עיני או השוק החופשי - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עיני או השוק החופשי

המאבק הוא על דמות כלכלת ישראל; האם תהיה דומה לקובה או למערב אירופה

7תגובות

המאבק של עופר עיני אינו על עובדי קבלן. המאבק הוא הרבה יותר עמוק. המאבק הוא על השאלה מי ישלוט במשק - עופר עיני או כוחות השוק החופשי, המודרני, התחרותי.

המאבק הוא איזו דמות תהיה לכלכלת ישראל. האם היא תהיה דומה לקובה וצפון קוריאה, או לזו של מערב אירופה. כי צריך לדעת את העובדה היסודית: אין מדינה בעולם המערבי שבה אסור להעסיק עובדים דרך חברות קבלניות שמספקות שירותים. אין דבר כזה בסקנדינוויה, בגרמניה, בהולנד, באנגליה או בשבדיה. זה כן קיים בקובה ובצפון קוריאה, ואת העושר והאושר הגדולים שם אנחנו הרי מכירים.

תומר אפלבאום

עיני רוצה בעצם שההסתדרות והוועדים הגדולים יקבעו למנהלים איך לעבוד, את מי להעסיק ובאיזה דרך, ושהמנהלים יעשו זאת בלי כל קשר לרווחיות, ליעילות ולמצב השוק. הוא בעצם רוצה להוליך אותנו אחורנית, לימים הנהדרים של לפני 30 שנה, כאשר ההסתדרות החזיקה בעשרות מפעלים וניהלה אותם בלי שום חשבון כלכלי.

כך היה בקונצרן כור, בסולל בונה ובחברת הביטוח הסנה. שם לא היו עובדי קבלן. שם כולם היו עובדים מן המניין. כולם היו עובדים קבועים שאי אפשר להזיזם מילימטר. מספר העובדים שם רק הלך ועלה, וכולם קיבלו שכר גבוה, תנאים מצוינים ומתנות לחג - בלי כל קשר לתפוקה, לרווחיות ולמצב השוק.

הכל היה נהדר, עד שהצי הגדול הזה טבע כולו בים - כור, סולל בונה והסנה פשטו רגל ועשרות אלפי עובדי הסתדרות פוטרו בבושת פנים. עיני רוצה לחזור לשם, 30 שנה אחורנית, לניהול המוצלח של אז.

צריך להבין שרכישת שירותים מספק חיצוני - כלומר, העסקת עובדי קבלן, איננה גחמה קפיטליסטית. זה נובע מהצורך הקריטי להתמחות בליבת העסקים. כל מעסיק, כל מנהל - ציבורי או פרטי - מנסה להיות הכי טוב בתחומי הליבה שלו, כדי לשרוד בעולם התחרותי הפתוח. לכן הוא מעדיף לרכוש שירותים מסוימים מספקים חיצוניים שמתמחים בכך, ולא לעשות הכל לבד. זה פשוט לא יעיל ולא נכון.

לכן אנו רואים במפעלים רבים וגם בממשלה שאת שירותי הנקיון והשמירה רוכשים בחוץ. אך לא רק אותם. רוכשים בחוץ גם שירותי מיחשוב, ראיית חשבון, חישובי שכר ועוד.

מנכ"ל של אוניברסיטה גדולה סיפר לי שברגע שעבר לרכישת שירותי נקיון ואחזקה מחברה חיצונית, רמת הנקיון באוניברסיטה עלתה פלאים וכך גם רמת האחזקה, והוא חסך שעות ניהול רבות על תחומים שהוא כלל לא מבין בהם.

באינטל אומרים שהם מעסיקים באופן ישיר מהנדסי אלקטרוניקה וטכנאים. אך בכל מפעלי אינטל בעולם, בלי יוצא מהכלל, רוכשים שירותי נקיון וגינון מחברה חיצונית, כי זה פשוט לא העסק שלהם.

דרך אגב, המספר הגבוה של עובדי קבלן אצלנו נובע גם מעופר עיני עצמו, כי אצלנו כל מי שנכנס למגזר הציבורי הופך להיות מסמר בלי ראש. אי אפשר להזיז אותו, לנייד אותו, או לפטר אותו - אפילו אם הוא לא עושה כלום.

התשובה האמיתית למצב היא אימוץ המודל הסקנדינווי, כלומר ניצול ההזדמנות לשיפור משמעותי בתנאי ההעסקה של עובדי הנקיון והשמירה - שם מרוכזת עיקר הבעיה. זה מאבק ראוי לשיפור שכרם, להענקת זכויות סוציאליות נאותות, הפרשות לפנסיה, וגם ימי חופש כמו לכל עובד מן המניין.

על כך צריך להחתם הסכם קיבוצי חדש בין עיני לאוצר, ושם גם צריך להיות סעיף מרכזי של שיפור דרמטי באכיפת ההסכמים וחוקי העבודה, על החלשים ביותר. זה ראוי. זו מטרה נכונה. אבל בשום אופן אין להסכים לחידוש השליטה של ההסתדרות במשק. כבר היינו שם, וסבלנו מספיק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#