע צבאי אני לא בודק את תיאוריית הקרב של יהושע בן נון. כשאתה חושב שהפתרונות לשאלות הכלכליות צריכים להיות הלכתיים, אתה בעצם יוצר פקק - כי אם אין לי פתרון הלכתי, אני לכאורה לא יכול להיות חלק מהשיח.

"המערכת ההלכתית יכולה לתרום לשיח במישור הערכי בלבד. מדיניות כלכלית צריכים לקבוע אנשי כלכלה. אך מדיניות כלכלית היא השתקפות של עולם ערכי, ניסיון לתרגם ערכים אלה למדיניות ציבורית. אם איש הכלכלה לא מחובר לשיקולים ערכיים, הוא כמו עיוור. כאן המסורת היהודית וערכיה אודות צדק וצדקה יכולים להיות שותפים עם אנשי הכלכלה.

"במסורת היהודית יש התייחסות לשאלה כיצד יוצרים את הבסיס לחברה צודקת. למשל, העיקרון של 'לא תוכל להתעלם': המסורת מנסה לחנך להגדרה של אדם טוב כמישהו שלא מתעלם, שמסוגל לראות מחסור של אדם אחר ולהבין שצרכים אלה מחייבים אותו לפעול.

"אתגר נוסף נובע מהעובדה שאני לא מכיל על האחר את החובות המוסריים שהייתי רוצה שיכילו עלי. הלל הזקן מלמד אותנו 'מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך. זוהי כל התורה כולה'. נוח להניח שהאחר לא רוצה או צריך את אותם הדברים שאני זקוק להם, כי הוא לא כמוני - לדוגמה, אם הוא ערבי או ממעמד או רקע כלכלי אחר".

איך עוצרים את הנתק הגדל בין הציבור הדתי לחילוני?

"ברגע שהציבור הציוני הדתי מצויר כמתנחל, הוא נתפש כאאוטסיידר. אחת הסיבות שאני רוצה להוציא את הציונות הדתית מהתמקדות כמעט בלעדית בנושאי חוץ וביטחון וארץ ישראל היא שכל כוחות היצירה שלה הולכים לכיוון אחד בלבד ומתבזבזים. יש תרומה גדולה שהציונות הדתית יכולה לתרום, אבל המשאבים שלה מתרוקנים בגלל נושאי חוץ וביטחון. ארץ ישראל נהפכה לגורם מפלג".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#