התרגיל המבריק: כך הפכו הבנקים לימון ללימונדה - זירת הדעות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

התרגיל המבריק: כך הפכו הבנקים לימון ללימונדה

עמלה חד פעמית על ייעוץ היא דבר שונה מגביית התשלום מדי שנה; וגם קשה למה מתנגדים למצלמות הבטיחות

19תגובות

את התרגיל המבריק שעשו הבנקים לבתי ההשקעות, לחברות הביטוח ולכל עם ישראל עוד ילמדו במשך שנים בחוגים למינהל עסקים. זה החל ב-2005-2007, כמעט במקרה, כאשר הבנקים נאלצו, עקב המלצות ועדת בכר, למכור את קופות הגמל ואת קרנות ההשתלמות לבתי השקעות ולחברות ביטוח.

אלה היו שנים טובות של צמיחה מהירה במשק ושל רווחים גבוהים בשוק ההון, ולכן הבנקים הצליחו למכור את הקופות ואת הקרנות במכפילים מטורפים. השלב השני התרחש כאשר הבנקים הצליחו "לשכנע" את ועדת בכר לאפשר להם לגבות עמלות גבוהות במיוחד מאותם בתי השקעות וקופות גמל; עמלות הפצה של 0.25%-0.8% על קרנות נאמנות, ועמלת ייעוץ של 0.25% על קופות גמל, ביטוח מנהלים וקרנות פנסיה.

מדובר בעמלות שאינן חד-פעמיות. הן משולמות מדי שנה בשנה לבנקים על ידי בתי ההשקעות וחברות הביטוח, ובעצם באות באופן חלקי על חשבון הציבור. כך הצליחו הבנקים להפוך את הלימון ללימונדה. הם מרוויחים פעמיים: פעם במחיר המכירה המופרז ופעם בעמלות המנופחות.

מדובר כאן בטעות חמורה של ועדת בכר. כי דבר אחד הוא לגבות עמלה חד פעמית על ייעוץ או על הפצה, ודבר שונה לחלוטין הוא לגבות את התשלום הזה מדי שנה בשנה. זו שערורייה. גם יוסי בכר חשב כך, אך בסוף נכנע ללחצי הבנקים, ואיפשר את הגבייה השנתית - כלומר את מאות המיליונים.

כיום, בתי ההשקעות וחברות הביטוח מרגישים רע מאוד. הם גם מותקפים מכל עבר בגין דמי הניהול הגבוהים, וגם אוכלים את עצמם על עצם הרכישה. כי כאשר רכשו מהבנקים את הקופות והקרנות, הם היו בטוחים שיוכלו להעלות את דמי הניהול ללא הגבלה. לכן הסכימו לשלם מחיר מופרז. אבל כיום זה כבר לא פשוט. העיתונים כתבו, הכנסת מתערבת והציבור מתעורר, כך שכבר אי אפשר לגבות דמי ניהול מופרזים וכל התוכנית העסקית שלהם מתערערת.

תומר אפלבאום

אתמול הגיש הממונה על שוק ההון, עודד שריג, לוועדת הכספים של הכנסת תקנות להורדת דמי הניהול בקופות הגמל מ-2% כיום ל-1.5% בשנתיים הקרובות, ואחר כך ל-1.2%. ח"כ חיים כץ, יו"ר ועדת העבודה והרווחה, רצה הפחתה חדה יותר, ל-0.7%, אך מבוקשו לא ניתן לו. האם הוא ינסה להעביר הצעת חוק משלו בנושא?

ביום שני בערב נפגש שריג עם כץ וניסה לשכנע אותו שההצעה להוריד את דמי הניהול ל-0.7% קיצונית מדי ותביא לפגיעה באיכות השירות, לירידה ברמת הניתוח הכלכלי ולאי עמידה בתנאי הרגולציה. כמו כן, בתי השקעות קטנים לא יוכלו לשרוד, וכך תרד רמת התחרות בענף. אבל כץ לא השתכנע.

בכל מקרה, התקשורת והציבור הצליחו. דמי הניהול המקסימליים עומדים לרדת, והשאלה שנשארה היא, מי בעצם נהנה מדמי הניהול?

בלומברג

נניח שאתה משלם דמי ניהול של 1% לבית השקעות על קופת גמל שהוא מנהל. בית ההשקעות יקבל מזה רק 50%, כלומר 0.5%. סוכן הביטוח שתיווך בינך לבין בית ההשקעות (או מנהל ההסדרים במקום עבודתך) יגזור קופון של 0.4% והבנק יקבל עמלת תפעול של 0.1%.

אבל אם חתמת בבנק על הסכם ייעוץ פנסיוני, הבנק יקבל 0.25% נוספים, כך שהסוכן ייאלץ להסתפק ב-0.15% או שיעלה לך את דמי הניהול. זה מסביר היטב מדוע הסוכן שלך לא רוצה שתלך לבנק לקבל ייעוץ. זה מסביר גם את הריצה שלו אליך, ברגע שנודע לו שחתמת על הסכם ייעוץ, במטרה לשכנע אותך לחתום על טופס ביטול.

זה גם מסביר מדוע אתה מקבל טלפונים מדי פעם מהבנק, שדוחק בך לגשת ולקבל ייעוץ פנסיוני. בעת הייעוץ לא טורחים לספר לך שאם תחתום, הבנק יתחיל לקבל 0.25% מכל התיק הפנסיוני שלך, כל שנה עד עולם. וצריך להבין שרק 10% מהלקוחות חתמו עד כה על הסכם ייעוץ בבנקים, כך שיש להם פוטנציאל רווח אדיר והם אמנם עובדים בכיוון במלוא המרץ.

יש בית השקעות שחתם על הסכם הפצה עם בנק מסוים, והיועצים באותו בנק מעבירים את כל מי שפונה לייעוץ דווקא לאותו בית השקעות. במקרה כזה הלקוח משלם 0.85% דמי ניהול, הבנק נוטל 0.35% (עמלת ייעוץ ועמלת תפעול) ולבית ההשקעות נשאר שוב 0.5%.

ראוי לציין שהבנקים מקבלים אפילו יותר. כי הלקוח משלם לבנק (באופן עקיף) עמלות קנייה ומכירה על ניירות ערך כאשר קופת הגמל שלו מבצעת עסקות בבורסה. הוא משלם גם דמי שמירה שנקראים דמי ניהול. כלומר, הבנקים הם המרוויחים הגדולים מוועדת בכר, מכל זווית שמסתכלים עליה.

בנק ישראל על חשבוננו

לבנק ישראל לא היתה אף פעם בעיית תקציב. ההוצאות שלו כמעט בלתי מוגבלות, ותלויות בעצם בהחלטת הנהלת הבנק. לכן, לא היתה להנהלת הבנק, בראשות סטנלי פישר, שום בעיה לשבת ולדון באחרונה באפשרות להחליף את שמו של המטבע הישראלי. מוטי פיין, מנהל מחלקת המטבע בבנק, פנה לבנקים ודיווח להם על האפשרות המסתמנת. כי בבנק ישראל לא כל כך אוהבים את השם "שקל חדש". הם רוצים שם מושך יותר, עדכני יותר, משהו שירגש אותם.

הבעיה הקטנה היא שזה עולה המון כסף. מדובר במהלך שיעלה למשק הרבה מיליוני שקלים, בגלל הצורך בהכנסת בשינויים בחוזים, בהסכמים, בטפסים, בתוכנות מחשב, ועוד ועוד.

בבנק אומרים שאם יחליטו של שינוי השם (ועדיין אין שום החלטה בנידון), הוא יקרה ב-2013, כאשר בין כה וכה מתוכננת החלפת שטרות הכסף, כך שהעלות לבנק לא תהיה גבוהה. אבל מה עם שינוי המטבעות? זה בחינם?

כמו כן, מתברר שב-2013 ישונה גם גודל השטרות. ואז יהיה צורך בשינויים במוני השטרות, בכספומטים ובקוראים האופטיים. אבל גם זה לא כל כך אכפת לבנק ישראל, כי מדובר בהוצאה שנופלת על הבנקים המסחריים ועל הציבור הרחב.

זו בעיה מרכזית של מגזר ציבורי. יושבים שם אנשים שאולי משתעממים, ואז מתוך רצון להשתעשע מעלים רעיונות שונים שמשמעותם כסף גדול. הם משתעשעים ואנחנו משלמים. לכן ראוי שפישר יוריד את הנושא מסדר היום. אין מקום לשינוי שם המטבע. זה מיותר. זה בזבזני. אין בזה שום תועלת כלכלית. זו סתם גחמה מיותרת.

בעד מצלמות הבטיחות

קשה להבין את הבכי והנהי של כתבי התחבורה נגד מצלמות הבטיחות החדשות. הם מתלוננים על כך שהמיקום שלהן לא טוב, ושהדיוק שלהן הוא לא 100%, ושכל מטרתן היא לגבות עוד כסף מציבור הנהגים המסכן. אבל לכך יש תשובה אחת פשוטה: אל תעברו את המהירות המותרת, ואז לא תשלמו פרוטה.

הרי גלוי וידוע שתאונות קטלניות נגרמות במקרים רבים עקב נסיעה במהירות מופרזת. לכן אין להקשיב לאותם עבריינים שבעצם רוצים להמשיך ולנסוע במהירות מופרזת, בלי שיפריעו להם. מבחינתי, שישימו במקום 12 מצלמות - 120. או 1,200. זה מקובל בעולם. זה פתרון ידוע ויעיל. וזה מציל חיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#